פרופ' יעקב רנד

תפקידים אקדמיים בארץ

1971: מרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן

1973: מרצה בכיר בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן

1976-1972: מנהל בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן

1978: פרופסור חבר באוניברסיטת בר אילן

1982-1978: דיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת בר אילן

1983: יו"ר הוועדה ללימודים מתקדמים בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן

1989: פרופסור מן המניין באוניברסיטת בר אילן

1997 ואילך: יועץ אקדמי לנשיא טורו קולג'

1997 ואילך: רקטור המכללה האקדמית לחינוך "תלפיות" בתל אביב

1999 ואילך: מרצה במכללה האקדמית באשקלון

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1983-1982: פרופסור אורח במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת מונטריאול(צרפתית) בקנדה

1985: פרופסור אורח ב- Teachers’ College באוניברסיטת קולומביה בניו יורק

1989: פרופסור אורח בקרן Fulbright בישיבה יוניברסיטי, ניו יורק

1993-1992 ו-1996-1995: פרופסור אורח בטורו קולג' בניו יורק

תפקידים אחרים

1983-1980: יו"ר המועצה הציבורית למען הילד המפגר במשרד העבודה והרווחה

1996-1990: חבר המועצה להשכלה גבוהה

1995-1991: יו"ר הוועדה למכללות אזוריות בישראל במועצה להשכלה גבוהה

1997 ואילך: חבר המועצה להשכלה גבוהה ליהודה ושומרון

פרסים

1982: פרס קרן קנדה-ישראל

1989: פרס פולברייט

1992: פרס לימן עבור מפעל חיים למען הילד המפגר

חברות בארגונים

1972 ואילך: חבר בארגון הפסיכולוגים בישראל

1980: חבר בסקציה של הפסיכולוגיה החינוכית בארגון הפסיכולוגים בישראל

1981: חבר בארגון הישראלי לחקר החינוך (איל"ה)

1983: חבר ב-Interantional Association for the Scientific Study of Mental Retardiation

1983: חבר באקדמיה הבינלאומית לחקר ליקויי הלמידה (IARLD)

1986: חבר בארגון הישראלי לחקר חינוכי של הילד המפגר.

מידע נוסף

"אני רואה את עצמי כחניך ה'חדר', שלמעשה תאם את השקפות הוריי מחד גיסא ומאידך גיסא את שאיפתם לחנך אותי לקראת תשוקה לדעת מתוך ראייה רחבה ופתיחות לעולם היהודי ולבעיותיו של העולם במובן הכללי ביותר של המילה. כתוצאה מכך צוידתי במערכות פנימיות שעזרו לי בתהליכי ההסתגלות למצבים קשים - לפעמים נוראים - שאתם הייתי צריך להתמודד החל מגיל צעיר מאוד. יתר על כן, הפתיחות שאליה חונכתי אפשרה לי ליצור מזיגה בין המורשת היהודית ורוח ישראל סבא ובין העולם המודרני, אופקיו ואפיוניו. גישות אלה חוזקו על ידי רעייתי, חברתי לחיים, אשר מומחיותה בתחומי הספרות הצרפתית פתחה לי צוהר לתרבות המערב על נושאיה והתבלטויותיה". כך רואה פרופ' יעקב רנד את מסלול התפתחותו.

פרופ' רנד נולד ב-1926 ברומניה, וקיבל את חינוכו היסודי במסגרת ה"חדר". כשהיה בן 14, במלחמת העולם השנייה, הוגלה עם הוריו למחנות הריכוז בטרנסניסטריה שבאוקראינה. הוא הצליח לשרוד עם משפחתו ולשוב לעיירת מגוריו לאחר המלחמה. עם שובו מונה לחבר ההנהלה הארצית של תנועת "בני עקיבא" ברומניה, התגייס ל"הגנה" ופעל לחינוכם ולארגונם של מאות חניכים לעלייה לארץ ישראל במסגרת ה"העפלה". הוא עצמו עלה כמעפיל דרך בולגריה בשנת 1947, נתפס על ידי הבריטים והוגלה לקפריסין, ושם פעל כמחנך וכמנהל של "כפר הנוער הדתי". על התקופה הזאת הוא אומר: "מתוך ראייה רטרוספקטיבית אני חש שאחת התקופות המשמעותיות ביותר בחיי הייתה הפעילות הציונית בתנאי מחתרת במחנות בטרנסניסטריה במלחמת העולם השנייה ומיד לאחר שובנו הביתה, בתנועת 'בני עקיבא', ב'הגנה' וב'העפלה'. ראינו בפעילות אינטנסיבית זאת מעין 'צידוק' להישרדותנו. הקדשת חיינו למען תקומת העם היהודי בארץ-ישראל הייתה תשתית משמעותית להישרדותנו המורלית מזוועות השואה. התקופה הזאת הטביעה את חותמה לאורך כל חיי, הן מבחינה השקפתית-ציונית והן מבחינת האוריינטציה הכללית שלי לפעול למען הזולת והחברה."

בשנת 1948 הגיע יעקב רנד לארץ, התגייס לצה"ל ולחם במלחמת העצמאות. הוא השתחרר ממילואים בדרגת סרן. את הקריירה החינוכית שלו התחיל כמדריך במוסד עליית הנוער "כפר יוליאנה", שבו פעל בקרב ילדים עם בעיות תפקודיות ואמוציונליות חמורות. לאחר מכן יצא בשליחות של מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית לצרפת, ושם הדריך בתנועת "בני עקיבא" והביא לעלייתם של רבים מחניכיו. לאחר מכן עבד כמורה-מדריך בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל". בגיל 34 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בחוגים לפסיכולוגיה ולחינוך מיוחד, מתוך שאיפה לחנך, להשפיע ולעזור לכל נזקק. עם סיום לימודיו יצא לשליחות שנייה בצרפת, ובו בזמן התקבל ללימודי התואר השלישי בסורבון בפריז, במסלול ישיר לתואר דוקטור. "עקב העדר לימודי בית ספר פורמליים" - אומר פרופ' רנד - "הגעתי ללימודים אקדמיים בגיל מאוחר יחסית; ייתכן שהיה בכך משום ברכה, היות שכאדם בן 34 ולאחר ניסיון חיים די ענף לימודיי היו שונים באורח מהותי מלימודי סטודנטים צעירים".

עם שובו לארץ התחיל פרופ' רנד את עבודתו בסמינר להכשרת מורים "תלפיות" (בתל אביב), והצטרף לסגל האקדמי של בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן, שבה עבד למעלה משלושים שנה. עם יציאתו לגמלאות העניק לו הסנאט את התואר פרופסור אמריטוס. בתקופת עבודתו באוניברסיטה הוא מילא תפקידים מרובים, ובהם: מנהל בית הספר לחינוך, דיקן הפקולטה למדעי החברה, חבר הסנאט, יו"ר המרכז לחינוך יהודי בתפוצות, יו"ר הוועדה ללימודים מתקדמים בבית הספר לחינוך ובעל הקתדרה ע"ש קונין לוננפלד לחקר הילד המיוחד. באותה תקופה, ובמשך למעלה מעשרים שנה, שימש חוקר בכיר ומנהל-חבר במכון למחקר ע"ש הדסה-ויצ"ו-קנדה וב"מרכז הבינלאומי לקידום יכולת למידה", בניהולו ובהדרכתו של מורו ורבו, פרופ' ראובן פוירשטיין.

עבודתו האקדמית האינטנסיבית ומחקריו הרבים של פרופ' רנד הביאו לפרסומו הבינלאומי, והוא הוזמן להרצות בארצות רבות. במסגרות הללו הקדיש מאמצים רבים לפיתוח גישות לשיפור העשייה בתחום החינוך של ילדים חריגים בכלל ושל ילדים בעלי תסמונת דאון בפרט. הוא היה ממייסדי ארגון ההורים "יתד", העוסק בבעיות הילד בעל תסמונת דאון ומשפחתו.

את פעילותו בעתיד הוא רואה כך: "קבלת פרס ישראל, למרות גילי, איננה בגדר סיום של פרשה. היא מעוררת אותי להמשך פעילות ולהעלאה ברמת המחויבות שלי לאותן מגמות ודרכים שבהן פעלתי עד כה ואשר זיכו אותי בהכרת הרבים."