מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

אל שווימר

share
שתפו עמוד:
אל שווימר

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ו בתחום מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

אל שווימר – מייסדה של "התעשייה האווירית" ומנהלה שנים רבות – היה דמות מרכזית בהשגת עליונותה האווירית של ישראל במאבקיה על קיומה. בפעולותיו הנועזות הוא הבריח מטוסים למדינה שבדרך והיה ממקימיו של חיל האוויר וממפקדיו בימיו הראשונים. כמנהל "התעשייה האווירית" הוא הפך אותה לאחד הגופים המובילים בעולם בתחום, ותרם רבות לביטחונה של המדינה ולכלכלתה.

נימוקי השופטים

פרופ' משה בר-אשר, יו"ר, גב' שלומית כנען, ד"ר מאיר צדוק

מר אל שווימר הקדיש את חייו למפעל הציוני, לישראל ולתעשייה האווירית. בזכותו מדינת ישראל חברה במועדון האקסקלוסיבי של מדינות המייצרות מטוסים אזרחיים וצבאיים ומטוסים ללא טייסים, והיא פעילה בתחום החלל בשיגור לוויינים ובייצור ספינות לחיל הים. מסכת חייו משקפת עקביות, התמדה וחזון.

מר אל שווימר סייע למדינה שבדרך בהשגת מטוסים וציוד לחימה, הגיע לישראל ביחד עם חבריו ממח"ל והשתתף במלחמת השחרור כראש להק אוויר ונמנה בין מקימי חיל האוויר הישראלי.

בשנת 1951 שכנע מר דוד בן-גוריון, ראש הממשלה, את מר אל שווימר בצורך הלאומי להקים מפעל לשיפוץ מטוסים בישראל. מר שווימר פירק את החברה שהקים בקליפורניה והגיע לישראל כדי להקים מפעל לתחזוקת מטוסים.

כבר בתחילת דרכו פעל מר שווימר להעלאת איכות העבודה בכל התחומים של שיפוץ המטוסים הצבאיים לרמה הבין-לאומית התקנית הדרושה בשוק התעופה האזרחי.

בתעשייה האווירית נקלטו מאות עולים מכל הגלויות, ונפתחו סדנאות לעברית ביחד עם הכשרה מקצועית בתחום התעופה.

בראייתו הכוללת דאג שווימר גם לפתוח בית ספר קדם-צבאי לטכנאי מטוסים כדי להכשיר טכנאים בעלי רמה מקצועית גבוהה אשר היו אחר כך דור ההמשך לתעשייה האווירית.

בשנות הצנע הצליח מר שווימר להשיג חוזי עבודה לתעשייה האווירית, ובכך הבטיח את המשך העסקתם של עובדיה. המדיניות שהתווה מר שווימר, שעל פיה תבוצענה עבודות המפעל לפי תקנים מערביים, נחלה הצלחה. ביזמתו חתמה מדינת ישראל בשנות ה-60 על הסכם בילאטרלי המקנה לתעשייה האווירית הרשאה לשפץ ולייצר מטוסים וחלקים עבור השוק האמריקני.

אמונתו של מר שווימר בפוטנציאל של יצרנים בשוק הפרטי וביכולתם המקצועית תרמה להתפתחות תעשיות כמו "אלתא" ו"אלביט". מפעליה של חברות-בת אלה הוקמו בעיירות פיתוח וייצרו מקומות תעסוקה.

חזונו של מר אל שווימר - שבראשית שנות ה-50, בשנות המצוקה והצנע, העז לחלום על תעשיית מטוסים בקנה מידה עולמי - מנהיגותו הסוחפת וראיית הנולד שלו הפכו את "בדק מטוסים" שהוא עצמו הקים לתעשייה האווירית הישראלית ולאחד המפעלים המובילים בארץ.

בזכות חלוציותו, מנהיגותו והישגיו בתחומי התעשייה, הביטחון והחברה מוענק לו פרס ישראל לשנת תשס"ו על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

קורות חיים

אל שווימר – מייסדה של "התעשייה האווירית" ומנהלה שנים רבות – היה דמות מרכזית בהשגת עליונותה האווירית של ישראל במאבקיה על קיומה. בפעולותיו הנועזות הוא הבריח מטוסים למדינה שבדרך והיה ממקימיו של חיל האוויר וממפקדיו בימיו הראשונים. כמנהל "התעשייה האווירית" הוא הפך אותה לאחד הגופים המובילים בעולם בתחום, ותרם רבות לביטחונה של המדינה ולכלכלתה.

מתגורר בתל אביב, נשוי לרינה, אב לדן ולדפנה וסב לארבעה נכדים.

תפקידים עיקריים

  • מהנדס טיסה בפיקוד התובלה האווירית של הכוחות האמריקנים במלחמת העולם השנייה
  • קונה, משפץ ומבריח לארץ ישראל מטוסים ונשק בעבור ההגנה
  • ראש להק אוויר בצה"ל במלחמת השחרור
  • מייסד "התעשייה האווירית" ומנהלה הכללי מיום הקמתה ועד 1978
  • יועצו של ראש הממשלה שמעון פרס לענייני טכנולוגיה ותעשייה

אותות הוקרה, עיטורים ופרסים

1968 ד"ר לשם כבוד למדעים טכניים מהטכניון, חיפה
1970 תעודת הוקרה ע"ש הנרייטה סאלד מהתאחדות עולי אפריקה וקנדה
1976 פרס הרצל על תרומה לביטחון המדינה
1981 עיטור לוחמי המדינה על חלקו במאבק לתקומת ישראל
1998 אזרח כבוד של העיר ניו יורק
1999 פרס מועדון "כנפי הזהב" – הוקרה על מפעל חיים מעמותת ידידי חיל האוויר
2002 פרס "עין על ציון צופייה" – אות הוקרה על תרומתו לחיל האוויר
2003: פרס ע"ש דוד בן גוריון – אות הוקרה מיוחד על פועלו למען בטחון ישראל

מפעל חיים

אל שווימר נולד בניו יורק ב-1917, בנם של מהגרים ממזרח אירופה. בילדותו עברה משפחתו לקונטיקט. הוא גדל בעוני מרוד, ובמהלך הלימודים בתיכון סייע לפרנסת המשפחה ועבד כשוליה של מכונאי מטוסים בשדה תעופה סמוך לביתו. שם ניצתה אהבתו למטוסים ולטיסה. אחרי סיום התיכון הוא פנה ללימודי אווירונאוטיקה, והוסמך למהנדס טיסה ולמכונאי תעופה. לאחר מכן הוציא רישיון טיס.

בשל השפל הכלכלי בארצות הברית נאלץ שווימר לנדוד עד קליפורניה כדי למצוא עבודה. הוא עבד כפקח טיסה בכמה חברות תעופה גדולות, וכעבור כמה שנים שב לחוף המזרחי והתחיל לעבוד כמהנדס טיסה בחברת TWA.

במלחמת העולם השנייה שירת שווימר בחיל האוויר האמריקני כמהנדס טיסה, בפיקוד התובלה האווירית, וטס לכל רחבי תבל, גם לפלסטינה. אבל שווימר, שלא קיבל בבית חינוך ציוני, לא התרגש מהנחיתה בארץ אבותיו. "פשוט נהניתי להשתזף שם בשמש", הוא נזכר. בשירותו קיבל כמה אותות הוקרה, ובהם ציון לשבח על תושייה ואומץ לב, לאחר שהצליח להנחית בשלום את מטוסו של הגנרל פטריק הרלי – מיועציו של הנשיא רוזבלט – אף על פי שאחד ממנועיו עלה באש ואחר כך שבק. בתום המלחמה שב שווימר לעבודתו ב-TWA. המפגש הראשון שלו עם סבלו של העם היהודי היה בתקופה הזאת, כשבטיסותיו לאירופה ביקשה ממנו אמו לחפש מידע על גורלם של קרובי משפחתה.

כעבור שנתיים פנה אליו חבר וביקש לגייסו ל"הגנה". נציגי הארגון בארצות הברית, ובהם טדי קולק, חששו תחילה מהאיש בעל השם הגרמני, אבל עד מהרה עמדו על סגולותיו כאיש ארגון מעולה, בעל קשרים ענפים בעולם התעופה. שווימר הקים בקליפורניה חברת תעופה שקנתה מטוסים מעודפי מלחמת העולם השנייה, שיפצה אותם בארה"ב ובדרום אמריקה והבריחה אותם לארץ ישראל דרך אירופה. הוא גם גייס אנשי צוות אוויר ל"הגנה", והבריח ליישוב במטוסיו משלוחים של נשק. בין השאר הצליח שווימר לרכוש ארבעה מפציצי B17 ("מבצרים מעופפים"), שבדרכם לארץ הפציצו את קהיר. לימים כתב ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון: "....רכישת המבצרים המעופפים הייתה מעשה רב. הנכס החשוב ביותר שרכשנו בימים ההם היה אל שווימר...".

פעילותו של שווימר בארצות הברית הפרה את האיסור לשלוח ציוד לחימה לארץ ישראל, והבולשת הפדרלית ביקשה לעצרו בעוון הברחת המטוסים והנשק. הוא נמלט מארצות הברית ובא לארץ ישראל במסגרת מח"ל – מתנדבי חוץ לארץ. שווימר היה בין מקימיו של חיל האוויר הישראלי, ובמלחמת השחרור היה ראש להק אוויר בחיל.

לאחר סיום המלחמה שב שווימר לארצות הברית, משום שלא רצה להמשיך ולהימלט מהחוק. הוא נעצר, ובחקירתו אמר: "אני חושב שמעשיי היו צודקים; לא אתנצל, ואני מוכן להישפט עליהם." שווימר עמד לדין והורשע בבגידה. זכויות האזרח נשללו ממנו, והוטל עליו קנס כבד. רק כעבור 51 שנה חנן אותו הנשיא קלינטון.

לאחר משפטו פתח שווימר בקליפורניה חברת תעופה קטנה ומוסך למטוסים. הוא שיפץ ושלח לישראל (הפעם בהיתר חוקי) 26 מטוסי קרב מסוג "מוסטנג", שהיו מטוסי הקרב העיקריים של חיל האוויר לפני עידן הסילון. בשנת 1951 ביקר ראש הממשלה בן גוריון בארצות הברית, שמע על מפעלו של שווימר, ובא לראותו עם טדי קולק, עם יצחק נבון ועם שמעון פרס. בן גוריון התרשם משווימר וביקש ממנו לעלות ארצה ולהקים מפעל דומה בישראל.

שווימר נעתר לבקשה, וכעבור שנתיים הקים בלוד את "המכון הממשלתי לבדק מטוסים". כבר אז ביטא את חזונו ואמר: "אנו נייצר כאן מטוסים וטילים ולא נעסוק רק בשיפוצים." בניהולו של שווימר התרחב המכון והיה ל"תעשייה האווירית". המפעל התקדם בהדרגה לייצור חלקי חילוף למטוסים, ובהמשך לייצור מטוסים, מטוסים קלים, מטוסי מנהלים ואף מטוסי קרב מתקדמים. תחומי העיסוק של המפעל הורחבו גם לפיתוח ולייצור של טילים ומערכות התרעה. כיום "התעשייה האווירית" מתמחה בהשבחת מטוסים, מסוקים וכלי שיט מתקדמים, מייצרת מגוון גדול של מערכות התרעה ומערכות אלקטרוניות לשדה הקרב, מפתחת מטוסים בלי טייס, משתתפת בפיתוח טיל ה"חץ" נגד טילים בליסטיים, וכן לוקחת חלק מרכזי בפיתוחם ובשיגורם של לווייני ישראל. חזונו של שווימר, שנשמע דימיוני בימי המחסור והצנע של ראשית המדינה, היה למציאות.

אחרי 25 שנים בראש "התעשייה האווירית" פרש שווימר ב-1978. הוא המשיך בפעילות ציבורית, והיה יועץ ראש הממשלה (בהתנדבות) לענייני טכנולוגיה ותעשייה, פעל בוועד למען חוקה לישראל ועסק בגיוס תרומות לחקר מחלת הסרטן.

"היום כבר מקבלים את חיל האוויר החזק ואת 'התעשייה האווירית' המשגשגת כמובנים מאליהם", אומר שווימר, "אבל כל אלה לא היו פה בלי פעילותם של אנשים רבים, ואני גאה שהיה לי חלק במפעל הזה".