מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

דבורה עומר

share
שתפו עמוד:
דבורה עומר

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ו בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

דבורה עומר מגוללת בספריה פרקים בתולדות הציונות והמדינה. באמצעות סיפוריהם האישיים של הגיבורים היא מקרבת את הנוער הישראלי להיסטוריה של עמו ומדינתו, ועוסקת ברגישות ובאהבה בנושאים חברתיים.
מפעלה הספרותי חיבר את החברה הישראלית עם גיבוריה וניצח את אבק השכחה המקהה את העבר על כאביו ועל שמחותיו. יש לשבח את דבורה עומר על יכולתה ליצור נתיבות לליבותיהם של בני הדורות הצעירים ולקרב אותם אל המורשה הציונית והישראלית במיטבה: פרק חשוב בהוויה של העם היהודי.


נימוקי השופטים

פרופ' משה בר-אשר, יו"ר, גב' שלומית כנען, ד"ר מאיר צדוק

דבורה עומר השכילה לשלב בחייה המקצועיים את כישוריה כיוצרת בתחושת שליחות חינוכית. כתביה הוקדשו להנצחת העבר הישראלי-ציוני ולהחייאת תחושת החלוציות שפיעמה בגיבוריו. בזכותה נחשף הנוער הישראלי לפרשיות מרתקות בתהליכי התקומה היהודית ולמוראות השואה.

כתיבתה מתבססת על תחקירים יסודיים ומקיפים של חיי גיבוריה, תקופתם וחיי היום-יום שלהם. גיבוריה הם רובם ככולם מהוגי הציונות וממגשימיה אשר הפכו לדמויות מוכרות ואהובות על ידי הנוער הישראלי. ספריה זיכו בחיים חדשים דמויות מופת כשרה גיבורת נילי, איתמר בן אבי, הרצל ומורדי גטו ורשה.

פרק ייחודי בכתיבתה המאוחרת הוקדש למוראות השואה. כממלאת אחר צוואתם של הנרצחים "זכרו אותנו" התגברה על הכאב ועל האימה וכתבה שלושה ספרי הנצחה:

"דמעות של אש"
"בעקבות הלהבות"
"התחנה טהרן"

כתיבתה כוללת פרקים מופלאים וכואבים, פרקים שעליהם נבנו האתוס הציוני וחיי היום-יום של ישראל החדשה: חזון הקמת המדינה, חידוש השפה העברית, פרקי קיבוץ, ארגוני השומר, ניל"י, ה"הגנה", האצ"ל והלח"י, מלחמת העולם השנייה, הבריגאדה, השואה, מרד גטו וארשה, מלחמת השחרור והקמת המדינה, ייסוד אל-על ו"מרבד הקסמים", מלחמות ישראל, הקומנדו הימי, חיל האוויר ועוד.

מפעלה הספרותי חיבר את החברה הישראלית עם גיבוריה וניצח את אבק השכחה המקהה את העבר על כאביו ועל שמחותיו. יש לשבח את דבורה עומר על יכולתה ליצור נתיבות לליבותיהם של בני הדורות הצעירים ולקרב אותם אל המורשה הציונית והישראלית במיטבה: פרק חשוב בהוויה של העם היהודי.

על מפעלה החינוכי-ספרותי המרגש, שהשכיל להזכיר ולהנציח את דמויות המופת של העבר היהודי-ציוני, ראויה דבורה עומר לקבל את פרס ישראל לשנת תשס"ו על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

קורות חיים

דבורה עומר מגוללת בספריה פרקים בתולדות הציונות והמדינה. באמצעות סיפוריהם האישיים של הגיבורים היא מקרבת את הנוער הישראלי להיסטוריה של עמו ומדינתו, ועוסקת ברגישות ובאהבה בנושאים חברתיים.

מתגוררת בכפר מע"ש, נשואה לשמוליק, אם לטלי, לגיל ולרון וסבתא לשלוש נכדות.

נקודות ציון בחייה

19471948 פרסמה מפרי עטה בירחון הנוער העובד "במעלה"
1953
1954 למדה הוראה ב"סמינר הקיבוצים אורנים"
19541957 לימדה בבית הספר של קיבוץ מעוז חיים
1955– פרסמה מדור קבוע, "דפי תמר", בעיתון "דבר לילדים
"
1958
1959 לימדה בבית הספר "משמר השרון"
1960
1964 לימדה בבית ספר יהודי בוויניפג, קנדה
1964 כתבה בקביעות בשבועון הילדים "הארץ שלנו"

אותות הוקרה ופרסים

1959 פרס יציב מטעם מערכת "דבר לילדים" על "דפי תמר"
1967 פרס למדן על "שרה גיבורת ניל"י" ועל "הבכור לבית אב"י"
1973 פרס משרד החינוך על "הגבול שבלב"
1979 פרס ראש הממשלה על פועלה הספרותי
1981 פרס זאב לספרות ילדים ונוער על ספרה "לאהוב עד מוות"
1986 פרס הנס כריסטיאן אנדרסן על מפעל חייה מהאגודה הבין-לאומית לספרות ילדים ונוער (הוענק בטוקיו, יפן)
1987 מדליית יאנוש קורצ'אק על "דמעות של אש"
1991 פרס זאב לספרות ילדים ונוער על ספרה "בדהרה"
2002 פרס הדסה על פועלה הספרותי
2002 פרס בית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה על "אהבת איתמר"
2005 פרס משרד החינוך על ספריה לנוער

מפעל חיים

"אני כותבת מיום שלמדתי לכתוב. לפני כן הייתי מספרת לעצמי סיפורים בעל פה", מעידה דבורה עומר על עצמה. "כתבתי יומני חיים מגיל 7 עד גיל 17, אבל אף פעם לא חשבתי להיות סופרת. גדלתי בקיבוץ, וראיתי את עתידי במפעל הקיבוצי. חשבתי שאולי אהיה נהגת טרקטור".

דבורה עומר לבית מוסנזון נולדה ב-1932 וגדלה בקיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן. הוריה התגרשו בילדותה, וכשהייתה בת 11 נהרגה אמה בתאונת אימונים ב"הגנה". כדי לא לחשוף את הפעילות לכוחות המנדט הבריטי פורסם שאמה התאבדה, ורק כעבור שנים רבות נודעה לדבורה האמת. היא גדלה בלי הוריה בקיבוץ כמה שנים, בעת שאביה היה בשליחות באירופה מטעם הבריגדה היהודית.

הכתיבה והקריאה היו לדבורה עומר מפלט מן העצב ומהבדידות. היא הרבתה לקרוא ספרים ולכתוב לעצמה, וכנערה התחילה לפרסם מפרי עטה בעיתון הנוער העובד "במעלה", שאביה היה עורכו. "הוא הבטיח לי שהוא מפרסם את הסיפורים בזכות איכותם, ולא מפני שאני בתו", היא נזכרת, "אבל העדפתי לחתום עליהם רק בשמי הפרטי".

אחרי שירותה הצבאי של עומר החליטה אספת החברים של הקיבוץ לשלוח אותה ללמוד הוראה. "לא חשבתי מעולם להיות מורה, ולא הייתי תלמידה טובה בבית הספר, אבל הם כנראה ראו בי משהו שאני עוד לא ראיתי בעצמי", היא מספרת. היא למדה הוראה בסמינר "אורנים", ושבה לקיבוץ, להיות המחנכת של תלמידי כיתה ו'. היא המשיכה עם תלמידיה שלוש שנים, ובהשראתם התחילה לכתוב את המדור "דפי תמר" בשבועון "דבר לילדים". הסיפורים היו מעין יומן אישי של הילדה שעומר תמיד רצתה להיות. בשנת 1959 הם קובצו לספר שזכה להצלחה בקרב בני נוער. עומר ובעלה, שמוליק, עזבו אז את הקיבוץ, וכעבור שנתיים יצאו לשליחות חינוכית בוויניפג שבקנדה, ושם לימדו שניהם בבית ספר יהודי.

עם שובה לארץ עזבה את ההוראה וכתבה בשבועון הילדים "הארץ שלנו" וכן כתבה תסכיתי רדיו וסיפורים בהמשכים. בערב ראיונות היא שמעה מפי אהוד בן יהודה, בנו של מחיה הלשון העברית, על ילדותו הקשה בצלו של האב המפורסם. עומד ביקשה לכתוב על כך לעיתון, אבל כשנפגשה עם אהוד בן יהודה הבינה שהחומר רב מדיי וחשוב מדיי לכתבה, והחליטה לכתוב אותו בספר. היא הראתה את כתב היד לחברה הטוב, אוריאל אופק ז"ל, שהתלהב, ואף הציע לה עוד נושא לספר – פרשת ניל"י. עומר בחרה לכתוב את סיפורה של שרה אהרונסון. שני הספרים - "הבכור לבית אב"י" ו"שרה גיבורת ניל"י" – ראו אור באותה שנה (1967), ומיד נכנסו ללב הקאנון של ספרות הנוער העברית.

מאז ועד היום כתבה עומר עשרות ספרים לבני נוער, לילדים ולפעוטות. רבים מספריה מגוללים את סיפור חייהם של חלוצים ולוחמים, נשים וגברים, שכתבו פרקים בתולדות הציונות, אך לא תמיד הם מוכרים וידועים לבני הנוער. גיבוריה הם בין השאר בנימין זאב הרצל, דוד בן גוריון, יצחק רבין, צביה לובטקין, מלוחמי מרד גטו ורשה, טוביה קושניר, מנופלי הל"ה במלחמת השחרור, זהבה לביטוב, הטייסת הראשונה בחיל האוויר, יעקב מרידור, מפקד האצ"ל, ומניה שוחט, מאנשי "השומר". היא גם כתבה רבות על פרקים בתולדות היישוב והמדינה, על מלחמות ישראל ועל השואה.

"חשוב לי מאוד כיצד ייזכרו אישים אלה, וזה אחד הדברים שמניעים אותי בכתיבה", היא אומרת. "יש כל כך הרבה קברים של אנשים ונשים שפעלו רבות למען הציונות ואיש אינו זוכר אותם. לי זה כואב, ואני רוצה לעשות משהו בנדון".

בני נוער רבים מספור נחשפו באמצעות ספריה להיסטוריה של עם ישראל, אבל לא רק בני נוער. "מבוגרים רבים מספרים לי שהם קוראים את ספריי, וגם עולים חדשים רבים אמרו לי כי ספריי היו הראשונים שקראו בעברית והם למדו באמצעותם על המדינה ועל העם".

עומר כותבת ברגישות חברתית רבה, וכמה מגיבוריה הם נערים עולים, בני עדות המזרח, המפלסים את דרכם אל לב החברה הישראלית. בספרה "אני אתגבר", היא מביאה את סיפורה של נערה הסובלת משיתוק מוחין. בספרים אחרים היא מגוללת את סיפורה האישי ואת ההתבגרות בקיבוץ. "כל הסיפורים האלה מבוססים על דמויות אמיתיות", היא אומרת. "כשאני שומעת סיפור כזה, שמרגש אותי ונוגע ללבי, זה נותן לי השראה לכתוב אותו".

פרסומים נבחרים

עומר כתבה ספרים לילדים ולפעוטות, מחזות ותסכיתים לרדיו, וכן תרגמה ועיבדה סיפורים שונים. ספרים מפרי עטה תורגמו לאנגלית, לרוסית, ליפנית, להולנדית, לספרדית ולפינית, וכן עובדו למחזות, להפקות לטלוויזיה ולתסכיתי רדיו.

    • 1959 דפי תמר
    • 1967 הבכור לבית אב"י
    • 1967 שרה גיבורת ניל"י
    • 1969 צוללים קדימה
    • 1969 שלך באהבה
    • 1970 מעבר לכביש או חבורת עלומים
    • 1970 כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי
    • 1970 אני אתגבר
    • 1971 אמא עֶשֹרֵה
    • 1973 הגבול שבלב
    • 1974 על הגובה
    • 1975 פתאום באמצע החיים
    • 1976 הבריחה אל החופש
    • 1980 קול קרא בחשכה
    • 1980 לאהוב עד מוות
    • 1981 פגיעה ישירה
    • 1982 אל ראש ההר
    • 1983 דמעות של אש
    • 1985 בעקבות הלהבות
    • 1987 סערה באביב
    • 1988 התחנה טהרן
    • 1989 בדהרה
    • 1994 ריקוד באור אדום
    • 1998 דבורה עומר מספרת על: הרצל, בן גוריון, בגין – סדרה לילדים שיצאה לרגל שנת היובל של המדינה.
    • 2001 אהבת איתמר
    • 2005 נשבעתי אמונים