מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' מיכה אולמן

share
שתפו עמוד:
פרופ' מיכה אולמן

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ט בתחום הפיסול.

מיכה אולמן – פסל ומורה לאמנות – הוא מן הבולטים והחשובים בפסלי ישראל. עבודותיו הייחודיות, בעיקר בפסלי בורות למיניהם, מאופיינות בדיאלוג מרתק בין החומר לסביבה, להיסטוריה, לפוליטיקה ולזיכרון. פסליו זכו להערכה רבה בישראל ובעולם. פסלי חוצות שלו מוצגים דרך קבע במקומות ציבוריים, ופסלים אחרים מוצגים בתערוכות רבות מן השורה הראשונה של האמנות העולמית.

נימוקי השופטים

ד"ר מרטין וייל, יו"ר, הגב' רותי דירקטור, הגב' רותי אופק

הפסל מיכה אולמן בולט בעולם האמנות העכשווית הישראלית והבין-לאומית בזכות המקוריות של יצירתו. מאז שנות השבעים של המאה העשרים הטביע אולמן את חותמו על עולם האמנות בפסליו הייחודיים ופורצי הדרך, שתרמו תרומה חשובה ליצירה המקורית הישראלית.

יצירתו של אולמן מאופיינת במינימליזם צורני ובעושר רוחני ותרבותי – יהודי, ישראלי ואוניברסלי. השימוש שהוא עושה בחומרים פשוטים מדגיש את הצניעות ובה בעת את האופי המושגי של שפתו הפיסולית. פסליו המוצבים במרחב הציבורי בארץ וברחבי העולם משדרים מסרים אנושיים בדרך מאופקת; הם רבי עוצמה אך נעדרי פאתוס.

שפת הפיסול הייחודית שגיבש אולמן מאפשרת לו לעסוק בתכנים היסטוריים ופילוסופיים בלי שידבק בעבודתו שמץ של הרואיות, ימרה או איום. אולמן משלב את היצירה הפיסולית במרחב באופן המעצים את היצירה עצמה ומקרין לתוך הסביבה משקעים תוכניים ומשמעות צורנית רבי-ערך.

ראוי לציין במיוחד את יצירתו של אולמן "הספרייה", אנדרטה לזכר שרפת הספרים בכיכר בבל בברלין ב-1933. ביצירה זו אולמן מבטא, באמצעות שפת הפיסול המינימליסטית והמודרניסטית, תפיסה מקורית של הנצחה וחשיבה אחרת על מהות האנדרטה. יצירה מיוחדת זו מכילה בצורה מזוקקת את כל המרכיבים האופייניים לעבודתו: הריק, השקט, החפירה לעומק, ההימנעות מהתבלטות והעדפת הסמוי מן העין. הזכוכית המכסה את הבור מאפשרת את השתקפותם של הצופה ושל הסביבה בתוך העבודה ואת התכתם יחד של העבר וההווה.

אולמן מעניק חשיבות רבה לחומר המשמש אותו ליצירותיו – האדמה. השימוש העקבי בחומר זה במהלך פעילותו האמנותית רבת-השנים הוא אחד מסממני ההיכר של שפת הפיסול שגיבש. הפסלים הרבים שיצר במהלך השנים, והמקומות השונים בעולם שפסלים אלה, מוצבים בהם, מקיימים ביניהם קשרים והקשרים רבים ומרובדים.

לצד יצירתו רחבת ההיקף העמיד פרופ' אולמן דור של תלמידים במוסדות להשכלה גבוהה בארץ ובעולם. פרופ' מיכה אולמן אינו רק פסל; הוא הוגה דעות ופילוסוף בתחום השפה הפלסטית. דיבורו האוניברסלי, הנובע מזהותו האישית כיהודי וכישראלי, נוצק בתוך פסלי המקום והסביבה.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את האמן פרופ' מיכה אולמן ראוי לפרס ישראל לפיסול לשנת תשס"ט.

קורות חיים

מיכה אולמן – בן לילי ויצחק ז"ל – מתגורר ברמת השרון, והוא נשוי למירה, אב לערה, למיה ולאיתן וסב לירדן, ללילי ולענבל.

לימודים והשתלמויות

1964 בוגר האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", ירושלים
1965 לימודי המשך, בית הספר המרכזי לאמנות ולאומנות, לונדון, בריטניה

תפקידים אקדמיים ומקצועיים

1966–1970 עורך גרפי ומאייר, עיתון "מעריב"
1970–1978 מרצה באקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", ירושלים
1976 מרצה אורח, בית הספר הגבוה לאמנויות, דיסלדורף, גרמניה
1979–1985 מרצה בפקולטה לאדריכלות ולבניין ערים, הטכניון, חיפה
1979–1989 פרופסור לאמנות, אוניברסיטת חיפה
1991–2005 פרופסור לפיסול באקדמיה לאמנות, שטוטגרט, גרמניה

פסלים במקומות ציבוריים

מיכה אולמן הציב כארבעים פסלים במקומות ציבוריים ברחבי המדינה, וכן בגרמניה, בפולין, בצרפת, באיטליה, בפינלנד, באוסטרליה, ביפן ובקוריאה.

תערוכות

עבודותיו של מיכה אולמן הוצגו ביותר מחמישים תערוכות יחיד והשתתפו ביותר ממאה תערוכות קבוצתיות. הבולטות שבהן:

תערוכות יחיד

1969 גלריה "דוגית", תל אביב
1976 גלריה "ארט אין פרוגרס", דיסלדורף, גרמניה
1979 בית האמנים, תל אביב
1980 "פני השטח", מוזיאון תל אביב לאמנות
1981 גלריה ברטה אורדנג, ניו יורק, ארצות הברית
1982 גלריה נעמי גבעון, תל אביב
1988 "מיכלים"
1980–1988 מוזיאון ישראל, ירושלים
1992 גלריה ימאגוצ'י, אוסקה, יפן
1993 "רישומים", גלריה גבעון, תל אביב
1995 האקדמיה לאמנויות, ברלין, גרמניה
1995 "רישומי ספרייה ורישומי ירח", מוזיאון תל אביב לאמנות
1999 "שולחן לשניים", מוזיאון ישראל, ירושלים
2000 המוזיאון היהודי, פריז, צרפת
2001 האקדמיה לאמנויות, ברלין, גרמניה
2003 מוזיאון לאמנות, וייסבאדן, גרמניה
2005 גלריה קורה הרצל, דיסלדורף, גרמניה

תערוכות קבוצתיות

1969 ביאנלה לאמנים צעירים, פריז, צרפת
1972 "מהנוף אל ההפשטה ומההפשטה אל הטבע", מוזיאון ישראל, ירושלים
1973 הביאנלה הבין-לאומית, סאו פאולו, ברזיל
1975 סטודיו פתוח, מוזיאון ישראל
1978 "אמן חברה אמן", מוזיאון תל אביב לאמנות
1980 ביאנלה 39, ונציה, איטליה
1980 "גבולות, אמנות ישראלית", מוזיאון ישראל, ירושלים
1984 "התנ"ך של ימינו", גראנד פאלה, פריז, צרפת
1985 "להיות פיסול", קונסטהאלה, דיסלדורף, גרמניה
1987 דוקומנטה 8, קאסל, גרמניה
1989 הביאנלה הבין-לאומית, סאו פאולו, ברזיל
1990 "פיסול אירופי", מוזיאון וילהלם למבורק, דיסבורג, גרמניה
1990 "אף אחד", הגלריה הלאומית, ברלין, גרמניה
1990 "משגאל אל קיטיי", גלריה ברביקן לאמנות, לונדון, בריטניה
1992 "מסלול נדודים", מוזיאון ישראל, ירושלים
1992 דוקומנטה 9, קאסל, גרמניה
1995 "אוריינטציה", הביאנלה הרביעית, איסטנבול, תורכיה
1997 "מלך השלום", החברה הירדנית לתרבות ולשלום, עמאן, ירדן
1998 "למזרח – אוריינטליזם באמנות הישראלית", מוזיאון ישראל, ירושלים
1998 "פיסול ורישום המאה ה-20", מוזיאון וילהלם למבורק, דיסבורג, גרמניה
2005 "העברים החדשים", גרופיוס באו, ברלין, גרמניה
2006 "אמנות ושלום", האקדמיה הבין-לאומית, קיוטו, יפן
2006 "ישראל: אמנות וחיים 2006-1906", פלאצו ריאלה, מילנו, איטליה
2008 "גופי עצמי, אמנות בישראל 1978-1968", מוזיאון תל אביב לאמנות

פרסים ואותות הוקרה

1963 פרס סונבורן, האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", ירושלים
1971 פרס קולינר, מוזיאון ישראל, ירושלים
1980 פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, ירושלים
1985 פרס פונדיק, מוזיאון תל אביב לאמנות
1995 תערוכת הפרס ע"ש קטה קולביץ, האקדמיה לאמנויות, ברלין, גרמניה
1996 פרס זוסמן, יד ושם, ירושלים
1996 חבר באקדמיה הגרמנית לאמנויות, ברלין, גרמניה
1997 פרס החברה לתרבות ולשלום בין-לאומי, עמאן, ירדן
1998 פרס ירין, קרן התרבות אמריקה-ישראל
2000 פרס חיים גמזו, מוזיאון תל אביב לאמנות
2004 דוקטור לשם כבוד, האוניברסיטה העברית, ירושלים
2005 פרס תומא, באדן ויטמברג, ברנאו, גרמני

מפעל חיים

"פיסול דיאלוגי הוא מטאפורה של שיחה. יש בו מרכיב של דיבור בחומרים ובצורות ומרכיב של הקשבה למקום, לסביבה, לתרבות, להיסטוריה ולזיכרון", אומר הפסל מיכה אולמן, מהבולטים באמני ישראל בעשורים האחרונים.

מיכה אולמן נולד ב-1939 בתל אביב, למשפחה שמוצאה בגרמניה ושורשיה נטועים עמוק בהתיישבות החקלאית. "כבר כילד בלטתי בציור וזכיתי בפרסים על עבודותיי", הוא מספר. "בשל המסורת המשפחתית החלטתי ללמוד בתיכון החקלאי הכפר הירוק וגם שם הייתי ממונה על ההיבטים האמנותיים בכל האירועים".

לאחר סיום לימודיו התגייס אולמן לנח"ל המוצנח. במילואים הוא שירת בגדוד צנחנים והשתתף במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום כיפור. כשהיה בגרעין בקיבוץ ארז, הכין את התפאורה להצגה "מעגל הגיר הקווקזי" שהועלתה בקיבוץ. "זאת הייתה חוויה מכוננת, שגרמה לי לוותר על לימודי החקלאות המתוכננים ולפנות לאמנות", הוא אומר. "עם זה, גם בעבודתי האמנותית לא התרחקתי מעבודת השדה, ואני ממשיך לעבוד באדמה עד היום".

ב-1960 התחיל אולמן ללמוד ב"בצלאל", והתמקד בלימודי הדפס ותחריט. לאחר הלימודים יצא לשנת השתלמות בלימודי תחריט בלונדון, ושם נחשף להשפעות אמנותיות מן העולם הרחב.

בשובו ארצה התחיל אולמן לעבוד כמאייר וכעורך גרפי בעיתון "מעריב", ובה בעת המשיך בעבודת היצירה שלו, ויצר תחריטי מתכת של נופים. ב-1969 כבר הציג תערוכת יחיד ראשונה של עבודותיו. כעבור שנה הוזמן ללמד תחריט ורישום ב"בצלאל".

תחריטי הנוף הולידו אצל אולמן את הרצון לצאת ולעבוד בנוף עצמו. "שאלתי את עצמי: אם אני עושה חורים בלוח מתכת שמופיע בו שדה, מדוע לא אצא ישירות לשדה ואצור בו צורות?" הוא מספר. "את פסלי הבורות הראשונים חפרתי בשדות רמת השרון שבה התגוררתי. עד היום יש לי משיכה מיוחדת לצורה הזאת של הבור, הקושרת את גורלה למקום ומשמשת גבול בין 'למעלה' ל'למטה'".

פסלי הבורות ממשיכים ללוות את אולמן בכל תחומי יצירתו. ב-1972 נכנס ממד פוליטי לתחום, במיזם של חילופי אדמות בין קיבוץ מצר ובין הכפר הערבי הסמוך, מסר: הוא חפר, בעזרת בני נוער משני היישובים, בורות בשני המקומות, ומילא אותם באדמה שנחפרה מן היישוב השכן.

לאחר שמונה שנות הוראה פוטר אולמן מ"בצלאל" עם כמה ממורי המוסד בשל מרד סטודנטים שביקשו לחולל מהפכה בתכנית הלימודים. "הדיאלוג עם הסטודנטים היה חשוב לי מאוד, והפיטורים העניקו משמעויות חדשות לעבודתי האמנותית".

אולמן התחיל ללמד בטכניון ובאוניברסיטת חיפה, והמשיך ליצור ולהציג ברחבי העולם. ב-1987 הוזמן להשתתף ב"דוקומנטה", תערוכת הפיסול היוקרתית בקאסל שבגרמניה. "הצגתי בפעם הראשונה בור באדמת גרמניה, והבנתי בפעם הראשונה את משמעותו של בור במקום אחר, עם עבר מורכב כל כך", אומר אולמן.

כעבור שלוש שנים הוזמן אולמן לעבוד שנה בברלין, ואחריה מונה לפרופסור באקדמיה של שטוטגרט, ושם לימד חמש עשרה שנים בעודו מתגורר בישראל. "העבודה בגרמניה היא הדרך שלי לעבד את הטראומה ולקיים דיאלוג עם הגרמנים, גם אם הוא קשה ומסובך". הדיאלוג הזה הגיע לשיאו באנדרטה שהקים אולמן בברלין, בכיכר בבל, שבה הייתה שרפת הספרים הגדולה במאי 1933. "זה חדר תת-קרקעי הנראה כספרייה לבנה ריקה ומואר באור תמיד, וחלון בתקרתו פונה אל הכיכר".

מוטיב החדר התת-קרקעי המתכתב עם סביבתו בלשון ייחודית מופיע גם בעבודתו החדשה של אולמן, "יום השוויון", בגן הפסלים במוזיאון ישראל בירושלים. שם הפתח בתקרה הוא ספסל שקוף, והאור – הבא מבחוץ – "משוחח" בפנים עם הצל על פי עונות השנה ויוצר מלבן מואר זהה בגודלו לפתח האפל בימי השוויון בין היום ללילה. עבודה מרכזית אחרת שלו בירושלים היא שני מכסים תואמים של תאי מים שהוצבו בכיכר ציון וברחוב האחים בעיר העתיקה. "שפת הרמזים הזאת אופיינית לעבודתי", אומר אולמן. "זה דיאלוג בין מזרח העיר למערבה, בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה, עם כל המשמעות של המים בעיר לאורך ההיסטוריה". 

במשך השנים ייבא אולמן את פסלי הבורות גם לחללים סגורים, באמצעות עבודה באדמה ובחול. "הפסלים קשורים בדרך כלל לחפצים ביתיים, כמו ספרים או רהיטים, ואפשר לראות בחומר הגלם את האדמה שהוצאה מהבורות, וגם בפנים היא מתייחסת מעצם טבעה למקום ולסביבה. החלל הפנימי של הבור הוא הרווח בין מרכיביו, כמו הרווח בין אנשים ובין האדם לסביבתו. הרווח הזה, ועולם היחסים הזה, ייחודיים בכל מקום ומקום. התוכן של הבורות עמוס משמעות, משום שכל נגיעה באדמה היא טעונה, עד גרגר החול האחרון".