מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' זהבה סולומון

share
שתפו עמוד:
פרופ' זהבה סולומון

על הזוכה

מקבלת פרס ישראל לשנת תשס"ט בתחום חקר העבודה הסוציאלית.

זהבה סולומון – פרופ' לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב – היא מומחית בעלת שם עולמי בחקר השפעות פוסט טראומטיות. מחקריה בתחום האבחון של נפגעי תגובת קרב ופדויי שבי והטיפול בהם שהתחילו במסגרת שירותה במחלקת בריאות הנפש בצה"ל, הניחו את התשתית הטיפולית לסיוע ארוך טווח לנפגעי טראומה, ותרמו רבות להקלת מצוקתם ולהגדלת המודעות הציבורית למאבקם. טווח עבודתה רחב מאוד, ועוסק גם בניצולי שואה, בנפגעי טרור, בילדים בסיכון ובעולים חדשים, ומחקריה היסודיים והמעמיקים תרמו רבות להרחבת בסיס הידע של המערכת הטיפולית.

נימוקי השופטים

פרופ' הלל שמיד, יו"ר, פרופ' אורה גילבר, פרופ' יוחנן ווזנר

פרופ' זהבה סולומון מבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל-אביב נחשבת לאחת החוקרות המצטיינות והמובילות בחקר העבודה הסוציאלית. תחום מחקרה העיקרי הוא התמודדות עם מצבי דחק קיצוניים, נושא שהוא מרכזי לרווחת החברה הישראלית, ובעיקר לאלה הנזקקים לשירותי הרווחה ולשירותים הניתנים על-ידי עובדים סוציאליים. מחקריה של פרופ' סולומון הם חדשניים ופורצי דרך, והם מתפרסים על תחומי ידע שונים. במוקד עבודתה נפגעי טראומה, ובהם נפגעי הלם קרב, פדויי שבי, ניצולי שואה ונפגעי טרור. מחקריה פורסמו בשישה ספרים ובכשלוש מאות מאמרים בכתבי העת מהחשובים בעולם. עבודתה החלוצית והמקורית לא זו בלבד שהרחיבה והעמיקה את הבנתנו באשר לתגובות האנושיות למצבי דחק ולדפוסי התמודדות יעילים במצבים אלה, אלא אף העלו את המודעות הציבורית לתוצאות הנפשיות והחברתיות של טראומות, בעיקר טראומות לאומיות.

תרומותיה המחקריות הייחודיות הן בעיקר בתחומים האלה:

  • תגובות קרב: מחקרה על לוחמי מלחמת לבנון הוא המקיף והמעמיק ביותר מסוגו בעולם והוא מתבצע לאורך 20 שנה. מממצאיו עולה כי הלם קרב אינו משבר קצר החולף מעצמו או באמצעות טיפול, אלא הוא סימן לפגיעה נפשית וחברתית ממושכת. עד שפרופ' סולומון ביצעה את מחקריה היה נהוג להתייחס אל תגובת הקרב כאל אפיזודה אקוטית חולפת.
  • פדויי שבי: פרופ' סולומון, יחד עם עמיתיה, ערכה מחקר מעקב ארוך-טווח שאיתר קשיים נפשיים, בעיות תפקוד, תחלואה מוגברת ותמותה מוקדמת בקרב פדויי שבי. המחקר היה חלוצי, ותעוזתו והיקפו היו זרז להגברת המודעות הציבורית לנושא. מעטים הם המקרים שלמחקר יש תוצאות ישירות ברורות והשפעות משמעותיות על מדיניות טיפול ושיקום לאומית. 
  • התערבות וטיפול בהלומי קרב: פרופ' סולומון ביצעה מחקר מקורי, מעין-ניסויי, המתאפיין במעוף וביצירתיות בנושא הטיפול בהלומי קרב. יעילות הטיפול נבחנה פעמיים: שנה אחרי המלחמה ועשרים שנה אחריה. התוצאות הצביעו על יעילות הטיפול במניעת אבדן של כוח אדם ובעיקר בהקטנת הסבירות להיקבעות תסמונת פוסט-טראומטית כרונית. מחקר זה עיגן את מדיניות הטיפול בצה"ל, והייתה לו השפעה מעצבת על הטיפול בניצולי טראומות שונות בארץ ובעולם
  • אזרחים במלחמה ובטרור: מחקריה של פרופ' סולומון על התמודדות אזרחים (ניצולי שואה, חולי נפש, מתנדבי זק"א ועוד) במלחמת המפרץ ובאינתיפאדה הם מהמקיפים שבוצעו. מבין הממצאים המעניינים בולטת הזיקה בין משקעי דחק לבין עמדות כלפי השלום של בני נוער פלסטינאים וישראלים.

פרופ' זהבה סולומון היא מחנכת של אנשי מדע צעירים בתחום העבודה הסוציאלית. היא הדריכה למעלה מ-60 סטודנטים באופן ישיר בעבודות מחקר לתואר ל-מ"א ולדוקטורט. רוחב היריעה של מחקריה ועומק ידיעותיה מלמדים על חוקרת פורייה ביותר, שמחקריה ללא ספק מקוריים וחדשניים. מחקריה השפיעו על עיצוב מדיניות הטיפול, השיקום והתגמולים לנפגעי טראומה בישראל. עבודתה זוכה להערכה בינלאומית מהמעלה הראשונה והשפיעה רבות על תהליכי האבחון של נפגעי דחק במדינות רבות בעולם והטיפול בהם. מעטים הם החוקרים שעבודותיהם פורצות הדרך זוכות להכרה אקדמית בארץ ובעולם ושיש להן השפעה מעצבת על מדיניות הטיפול בנפגעי טראומה ושיקומם.

פרופ' זהבה סולומון נחשבת לדמות מרכזית בחקר העבודה הסוציאלית ובקרב קהילת העובדים הסוציאליים בישראל. גישתה המחקרית הייחודית והיצירתית והפוריות שלה הפכו אותה לאחת ממובילות המחקר המדעי בתחומי הרווחה והעבודה הסוציאלית בישראל ובעולם כולו.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' זהבה סולומון ראויה לפרס ישראל בחקר העבודה הסוציאלית לשנת תשס"ט.

קורות חיים

פרופ' סולומון מתגוררת בהרצליה, והיא נשואה לראובן ואם לשירי ולאורי.

לימודים והשתלמויות 

1973 תואר ראשון בעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה
1976 תואר שני בעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה
1980 תואר דוקטור לבריאות הציבור ולאפידמיולוגיה פסיכיאטרית, אוניברסיטת פיטסברג, פנסילבניה, ארצות הברית

תפקידים אקדמיים

1982–1992 מרצה במשרה חלקית, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב
1992– פרופסור בבית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב
1994–1996 ראש בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב
1996– ראש מרכז אדלר לרווחת הילד ולהגנתו, אוניברסיטת תל אביב
1998–2001 ראש תכניות הלימוד המיוחדות, אוניברסיטת תל אביב
1998–2002 חברת המועצה להשכלה גבוהה
1999 פרופסור אורחת, האוניברסיטה הלאומית של סינגפור
2000 פרופסור אורחת, אוניברסיטת ארהוס, דנמרק
2004–2006 חברת המועצה האקדמית, מכללת תל אביב

תפקידים אחרים

1973–1975 עובדת סוציאלית, מרכז השיקום "מגדל אור", חיפה
1975–1976 עובדת סוציאלית, התחנה להתפתחות הילד, משרד הבריאות, חיפה
1981–1986 ראש מדור מחקר (בדרגת רס"ן), מחלקת בריאות הנפש, חיל הרפואה, צה"ל
1986–1992 ראש ענף מחקר (בדרגת סא"ל), מחלקת בריאות הנפש, חיל הרפואה, צה"ל
1994 חברה בוועדה להפרעות פוסט-טראומטיות, מערכת המדריך למחלות נפש (DSM), האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה
1996–2000 חברת מערכת, Journal of Traumatic Sterss
2000– חברת מערכת, כתב העת Trauma & Loss

פרסים ומענקים בולטים

1991 מענקים מהמכון האמריקני לבריאות הנפש לחקר מצבם הנפשי של מפונים מלחמת המפרץ ולחקר טראומטיזציה משנית בקרב נשות הלומי קרב
1997 פרס לאופר לתרומה אקדמית יוצאת דופן במחקר, האגודה הבין לאומית לחקר  טראומה נפשית
2006 מענק של קרן האיחוד האירופי למחקר של שנים עשר מרכזים בנושא אשפוז בכפייה
2008 מענק הקרן הלאומית למדעים לחקר כאב כרוני, תפיסת כאב ופוסט-טראומה אצל פדויי שבי (עם רות דפרין)
2008 מענק הקרן הדו-לאומית למדעים לחקר השפעות ארוכות טווח על פדויי שבי (עם מריו מיקולינסר ועם פיליפ שאפר)

מפעל חיים

"עבודה סוציאלית מציבה לפני המטפל אתגרים כבדי משקל בהתמודדות עם מצוקות ועם טראומות. זו עבודה שיש בה  תסכול רב, כי המשאבים תמיד קטנים מדיי, והכלים שעומדים לרשות המטפל מוגבלים. הדרך שלי להתמודד עם אתגר זה היא יצירת בסיס ידע", אומרת פרופ' זהבה סולומון, חוקרת בכירה באוניברסיטת תל אביב ומומחית בעלת שם עולמי בחקר ההתמודדות עם שבי ועם תגובת קרב.

זהבה סולומון נולדה בהרצליה ב-1950 וגדלה בכפר שמריהו. "כבר מגיל צעיר היה לי ברור שאפנה למקצוע טיפולי. כבת בכורה לאם ניצולת שואה שמעתי ממנה הרבה על חוויותיה ועל חשיבותה של העזרה ההדדית במשפחתה להישרדותם", היא מספרת.

לאחר סיום התיכון התגייסה סולומון לגרעין נח"ל, ושם נפגשה עם אוכלוסיות מצוקה שלא הכירה עד אז. "צירפו אלינו צעירים מאזורי מצוקה שגדלו בעוני רב ובלי הורים. זה היה מפגש מעצב מבחינתי", אומרת סולומון. "אחרי הצבא העדפתי את לימודי העבודה הסוציאלית על פני פסיכולוגיה, כי רציתי לסייע לאנשים המתמודדים עם טראומות ועם מצוקות בעולם האמיתי, הבין-אישי, ולא רק בעולמם הפנימי".

עם סיום לימודיה באוניברסיטת חיפה עבדה סולומון במרכז לשיקום נכים ובתחנה להתפתחות הילד. "עבודת השטח הבהירה לי את גודל האתגר של העובדים הסוציאליים ועד כמה חסרים בתחום הזה משאבים וידע, והחלטתי לפנות למחקר". את הדוקטורט היא עשתה באוניברסיטת פיטסבורג שבארצות הברית, ושם פנתה לתחום האפידמיולוגיה הפסיכיאטרית – חקר ההיבטים החברתיים של תחלואה נפשית. בעבודת המחקר שלה, אצל פרופ' אוולין ברומט, עסקה בנושא שילווה אותה כל חייה המקצועיים – אירועים טראומטיים והשלכותיהם בעתיד. "בדקנו את התמודדותן של אמהות עם התאונה בתחנת הכוח הגרעינית ב-'Three Mile Island', וגילינו כי לנשים שעברו טראומה קודמת ושהיו להן פחות משאבים חברתיים היה קשה יותר להתמודד עם הלחץ ותחושת הדחק פעפעה להורות".

ב-1981 שבה סולומון ארצה והתגייסה למדור המחקר במחלקת בריאות הנפש של צה"ל. זמן קצר אחר כך פרצה מלחמת לבנון, והיא הניעה את קציני בריאות הנפש למעקב אחרי חיילים עם תגובת קרב. "אחת התרומות החשובות שלנו הייתה הגילוי כי טיפול מיידי לאחר הטראומה מצמצם את השפעותיה לטווח ארוך". בהמשך יזמה סולומון מחקר מהפכני, שחרג מתחומו הישיר של צה"ל ובחן את השפעתה של תגובת הקרב על בני משפחתו של החייל. "לטראומה כזאת יש השפעה רבה על בנות הזוג של הלוחמים ועל ילדיהם. ראינו  שיש נשים ההופכות לנפגעות-משנה, אף שהן לא השתתפו בעצמן בלחימה". המחקר הזה שינה את תפיסת הטיפול של מערכת הביטחון, וסל השירותים לנפגעי תגובת הקרב כולל כיום בחלקו גם טיפול בבני המשפחה.

בראשית שנות התשעים התחילה סולומון לעסוק בקבוצה ייחודית של לוחמים – פדויי השבי. "עד אז לא היה מחקר מסודר בתחום, לא ידעו מהו המחיר הרגשי, הגופני והתפקודי שהם משלמים על השבי בהמשך חייהם", אומרת סולומון. "הזמנו את כל פדויי השבי מחילות היבשה ממלחמת יום הכיפורים להשתתף במחקר, שהניב תובנות רבות על הקשיים שהם מתמודדים עמם ועל דרכי הטיפול בהם". אחד ממשתתפי המחקר, יואב בן דוד, הפיק על פדויי השבי את הסרט "ערים בלילה", שהוביל להקמת עמותה בשם זה. לבקשת חברי העמותה ממשיכה סולומון לייעץ להם בתחום המחקרי.

ב-1992 הושאלה סא"ל סולומון מצה"ל לאוניברסיטת תל אביב, וב-1996 פרשה מהצבא והתקבלה לסגל בית הספר לעבודה סוציאלית. היא המשיכה לעסוק בסוגיות הקשורות לשבי ולתגובת קרב, ועסקה רבות גם בקבוצות שחוו טראומות אחרות, כמו נפגעי טרור וניצולי שואה. "בשל הרקע האישי שלי, אחד המחקרים המרגשים ביותר עבורי היה על הלומי קרב שהוריהם ניצולי שואה", היא מספרת. מחקריה עוסקים רבות גם בילדים, והיא הקימה באוניברסיטה את מכון אדלר לחקר ילדים בסיכון, ועמדה בראשו עד לעת האחרונה. 

פרופ' סולומון הדריכה עשרות תלמידי מחקר, והיא משתדלת להעניק לתלמידיה את היחס שקיבלה ממדריכת הדוקטורט שלה. "קבוצת המחקר שלנו היא כמו משפחה", היא אומרת. "השאלות של הסטודנטים תמיד מחייבות אותי לבדוק את עצמי, ויש המון הנאה בנתינה ובליווי שלהם לדרך עצמאית".

"אף על פי שהעבודה הסוציאלית מלווה בקשיים ובאתגרים רבים, יש סיפוק עצום מן ההצלחה לשנות דברים", אומרת סולומון. "פעם היה קשה עוד יותר לסבול מפוסט-טראומה במדינת ישראל. היום יש יותר ידע, פחות דעות קדומות, יותר תמיכה ומשאבים, ובעיקר יותר הבנה וקבלה. עם זה, האתגרים עדיין רבים".

פרסומים נבחרים

נוסף על הספרים שלהלן, פרסמה פרופ' סולומון יותר משלוש מאות פרקים בספרים, מונוגרפיות ומאמרים בכתבי עת מקצועיים מן השורה הראשונה.

    • 1993 Combat Stress Reaction: The Enduring Toll of War
    • 1995 Coping with War-Induced Stress: The Gulf War and the Israeli Response
    • 1999 Post Traumatic Stress Disorder, A Lifespan Developmental Perspective (with A. Marker and M. Schuntzwohl)
    • 2002 נכות נפשית: היבטים רפואיים, חברתיים ושיקומיים (עם א' בלייך)
    • 2004 הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות (עם צ' זליגמן)
    • 2007 ילדות בצל השואה (עם ג' צ'ייטין)