רשימת מקבלי פרס ישראל

לסלי ליזרוביץ הוא פרופ' לכימיה ולפיזיקה של חומרים ופני שטח במכון ויצמן למדע, רחובות. לאורך כל דרכו האקדמית עסק בחקר ובפתרון בעיות מפתח בתחום הכימיה של המצב המוצק. יחד עם פרופ' מאיר להב חקר את תהליכי ההתארגנות העצמית של מבנים כיראליים מסודרים.

פרופ' אביתר נבו הוא מאבות הביולוגיה האבולוציונית המודרנית, אותה הנחיל תוך חקר החי והצומח בישראל ובמדינות שכנות. פרופ' נבו הביא להעמקה והרחבה של הידע על מינים ביולוגיים בטבע והתאמתם לתנאי סביבה משתנים. מחקריו מתפרסים על תחומים רבים ומשלבים גישות אינטר-דיסציפלינריות מולקולריות ואורגניזמיות, תוך שימוש במורפולוגיה, אנטומיה, פיזיולוגיה, התנהגות, ביולוגיה מולקולרית, גנומיקה פרוטיאומיקה ופינומיקה.

בשנת 1988 הקים הרב אלי סדן יחד עם הרב יגאל לוינשטיין את המכינה הקדם צבאית הראשונה "בני דוד". לראשונה הוקמה מסגרת המיועדת לבוגרי תיכונים לתקופה שבין התיכון לשירות הצבאי (כשנה עד שנתיים). המכינה עוסקת בעיקר בהכנה לשירות משמעותי בצה"ל, הן בשלב המיידי הן בטווח הארוך יותר לקראת יציאה לחיים אזרחיים תורמים ומשמעותיים לחברה.
המכינה היוותה פריצת דרך מכוננת בדרך השתלבותם של צעירי הציבור הדתי לאומי במסגרת הצבאית, אך צעד זה היה הצעד הראשון בלבד. הרב סדן בחזונו ובעשייתו האיר את הדרך להקמת מכינות נוספות – ואכן הוקמו רבות כאלה.

הדס עפרת, אמן יוצר באמנות הבין-תחומית, מקיים שיח רצוף עם תחומים שונים ומגוונים באמנות המופע, תוך חיפוש מתמיד של גבולות השפה האמנותית.
הדס עפרת יזם את הקמתם של שורת מוסדות משמעותיים, מחדשים ומשפיעים בשדה האמנות והחברה בישראל, והיה שותף בניהולם. בהם תאטרון הקרון, בית הספר לתאטרון חזותי, הזירה הבין-תחומית, הפסטיבל הבין-לאומי לתאטרון בובות ופסטיבל קולה של המילה.

פרופ' יוחנן פרידמן נמנה עם המומחים הגדולים בארץ ובעולם לתולדות האסלאם.
מחקריו הרבים, אשר עסקו באסלאם בתת-היבשת ההודית, בתפיסת הנבואה, בסובלנות וכפייה דתית באסלאם, בהגות ובמשפט, זיכו אותו בפרסים והביאו לתפנית בהיסטוריוגרפיה של הודו המוסלמית. פרופ' פרידמן העמיד דורות של תלמידים והעשיר את ידיעותיהם בהבנת המקורות המורכבים בערבית, בפרסית ובאוּרדוּ.

פרופ' דוד שולמן הוא חוקר פורץ דרך וחדשן בתחום הספרות והדת ההודית. עיקר תרומתו בחקר התרבות הדתית וחיי היצירה והדמיון של דרום הודו, תרבות שנפתחה בזכותו לרווחה לעיני החוקרים והציבור הרחב. הוא רכש לעצמו ידע מרשים בשפות הודיות רבות – סנסקריט, הינדי, טמילית, טלוגו ומלאיאלאם – ובשפות העיקריות של אירופה ושל המזרח התיכון. בסקרנות אינטלקטואלית חסרת גבולות הוא חותר להרחיב את ידיעותיו במגוון דרכים: באמצעות קריאה נרחבת, דרך שיח עם חברים למקצוע ומלומדים הבקיאים בתרבויות ההודיות העתיקות והחדשות, ועל ידי ביקורים תכופים וארוכים במחוזות שבהם התרבות של דרום הודו פעילה ויוצרת. הוא מגלה עניין מיוחד בהופעות מחול ותאטרון בדרום הודו, ומשמר את המסורת הזאת לדורות הבאים על ידי תיעוד ביצועי התאטרון בהקלטות וידאו.

שמעון אולמן – פרופ' למדעי המחשב במכון ויצמן למדע – הוא מחלוצי תחום הראייה הממוחשבת בישראל וממובילי התחום בעולם. פיתוחיו פורצי הדרך הזניקו את התחום, ותרמו הן לשכלול היכולות של מערכות מחשב, הן להבנה טובה יותר של תהליכי עיבוד המידע במוח. אולמן גם היה ממייסדי תעשיית הראייה הממוחשבת בישראל, תחום הניצב כיום בצמרת ענפי הטכנולוגיה העילית במדינה, ומייצא במאות מיליוני דולרים. הוא הדריך עשרות תלמידי מחקר, ותרם רבות לקידום ההשכלה הגבוהה בישראל.

שמואל אחיטוב – פרופסור אמריטוס במחלקה למקרא, ארכיאולוגיה ולימודי המזרח הקדום באוניברסיטת בן גוריון בנגב – עוסק במשך יותר מחמישה עשורים בחקר המקרא ועולמו: מקרא, אפיגרפיה, תולדות ישראל וארצו בתקופת המקרא וקשרי ארץ ישראל ומצרים בתקופה העתיקה. מחקריו תרמו רבות לחקר ההיסטוריה של תקופת המקרא ולפרשנות המדעית של המקרא. נוסף לכך הוא עוסק רבות בהנגשת תחום המקרא לציבור הרחב בשורה ארוכה של מפעלי תרבות רחבי היקף, ובהם האנציקלופדיה המקראית, "ספריית האנציקלופדיה המקראית" שיסד, סדרת "מקרא לישראל" שיסד עם משה גרינברג ז"ל, וכתבי עת מחקריים.

זליג אשחר – פרופ' לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע ובבית החולים איכילוב – הוא מהחוקרים המובילים בעולם בתחום ההנדסה הגנטית של תאי מערכת החיסון. מחקריו תרמו רבות להבנת פעילותה של מערכת החיסון, במצב רגיל ובהתמודדות עם מחלות קשות. גולת הכותרת של עבודתו המדעית היא פיתוח תאי T מהונדסים גנטית לתקיפה של תאים סרטניים. ניסויים קליניים בשיטה שפיתח כבר מניבים תוצאות חיוביות ומצילים את חייהם של חולים רבים. עבודותיו של אשחר תרמו רבות לביסוסה של תשתית המחקר והפיתוח בתחום האימונולוגיה בישראל, והעמידו אותה בחזית המחקר העולמית.

ארז ביטון הוא משורר מרכזי בשירה העברית אשר הצליח להרחיב באופן דרמטי את טווח החוויות הביוגרפיות והזיכרונות התרבותיים הנוטלים חלק בעיצובה של השירה העברית. חומרים שנתפסו בראשית דרכו כצדדיים התגבשו ביצירתו לשירה חדה ומדויקת שהגדירה מחדש את מגמותיה הבסיסיות של השירה הישראלית. שירתו עוסקת באהבה, בפחד מהמוות ובשאלות זהות על רקע ההגירה ועל רקע העיוורון.