מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' מלכה מרגלית

share
שתפו עמוד:
פרופ' מלכה מרגלית

על הזוכה

מקבלת פרס ישראל לשנת תשע"ז בתחום חקר החינוך.

פרופ' מלכה מרגלית נמנית עם בכירי המומחים בארץ ובעולם בתחום לקויות למידה והחינוך המיוחד. מחקריה הרבים עסקו בזיהוי גישות בהתמודדות יעילה, בבחינת היבטים רגשיים וחברתיים של ילדים ובני נוער עם צרכים מיוחדים, ובהתאמתן של הגישה הסאלוטוגנית ותאוריית התקווה לתחומי החינוך. מחקריה הטביעו חותם על פיתוח החינוך המיוחד בישראל לאורך השנים, ותרמו לתפנית בהתייחסות לתלמידים עם לקויות למידה והפרעת קשב. הוועדות שישבה בראשן תרמו לגיבוש המדיניות של שילוב ילדים ומתבגרים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה, ולפיתוח דרכי תמיכה בילדים ומבוגרים עם לקויות למידה.

נימוקי השופטים

פרופ' יחזקאל טלר, יו"ר, פרופ' עלית אולשטיין, פרופ' אלישע באב"ד

פרופ' מלכה מרגלית היא מומחית בעלת שם בינלאומי בתחום חקר ליקויי הלמידה. עבודתה המגוונת בתחום ומחקריה הרבים הטביעו את חותמם על פיתוח החינוך המיוחד בישראל לאורך השנים.

היא פרסמה בהוצאות ספרים אקדמיות בארץ ובעולם חצי תריסר ספרים עיוניים ומדעיים העוסקים בתחום, וכן פרסמה למעלה מ-160 מאמרים ופרקים בפרסומים מדעיים מובילים, העוסקים בהיבטים שונים של חינוך ילדים היפראקטיביים, בעלי מוגבלויות, בעלי צרכים מיוחדים ולקויי למידה.

פרופ' מרגלית היא פסיכולוגית חינוכית מומחית. היא שילבה ומשלבת בעבודתה יסודות חינוכיים ופסיכולוגים והכשירה דורות של פסיכולוגים ואנשי חינוך ברוח זו, להעצמתם של ילדים ומבוגרים.

פעילותה הנרחבת בתחומי החינוך המיוחד, החינוך המותאם לצרכים ייחודיים והחינוך לבעלי מוגבלויות שונות, הִקרינה והשפיעה על חשיבותו הרבה של נושא החינוך המיוחד והחינוך לבעלי מוגבלות כחלק מסדרי העדיפות העולמיים. הפילוסופיה החינוכית של פרופ' מרגלית מדגישה כי האמפתיה כלפי רגשותיו של התלמיד הבודד משיגה, באופן מצרפי, מצוינות ברמה הכוללת.

במשך כיובל שנות פעילותה החינוכית והמחקרית מילאה פרופ' מרגלית בארץ ובעולם מגוון תפקידים ניהוליים ואקדמיים. בין היתר היא שימשה בתפקיד סגנית נשיא לפיתוח בינלאומי באקדמיה הבינלאומית למחקר לקויות למידה, יו"ר ועדת הנכות והשיקום של מועצת הפסיכולוגים הבינלאומית, חברת הנהלה באגודה הבינלאומית להתערבות מוקדמת, סגנית יו"ר הארגון הבינלאומי לחינוך מיוחד, וכן ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.

פרופ' מרגלית עמדה בראש הוועדה הממשלתית לבחינת צורכיהם של לקויי למידה, והייתה שותפה בניסוח החוק לזכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים. כן עמדה בראש ועדה ממשלתית להערכת יישום חוק החינוך המיוחד, ופיקחה על הפעלתו של החוק במערכת החינוך.

פרופ' מרגלית זכתה בפרסי הצטיינות רבים, בהם פרס אנוך על תרומתה המדעית בחינוך מיוחד, פרס רוטשילד, פרס קרן שלם ועוד. היא חברה בארגונים בינלאומיים רבים, וכן שימשה חברת מערכת של כתבי עת מדעיים בארה"ב ובאירופה. היא הייתה שותפה בכנסים בארץ ובכנסים בינלאומיים רבים, ובחלקם הייתה הדוברת המרכזית. באמצעות המחקרים שהציגה בבמות אקדמיות בינלאומיות השפיעה רבות על העלאת נושא הילדים בעלי הצרכים המיוחדים.

בשנים האחרונות מתמקדים מחקריה של פרופ' מרגלית בתאוריית התקווה, העוסקת ביכולת הנחזית לכבוש נתיבים להשגת מטרות רצויות ולהניע אדם לפסוע בנתיבים אלו. מחקריה מראים כיצד התקווה יכולה להוביל להישגים גבוהים בקרב תלמידים בכלל ותלמידים לקויי למידה בפרט, וכיצד שיפור כוח הרצון המנטלי מהווה כלי המחולל שינוי אישי מרחיק לכת.

פרופ' מרגלית הטביעה ומטביעה חותם מרכזי בקידום החינוך המיוחד ובהכשרת דור העתיד של המחנכים, הפסיכולוגים, היועצים ואנשי המחקר בתחום חשוב זה.
ועל כן מצאה הוועדה את הפרופ' מלכה מרגלית ראויה לקבל את פרס ישראל בחקר החינוך לשנת תשע"ז.

קורות חיים

מלכה מרגלית מתגוררת ברמת אפעל. היא נשואה ליונה, אם למוטי ודובי, וסבתא לאיתי, מיכל, תומר, גיא ודריה.

לימודים והשתלמויות

1958–1960 תעודת הוראה, סמינר לוינסקי למורים
1962–1965 תואר בוגר בהצטיינות, החוגים לפסיכולוגיה ולמקרא, אוניברסיטת תל אביב
1966–1970 תואר מוסמך בהצטיינות, החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת תל אביב
1971–1975 תואר Ph.D, התפתחות הילד (Child Development), אוניברסיטת לונדון

תפקידים אקדמיים בארץ

1980–1985 מרצה לחינוך מיוחד, בית הספר לחינוך ע"ש קונסטנטינר, אוניברסיטת תל אביב
1982–1986 ראש המגמה לחינוך מיוחד, בית הספר לחינוך ע"ש קונסטנטינר, אוניברסיטת תל אביב
1985–1989 מרצה בכירה לחינוך מיוחד, בית הספר לחינוך ע"ש קונסטנטינר, אוניברסיטת תל אביב
1989–1992 ראש החוג למדעי החינוך, בית הספר לחינוך ע"ש קונסטנטינר, אוניברסיטת תל אביב
1990–1994 פרופסור חבר, בית הספר לחינוך ע"ש קונסטנטינר, אוניברסיטת תל אביב
1994–2009 פרופ' מן המניין,  בית הספר לחינוך ע"ש קונסטנטינר, אוניברסיטת תל אביב
2000–2004 ראש בית הספר לחינוך ע"ש קונסטנטינר, אוניברסיטת תל אביב
2009 פרופ' אמריטוס, אוניברסיטת תל אביב
2009 דיקנית בית הספר למדעי ההתנהגות, המרכז האקדמי פרס, רחובות

תפקידים אקדמיים בחו"ל

2005–2006 פרופ' אורח, אוניברסיטת ניו יורק, ארה"ב, אוניברסיטת בריטיש-קולומביה, ונקובר, קנדה, אוניברסיטת מקורי, סידני, אוסטרליה
2008–2009 פרופ' אורח, אוניברסיטת ניו יורק, ארה"ב

תפקידים ציבוריים ותפקידי ניהול

1976–1984 מנהלת מכון שניאורסון (השירות הפסיכולוגי) בתל אביב
1987–1991 סגנית נשיא האגודה הבינלאומית לחינוך מיוחד
1990–1996 יו"ר הוועדה לנכויות ושיקום באיגוד הפסיכולוגים הבינלאומי
1990–2017 סגנית הנשיא של האקדמיה הבינלאומית למחקר בלקויות למידה
1992–1995 יו"ר מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות
1996 חברה בוועד המנהל של המועצה הבינלאומית למחקר בהתערבות מוקדמת (בגיל הרך)
1997 יו"ר הוועדה לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער עם לקויות למידה (ועדת מרגלית)
2000 יו"ר הוועדה לבחינת השילוב של ילדים ובני נוער עם צרכים מיוחדים (ועדת מרגלית 2)

פרסים ואותות הוקרה

1985 פרס אנוך לתרומה מדעית בחינוך מיוחד
2015 אות יקירת ניצן על תרומה אקדמית בתחום לקויות למידה

מפעל חיים

מלכה מרגלית נולדה בשנת 1940 ברמת גן. אביה, ד"ר אביגדור גוטנברג, אגרונום, עלה ארצה מפולין בתחילת העלייה השלישית. אמה, חנה לבית ברונשטיין, נולדה בארץ להורים מאנשי העלייה הראשונה וממייסדי זיכרון יעקב. בילדותה למדה בבית הספר היסודי יהלום ברמת גן ומשם המשיכה לתיכון אוהל שם.

מגיל צעיר שאפה להיות מחנכת ומורה. בתום למודיה בסמינר לוינסקי למורים ולגננות הייתה מחנכת כיתות ז'–ח' חמש שנים, וחשה עניין ואתגר לא רק לקדם מצוינות, אלא גם לסייע למתקשים. אהבתה לתלמידים והאמון ביכולותיהם הביאו אותה ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב – במקביל לעבודת ההוראה. שאיפתה הייתה להעמיק בהבנת תהליכים המסייעים לילדים ובני נוער להתמודד עם קשיים ולראות בהם אתגרים. בעקבות אהבתה לתנ"ך נרשמה גם לחוג למקרא. אחד ממוריה בחוג לפסיכולוגיה היה פרופ' ישעיהו ליבוביץ ("הוא היה מורה בחסד עליון", היא נזכרת), ואילו בחוג למקרא למדה אצל אחותו פרופ' נחמה ליבוביץ, וכן אצל פרופ' אליעזר רובינשטיין, שכבר היה המורה שלה הן בבית הספר היסודי הן בתיכון. את לימודי הדוקטורט בהתפתחות הילד עשתה באוניברסיטת לונדון, לשם נסעה יחד עם בן זוגה, אשר נשלח מטעם התעשייה הצבאית להיות נציגהּ בלונדון.

כששבה לישראל בשנת 1975 התמחתה מרגלית בפסיכולוגיה חינוכית ושיקומית, והייתה פסיכולוגית בשירות הפסיכולוגי בבני ברק ובתל אביב. היא ניהלה את מכון שניאורסון בתל אביב והפכה אותו למרכז מומחיות בפסיכולוגיה חינוכית לילדים בחינוך המיוחד, תוך קידום תהליכי אבחון, ייעוץ, טיפול במשפחות והדרכת פסיכולוגים ומורים. "כשהתחלתי לעבוד היה מקובל שילדים אוטיסטים נכנסים לבתי חולים ולא יוצאים משם כל החיים", היא נזכרת.

בתקופת פועלה במסגרת השירות הפסיכולוגי של עיריית תל אביב (מכון שניאורסון), הוקמו לראשונה בתי ספר מיוחדים – כבית הספר יחדיו ובית הספר נתיב – לילדים עם לקויות שעד אז לא זכו למענה במסגרות חינוכית אלא רק במסגרות רפואית. כמו כן קודם השילוב במערכות חינוך רגילות של ילדים עם לקויות שכיחות כלקויות למידה.

באוניברסיטת תל אביב, כחברת סגל במגמה לחינוך מיוחד, יזמה פרופ' מרגלית מחקר בסיסי בתחומי החינוך המיוחד והלקויות, ובחנה – יחד עם צוות תלמידי מחקר – גישות חדשניות בחינוך, טיפול והעצמה של ילדים עם צרכים מיוחדים ומשפחותיהם. היא הדריכה תלמידי תואר שני ושלישי רבים בעבודות המחקר שלהם, והם ממלאים כיום תפקידים מרכזיים במסגרות אקדמיות ובשדה החינוך. בהתבסס על תוצאות המחקר היא יעצה למשרד החינוך ולמערכות החינוך בשורה של ערים בארץ, וכן לארגונים בתחום ובהם "ניצן", "אלוט", "אקים" ו"שלווה".

בשנים 1990–1993 נבחרה לעמוד בראש החוג למדעי החינוך באוניברסיטת תל אביב. בתקופה זו הייתה בין חלוצי השימוש במחשבים לקידום הבנה ותפקוד חברתי של ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות חינוכיות. בעידודה אימץ משרד החינוך תוצאות מחקרים חדשניים בתחום, ומורים רבים השתתפו בהשתלמויות בנושא.

בשנת 1997 מונתה פרופ' מרגלית לעמוד בראש הוועדה הציבורית לבחינת מצבם של ילדים ובני נוער עם לקויות למידה. דו"ח ועדת מרגלית אומץ בידי משרד החינוך, ובעקבותיו מינה יו"ר המל"ג את פרופ' מרגלית ופרופ' ברזניץ לבדוק את מצבם של סטודנטים עם לקויות למידה והפרעת קשב במערכת ההשכלה הגבוהה. המלצותיהן הביאו להקמת מרכזי תמיכה בסטודנטים עם לקויות למידה במוסדות להשכלה גבוהה. דו"ח הוועדות מהווה עד היום מסמך יסוד המנחה את מערכות החינוך. בשנת 2000 מונתה פרופ' מרגלית לעמוד בראש ועדה לבחינת שילובם של ילדים עם צרכים מיוחדים (ועדת מרגלית 2). המלצות הוועדה היוו תשתית למדיניות חינוך ולחקיקה לקידום השילוב של ילדים עם לקויות.

פרופ' מרגלית נבחרה לעמוד בשנים 2000–2004 בראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. באותה תקופה המשיכה לעסוק במחקר, כפי שמעידה רשימת הפרסומים שלה (135 מאמרים בכתבי עת מדעיים מובילים,30  פרקים בספרים מדעיים וחמישה ספרים). מחקריה התמקדו תחילה בבדיקת הבדידות של ילדים והורים תוך התייחסות למצוקות אישיות ובין אישיות, בצד הערכת כוחות ומשאבים אישיים. כיום היא חוקרת יחד עם פרופ' מיכל אליגון ופרופ' אריק רימרמן את מצבם של בוגרים עם לקויות אינטלקטואליות אחרי שסיימו את שנות לימודיהם במערכת החינוך. תקוותה היא כי מחקר זה יסייע להתוות מדיניות גם בנוגע לאוכלוסייה זו.

כהשלמה לגישה הקלסית, המתייחסת לתרומת התנסויות העבר לעיצוב ההסתגלות בהווה, הִבחינה מרגלית בחשיבות הייחודית של תיאוריית התקווה – הצגת מטרות לעתיד ותכנון נתיבים להשגתן. "הפסיכולוגיה הקלסית מניחה שמה שקרה לך בעבר, בהתפתחות, משפיע עליך בהווה", מסבירה מרגלית. "ההווה שלך מעוצב בידי התנסויות העבר. על פי תאוריית התקווה, לא רק העבר משפיע עלינו אלא גם העתיד: היכולת שלנו לדמיין איזה עתיד אנחנו רוצים מַכתיבה את ההתנהגות שלנו בהווה". מחקרי התקווה שהיא עורכת כיום הדגימו כי תכנון העתיד תורם לחיזוק המשאבים הרגשיים של הילדים והמבוגרים להתמודדות עם אתגרים: היכולת לזהות מטרות, לתכנן נתיבים ולהתמודד עם חסמים.

מחקריה של פרופ' מלכה מרגלית, היום דיקנית בית הספר למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס, הקנו לה הכרה בינלאומית בין בכירי החוקרים בתחום לקויות הלמידה. עבודותיה המדעיות מוצגות בכנסים מדעיים בינלאומיים. היא נבחרה לתפקיד סגנית עורך לחוברות מיוחדות בכתב העת היוקרתי Journal of Learning Disabilities, והיא משמשת חברת מערכת של כתבי עת מדעיים בעולם. היא פעילה באגודות מדעיות בינלאומיות, שופטת הצעות מחקר בקרנות תחרותיות בינלאומיות, משתתפת בוועדות המועצה להשכלה גבוהה, ואף שימשה סגנית נשיא של האקדמיה הבינלאומית למחקר בלקויות למידה וסגנית נשיא האגודה הבינלאומית לחינוך מיוחד.

פרסומים נבחרים

    • הילד ההיפראקטיבי: היבטים פסיכולוגיים, תל אביב 1984
    • לקות למידה בכיתה: דילמות חינוכיות במציאות החדשה, תל אביב 2000 
    • Effective technology integration for disabled children: The family perspective, New York 1990
    • Loneliness among children with special needs: Theory, research, coping and intervention, New York 1994
    • Lonely children and adolescents: Self-perceptions, social exclusion and Hope, 2nd edition, New York 2012
    • Ben-Naim, R. Laslo-Roth, M. Einav, H. Biran & M. Margalit, “Academic self-efficacy, sense of coherence, hope and tiredness among college students with learning disabilities”, European Journal of Special Needs Education 32(1) (2017), pp. 18–34

      A. Sharabi, S. Sade & M. Margalit, “Virtual connections, personal resources, loneliness, and academic self-efficacy among college students with and without LD”, European Journal of Special needs Education 31(3) (2016), pp. 376–390

    • Al-Yagon, D. Aram, & M. Margalit, “Early childhood inclusion in Israel”, Infants and Young Children (IYC) 29(3) (2016), pp. 205–213
    • B. Feldman, O. B. Davidson & M. Margalit, “Personal resources, hope, and achievement among college students: The conservation of resources perspective”, Journal of Happiness Studies 16 (2015), pp. 543–560
    • Idan & M. Margalit, “Socioemotional self-perceptions, family climate, and hopeful thinking among students with learning disabilities and typically achieving students from the same classes”, Journal of Learning Disabilities 47 (2014), pp. 136–152
    • Margalit & M. Raskind, “Mothers of children with LD and AD/HD: Empowerment through online communication”, Journal of Special Education Technology 24(1) (2009), pp. 39–49
    • Lackaye & M. Margalit, “Comparisons of achievement, effort and self-perceptions among students with learning disabilities and their peers from different achievement groups”, Journal of Learning Disabilities 39(5) (2006), pp. 432–446
    • Margalit, “Resilience model among individuals with learning disabilities (LD): Proximal and distal influences”, Learning Disabilities Research & Practice 18(2) (2003), pp. 82–86
    • Margalit, “Promoting classroom adjustment and social skills for students with mental retardation within an experimental/control group design”, Exceptionality 2 (1991), pp. 195–204
    • Margalit & S. Eysenck, “Prediction of coherence in adolescence: Gender differences in social skills, personality, and family climate”, Journal of Research in Personality 24 (1990), pp. 510–521