פרופ' מרסל אליקים

תפקידים אקדמיים בארץ

1960 מרצה בכיר בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית וב"הדסה"
1962–1968 חבר בוועדת ההוראה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית ובהדסה"
1963 פרופסור חבר בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית וב"הדסה"
1964 המנהל הראשון של המכון ללימודי המשך ברפואה של האוניברסיטה העברית, "הדסה" וקופת החולים הכללית
1969 פרופסור מן המניין בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית וב"הדסה"
1985–1988 דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית וב"הדסה" פרופ' אמריטוס בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית וב"הדסה"
1990 יו"ר ועדה להערכת בית הספר לרפואה של הטכניון בחיפה

תפקידים בבתי חולים

1952 רופא במחלקה הפנימית ב' בבית החולים האוניברסיטאי "הדסה" בהנהלת פרופ' מ' רחמילביץ'
1960–1969 רופא ראשי בבית החולים האוניברסיטאי "הדסה"
1963 מומחה ברפואה פנימית ובקרדיולוגיה
1969–1989 מנהל המחלקה הפנימית א' בבית החולים האוניברסיטאי "הדסה"
1989–1997 מנהל המחלקה הפנימית בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים

תפקידים אחרים

1962–1970 חבר בוועדת הקבלה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית
1962–1968 חבר בוועדת ההוראה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית
1968, 1989 חבר הסנט באוניברסיטה העברית
1971–1976 חבר בוועדת המשנה להעלאות בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית
1970–1976:

• חבר בוועדת מחקר בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית
• המנהל הראשון של המכון ללימודי המשך של האוניברסיטה העברית, "הדסה" וקופת החולים הכללית

1974–1980 היו"ר הראשון של ה-Board of Medicine של ההסתדרות הרפואית בישראל
1974–1979 חבר מועצת המנהלים של "הדסה"
1976–1979 חבר המועצה להשכלה גבוהה

פרסים

1950 פרס "בן ארי" לרפואה פנימית
1952:

• פרס "פדרגרין" למחקר בפיזיולוגיה בשטח הקרדיו- וסקולרי
• פרס "צוילינג" לתרומה מצטיינת לעיתון "רפואה"

1987 פרס לתלמיד המצטיין בכל הזמנים (במלאת 75 שנים ל"הדסה")
1997 פרס לתרומת חיים להורדת התמותה של נשים הרות
1997 פרס לתרומת חיים למחקר "הקדחת הים-תיכונית"
1998 יקיר ירושלים

חברות בארגונים

1957–1972 חבר המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל
1958– חבר האיגוד הישראלי למחלות פנימיות
1960–1961 חבר האיגוד לפיזיולוגיה בפילדלפיה
1962– חבר האיגוד הישראלי למחלות לב בישראל
1962– חבר המכללה האמריקנית לקרדיולוגיה
1962– חבר האיגוד האסיאתי לקרדיולוגיה (1968–1972: יו"ר ועדת המחקר)
1962– חבר האיגוד הבינלאומי לקרדיולוגיה
1963– חבר האיגוד הישראלי לפיזיולוגיה ולפרמקולוגיה
1968– חבר האיגוד הבינלאומי לחקר הכבד
1972–1976 חבר האיגוד הישראלי לחקר הכבד (מייסד ויו"ר)

פרופ' מרסל אליקים נולד בפלובדיב אשר בבולגריה בשנת 1921, למשפחה שהגיעה לבולגריה עם גולי ספרד. "אמי נפטרה כשהייתי בן 7 מניתוח של האפנדציטיס. אבי גורש מבולגריה בשנת 1939 לצרפת, ושם נפטר בשנת 1941. בסופו של דבר גידלו אותי הדודים והדודות שלי". פרופ' מרסל אליקים התחנך בקולג' אמריקני בסופיה, בבית ספר צרפתי בפלובדיב, ובשנים 1944-1949 למד בבית הספר לרפואה באוניברסיטת סופיה. הוא עלה לארץ ב-1949, וב-1950 החל את לימודיו במחזור הראשון של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, וסיים בהצטיינות ב-1952. "התחלתי לעבוד כבר בראשית הלימודים כמתנדב ב'הדסה'. שלחו אותי למעברת ראש העין מיד עם הגעת העולים לשם. עבדתי כסטודנט חצי שנה במעברה הזאת. שם עשינו רפואה אמיתית, כמו שצריך, בלי אמצעי אבחון משוכללים, רק עם הסטטוסקופ". הוא התגייס לצה"ל כשסיים את הלימודים, ושירת בחיל המדע ובמכון הביולוגי בנס ציונה עד 1954.

פרופ' אליקים מוכר כרופא וכמחנך שידע להחדיר את הרצון ואת הסקרנות בקרב תלמידיו. במשך 20 שנה כיהן כמנהל המחלקה הפנימית בבית החולים "הדסה" בירושלים והתפרסם בארץ ובעולם בתרומתו הקלינית. הוא הצטיין, לפי עדותם של קולגות ותלמידים, בכושר האבחון והניתוח החד והמבריק ליד מיטת החולה. נוסף לתרומתו הגדולה לבריאותם של תושבי ירושלים הוא גם חינך דורות רבים של רופאים, שעשרות מהם מכהנים בתפקידי מפתח במערכת הבריאות כרופאים בכירים, כמנהלי מחלקות וכמנהלי בתי חולים בכל הארץ. "עברו דרכי למעלה מ-3,000 תלמידים; כולם היום רופאים. חינוך של רופאים היה הייעוד שלי".

פרופ' אליקים ייסד את בית הספר הראשון ללימודי המשך ברפואה בשיתוף פעולה של "הדסה", קופת החולים הכללית והאוניברסיטה העברית. בכך הוא תרם לחינוכם ולהמשך השכלתם של הרופאים בארץ בכלל ובירושלים בפרט. במקביל גם לימד רופאים ממדינות אפריקה וממדינות אחרות ותרם בכך לטיפוח יחסי החוץ עם מדינות העולם. בתפקידו זה גידל דור שלם של מתמחים עולים חדשים שנקלטו בהצלחה במערכת הרפואה בירושלים. "כשפרשתי לגמלאות מ'הדסה', עברתי לנהל מחלקה בבית החולים 'ביקור חולים'. שם ראיתי את הייעוד שלי כמחנך של רופאים-עולים, בעיקר ממזרח אירופה ומצרפת. החינוך הבסיסי של רבים מהם היה לקוי, אף שכולם היו מוכשרים ואינטליגנטים. הם היו צריכים להגיע לרמה של הרופא הישראלי. הצלחתי, וכולם הסתגלו ועובדים ברחבי הארץ".

פרופ' אליקים כיהן כדיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים ותרם לעיצוב פני הרפואה בארץ. הוא היה חבר המועצה להשכלה גבוהה והיו"ר הראשון של המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית אשר מיסדה בארץ את בחינות ההתמחות בכל המקצועות הפנימיים. הוא כיהן כחבר מערכת של עיתונים מדעיים-רפואיים מהחשובים בארץ ובחו"ל וייסד את "החברה הישראלית לחקר הכבד".

עם פרישתו לגמלאות התבקש פרופ' אליקים לנהל את החטיבה הפנימית בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים, ושם עבד שמונה שנים. בתקופת כהונתו זו הקים את יחידת הדיאליזה בבית החולים ושיפר את המחלקה באופן מקצועי. בשנים האחרונות לפעילותו הרפואית כיהן פרופ' אליקים כנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות.

לאות הוקרה על תרומתו בתחום המקצועי, החינוכי והמחקרי העניקה לו "הדסה" את הפרס "תלמיד מצטיין בכל הזמנים". פרופ' אליקים רואה את אחד השיאים בעבודתו המדעית-המחקרית בתחום חשוב שבו הוא נחשב למומחה בינלאומי: "הייתי אחד הראשונים להמצאת הטיפול במחלת 'הקדחת הים תיכונית'. המחלה מתבטאת בחום ובכאבי בטן שנמשכים כל החיים ואין יודע עד היום מהו הגורם למחלה זו". נוסף לכך תרם פרופ' אליקים תרומות חשובות בשטח מחלות הלב ומחלות הכבד.