מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' חיים אדלר

share
שתפו עמוד:
פרופ' חיים אדלר

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ו בתחום חקר החינוך.

חיים אדלר – פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית – הוא מהחשובים בחוקרי החינוך בארץ וחלוץ המחקר הישראלי בסוציולוגיה של החינוך. מחקריו עוסקים בין השאר בחקר הנעורים והנוער, בקידום נוער משכבות חלשות ובקליטת נוער עולה, ותרמו רבות לקידומה של מערכת החינוך בארץ ולקביעת מדיניותה.

נימוקי השופטים

פרופ' עוזר שילד, יו"ר, פרופ' יעקב עירם, פרופ' רנה שפירא

פרופ' חיים אדלר הוא מהבולטים ומהחשובים שבחוקרי החינוך בישראל. השפעתו סגולית על המחקר החינוכי ועל מערכת החינוך בישראל, ושמו נודע בקהילת חוקרי החינוך בעולם.

במחקריו של חיים אדלר שלושה מוקדי עניין: נעורים וארגוני נוער, אינטגרציה בבית הספר וסוגיות הקשורות בקידומם של מקופחי חינוך. בשלושתם גישתו מאופיינת בראייה רחבה של ההקשר החברתי כמשפיע על המעשה החינוכי ותוצאותיו וכמושפע על ידו.

התעניינותו הסוציולוגית של חיים אדלר בחקר הנעורים ובארגוני הנוער באה לידי ביטוי בשורה של מחקרים. בעבודות אלו הוא הבחין בין שלוש תקופות בהתפתחותן של תנועות הנוער בישראל: שנות השלושים והארבעים המאופיינות על-ידי אתוס של שיתוף ומחויבות לחברה, שנות החמישים והשישים שמודגשת בהן השתלבות בממסד הכלכלי וההשכלתי והתקופה שלאחר מלחמת ששת-הימים, תקופה של החלשת המכוונות הקולקטיביסטית וחיזוקם של חיפושי זהות בכיוונים אישיים יותר.

המוקד השני בעבודת המחקר של חיים אדלר הוא בחקירת המבנה והתוצאות הלימודיות והחברתיות של מדיניות העירוב העדתי-חברתי בבית הספר. בעבודות אלו משתקפת התעניינותו בסוגיות של סלקטיביות ואי-שוויון בחינוך ובאינטגרציה עדתית-חברתית. מחקר הרפורמה של חטיבות הביניים והאינטגרציה שביצע עם הפרופסורים אריה לוי ומיכה חן ז"ל הוא ציון דרך בחקר החינוך בישראל. מחקר זה הביא בעקבותיו שפע של עבודות מחקר נוספות שסוגיות ארגוניות ודידקטיות של בית הספר בהקשרן החברתי-לאומי הרחב עומדות במרכזן.

המוקד החשוב השלישי, המשיק לחקר האינטגרציה, הוא חקר תרומות החינוך לקידומם של מקופחי-חינוך. חיים אדלר ייסד את המכון לחקר הטיפוח באוניברסיטה העברית וניהל אותו שנים רבות תוך מעורבות אישית בפרויקטים ובמחקרים שבוצעו בו. באלה ובניירות עמדה שחיבר הוא הופיע לא רק כ"סנגורם של החלשים", אלא הוא פועל לקידומם וחותר בהתמדה לקראת פרספקטיבה סוציולוגית מקיפה לעיצוב מדיניות הטיפוח ולחקירתה.

הקו המאפיין את עבודתו המדעית של פרופ' אדלר הוא צמידות החקירה לעולם העשייה, והחקירה מעוגנת תמיד בידע העיוני והאמפירי הקיים. בזכותו של שילוב זה הפך פרופ' אדלר יועץ לגורמים רבים במערכת החינוך, שעצתו נדרשת ודעתו נשמעת, ומבחינות רבות הוא שימש שגריר בכיר של האקדמיה במערכת החינוך ומגשר בינה לבין האוניברסיטה. בתפקיד זה הוא עמד בראש ועדות ציבוריות בנושאי מפתח, כמו הטיפול בנוער המנותק והנהגת יום חינוך ארוך וייעוץ לשרי החינוך, לוועדת החינוך של הכנסת ולגופי ביצוע חינוכיים שונים בישראל ובארצות אחרות. בכל אלה נשאר פרופ' אדלר חוקר ואקדמאי מובהק, נוסף למחויבותו לצדק חברתי ולמעורבותו האישית במימושו במערכת החינוך.

בזכות כל אלה, מצאנו את פרופ' חיים אדלר ראוי לפרס ישראל בחקר החינוך לשנת תשס"ו.

קורות חיים

חיים אדלר – פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית – הוא מהחשובים בחוקרי החינוך בארץ וחלוץ המחקר הישראלי בסוציולוגיה של החינוך. מחקריו עוסקים בין השאר בחקר הנעורים והנוער, בקידום נוער משכבות חלשות ובקליטת נוער עולה, ותרמו רבות לקידומה של מערכת החינוך בארץ ולקביעת מדיניותה.

נשוי לבת-שבע, אב לאיילת ולהגר וסב לחמישה נכדים.

לימודים והשתלמויות

1951 תואר מוסמך בסוציולוגיה ובחינוך באוניברסיטה העברית, ירושלים
1957–1956 לימודי פוסט-מוסמך באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק
1966 דוקטור בחינוך באוניברסיטה העברית, ירושלים

תפקידים אקדמיים בארץ

1966–1996 חבר בסגל החוג לסוציולוגיה ובסגל בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, ירושלים (מ-1977 פרופסור חבר)
1969–1992 ראש המגמה לסוציולוגיה של החינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, ירושלים
1970–1992 מנהל המכון לחקר הטיפוח בחינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית
1979 מינוי לקתדרה ע"ש פישר לחינוכם של יוצאי שכבות חלשות באוניברסיטה העברית, ירושלים
1992–1995 מנהל בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, ירושלים
1992– ראש תחום מחקרי החינוך במרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית ישראל, ירושלים
1996–2003 ראש מדור לימודי החינוך במכון מנדל למנהיגות חינוכית, ירושלים
2004– חבר בצוות היועץ לבוגרי מכון מנדל למנהיגות חינוכית, ירושלים

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1967–1969 עמית מחקר באוניברסיטת הרווארד, מסצ'וסטס
1973 חוקר אורח באוניברסיטת שיקאגו, אילינוי
1978 עמית אורח באוניברסיטת הרווארד, מסצ'וסטס
1988 חוקר אורח באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה
1991 חוקר אורח במכללת ריד, אורגון
1997 פרופסור אורח באוניברסיטת רוטג'רס, ניו ג'רזי

תפקידים עיקריים אחרים

1964 יו"ר הוועדה הציבורית מטעם ראש הממשלה לבדיקת בעיות הנוער בשכונת "מורשה" בירושלים
1970–1972 חבר בוועדת ראש הממשלה לילדים ולבני נוער במצוקה ויו"ר התת-וועדה לחינוך בלתי פורמלי ולעבודה קהילתית
1975– שותף לייסוד כפר מנו"ף לבני נוער מנותקים ויו"ר ההנהלה של עמותת הכפר
1978– חבר בוועדה הממלכתית לבדיקת הרפורמה במערכת החינוך
1979–1981 יו"ר הוועדה הציבורית מטעם משרד החינוך לבחינת חלופות לבית הספר בעבור נוער מנותק
1985–1987 יו"ר עמית של הוועדה הירושלמית לקליטת עולים מאתיופיה
1988– חבר בחבר הנאמנים של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל (מ-1992 ראש התחום של חקר החינוך במרכז)
1991 חבר בוועדה הציבורית לבחינת דרכים לשיפור הישגיה של מערכת החינוך בעיירות הפיתוח
1994– יו"ר הוועדה הציבורית לפיתוח החינוך העל-יסודי במעלה אדומים
1995–1996 יו"ר הוועדה מטעם משרדי החינוך והאוצר לבחינת הארכתו של יום הלימודים בישראל

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

1986 פרס החינוך מעיריית תל אביב
1990 אות יקיר אגף הנוער ממשרד החינוך
1999 פרס ע"ש חיים ציפורי מהחברה למתנ"סים

מפעל חיים

פרופ' חיים אדלר נולד בפראג ב-1928. משפחתו נמלטה מצ'כיה ביום הכיבוש הגרמני, ב-1939, והשתקעה בירושלים. "אבי היה סוציאל דמוקרט", מספר אדלר, "וכבר כנער יישמתי את תפיסתו: הקמתי קבוצת נוער עם מטרות חברתיות, וצירפנו אליה נערים משכונות המצוקה בעיר". בן 15 הצטרף אדלר לתנועת הצופים, והמשיך להדריך בה גם לאחר שסיים את לימודיו. הוא נתבקש לרכז את צופי ירושלים, ואחר כך מונה למרכז הארצי של התנועה.

בתוך כך התחיל אדלר ללמוד סוציולוגיה וחינוך באוניברסיטה העברית, ובעבודת המוסמך שלו הוא חקר את מניעי הנוער לפעילות בצופים. זה היה מחקר ראשון מסוגו בארץ, וחוקרים אחרים המשיכו אותו אחר כך לגבי תנועות נוער נוספות. לאחר קבלת התואר יצא אדלר לעבוד עם נוער יהודי בארצות הברית, והשתלם בסוציולוגיה של החינוך באוניברסיטת קולומביה. עם שובו לארץ השתלב בחוג לסוציולוגיה ובבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, והתחיל לחקור בעבודת הדוקטור את הנשירה מבית הספר התיכון. "הייתי הראשון בארץ שעסק בסוציולוגיה של החינוך", מסביר אדלר. "זה תחום שלא היה כאן לפני כן, והוא אפשר לי לשלב את הדיסציפלינה המדעית של הסוציולוגיה עם תחום החינוך שבאמצעותו קיוויתי לפעול לטובת החברה". בעבודת הדוקטור החל לעסוק בתחומים שילוו בעתיד את כל עבודתו – חקר הנעורים והנוער, קבוצות וארגוני נוער, וחקר החינוך כמכשיר לקידום בני נוער משכבות חלשות.

אדלר השתלב בסגל האוניברסיטה העברית והקים בה את המכון לחקר הטיפוח בחינוך המתמקד בקידומם של בני קבוצות חלשות בחברה. חוקרי המכון עוסקים במגוון רחב של תחומים, בהם הגיל הרך, חינוך מקצועי, חינוך בלתי פורמלי, השלמת השכלה וקליטת עלייה. אדלר ניהל את המכון יותר מ-20 שנה, ובהנהלתו הוא צמח להיות המכון הגדול בארץ למחקר חינוכי. "חשיבות המכון היא לא רק בפרסום מחקרים הזוכים להערכה מקצועית, אלא גם בפיתוח תכניות יישומיות ובניהולן בשטח", אומר אדלר. "זה ביטוי של המחויבות שלי לתרום את הידע שאני רוכש גם למעשה, ולא רק לפיתוח התיאוריה". תכניות שפותחו במכון מיושמות בהצלחה בארץ ובמדינות רבות בעולם.

בשנות ה-70 היה אדלר ממייסדיו של כפר הנוער מנו"ף ליד עכו, המיועד לבני נוער מנותקים – שאינם לומדים או עובדים – ועד היום הוא יו"ר הנהלתה של עמותת הכפר. המוסד זכה להצלחה רבה, ושיעור תלמידיו הזכאים לתעודת בגרות דומה לשיעורם באוכלוסייה הכללית. המוסד גם עורר עניין בין-לאומי. "הראינו במנו"ף שבהשקעה מתאימה אפשר לעשות לא מעט כדי לקדם צעירים שלא שפר עליהם גורלם", מדגיש אדלר.

אחת מעבודותיו החשובות של אדלר הייתה "מחקר האחים", שנולד על רקע טענות של עולים ממרוקו כי אחיהם שהיגרו לצרפת הגיעו שם למעמד חברתי גבוה יותר. פרופ' אדלר ופרופ' מיכאל ענבר השוו עשרות של זוגות אחים כאלה ואת ילדיהם ומצאו כי תנאי הקליטה של העולים והטיפול בהם הם הגורם העיקרי להצלחה בקליטת העולים, ולא היכולת האישית שלהם. במחקר הזה הבחינו החוקרים כי ילדים המהגרים בין הגילים 12-6 הם בעלי סיכויים פחותים להגיע להשכלה גבוהה, והתברר שהדבר נכון בכל קבוצת מהגרים. אדלר ושותפיו טבעו את מונח "הגיל הפגיע", ומאמריהם בנושא צוטטו בהרחבה בעולם כולו.

בשנות ה-90 ניהל אדלר את בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, ובשנים האחרונות הוא עומד בראש תחום החינוך במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. "יזמתי במכון מחקרים במדיניות החינוך, המבטאים את הנושא שהעסיק אותי כל חיי – החינוך כמכשיר להקטנת האי-שוויון בחברה", הוא אומר. לאחר פרישתו מן האוניברסיטה עמד אדלר בראש לימודי החינוך במכון מנדל למנהיגות חינוכית, וכיום הוא חבר בצוות המייעץ לבוגרי המכון. "גם העבודה הזאת היא דרך לממש את תפיסתי כי החינוך הוא מכשיר לשינוי חברתי", מסכם אדלר.

פרופ' אדלר עמד בראש ועדות רבות לבחינת מערכת החינוך. בין השאר בחנו הוועדות את הצלחתן של חטיבות הביניים ואת השפעת האינטגרציה והגישו חוות דעת על התכנית להרחיב את החינוך-חינם גם לתיכון ועל התכנית להנהיג יום לימודים ארוך. רבות מן ההמלצות שהגיש עם חבריו יושמו במערכת החינוך. "אני רואה בחינוך לא רק מכשיר לתיקון אי-צדק חברתי, אלא גם כלי שיבטיח את עתידנו כמדינה ויאפשר לנו לעמוד בתחרות הגלובאלית", הוא אומר. "אנחנו מדינה קטנה, ואין לנו הלוקסוס לוותר על חלק מאוכלוסיית הצעירים שלנו".

פרסומים נבחרים

כמו כן פרסם פרופ' חיים אדלר עשרות מאמרים בכתבי עת מקצועיים בישראל ובחו"ל, וחיבר דוחות מחקר רבים.

    • 1962 תנועות הנוער בחברה הישראלית
    • 1965 החינוך לערכים בבתי ספר לילדים עולים (עם לאה אדר)
    • 1979 חולצה כחולה וצווארון לבן: עולמם החברתי של בוגרי תנועות נוער בישראל (עם רינה שפירא, מירי לרנר ורחל פלג)
    • 1977 Ethnic Integration in Israel: A Comparative Study of Morrocan Brothers Who Setteled in France and Israel (with M. Inbar)   
    • 1994 Beyond the Dead-End Alley of Mass Education (with R. Sever) פורסם גם בעברית
    • 1972 ישראל – חברה מתהווה: ניתוח סוציולוגי של מקורות (עם ש"נ אייזנשטדט, ר' בר-יוסף ו-ר' כהנא)
    • 1977 אינטגרציה וחינוך בישראל – פרסום מיוחד של כתב העת "מגמות" (עם מ' חן ו-ז' קליין)
    • 2001–2003 כללי המשחק להכרת עקרונות הדמוקרטיה: תכנית להוראת האזרחות (ארבעה כרכים, עם ק' דרוק, י' רובינשטיין וא' פלזנטל)
    • 1970 Integration and Development in Israel (with S.N. Eisenstadt, &  Bar-Yosef)
    • 1981 Residential Education in Israel
    • 1984 Special Issue of Youth and Society (with R. Kahane)