מדינת ישראל, משרד החינוך
פרסי ישראל
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

הדס עפרת

share
שתפו עמוד:
הדס עפרת

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ו בתחום אמנות הבמה: תאטרון ומחול.

הדס עפרת, אמן יוצר באמנות הבין-תחומית, מקיים שיח רצוף עם תחומים שונים ומגוונים באמנות המופע, תוך חיפוש מתמיד של גבולות השפה האמנותית.
הדס עפרת יזם את הקמתם של שורת מוסדות משמעותיים, מחדשים ומשפיעים בשדה האמנות והחברה בישראל, והיה שותף בניהולם. בהם תאטרון הקרון, בית הספר לתאטרון חזותי, הזירה הבין-תחומית, הפסטיבל הבין-לאומי לתאטרון בובות ופסטיבל קולה של המילה.

נימוקי השופטים

ד"ר דיתי רונן – יו"ר, גב' נעמי בלוך פורטיס, מר גיא בירן

הדס עפרת הוא אמן יוצר יוצא דופן במקוריותו, בסגנונו ובעמדתו האמנותית והחברתית. ביצירתו ובפעילותו העשירה והמגוונת בשדה האמנות הישראלי הוא הקים, מוביל, מקדם וממקצע את היצירה הבין-תחומית העכשווית. בעשייתו הוא מציב אמירה ייחודית וחשובה בשאלות הנוגעות במהות האמנות, במהות המציאות ובמהות אחריותו של האמן ומעורבותו בקהילה ובסביבה. דרכו זו באה לידי ביטוי בפועלו כאמן יוצר ומופיע, בפועלו כסופר, עורך ואוצר, בפועלו כיזם ומנהל, ובפועלו כמחנך ומורה.

עשייתו המרובה של הדס עפרת נובעת מתוך החזון להקים ולפתח את אמנות המופע הבין-תחומי, את תחום האמנות החזותית ואת אמנות תאטרון הבובות בישראל. הוא הקים וחינך דורות של אמנים צעירים היוצרים בתחום, בדגש על פעולה מופעית התנסותית, חזותית וחיה, תוך שימוש בעקרונות הבובנאות. אמנים אלה פועלים בשדה ברוחו, בד בבד עם מחויבות מוקפדת למצוינות, למקוריות ולדיוק, וכל זאת תוך הטמעה של דרך חשיבה אחראית מבחינה אמנותית וחברתית, ועשייה ערכית.

מוטת הכנפיים של יצירתו ופעילותו של עפרת לאורך השנים מעידה על רוחב ראייתו ועל ההיקף העצום של האחריות שראה לפניו בכל הרמות: בתחום היצירה האישית; בתחום חינוך הדור הבא של היוצרים הבין-תחומיים; בתחום חינוך הדור הבא של צרכני היצירה הבין-תחומית; בתחום ההפצה של היצירה הבין-תחומית בקרב קהלים שונים ומגוונים; בתחום הפצת הרעיונות הבין-תחומיים כסופר, כמשורר, כעורך וכאוצר; בתחום הדאגה לרווחת האמנים; בתחום המעורבות האמנותית החברתית, ועוד ועוד. את כל פועלו הוא יוצר ומבצע בעיר ירושלים, שבה בחר לחיות וליצור כאמן.

תחומי האחריות שקיבל עליו באו לידי ביטוי בכמה וכמה פעולות רבות-השפעה שיזם, ואלה מקצתן: הדס עפרת הקים וניהל את תאטרון הקרון, תאטרון אשר עיקר פעולתו מכוונת לילדים. התאטרון חושף את הילדים לתפיסות אמנותיות מוקפדות ומלאות עניין ותוכן, שאין לראותן בתאטרוני ילדים אחרים. בתוך כך דואג תאטרון הקרון לגדל דור של ילדים שהיצירה הבין-תחומית מהווה עבורם כלי ביטוי נורמטיבי, ולתת במה לאמנים יוצרים בשפה החזותית. עפרת הקים את בית הספר לתאטרון חזותי; בעבודתו בו ובבתי הספר האחרים שבהם הוא מלמד מכוון עפרת להכשיר את הדור הבא של היוצרים הבין-תחומיים בישראל. בעבודתו כמקים וכמנהל ארגון אנימ"ה UNIMA הוא דואג גם כיום לדור היוצרים שפועלים בשדה, להמשך התמקצעותם ולתנאי עבודתם. בפועלו כמקים וכמנהל האמנותי של הפסטיבל הבין-לאומי לתאטרוני בובות בירושלים ושל פסטיבל קולה של המילה, כמו גם בפועלו בתאטרון הזירה הבין-תחומית בירושלים, דאג להציג את היצירה האמנותית הבין-תחומית, החזותית והבובנאית ולחשוף אותה בפני הקהל. כיו"ר ארטים הוא דאג ודואג להביא אמנות בין-תחומית גם לבני הקהילות הזרות בתל אביב. כל זאת תוך הקפדה על המשך יצירה אישית רצופה לאורך השנים כאמן יוצר מקורי וייחודי בנוף המקומי.

בכל אחד מהגופים שהקים דאג לשרת בתפקיד מנהל תקופות ארוכות, במהלכן דאג ליישם את עקרונות עבודתו עם התלמידים ועם האמנים שפעלו במסגרת הגופים האלה. בעבודתו כמנהל אמנותי, כמו גם בכתביו ובפרסומיו, דאג לחשוף את הציבור ליצירתו ולעקרונותיו האמנותיים והחברתיים. דאגתו להתמקצעות התחום נמשכת גם בימים אלה, הן במסגרת יצירתו והן במסגרת פעילותו כמורה במרכזים החשובים ביותר בארץ בתחומי עשייתו.

על תרומתו יוצאת הדופן לקידום אמנות המופע הבין-תחומי, התאטרון החזותי ותאטרון הבובות בישראל ובעולם, על דרכו האמנותית כיוצר וכמופיע, על היותו מחנך ומורה, יזם ומנהל, סופר ואוצר, ועל מעורבות חברתית במצוינות ובצניעות – מצאנו את הדס עפרת ראוי לקבל את פרס ישראל באמנות הבימה לשנת תשע"ו.

קורות חיים

הדס עפרת, אמן יוצר באמנות הבין-תחומית, מקיים שיח רצוף עם תחומים שונים ומגוונים באמנות המופע, תוך חיפוש מתמיד של גבולות השפה האמנותית.
הדס עפרת יזם את הקמתם של שורת מוסדות משמעותיים, מחדשים ומשפיעים בשדה האמנות והחברה בישראל, והיה שותף בניהולם. בהם תאטרון הקרון, בית הספר לתאטרון חזותי, הזירה הבין-תחומית, הפסטיבל הבין-לאומי לתאטרון בובות ופסטיבל קולה של המילה.

תפיסת האמנות הייחודית והמקורית של עפרת הגדירה מחדש את שפת האמנות המקומית. פעילותו האמנותית והחינוכית השפיעה על דורות רבים של יוצרים ואמנים בישראל ועיצבה את דמותם.

הדס עפרת מתגורר בירושלים, נשוי לעמליה, מלווה רוחנית במקצועה, ואב להלל, בן השבע-עשרה.

לימודים והשתלמויות

1972–1975 – לימודים לתואר ראשון בחוג לספרות ופילוסופיה כללית, אוניברסיטת תל אביב
1984–1986 – לימודי השתלמות בתאטרון הנו והבונראקו, אוניברסיטת אוסאקה לאמנויות, יפן
2013–2016 – לימודים לתואר שני בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון, חיפה

תפקידים

1979–1984 – מלמד תאטרון בובות בחוג לתאטרון, אוניברסיטת תל אביב
1986–2006 – מלמד עיצוב במה, בובות ומסכות, בית הספר לתאטרון חזותי, ירושלים
1998–2000 – מלמד עיצוב במה, החוג לתאטרון, האוניברסיטה העברית בירושלים
מ-2010 – מלמד עיצוב בובות, המרכז לתאטרון בובות בחולון
2013–2015 – מלמד אמנות אורבנית במסלול לאמנות, חברה וקיימות, בית הספר "הקובייה" לאמנות, ירושלים
מ-2014 – מלמד עיצוב חלל במה ועיצוב למופע, האקדמיה למוסיקה ולמחול, ירושלים

תפקידי ניהול

1980 – מנהל תאטרון הקרון, ירושלים
1981–1993 – יו"ר אונימ"ה ישראל
1986–1992 – מנהל בית הספר לתאטרון חזותי, ירושלים
1986–1992 – מנהל הפסטיבל הבין-לאומי לתאטרוני בובות
1999–2004 – מנהל הזירה הבין-תחומית, ירושלים
2009–2011 – יו"ר הזירה הבין-תחומית, ירושלים
2008–2014 – יו"ר ארטים – צוות אמנות בין תחומית, המפעיל את ספריית גן לוינסקי ומרכזי תרבות ולמידה לקהילות הזרות, תל אביב

הצגות (מבחר)

"הבובה בילי" מאת דניס סילק, 1976 (עיצוב ובימוי)
"תמונה עם דון קריסטובל" מאת פרדריקו גרסיה לורקה, 1977 (עיצוב)
"שרה אישה עקשנית" מאת אבנר בן עמוס, 1977 (בימוי ועיצוב)
"מר מוות" מאת ריצ'רד פארבר, 1978 (בימוי ועיצוב)
"עליזה בארץ המראות" מאת לואיס קרול, 1979 (בימוי ועיצוב)
"אמן התענית" על פי פרנץ קפקא, 1980 (מחזה, בימוי ועיצוב)
"הטפיל" מאת הדס עפרת, 1981 (מחזה, בימוי ועיצוב)
"ד"ר פאוסט" על פי מקור עממי, 1982 (בימוי ועיצוב)
"בית תפוס" על פי שלושה סיפורים מאת קארל צ'אפק, או' הנרי וחוליו קורטאזאר, 1983 (בימוי ועיצוב)
"איקרוס" מאת עמליה והדס עפרת, 1983 (כתיבה, בימוי ועיצוב)
"קטע רחוב" מאת הדס עפרת, 1983 (כתיבה, בימוי ועיצוב)
"ילד טוב ירושלים" מאת נעמי יואלי והדס עפרת, 1984 (בימוי ועיצוב)
"איקרוס – מעוף שני" מאת עמליה והדס עפרת, 1986 (כתיבה, בימוי ועיצוב)
"מאחורי הגדר" על פי ח"נ ביאליק, 1990 (בימוי ועיצוב)
"חיזור. נישואין" מאת דניס סילק, 1992 (בימוי)
"רוזטה" על פי אגדת היפהפייה הנרדמת, 1994 (עיצוב)

תערוכות יחיד וסדרות עבודות

1994 – בימה, ארץ הישימון, אוצר מרדכי עומר, הגלריה האוניברסיטאית, תל אביב
1997 – טרנס פוזיציות, גלריה מני H, תל אביב
1998 – הצבות מולטימדיה, גלריה שירה ובת שבע, ירושלים
2002 – מעי עיוור, אוצרת זיוה ילין, גלריה בארי, קיבוץ בארי
2003–2004 – היית מת, אוצר אורי דרומר, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון
2004 – אני קיבוץ, אוצרת יעל קייני, גלריה נחשון, קיבוץ נחשון
2004 – עדות שמיעה, גלריה אבני, תל אביב
2004–2005 – פאסאז' אליוט – שבילים מארץ הישימון, אוצרת אהובה פסוב ויטמן, גלריה שטרן, האוניברסיטה העברית בירושלים
2005 – לינה משותפת (סדרת עבודות), אוצרת טלי תמיר, ביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב
2007 – לידה מחדש, אוצרות טלי תמיר ותמנע זליגמן, מוזיאון ישראל, ירושלים
2014 – Collective Body, אוצרים דניאל לנדאו ואודי אדלמן, גלריה המדרשה, תל אביב
2015 – כל ישראל חברים, אוצרת מאשה זוסמן, גלריה ברבור, ירושלים
2015 – תעתיקי תל אביב, אוצר ליאור גריידי, לובי – מקום לאמנות, תל אביב
2015 – מות האוביקט (סדרת פסלים), אוצר ליאב מזרחי, גלריה קונטמפוררי, תל אביב

מיצגים (מבחר)

2001 – דרך החלב, הביאנלה הבינלאומית למיצג, קיבוץ נחשון
2001 – שפת אם, Staatbank ,Novalog-Media Experience, ברלין וגלריה קלישר, תל אביב
2001 – מסע עיוור לירושלים (בשיתוף גיא ברילר), המרכז לתרבות עכשווית, ברצלונה
2002 – מראית עין, הערת שוליים 2, ירושלים
2002 – שיר לכת, הערת שוליים 5, ירושלים
2003 – תום, הזירה הבין-תחומית, ירושלים
2003 – נדודי שינה, אמנות הארץ, תל אביב
2004 – האדם הצוחק, זמן לאמנות, תל אביב
2004 – נחלה, הפסטיבל לתאטרון אחר, עכו
2004 – פרימה, הביאנלה הבינלאומית למיצג, גלריה קלישר
2007 – זנב הטווס, הפסטיבל הבינלאומי לתאטרוני בובות, ירושלים
2008 – נמלים, פסטיבל א-ז'אנר, תאטרון תמונע
2009 – זנב, בית אנה טיכו, מוזיאון ישראל, ירושלים
2009 – קלויסטר, מוזיאון בת ים לאמנות, בת ים
2010 – לא בשמיים, נקודת מגע, מוזיאון ישראל, ירושלים
2010 – איפה דני?, פסטיבל מוסררה מיקס, ירושלים
2011 – טבולה ראסה, מוזיאון בת ים לאמנות, בת ים
2013 – Residency, השוק התורכי, חיפה
2014 – נקר, גלריה ברבור, ירושלים
2014 – Unseen, מעמותה – מרכז אמנות ומדיה, ירושלים

מפעל חיים

המרחב האמנותי שלי הוא בין-תחומי. אף פעם לא הייתי כבול לז'אנר אמנותי יחיד. המדיות השונות בהן יצרתי מבוססות כולן על יסוד של דימוי, ועל ייצוגיו השונים באמנויות המופע ובאמנות החזותית".

הדס עפרת נולד בתל אביב בשנת 1950. הוריו, חיים ורחל פרידלנדר ז"ל, נמנו עם מפקדי ארגון ההגנה, ועם תום מלחמת העצמאות עבד האב בחנות שהקימו הוריו – חנות הספרים הראשונה בתל אביב, "פרידלנדר", ולימים גם בית מסחר לציוד משרדי ולצורכי אמנות ברחוב נחלת בנימין. לעפרת שני אחים, עלינה, גם היא בעלת חנות ספרים, וד"ר גדעון עפרת, היסטוריון של אמנות ישראלית.

עפרת זוכר כיצד נהג בילדותו לשרטט גשרים ומגדלים על גבי ניירות פרגמנט שאסף מחנות הוריו. מרבית שנות התבגרותו עברו עליו בכתיבת שירה. עד גיל 25 ראו אור שני ספרי שירה שלו, והוא ראה אז את עתידו המקצועי כמשורר.

לאחר שירות צבאי ביחידה קרבית התקבל בשנת 1972 ללימודים בחוג לספרות ופילוסופיה כללית באוניברסיטת תל אביב. לאחר סיום לימודיו בשנת 1975 החל עפרת לעסוק בתאטרון. הוא כתב, עיצב וביים הצגות, והראשונות שבהן הועלו בתאטרון הקופסה – קבוצת התאטרון שהקים בירושלים וניהל עד לשנת 1980. כמו כן יזם את הקמת הסניף הישראלי של אונימ"ה (Union International de la Marionnette), הפועל במסגרת אונסק"ו, והוא עמד בראשו משנת 1981.

בראשית שנות השמונים הקים את תאטרון הקרון יחד עם עלינא אשבל, מייקל שוסטר ומריו קוטליאר. תאטרון הקרון הציג בראשית ימיו הצגות לילדים ולמבוגרים בתוך קרון רכבת שהובא לגן הפעמון בירושלים. עפרת היה מנהלו הראשון של התאטרון. במקביל לכך לימד תאטרון בובות במשך שבע שנים – עד לשנת 1984 – בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. "לא באתי ללמד את מה שאני יודע. ההוראה תמיד הייתה עבורי מעבדה לניסיונות וראיתי בתלמידיי אמנים שותפים". לא מעט מתלמידיו הפכו בהמשך לבובנאים מקצועיים.

החיפוש הבלתי פוסק שלו אחר התחדשות אמנותית הביא אותו בשנת 1984 להשתלם באוניברסיטת אוסאקה לאמנויות ביפן. במשך שנתיים השתלם בתאטרון הבונראקו ובאמנות הגילוף של מסכות תאטרון הנוֹ אצל מייצ'י יסואו, מגדולי המסטרים היפנים בגילוף מסכות; שם למד והפנים את "נשמת הנו" – החיבור בין רוח וחומר, צורה ותוכן.

מתוך הבנה זו של שפתו האמנותית, ייסד עם חזרתו לארץ בשנת 1986 את בית הספר לתאטרון חזותי בירושלים. אל בית הספר הגיעו תלמידים שחיפשו מסלול לימודים המשלב אמצעי ביטוי חדשים ובין-תחומיים, בקשת המקצועות שבין התאטרון האחר, המחול, הפרפורמנס והאמנות החזותית. עפרת היה מנהלו הראשון של בית הספר לתאטרון חזותי והוא לימד בו במשך עשרים שנה. הוא אף טבע את המונחים "תאטרון חזותי" ו"בובנאי".

בתחילת שנות התשעים החל לעסוק באמנות. תערוכת הפיסול הראשונה שלו הוצגה בגלריה האוניברסיטאית של תל אביב בשנת 1994. אוצר התערוכה היה מרדכי עומר.

לאורך השנים, במקביל לניהול בית הספר לתאטרון חזותי ותאטרון הזירה הבין-תחומית, הציג עשרות מיצגים ותערוכות בגלריות, במוזיאונים ובאירועי אמנות בארץ ובעולם. זאת נוסף על שלושים הצגות שעיצב וביים בתחומי התאטרון החזותי – אחדות מהן הועלו בפסטיבל ישראל ובמסגרת פסטיבלים ותערוכות בין-לאומיות בחו"ל. שתיים מהצגותיו זכו בפרסים בפסטיבל עכו לתאטרון ישראלי אחר.

בשנת 2008, שבה זכה גם בפרס שר התרבות לאמנות, הקים יחד עם ארבעה אמנים נוספים – טלי תמיר, מרית בן ישראל, רומי אחיטב והאדריכל יואב מאירי – את עמותת "ארטים", ועמד בראשה. במסגרת פעילות העמותה הקים את ספריית גן לוינסקי לקהילות הזרות בתל אביב. הספרייה, המיועדת לילדים ולמבוגרים מקהילת העובדים הזרים בתל אביב, מכילה ספרים בשש-עשרה שפות, המקוטלגים על פי רגשות – שיטה אוניברסלית ואנושית שפיתחה קבוצת אמנים זו. העמותה מפעילה גם מרכז תרבות CEC למבקשי מקלט ולעובדים זרים, המכשיר אותם לקבלת תעודה במגוון מקצועות. "הספרייה היא יצירת אמנות חברתית, שכן האמנות והחברה מקיימים ביניהן קשרי גומלין. האמנות העכשווית מתערבת בתהליכים אורבניים וחברתיים".

משנת 2010 מלמד עפרת בובנאות ותאטרון חזותי בבית הספר לאמנות תאטרון הבובות בחולון, ומשנת 2014 מלמד עיצוב חלל ואמנות המופע באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

עפרת משלים בימים אלה את לימודיו במסלול לתואר שני בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון בחיפה.


בין פרסומיו ניתן למצוא ספרי שירה וספרים העוסקים בתאטרון הבובות בן-זמננו ובאמנות המופע. שורה של מאמרים פרי עטו ראו אור באנתולוגיות ובכתבי עת בארץ ובעולם בנושאי אמנויות המופע.

פרסומים נבחרים

  • 1973 – מבחר שירים, הוצאת בוש
    1976 – סף (שירים), הוצאת מסדה
    2000–2005 – שמונה מיצגים (DVD)
    2004 – היית מת: ביוגרפיה אמנותית, הוצאת גוונים
    2004 – קולה של המילה: מבחר מאמרים, עורכת: מרית בן ישראל, הוצאת בבל והזירה הבין-תחומית
    2008 – שיחות עם בובה: על תאטרון בובות בן זמננו, הוצאת סל תרבות ארצי
    2012 – מציאות רבה מדי: על אמנות המופע, הוצאת הקיבוץ המאוחד

  • 1994 – "בימות ושבילים פוסט-אוטופיים של צליין חילוני", אוצר מרדכי עומר, הגלריה האוניברסיטאית, תל אביב
    1996 – "פנומנה", הפסטיבל הבין-לאומי לאמנות המופע, העמותה לקידום תאטרון בין-תחומי, ירושלים
    2002 – "מעי עיוור", אוצרת זיוה ילין, גלריית קיבוץ בארי; אוצרת יעל קייני, גלריית קיבוץ נחשון
    2007 – "לידה מחדש", אוצרת אורחת טלי תמיר, תמנע זליגמן, מוזיאון ישראל, ירושלים

  • 1980 – פרס שני להצגה "אמן התענית", פסטיבל עכו לתאטרון ישראלי אחר
    1981 – פרס שלישי להצגה "הטפיל", פסטיבל עכו לתאטרון אחר
    2008 – פרס שר התרבות לאמנות