פרופ' מרסל אליקים

תפקידים אקדמיים בארץ

1960: מרצה בכיר בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית וב"הדסה"

1962-1968: חבר בוועדת ההוראה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית ובהדסה"

1963: פרופסור חבר בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית וב"הדסה"

1964: המנהל הראשון של המכון ללימודי המשך ברפואה של האוניברסיטה העברית, "הדסה" וקופת החולים הכללית

1969: פרופסור מן המניין בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית וב"הדסה"

1985-1988: דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית וב"הדסה" פרופ' אמריטוס בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית וב"הדסה"

1990: יו"ר ועדה להערכת בית הספר לרפואה של הטכניון בחיפה

תפקידים בבתי חולים

1952: רופא במחלקה הפנימית ב' בבית החולים האוניברסיטאי "הדסה" בהנהלת פרופ' מ' רחמילביץ'

1960-1969: רופא ראשי בבית החולים האוניברסיטאי "הדסה"

1963: מומחה ברפואה פנימית ובקרדיולוגיה

1969-1989: מנהל המחלקה הפנימית א' בבית החולים האוניברסיטאי "הדסה"

1989-1997: מנהל המחלקה הפנימית בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים

תפקידים אחרים

1962-1970: חבר בוועדת הקבלה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית

1962-1968: חבר בוועדת ההוראה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית

1989,1968: חבר הסנט באוניברסיטה העברית

1971-1976: חבר בוועדת המשנה להעלאות בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית

1970-1976:

• חבר בוועדת מחקר בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית
• המנהל הראשון של המכון ללימודי המשך של האוניברסיטה העברית, "הדסה" וקופת החולים הכללית

1974-1980: היו"ר הראשון של ה-Board of Medicine של ההסתדרות הרפואית בישראל

1974-1979: חבר מועצת המנהלים של "הדסה"

1976-1979: חבר המועצה להשכלה גבוהה

פרסים

1950: פרס "בן ארי" לרפואה פנימית

1952:

• פרס "פדרגרין" למחקר בפיזיולוגיה בשטח הקרדיו- וסקולרי
• פרס "צוילינג" לתרומה מצטיינת לעיתון "רפואה"

1987: פרס לתלמיד המצטיין בכל הזמנים (במלאת 75 שנים ל"הדסה")

1997: פרס לתרומת חיים להורדת התמותה של נשים הרות

1997: פרס לתרומת חיים למחקר "הקדחת הים-תיכונית"

1998: יקיר ירושלים

חברות בארגונים

1957-1972: חבר המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל

1958 ואילך: חבר האיגוד הישראלי למחלות פנימיות

1960-1961: חבר האיגוד לפיזיולוגיה בפילדלפיה

1962 ואילך: חבר האיגוד הישראלי למחלות לב בישראל

1962 ואילך: חבר המכללה האמריקנית לקרדיולוגיה

1962 ואילך: חבר האיגוד האסיאתי לקרדיולוגיה (1968-1972: יו"ר ועדת המחקר)

1962 ואילך: חבר האיגוד הבינלאומי לקרדיולוגיה

1963 ואילך: חבר האיגוד הישראלי לפיזיולוגיה ולפרמקולוגיה

1968 ואילך: חבר האיגוד הבינלאומי לחקר הכבד

1972-1976: חבר האיגוד הישראלי לחקר הכבד (מייסד ויו"ר).

מידע נוסף

"לאבא שלי היו בבולגריה שבעה אחים ושתי אחיות. כולם עבדו כדי לממן את לימודי הרפואה בוינה של האח הקטן. דודי זה, לאחר שסיים, היה קרדיולוג בעירנו פלובדיב. הרפואה משכה אותי - לא החלק הטכני, אלא המחשבתי – ועל כן הלכתי לרפואה פנימית. פרופ' צונדק, שבחן אותי, הציע לי לעבוד אצלו, ואני סירבתי כי רציתי רק רפואה פנימית". כך מספר פרופ' מרסל אליקים על ראשית דרכו ברפואה, דרך שהדריכה את כל עבודתו מאז ועד עתה.

פרופ' מרסל אליקים נולד בפלובדיב אשר בבולגריה בשנת 1921, למשפחה שהגיעה לבולגריה עם גולי ספרד. "אמי נפטרה כשהייתי בן 7 מניתוח של האפנדציטיס. אבי גורש מבולגריה בשנת 1939 לצרפת, ושם נפטר בשנת 1941. בסופו של דבר גידלו אותי הדודים והדודות שלי". פרופ' מרסל אליקים התחנך בקולג' אמריקני בסופיה, בבית ספר צרפתי בפלובדיב, ובשנים 1944-1949 למד בבית הספר לרפואה באוניברסיטת סופיה. הוא עלה לארץ ב-1949, וב-1950 החל את לימודיו במחזור הראשון של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, וסיים בהצטיינות ב-1952. "התחלתי לעבוד כבר בראשית הלימודים כמתנדב ב'הדסה'. שלחו אותי למעברת ראש העין מיד עם הגעת העולים לשם. עבדתי כסטודנט חצי שנה במעברה הזאת. שם עשינו רפואה אמיתית, כמו שצריך, בלי אמצעי אבחון משוכללים, רק עם הסטטוסקופ". הוא התגייס לצה"ל כשסיים את הלימודים, ושירת בחיל המדע ובמכון הביולוגי בנס ציונה עד 1954.

פרופ' אליקים מוכר כרופא וכמחנך שידע להחדיר את הרצון ואת הסקרנות בקרב תלמידיו. במשך 20 שנה כיהן כמנהל המחלקה הפנימית בבית החולים "הדסה" בירושלים והתפרסם בארץ ובעולם בתרומתו הקלינית. הוא הצטיין, לפי עדותם של קולגות ותלמידים, בכושר האבחון והניתוח החד והמבריק ליד מיטת החולה. נוסף לתרומתו הגדולה לבריאותם של תושבי ירושלים הוא גם חינך דורות רבים של רופאים, שעשרות מהם מכהנים בתפקידי מפתח במערכת הבריאות כרופאים בכירים, כמנהלי מחלקות וכמנהלי בתי חולים בכל הארץ. "עברו דרכי למעלה מ-3,000 תלמידים; כולם היום רופאים. חינוך של רופאים היה הייעוד שלי".

פרופ' אליקים ייסד את בית הספר הראשון ללימודי המשך ברפואה בשיתוף פעולה של "הדסה", קופת החולים הכללית והאוניברסיטה העברית. בכך הוא תרם לחינוכם ולהמשך השכלתם של הרופאים בארץ בכלל ובירושלים בפרט. במקביל גם לימד רופאים ממדינות אפריקה וממדינות אחרות ותרם בכך לטיפוח יחסי החוץ עם מדינות העולם. בתפקידו זה גידל דור שלם של מתמחים עולים חדשים שנקלטו בהצלחה במערכת הרפואה בירושלים. "כשפרשתי לגמלאות מ'הדסה', עברתי לנהל מחלקה בבית החולים 'ביקור חולים'. שם ראיתי את הייעוד שלי כמחנך של רופאים-עולים, בעיקר ממזרח אירופה ומצרפת. החינוך הבסיסי של רבים מהם היה לקוי, אף שכולם היו מוכשרים ואינטליגנטים. הם היו צריכים להגיע לרמה של הרופא הישראלי. הצלחתי, וכולם הסתגלו ועובדים ברחבי הארץ".

פרופ' אליקים כיהן כדיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים ותרם לעיצוב פני הרפואה בארץ. הוא היה חבר המועצה להשכלה גבוהה והיו"ר הראשון של המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית אשר מיסדה בארץ את בחינות ההתמחות בכל המקצועות הפנימיים. הוא כיהן כחבר מערכת של עיתונים מדעיים-רפואיים מהחשובים בארץ ובחו"ל וייסד את "החברה הישראלית לחקר הכבד".

עם פרישתו לגמלאות התבקש פרופ' אליקים לנהל את החטיבה הפנימית בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים, ושם עבד שמונה שנים. בתקופת כהונתו זו הקים את יחידת הדיאליזה בבית החולים ושיפר את המחלקה באופן מקצועי. בשנים האחרונות לפעילותו הרפואית כיהן פרופ' אליקים כנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות.

לאות הוקרה על תרומתו בתחום המקצועי, החינוכי והמחקרי העניקה לו "הדסה" את הפרס "תלמיד מצטיין בכל הזמנים". פרופ' אליקים רואה את אחד השיאים בעבודתו המדעית-המחקרית בתחום חשוב שבו הוא נחשב למומחה בינלאומי: "הייתי אחד הראשונים להמצאת הטיפול במחלת 'הקדחת הים תיכונית'. המחלה מתבטאת בחום ובכאבי בטן שנמשכים כל החיים ואין יודע עד היום מהו הגורם למחלה זו." נוסף לכך תרם פרופ' אליקים תרומות חשובות בשטח מחלות הלב ומחלות הכבד.