פרופ' רות ארנון

תפקידים אקדמיים בארץ

1965-1963: חוקרת במכון ויצמן למדע

1971-1966: חוקרת בכירה במכון ויצמן למדע

1975-1971: פרופ' חבר במכון ויצמן למדע

1975 ואילך: פרופ' מן המניין במכון ויצמן למדע

1977-1974: ראש המחלקה לאימונולוגיה כימית במכון ויצמן למדע

1997-1984: מנהלת מרכז מקארתור לביולוגיה מולקולרית של מחלות טפיליות במכון ויצמן למדע

1988-1985: דיקן הפקולטה לביולוגיה במכון ויצמן למדע

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1969-1968: פרופ' אורח במחלקה לביוכימייה באוניברסיטה של מדינת וושינגטון בסיאטל

1978-1977: פרופ' אורח באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA)

1983: פרופ' אורח במכון פסטר בפריז

1994: פרופ' אורח במכון לאימונולוגיה של מלבורן (WEHI)

1995: פרופ' אורח במכון הסרטן האימפריאלי בלונדון (ICRF)

1996: Fogarty Scholar במכוני הבריאות הלאומיים בארה"ב (NIE)

1998: פרופ' אורח במכון קירי בפריז

תפקידים אחרים

1977-1972: מזכירת האגודה הישראלית לאימונולוגיה

1983-1981: נשיאת האגודה הביוכימית הישראלית

1986-1983: נשיאת הפדרציה האירופית של האגודות האימונלוגיות

1993-1988: סגן נשיא מכון ויצמן למדע

1992-1989: מזכ"ל הארגון הבינלאומי לאימונולוגיה

1997-1994: סגן נשיא לקשרי מדע בינלאומיים במכון ויצמן למדע

1995 ואילך: ראש החטיבה למדעי הטבע של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

2000 ואילך: סגן נשיא של איגוד האקדמיות למדעים באסיה

פרסים וכיבודים

1979: פרס רוברט קוך בגרמניה

1979: פרס חימנס דיאס במדריד

1991: חברות באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

1994: אות אביר לגיון הכבוד הצרפתי

1997: פרס "הדסה" לרפואה בירושלים

1998: פרס וולף לרפואה בירושלים

1998: פרס רוטשילד לביולוגיה בירושלים

מחקרים

המחקרים של פרופ' רות ארנון מתפרסים על ארבעה נושאים:

• פיתוח אנטיגנים סינתטיים עם דגש עיקרי על תרכיבי חיסון מלאכותיים
• הכוונת תרופות, בעיקר נגד גידולים ממאירים
• מערכת חיסון נגד טפילים
• מחלות אוטואימוניות, בעיקר טרשת נפוצה, ופיתוח תרופת הקופקסון לטיפול במחלה זו

מידע נוסף

"אבי היה איש מיוחד במינו. אף שהתייתם מאב בהיותו בן ארבע, הוא לא נרתע מכל מאמץ כדי להתקדם. ב-1929, כאשר היה כבר אב לשני ילדים, הוא התלהב מהפיתוח החדשני – החשמל – והחליט להיות מהנדס חשמל. מכיוון שבטכניון היו רק חוגים להנדסה אזרחית ולהנדסת מכונות, נסע אבי לטולוז שבצרפת, ושם סיים תוך שלוש שנים את לימודי הנדסת חשמל וזכה אף בתואר מגיסטר במתמטיקה. עם שובו ארצה נתקבל לעבודה בחברת החשמל ונשלח לשנה לנהריים, ולאחר מכן שב לתל אביב, לעבודה בחברת החשמל עד שנות השישים." כך מתארת פרופ' רות ארנון את הדחף ללימודים של אביה, וכך היא מסבירה מדוע נמשכה כבר מילדותה למקצועות המתמטיקה ומדעי הטבע.

סבה וסבתה של פרופ' ארנון מצד אִמה, יעקב מרדכי פרלמן ורבקה מלצ'יק, הגיעו לארץ מרוסיה בראשית העלייה הראשונה, בשנות השמונים של המאה ה-19. הם הכירו על הספינה, והקימו את ביתם ביפו, ולאחר מכן עברו לנוה שלום. אִמה, שרה פרלמן, הייתה בוגרת אחד המחזורים הראשונים של סמינר לוינסקי. אביה של רות, אלכסנדר רוזנברג, נולד ברוסיה, ועלה לארץ בשנת 1904, כשהיה בן 6. במלחמת העולם הראשונה הוא התנדב לגדוד העברי, ואחריה נסע לוינה כדי לסיים את לימודיו ב-Techniche Hochscule.

רות ארנון הייתה בת הזקונים. עוד בגן הילדים למדה, בעזרת אחיה ואחותה, קריאה וחשבון וכאשר החלה את לימודיה בבית הספר העממי בנוה צדק בגיל 6 הוקפצה כיתה. משסיימה את בית הספר בגיל 13, הסכים מנהל הגימנסיה הרצליה, ברוך בן יהודה, לקבלה רק לאחר שכנוע רב של אִמה. בנעוריה הצטרפה לקן הימייה של "התנועה המאוחדת", ועם סיום הלימודים רצתה להצטרף עם בני גרעינה לנח"ל, אולם היא הייתה בת 17, והצבא לא הסכים לגייסה. בלית בררה נרשמה ללימודי כימייה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שנת לימודים אחת הצטרפה לעתודה האקדמית, ואת חופשות הקיץ שלה "בילתה" באימונים בקורסים צבאיים. עם סיום הלימודים וקבלת התואר M.Sc. התגייסה כקצינה ב-1955 לשירות סדיר. לאחר חצי שנה נישאה לאוריאל ארנון, שלמד אז בטכניון. לאחר שהשתחררה, שמעה שפרופ' אפרים קצ'לסקי מחפש מדענים לביצוע פרויקט חדש. "כך נפלה בחלקי ההזדמנות להתקבל כסטודנטית לעבודת דוקטורט במכון ויצמן - משאת חיי".

רות ארנון התחילה את העבודה שעסקה בנושא הקשור לאימונולוגיה בהדרכתם של הפרופסורים אפרים קצ'לסקי ואריה אוליצקי. לאחר כחצי שנה שב לארץ משהותו כפוסט דוקטורנט בארה"ב ד"ר מיכאל סלע, שהיה אז מדען צעיר, אך התקדם כמטאור. "מיד כשקיבל העלאה בדרגה, אשר אפשרה לו להדריך סטודנטים, עברתי להיות הסטודנטית הראשונה שלו. מאז (1957) ועד היום, אף שכל אחד מאתנו פיתח שטחי התעניינות מדעית משלו, אנו עדיין ממשיכים לשתף פעולה בכמה נושאים".

את כל "חייה המדעיים" עשתה פרופ' ארנון במכון ויצמן למדע, שהיה לה יותר מבית. "עבודתי המדעית התפרסה על כמה נושאים: פיתוח תרכיבי חיסון מלאכותיים (לאחרונה תרכיב נגד וירוס השפעת), הכוונה של תרופות (בעיקר נגד גידולים ממאירים), וכן חקר תגובת החיסון נגד הטפיל הגורם למחלת הבילהרציה. אך הנושא שהביא לתוצאות המשמעותיות והמרגשות ביותר קשור למחלת הטרשת הנפוצה ופיתוח תרופת הקופקסון – בשיתוף עם פרופ' מיכאל סלע ועם ד"ר דבורה טייטלבוים – המהווה גולת הכותרת בקריירה שלי".

בפרויקט הזה עסקה פרופ' ארנון קרוב לשלושים שנה, עד לאישור התרופה. מעבר להכרה של הקהילייה המדעית, התגמול האמיתי שלה היה התחושה שהיא מביאה מזור ומקלה על הסבל של חולים במחלה הנוראה וחשוכת המרפא.

פרופ' רות ארנון הקדישה זמן גם לפעילות ציבורית, הן במכון ויצמן למדע, שבו כיהנה כראש מחלקה, כדיקן הפקולטה לביולוגיה וכסגן נשיא, הן במסגרות לאומיות רבות והן במסגרות בינלאומיות, כנשיא האיגוד האירופי לאימונולוגיה וכמזכ"ל של האיגוד הבינלאומי לאימונולוגיה.

על הקשר שבין המשפחה לקריירה המדעית אומרת פרופ' רות ארנון: "חיי מדען הם חיים לא קלים, ומחייבים השקעה ומאמץ, וחיי מדענית אולי אפילו קצת יותר. התקופה החיונית לשם בניית הקריירה חופפת את התקופה שבה אפשר להקים משפחה, ואין אפשרות לדחות את האחת או את האחרת. הדרך היחידה שבה אפשר לשלב את שני הדברים היא פשוט עבודה קשה ושעות ארוכות. השתדלתי תמיד להיות גם מדענית במשרה מלאה וגם אימא וסבתא במשרה מלאה. אני מאוד מקווה שהצלחתי."