מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' רות כ"ץ

share
שתפו עמוד:
פרופ' רות כ"ץ

מקבלת פרס ישראל לשנת תשע"ב בתחום חקר התרבות והאמנות ומוסיקולוגיה.

רות כ"ץ – פרופסור אמריטה בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים – היא מן החוקרות החשובות והבולטות בעולם של המוסיקה המערבית. מחקריה, המצטיינים ברוחב יריעה, בעומק מחשבה וברב-תחומיות, שפכו אור חדש על תהליכים כמו התפתחות האופרה, התפתחות התיווי המוסיקלי המערבי, תהליכי ההשתנות במוסיקה לאור תהליכים היסטוריים, המוסיקה בהגות הפילוסופית ותרומת האסתטיקה המוסיקלית לחקר הקוגניציה. כמו כן היא ו פרופ' דליה כהן שותפות באחד המחקרים המקיפים ביותר על אודות המוסיקה הערבית לצד מחקרים משותפים נוספים. כ"ץ תרמה רבות להעשרתו ולהעמקתו של המחקר באוניברסיטה העברית, ובין השאר ייסדה את תכנית המצטיינים "אמירים" וניהלה אותה שנים רבות.

פרופ' רות כ"ץ שותפת הישג עם פרופ' דליה כרמי. הן מוסיקולוגיות מן השורה הראשונה, ומחקריהן, המשותפים ואף הנפרדים, זכו להכרה בין-לאומית בשל תרומתן לתחום. פרופ' כ"ץ ופרופ' כרמי כהן חוקרות כבר למעלה מ-50 שנה את המוסיקה העממית בישראל, ובכלל זה השירה העממית הערבית, המוסיקה של העדות השונות והשיר הישראלי. לצורך זה ייסדו בשנות החמישים באוניברסיטה העברית את המעבדה לניתוח מידע קולי ופיתחו מכשור מתוחכם ומתודולוגיות חדשות, שיש בהן פריצת דרך בתחום האתנומוסיקולוגיה ואף מעבר לו.

נימוקי השופטים

פרופ' דליה כרמי כהן ופרופ' רות כ"ץ הן מוסיקולוגיות מן השורה הראשונה, ומחקריהן, המשותפים ואף הנפרדים, זכו להכרה בין-לאומית בשל תרומתן לתחום. פרופ' כ"ץ ופרופ' כרמי כהן חוקרות כבר יותר מ-50 שנה את המוסיקה העממית בישראל, ובכלל זה השירה העממית הערבית, המוסיקה של העדות השונות והשיר הישראלי. לצורך זה ייסדו בשנות החמישים באוניברסיטה העברית את המעבדה לניתוח מידע קולי ופיתחו מכשור מתוחכם ומתודולוגיות חדשות, שיש בהן פריצת דרך בתחום האתנומוסיקולוגיה ואף מעבר לו. המודל הראשון של ה"מלוגרף הירושלמי" סיפק כבר באמצע שנות החמישים רישום גרפי רציף של השתנות גובה הצליל ועוצמתו לאורך זמן, ובכך הניב מידע מדויק ובלתי תלוי במוסכמות של תיווי, סגנון, ותרבות בדבר שלושה מארבעת הפרמטרים הפסיכואקוסטיים הבסיסיים (גובה, משך ועוצמה). עיבוד ממצאי המלוגרף לווה בפיתוח קטגוריות תאורטיות חדשות. הללו התגלו לא רק כפוריות ביותר לעניין מסורות מוסיקליות ספציפיות, אלא גם פתחו אפשרויות חדשות במחקר האתנומוסיקולוגי ההשוואתי. הן הפכו מקובלות בקהילייה המדעית, ולהן השלכות חשובות בדבר חקר הקוגניציה המוסיקלית.

במרוצת השנים שכללו כרמי כהן וכ"ץ את המלוגרף, והמחשב שולב הן באנליזה של חומר הגלם הן בתהליך הסיכומים והחישובים, ובו בזמן פיתחו תוכנות ייחודיות. בזכות התחכום והעושר המתודולוגי והתאורטי של מפעלן של כ"ץ וכרמי כהן, גם בעידן המחשב המשיכו אתנומוסיקולוגים ברחבי העולם לשלוח חומרים מוקלטים למעבדתן לצורך פענוח ואנליזה. סיכום של חמישים שנות מחקר משותף של הפרקטיקה של המוסיקה העממית הערבית הקולית בישראל פורסם ב-2006 בספרן המונומנטלי Palestinian Arab Music: A Maqam Tradition in Practice. נוסף לתרומתו העצומה, בעומק ובהיקף, למסורת הספציפית הנחקרת, ספר זה מדגים את יכולתן המופלאה של כרמי כהן וכ"ץ לראות את השאלות הגדולות הנוספות למחקר הספציפי ואת השלכותיו הרחבות. בין היתר עוסק הספר בבעיות כלליות המעסיקות אתנומוסיקולוגים ואנתרופולוגים באשר הם, כגון משמעותן של מסגרות מודליות, תנאי שילוב של טקסט ומוסיקה המופיעים כמקשה אחת, הגדרת הדינמיקה שבין המשכיות לתמורה במסורות אורליות חיות ומקומו של היוצר האינדיבידואלי בהן, וכיצד להעריך את מידת האותנטיות.

חשיבות עבודותיהן הנפרדות של פרופ' רות כ"ץ ופרופ' דליה כרמי כהן משתווה לחשיבות עבודתן המשותפת. 

מחקריה של רות כ"ץ מצטיינים בתרומותיהם הענייניות והמתודולוגיות למגוון עצום של תחומים מוסיקולוגיים ואתנומוסיקולוגיים, כגון חקר התיווי המוסיקלי, האופרה והמוסיקה בהגות הפילוסופית. בשל גישתם הבין-תחומית והרב-תחומית ובזכות השילוב של למדנות מופלגת עם עוצמה וחוּמרה תאורטיות, מקוריות ויצירתיות מחקריה הם מודל מופתי לחוקרים בתחומים אלה, אף במדעי הרוח והתרבות בכללם, בארץ ובעולם. מספריה וממאמריה הרבים נציין את ספרה האחרון (2009)  A Language of its Own: Sense and Meaning in the Making of Western Art Music, שבו בוחנת כ"ץ את אלף שנות המוסיקה המערבית ועוקבת אחר הדיאלוג המתמיד והסוער לעתים בין המוסיקה עצמה לבין השיח התאורטי והאסתטי על אודותיה.

באשר לפרופ' דליה כרמי כהן, תקצר היריעה מלפרט את מגוון הנושאים שבהם עוסקים מחקריה. כרמי כהן חושפת את חוקי המוסיקה כשילוב של "סכמות טבעיות" עם "נלמדות", של אילוצים אוניברסליים קבועים (למשל, פסיכואקוסטיים) עם בחירה תלוית תרבות המעצבת את ה"אידאל האסתטי/סגנוני". ספרה, "התבוננות וחוויה בחינוך המוסיקלי" (1991), מבטא לא רק את חשיבות החינוך המוסיקלי בעבורה, אלא גם את יכולתה המופלאה להתמודד בו-בזמן עם היבטים מנוגדים לכאורה של המוסיקה, ובייחוד, החוויה הבלתי-אמצעית שהמוסיקה מעניקה לנו מצד אחד והיכולת שלה לעורר את האינטלקט מצד אחר. בעבור כרמי כהן, חוויה והתבוננות הן בחזקת "ניגודים משלימים, שעם כל הסתירה שביניהן האחת מחייבת את השנייה כדי להגיע לידי לימוד שלם יותר". 

קורות חיים – פרופ' רות כ"ץ

רות כ"ץ – פרופסור אמריטה בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים – היא מן החוקרות החשובות והבולטות בעולם של המוסיקה המערבית. מחקריה, המצטיינים ברוחב יריעה, בעומק מחשבה וברב-תחומיות, שפכו אור חדש על תהליכים כמו התפתחות האופרה, התפתחות התיווי המוסיקלי המערבי, תהליכי ההשתנות במוסיקה לאור תהליכים היסטוריים, המוסיקה בהגות הפילוסופית ותרומת האסתטיקה המוסיקלית לחקר הקוגניציה. כמו כן היא ו פרופ' דליה כהן שותפות באחד המחקרים המקיפים ביותר על אודות המוסיקה הערבית לצד מחקרים משותפים נוספים. כ"ץ תרמה רבות להעשרתו ולהעמקתו של המחקר באוניברסיטה העברית, ובין השאר ייסדה את תכנית המצטיינים "אמירים" וניהלה אותה שנים רבות.

רות כ"ץ מתגוררת בירושלים, נשואה לפרופ' אליהוא כ"ץ, אם למתתיה ולנתנאל וסבתא לששה נכדים ולשתי נינות.

לימודים והשתלמויות

1954 תואר ראשון בלימודים כלליים, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארה"ב
1956 תואר שני במוסיקולוגיה, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארה"ב
1963 תואר דוקטור, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארה"ב 

תפקידים אקדמיים בישראל 

1956–1958 מרצה למוסיקולוגיה, מכללת אורנים
1957–1995 מייסדת ושותפה בניהול המעבדה האלקטרונית למוסיקולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1963– חברת סגל באוניברסיטה העברית בירושלים (מ-1978 בדרגת פרופסור, מ-1995 פרופסור אמריטה)
1978–1995 חברת הוועדה לתלמידי מחקר במדעים העיוניים, האוניברסיטה העברית בירושלים
1983–1986 יושבת ראש המדרשה ללימודים מתקדמים במדעי הרוח, האוניברסיטה העברית בירושלים
1986–1995 יושבת ראש הוועדה לציוד בסיסי במדעי הרוח, האוניברסיטה העברית בירושלים
1989–1995 מייסדת תכנית המצוינות "אמירים" וראש התכנית, האוניברסיטה העברית בירושלים

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1986–1987 עמיתה במכון ללימודים מתקדמים, ברלין, גרמניה
1995 עמיתה במרכז ללימודי יהדות, אוניברסיטת פנסילבניה, ארה"ב
1997 עמיתה במרכז בלאג'ו, קרן רוקפלר,
1999 עמיתה במרכז בוליאסקו לאמנויות, ליגוריה, איטליה
2011 עמיתת כבוד של האגודה האמריקנית למוסיקולוגיה

תפקידים אחרים

19661978 חברה בוועדת המוסיקה, רשות השידור
1968
1975 חברה בוועדה המייעצת לחינוך מוסיקלי, משרד החינוך
1982
1985 נשיאת החברה הישראלית למוסיקולוגיה
1969– עורכת המוסיקה של האינציקלופדיה העברית 

אותות הוקרה, מלגות, תעודות ופרסים

1953 חברה באגודת המצטיינים "פאי-בטא-קפא" (Phi Beta Kappa)
1954 פרס דיטסון, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארה"ב
1955 תואר "עמית אוניברסיטה", אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארה"ב
1984 הרצאות סטרוסטה במחקרים רב תחומיים, האוניברסיטה העברית בירושלים
1992 ההרצאות ע"ש פול לזרספלד, אוניברסיטת, קולומביה, ניו יורק, ארה"ב
2008 כינוס בין-לאומי לכבודה בנושא רב תחומיות וקידום המדע והאמנות, האוניברסיטה העברית בירושלים

מפעל חיים – פרופ' רות כ"ץ

רות כ"ץ נולדה בגרמניה ב-1927, ובגיל שש עלתה עם משפחתה לארץ ישראל. האב היה הבעלים של שני בתי מלון קטנים בתל אביב, ובאחד מהם התגוררה המשפחה. כבר בילדותה אובחנה רות כבעלת שמיעה אבסולוטית, וכשהחלה לנגן בלט עד מהרה כישרונה גם בנגינה. כ"ץ למדה פסנתר אצל אליהו רודיאקוב ותאוריה אצל פאול בן חיים. בתקופת התיכון נעשתה חובבת אופרה נלהבת, ובגימנסיה הרצליה נמנתה עם המשתתפים המרכזיים בהפקות האופרה שהעלתה הדסה שרמן. היא בלטה גם בכישורי הזמרה, סייעה בהכנת המשתתפים האחרים ואף שרה את תפקידו של רדמס (הגבר) ב"אאידה". נוסף על המוסיקה הצטיינה כ"ץ בתחומי לימוד אחרים. "מעולם לא חשבתי שאהיה פסנתרנית או זמרת", היא אומרת. "היה לי ברור שאני מתעניינת בהרבה דברים, לא רק במוסיקה".

זמן קצר לפני סיום לימודיה בגימנסיה התגייסה כ"ץ ל"הגנה", ולאחר קום המדינה המשיכה בשירות בצה"ל בתפקידי חינוך. ב-1950 יצאה לשליחות בארה"ב מטעם תנועת "הנוער והחלוץ", לפעילות ציונית בקרב סטודנטים יהודים. "הצלחתי לשכנע כמה אנשים, שאחר-כך עשו חיל בארץ", היא אומרת. אחד מהם הוא אליהוא כ"ץ, שהיה לבעלה (לימים חוקר תקשורת וחתן פרס ישראל במדעי החברה, תשמ"ט). בעקבות הנישואים נשארה כ”ץ בניו יורק, ובתוך שנת לימודים אחת ושני קיצים סיימה תואר ראשון בלימודים כלליים באוניברסיטת קולומביה ואף נבחרה ל-Phi Beta Kappa. הצטיינותה בלימודים הקנתה לה מלגה ללימודי תואר שני במוסיקולוגיה, אך היא לא הסתפקה בכך. היא פקדה בקביעות את ההרצאות והסמינרים של מרצים דגולים שהיו אז בקולומביה, והייתה התלמידה הראשונה ממדעי הרוח, המקבלת מעמד של 'עמית אוניברסיטה' (University fellow). את עבודת המאסטר כתבה על המעבר מהמנואט לוואלס כמשקף את התקופה שבין המהפכה הצרפתית והקונגרס הווינאי.

עם שובה לארץ, התחילה כ"ץ ללמד בסמינר "אורנים" ובה בעת חברה לדליה כהן והקימה עמה באוניברסיטה העברית את המעבדה לחקר המוסיקה. שם הן פיתחו יחד את ה"מלוגרף הירושלמי" – מכשיר לתיעוד ולרישום גרפי של מוסיקה חד קולית. הן השתמשו במכשיר לחקר מסורות אורליות מגוונות, והתמקדו בעיקר במסורת המוסיקלית של ערביי ישראל. המתודולוגיות שפותחו במעבדה תרמו תרומה ניכרת לקידומן של כמה קבוצות מחקר בעולם.

כ"ץ שבה לאוניברסיטת קולומביה ללימודי דוקטורט, וב-1963 הוסמכה. "בעבודת הדוקטורט בחנתי את ראשיתה של האופרה והוכחתי כי עלייתה קשורה באופן מהותי למהפכה המדעית באותה תקופה", היא אומרת. "הבהרתי גם את הסיבות להתפתחות האופרה דווקא באיטליה".

עם שובה ארצה החלה ללמד באוניברסיטה העברית והמשיכה בחקר המוסיקה הערבית עם דליה כהן. העבודה המשותפת ראתה אור ב-2006, אחרי עשרות שנים של מחקר חסר תקדים בהיקפו ובעומקו. בו בזמן המשיכה כ"ץ לעסוק במחקרים רחבי יריעה, המשלבים את חקר המוסיקה עם שדות ידע מתחומים שונים כמו סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, פילוסופיה ותולדות הרעיונות, אסתטיקה וקוגניציה, היסטוריה והאומנויות, ועוד. בין השאר היא פרסמה (עם המוסיקולוג הנודע קרל דאלהאוס) אנתולוגיה מוארת בארבעה כרכים, שדנה במוסיקה בהגות הפילוסופית מן העת העתיקה עד המאה ה-20. ספרה "A Language of its Own", שראה אור בעת האחרונה, מגולל את תהליכי הרציונליזציה שליוו את המוסיקה המערבית באלף השני כשותפים וכמשקפים את תולדות הרעיונות במערב. היא גם חקרה לעומק את התפתחותו  של התיווי המערבי וייחודו, ואף את השלכותיו על התפתחות המוסיקה. בספרה ”The Lachmann  Problem” היא בחנה את ראשיתה של האתנו-מוסיקולוגיה ואת תלאותיו של מוסיקולוג יהודי גרמני – מחלוצי המחקר של המוסיקה המזרחית – שהגיע לארץ ישראל בצוק העתים.

כ"ץ זכורה באוניברסיטה כמרצה וכמנחה בעלת דרישות גבוהות מתלמידיה. "הייתי המורה של מי שרצו לעבוד קשה", היא מחייכת. "חשוב ללמד את התלמידים כיצד לחשוב  אם ברצונם להפוך לחוקרים". התכונות האלה, לצד רוחב אופקיה הביאו את נשיא האוניברסיטה, יורם בן פורת, להטיל עליה להקים  תכנית לטיפוח מצוינות. היא ייסדה ב-1989 את תכנית "אמירים" וניהלה אותה עד פרישתה. "נוסף על הידע, הקנינו להם בעיקר תהליכי חשיבה וניתוח. התכנית היא הצלחה מסחררת" היא מדגישה.

"אני מוּנעת מסקרנות אינטלקטואלית", מסכמת כ"ץ. "האינטרנט יוצר אשליה של ידע, אבל אין די במידע כדי להבין מה רלוונטי למה, מה קשור למה, באיזה אופן ובאילו תנאים, וכיוצא בזה. מכאן חשיבותו ההולכת וגוברת של המחקר הרב-תחומי. הייתי יכולה לוותר על רוב נכסיי, אבל לא הייתי מסוגלת לחיות בלי ספרים".

פרסומים נבחרים – פרופ' רות כ"ץ

    • 1977 הזמר הישראלי: דוגמה מתודולוגית לניתוח מוסיקה מונופונית בעזרת מחשב (עם ד. כהן)
    • 1986 Divining the Power of Music: Aesthetic Theory and the Origin of Opera.
    • 1987-1991 Contemplating Music: Source Readings in the Aesthetics of Music (introduced and annotated), volumes I-IV (with C. Dahlhaus) 
    • 2003 Tuning the Mind: Connecting Aesthetics to Cognitive Science (with R. HaCohen)
    • 2003 The Arts in Mind (with R. HaCohen)
    • 2004 “The Lachmann Problem”: An Unsung Chapter in Comparative Musicology.    
    • 2006 Palestinian Arab Music: A Maqam Tradition in Practice (with D. Cohen)
    • 2009 A Language of its Own: Sense and Meaning in the Making of Western Art Music
    • 1968 The singing of Baqqashot by Aleppo Jews: A study in musical acculturation.  Acta Musicologica
    • 1970 Mannerism and cultural change: An ethnomusicological example. Current Anthropology
    • 1973 The Egalitarian Waltz. Comparative Studies in Society and History
    • 1974 On ‘nonsense’ syllables as oral group notation: evidence for Werner’s Neannoe-Ninnua theory. Musical Quarterly
    • 1974 The reliability of oral transmission: The case of Samaritan music. Yuval
    • 1984 Collective ‘problem-solving’ in the history of music: The case of the Camerata.  Journal of the History of Ideas
    • 1992 History as ‘compliance’: The development of notation in light of Goodman’s requirements.  How Classification Works (honoring Nelson Goodman)
    • 1996 Attitude to the time axis and cognitive constraints. Perception and Cognition in Music (with D. Cohen)
    • 2000 ‘Authenticity’, ‘Interpretation’ and ‘Practice’: Probing Their Limits. Musicology and Sister Disciplines