מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' ששון סומך

share
שתפו עמוד:
פרופ' ששון סומך

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ה בתחום חקר המזרחנות.

ששון סומך – מגדולי החוקרים של הספרות הערבית בדורנו – עוסק במחקריו בספרות הערבית של המאה ה-20 תוך ניתוח של הטמעת אלמנטים ספרותיים מודרניים בשפה הערבית עתיקת הימים ובדיקת האופן שבו היא התמודדה עם השינוי.

נימוקי השופטים

פרופ' גד גילבר, יו"ר, פרופ' מיכאל וינטר, פרופ' בעז שושן

פרופ' ששון סומך הוא מהחשובים ומהבולטים בחוקרי הספרות הערבית החדשה בדורנו. מחקריו הם מסד חשוב בתחום נרחב זה. יש בהם צירוף מקורי ומרתק של ניתוח לשוני מלומד וביקורת אמנותית-פואטית.

חיבוריו הרבים מתמקדים בלשון היצירה הסיפורית, השירית והדרמטית בכתביהם של סופרים מצריים, לבנוניים, עיראקיים, מרוקאיים ופלסטיניים. נודעים במיוחד הם ספריו על שני הסופרים המצריים, נג'יב מחפוט' ויוסוף אידריס. הספר על מחפוט', שראה אור ב-1973, היה החיבור המדעי המקיף הראשון שניתח באופן מעמיק לא רק את תוכני הרומנים אלא גם את המבנה הלשוני ואת הממד האמנותי של יצירות מחפוט', שהוכתר כחתן פרס נובל לספרות ב-1988. בפרספקטיבה של העשורים שחלפו מאז שנכתב ספר זה הוא עומד כאחד החיבורים המדעיים החשובים ביותר על מחפוט'. בספרו על יוסוף אידריס, שנכתב במקורו בערבית וראה אור ב-1984, פרופ' סומך מנתח תופעה מרכזית: הוא מראה כיצד עשה אידריס שימוש בפער בין הלשון הכתובה ללשון המדוברת במסגרת אמנות הסִיפֵר שלו.

ב-1991 פרסם פרופ' סומך את ספרו האינטגרטיבי סוגה ולשון בספרות הערבית המודרנית (באנגלית), ובו הוא נתן ביטוי מגובש לגישתו החדשנית בחקר הספרות הערבית: שילוב העיון הלשוני השיטתי בהערכה אמנותית של היצירה הספרותית. חוקרי ספרות ערבית אחרים בעולם הלכו בעקבות גישה זו.

מלבד עבודתו המחקרית פרופ' סומך רואה חשיבות רבה בחשיפת ציבור קוראי העברית לספרות ולשירה הערבית. הוא תרגם וערך קבצים ואוספים אחדים של שירה ערבית מודרנית, שבמסגרתם נכללו יצירות מפרי עטם של משוררים מכל מרחבי היצירה הערבית, ותרגומיו זכו לשבחים על איכותם.

ההכרה בתרומתו בקהילת החוקרים בעולם, ובכלל זה בארצות ערב, היא נרחבת. רבות מעבודותיו תורגמו לערבית. הוא חבר במערכות כתבי עת מדעיים וספרותיים ועורך סדרת פרסומים יוקרתית בתחום הספרות הערבית.

במשך שנים רבות פרופ' סומך מקדיש מעתותיו לקירוב אנשי אקדמיה וסופרים יהודים וערבים, במיוחד מצריים, והוא כיהן כראש המרכז האקדמי הישראלי בקהיר. בו בזמן הוא גם שוקד להביא לידיעת הציבור בישראל התפתחויות בספרות הערבית באמצעות כתיבתו מזה עשרות שנים בעיתונות היומית ובכתבי עת לספרות ולאמנות. הוא טיפח גם את ההוראה ואת המחקר באוניברסיטאות בארץ. הוא נמנה על מקימי החוג לשפה ולספרות ערבית באוניברסיטת תל אביב, והעמיד תלמידים רבים הממשיכים את דרכו במחקר ובהוראה במוסדות מחקר והוראה גבוהים בארץ ובחו"ל.

על כל אלה החליטה ועדת השופטים להעניק לפרופ' ששון סומך את פרס ישראל בחקר המזרחנות לשנת תשס"ה.

קורות חיים

ששון סומך – מגדולי החוקרים של הספרות הערבית בדורנו – עוסק במחקריו בספרות הערבית של המאה ה-20 תוך ניתוח של הטמעת אלמנטים ספרותיים מודרניים בשפה הערבית עתיקת הימים ובדיקת האופן שבו היא התמודדה עם השינוי.

מתגורר בתל-אביב, נשוי לטרי ואב לאיילת, לאביגל ולנדב.

לימודים והשתלמויות

1959–1961 תואר בוגר בהצטיינות בהיסטוריה ובלשון עברית באוניברסיטת תל-אביב
1962–1964 לימודי מוסמך בלשון עברית ובבלשנות שמית באוניברסיטה העברית, ירושלים
1966–1968 תואר דוקטור בנושא "הרומנים של נגיב מחפוז", אוניברסיטת אוקספורד

תפקידים אקדמיים בארץ

1962–1965 מזכיר מדעי של האקדמיה ללשון העברית, ירושלים
1968–2001 מרצה באוניברסיטת תל-אביב (משנת 1980 פרופסור מן המניין)
1972–1985 ראש החוג לשפה ולספרות ערבית באוניברסיטת תל-אביב
1982–2003 מופקד הקתדרה לספרות ערבית על-שם הלמוס באוניברסיטת תל-אביב

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1974–1975 ו-1986–1988 פרופסור אורח באוניברסיטת פרינסטון בארצות-הברית
1979–1980 עמית-בכיר אורח באוניברסיטת אוקספורד ובקולג' סיינט אנתוני באנגליה
1988–1989 עמית אורח במכון אננברג בפילדלפיה, ארצות-הברית
1996–1998 ראש המרכז האקדמי הישראלי בקהיר
1999–2000 פרופסור אורח באוניברסיטת ניו יורק בארצות-הברית
2003 פרופסור אורח באוניברסיטת אופסלה בשבדיה

מפעל חיים

פרופ' ששון סומך נולד ב-1933 בבגדד. את לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר שַמָש, אחד ממוסדות החינוך של הקהילה היהודית בבגדד. "העניין בספרות הערבית צמח אצלי בעודי נער בבגדאד. כבר בבית-הספר כתבתי ואפילו פרסמתי שירים בערבית קלאסית", הוא נזכר.

ב-1951 עלה עם משפחתו לארץ במסגרת מבצע עזרא ונחמיה והתגורר ברמת-גן. "בבואי לארץ", הוא מספר, "החלטתי ללמוד עברית כהלכתה ולהתמחות בה כדי להפוך למתרגם השירה הערבית לעברית. תוך כדי כך התאהבתי בעברית ואפילו תכננתי להתמחות בה. באתי ללמוד את השפה כדי להיות מתרגם, ופתאום המדיום תפס אותי". אהבת השירה הייתה המניע העיקרי לרצונו להנחיל אותה גם לדוברי השפה העברית, "ולא מתוך רצון להבין, כביכול, את האויב", כפי שהוא אומר, "ולא חשבתי להיות פרופסור לספרות ערבית".

לאחר שחרורו משירות צבאי בחיל האוויר עבד לפרנסתו, וב-1958 החל את לימודיו באוניברסיטה החדשה של תל-אביב, שפעלה באותם הימים במבנים ארעיים באבו-כביר שבגבול יפו-תל-אביב. הוא למד בחוגים ללשון העברית ולתולדות עם ישראל, ובשנת 1961 סיים את לימודיו בהצטיינות. מיד עם סיום לימודיו החל ללמד ערבית והבעה עברית. שנה אחר-כך החל ללמוד לשון עברית ובלשנות שמית באוניברסיטה העברית בירושלים, ובה בעת התמנה למזכיר המדעי של האקדמיה ללשון העברית.

בשנת 1965 נשא לאישה את טרי לבית וייצנר ונסע לאנגליה ללימודי בלשנות ב-SOAS בתמיכת המועצה הבריטית. "קיבלתי מלגה לכתיבת דוקטורט בתחום הבלשנות, אבל אוניברסיטת תל-אביב באה בהצעה שאֶלְמַד ספרות ערבית ואבוא ללמד בחוג חדש לערבית". את ההצעה הזאת הוא מגדיר כ"תפנית השנייה" בחייו. את הדוקטורט שלו על הסופר המצרי נגיב מחפוז סיים ב-1968. כעבור ארבע שנים פורסם בהולנד ספרו המקצב המשתנה: עיון ביצירת נגיב מחפוז, שהיה המונוגרפיה האקדמית הראשונה שפורסמה על הסופר המצרי הנודע, 15 שנים לפני שמחפוז זכה בפרס נובל לספרות. כאשר הגיעה עבודתו של סומך לידי מחפוז, אמר שלא האמין כי ישראלי כותב על מצרי ומנתח את יצירתו על אף העובדה ששתי המדינות נמצאות במצב מלחמה. לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים זכו השניים להיפגש פעמים רבות, "ומאז", אומר פרופ' סומך, "אנחנו ידידים בנפש". סומך גם פרסם שלושה ספרים בערבית על יצירתו של הסופר המצרי יוסוף אידריס (ב-1976, ב-1980, וב-1984).

עם סיום הדוקטורט שב פרופ' סומך לארץ והחל ללמד באוניברסיטת תל-אביב. בה בעת חקר את השאלה איך, "אחרי 1500 שנה של יצירת שירה קלאסית בערבית הצליחו לקום משוררים מודרניים בלי להשתמש במסורת הפיוטית או להפליג ממנה וליצור משהו חדש". הוא גאה על כך שתלמיד שלו, המשמש היום ראש החוג לספרות ערבית באוניברסיטת תל-אביב, תיעד וחקר את כניסת זרם התודעה לספרות הערבית והמשיך את עבודתו שלו. ב-1980 הועלה סומך לדרגת פרופסור מן המניין, ובשנת 1992 נוסדה הקתדרה לספרות ערבית ע"ש הלמוס, והוא עמד בראשה מיום היווסדה.

במשך שלוש שנים – בין 1995 ל-1998 – היה ראש המרכז האקדמי הישראלי בקהיר. בשנים האלה העמיק את קשריו עם סופרים במצרים וברחבי העולם הערבי, וגם לאחר שסיים את תפקידו בקהיר המשיך לבקר את ידידיו במצרים.

פרופ' סומך פרסם מחקרים רבים בתחום התמחותו – בספרים ובכתבי-עת אקדמיים באירופה, בארצות-הברית ובישראל. לצד המאמרים האקדמיים הוא כותב במשך יותר מארבעים שנה בעיתונות היומית ובכתבי-העת הספרותיים בארץ מאמרים המיועדים לציבור הרחב בתחומי הספרות הערבית החדשה והלשון העברית. בין העיתונים וכתבי-העת שהוא כותב בהם בסדירות: הארץ, ידיעות אחרונות, מאזניים, הליקון, עיתון 77 ומקרוב (בשני כתבי-העת האחרונים הוא משמש זה שנים חבר-מערכת פעיל). משנת 2003 הוא מפרסם טור קבוע, עובר כל גבול, במוסף התרבות והספרות של הארץ, שעניינו נושאים ספרותיים ערביים-יהודיים.

בעת האחרונה פרסם פרופ' סומך ספר אוטוביוגרפי, בגדאד, אתמול, על נעוריו בעיר הולדתו. הספר תורגם לאנגלית ולערבית, ובקרוב יראה אור בשתי השפות האלה. תרגומים של הספר לאיטלקית ולגרמנית נמצאים בשלבי עבודה. בימים אלה הוא עוסק בכתיבת כרך נוסף של האוטוביוגרפיה, שיקיף את שנות בגרותו. כמו-כן יופיעו בשנה הקרובה שני ספרים – אחד באנגלית ואחד בערבית – ובכל אחד מהם אוסף ממחקריו שהתפרסמו בעשרים השנים האחרונות בכתבי-עת אקדמיים ברחבי העולם וכן הספר כדים מרוסקים (שם זמני), אנתולוגיה מקיפה של השירה העברית המודרנית שהוא תרגם לעברית. "כתבתי שורה של ספרים בחקר הספרות הערבית", הוא מסכם, "אבל מעולם לא הפסקתי לתרגם שירה מודרנית לעברית. כך שקעתי ראשי ורובי בספרות הערבית, בעיקר זו המודרנית".

פרסומים נבחרים

פרופסור ששון סומך פרסם כמאה מאמרים אקדמיים ופרסומים שונים, בהם 11 ספרים ו-4 מהם אנתולוגיות של שירה ערבית מודרנית מתורגמת לעברית.

    • 2004: בגדד, אתמול, אוטוביוגרפיה על שנות הנעורים בעיראק.
    • בשלבי כתיבה: כדים מרוסקים, אנתולוגיה מקיפה של השירה העברית המודרנית בתרגום לעברית.

    אחדים מספריו בלועזית:

    • 1973: The Changing Rhythm (מבוסס על עבודת הדוקטור)
    • 1991: Genre and Language (הספר ראה אור בגרמניה)

    כתב גם ספרים בערבית על סופרים ערבים חשובים, בהם לשון הסיפורת ביצירתו של יוסוף אידריס (1984).