מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

דוד גורפינקל

share
שתפו עמוד:
דוד גורפינקל

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ה בתחום אמנות הקולנוע.

דוד גורפינקל הוא מהוותיקים, הבולטים והמשפיעים שבצלמי הקולנוע בישראל. במשך כשישה עשורים של צילום הוא ליווה את הקולנוע הישראלי מראשית דרכו ועד לפסגות הגבוהות ביותר. גורפינקל יצר שיתופי פעולה מקצועיים עם מיטב הבמאים, פיתח שפה חזותית מקורית ודינמית, ותרם רבות לפיתוח תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל. הוא זכה בפרסי צילום בארץ ובחו"ל, וחנך דורות של צלמים ישראלים מצליחים.

נימוקי השופטים

מר יהורם גאון, יו"ר, פרופ' רם לוי, מר דרור סבו, מר מרדכי שקלאר

התהילה מגיעה כידוע אל מי שנמצא בקדמת הבמה, ואין כתחום הקולנוע להוכיח זאת. פרסי ישראל בתחום זה חולקו עד היום ליוצרים מובהקים ובהם שחקנים, במאים, תסריטאים או מפיקים – ואין חולק על כך שכבוד זה היה ראוי לכל אחד ואחד מהם.

אולם מעטים מצופי הקולנוע מבינים שהבמאי והשחקן לא היו שם לבדם כשנעשה המעשה. הקולנוע כחוויה ויזואלית תלוי ברמתו האמנותית של הצלם. לצלם הקולנוע השפעה מכרעת על התוצאה הסופית.

פרס ישראל באמנות הקולנוע מוענק השנה לדוד גורפינקל, בכיר צלמי הקולנוע בישראל, על תרומתו העצומה והשפעתו רבת הממדים על הקולנוע הישראלי לדורותיו. בכך מכוון הפרס השנה קרן אור חזקה אל אמנות הצילום הקולנועי. בהענקת הפרס לדוד גורפינקל יש משום הצדעה למאות היוצרים שתרמו ותורמים עדיין להישגים הבין-לאומיים שהקולנוע הישראלי השיג בשנים האחרונות. אין ראוי יותר לקבלת הפרס מן הצלם דוד גורפינקל, שהפך זה מכבר לסמל ולשם נרדף לכל מה שטוב בקולנוע הישראלי.

כמעט כל מה שנראה על מסך הקולנוע הישראלי בשישים השנים האחרונות קשור בדרך זו או אחרת לדוד גורפינקל. רשימת העבודות שלו היא ארכיון של ההיסטוריה הישראלית ותרבותה המתפתחת, ודי להזכיר חלק קטן מהן בכדי להבין. בתחילת שנות השישים היה שותף לצילום יומני הקולנוע המפורסמים "יומני גבע". אחר כך צילם את סרטו העלילתי הראשון בתפקיד צלם ראשי, "חור בלבנה" בבימויו של אורי זוהר, ויחד אתו הוא ממשיך אל "שלושה ימים וילד".

מלחמת ששת הימים קטעה את הרצף. דוד גויס לשמש צלם במילואים ומצא עצמו בנגמ"ש עם ראשוני הלוחמים הפורצים לעיר העתיקה. הוא תיעד את הרגעים הראשונים במפגש בין הלוחמים והכותל, את הנפת הדגל מעל החומות ואת ביקורם ההיסטורי של יצחק רבין ומשה דיין בעיר העתיקה ובכותל – צילומים שהם חלק מתעודה קולקטיבית של החברה כולה.

לאחר סיומה של מלחמת ששת הימים התחיל הקולנוע להגיב לחברה הישראלית המשתנה. דוד שימש צלם בסרטים רבים וחשובים לצד גדולי הבמאים באותה תקופה: "קזבלן" בבימויו של מנחם גולם, "השוטר אזולאי" של אפרים קישון, "זעם ותהילה", "הקיץ של אביה", ורשימה של עשרות סרטים נוספים המגיעה עד ימים אלו ממש.

גורפינקל עוסק בעשייה ללא הפסקה. שישים שנות צילום שהניבו למעלה משמונים סרטי עלילה באורך מלא (שיא צילום ישראלי) יחד עם עשרות סרטי תעודה ומאות יומני קולנוע. בכך הטביע גורפינקל חותם ברור על התרבות הקולנועית והחזותית של החברה בישראל.

מעטים האמנים הזוכים להציב לבנה בבסיס ההתהוות התרבותית של עם. מעטים מצליחים להשפיע באמירתם התרבותית על תחום האמנות שהם פועלים בו. דוד גורפינקל הרחיב דרך מצלמתו את טווח הדימויים של החברה הישראלית ויצק לתוכו תכנים וצורות חדשות שלא הוכרו בעבר; גיבש אורות, צללים וכתמי צבע לאסתטיקה צילומית שכל-כולה תבנית נוף המולדת.

גורפינקל הוא צלם קולנוע המעניק פרשנות חזותית ייחודית משלו לכל סרט. אמן השאיפה לשלמות וההתעקשות על פרטי פרטים. אמן בעל רצון בלתי פוסק לחקור את גבולות ההבעה האנושית.

תחת ידיו של דוד גורפינקל הפך אור השמש הישראלי הבוהק והצורב לפָּלֶטָה מופלאה של צבעים, ויחד עם תנועות המצלמה והקומפוזיציות האופייניות לו קיבל הקולנוע שלנו מראה ייחודי משלו. לא קולנוע "כמו אירופאי" או "כמו אמריקאי", אלא קולנוע ישראלי. ומציאות מיוחדת כמו המציאות הישראלית ראויה לקולנוע מיוחד משלה.

על כל אלה ועוד מצאה אותו הוועדה ראוי לקבל את פרס ישראל לשנת תשע"ה באמנות הקולנוע.

קורות חיים

דוד גורפינקל מתגורר בתל אביב, נשוי לשרה – אמנית צילום – אב לחיליק, יואב ויונתן וסב למאור, איתמר, דניאל ומיכה.  

סרטי עלילה ששימש בהם מפעיל מצלמה (camera operator)

חבורה שכזאת (1962) • אלדוראדו (1963) • פיצוץ בחצות (1964) • דליה והמלחים (1964) • תעלת בלאומילך (1968)

סרטי עלילה ישראליים ששימש בהם צלם ראשי

חור בלבנה (1965) • מוישה ונטילטור (1966) • שלושה ימים וילד (1967) • איריס (1967) • כל ממזר מלך (1968) • השכונה שלנו (1968) • מצור (1969) • התרוממות (1970) • התרנגול (1970) • מלכת הכביש (1970) • השוטר אזולאי (1971) • כץ וקרסו (1971) • חצי חצי (1971) • שוד הטלפונים הגדול (1972) • מתנה משמים (1972) • קזבלן (1973) • עיניים גדולות (1974) • יהיה טוב, סלומוניקו (1974) • רק היום (1975) • חגיגה בסנוקר (1975) • דודה קלרה (1976) • בוא נפוצץ מיליון (1976) • השועל בלול התרנגולות (1977) • הצילו את המציל (1977) • הרשלה (1977) • אל תשאלי אם אני אוהב (1978) • אמי הגנרלית (1979) • נישואין נוסח תל אביב (1979) • אלף נשיקות קטנות (1980) • האיש שבא לקחת (1981) • חמסין (1981) • אהבה אילמת (1982) • זעם ותהילה (1984) • המאהב (1985) • הקיץ של אביה (1988) • אהבתה האחרונה של לורה אדלר (1989) • מעבר לים (1991) • עץ הדומים תפוס (1994) • שחור (1994) • מינוטאור (1996) • מסוכנת (1998) • איש החשמל (2000) • שרמן בחורף (2001) • האסונות של נינה (2002) • סוף העולם שמאלה (2003) • שושלת שוורץ (2003) • מלח הארץ (2005) • הבודדים (2007) • סיפור גדול (2008)

סרטי עלילה בין-לאומיים ששימש בהם צלם ראשי

Escape to the Sun (1972) • Phantom Kid (1975) • Evergreen (1975) • Vandetta (1976) • The Magician of Lublin (1978) • The Apple (1979) • Enter the Ninja (1981) • Revenge (1982) • Tell Me if You Love Me (1982) • Sahara (1983) • The Naked Face (1983) • Mata Hari (1984) • America 3000 (1985) • Rappin’ (1985) • The Delta Force (1985) • Rumpelstiltskin (1986) • Sleeping Beauty (1986) • The Emperor’s New Clothes (1986) • Over the Top (1987) • Rambo III (1987) • Appointment with Death (1987) • Salsa (1988) • A Man Called Sarge (1989) • Cover-Up (1990) • The Sis and Jerry Levin Story (1990) • American Samurai (1991) • First Light (1991) • Teenage Mutant Ninja Turtles III (1992) • The Last Warrior (1999) • The Order (2000)

סדרות ודרמות טלוויזיה

לול (1970–1973) • ילדי הצל (1972) • בעלת הארמון (1975) • יאנוש קורצ'אק (1978) • שבעה (1995) • דשאים סגולים (1998) • בגין (1998) • לווייתן בחוף שרתון (1998) • מה אכפת לציפור (2005) • אינגלה (2005) • עור (2005)

סרטי תעודה

הבחירה והגורל (1993) • הבית בו מתים הג'וקים בשיבה טובה (1996) • שלוש אחיות (1998) • לילדים שלי (2002) • אוריינטל (2005) • המדריך למהפכה (2007)

פרסים ואותות הוקרה

1968 פרס הצילום הטוב ביותר, בעבור "כל ממזר מלך", פסטיבל הסרטים הבין-לאומי, שיקגו, ארה"ב
1979 פרס הצילום הטוב ביותר לסרטי איכות ישראליים, בעבור "הקוסם מלובלין"
1981 פרס הצילום הטוב ביותר לסרטי איכות ישראליים, בעבור "אלף נשיקות קטנות"
1984 פרס הצילום הטוב ביותר לסרטי איכות ישראליים, בעבור "זעם ותהילה"
1989 פרס עדשת הזהב, בעבור "אהבתה האחרונה של לורה אדלר"
1994 פרס אופיר על הצילום הטוב ביותר, בעבור "שחור"
1995 פרס אופיר על הצילום הטוב ביותר, בעבור "עץ הדומים תפוס"
1995 פרס עדשת הזהב על הצילום הטוב ביותר, בעבור "עץ הדומים תפוס"
1996 עמית כבוד של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה
1998 פרס אופיר על הצילום הטוב ביותר, בעבור "מסוכנת"
1999 פרס פסטיבל דוק-אביב, בעבור "שלוש אחיות"
2003 פרס אופיר על הצילום הטוב ביותר, בעבור "האסונות של נינה"
2003 פרס וולגין לצילום, פסטיבל ירושלים, בעבור "האסונות של נינה"
2004 פרס על מפעל חיים, פסטיבל הקולנוע הבין-לאומי, ירושלים
2011 פרס לנדאו למפעל חיים, מפעל הפיס

מפעל חיים

"סוד קסמו ועצמתו של הצילום הקולנועי נעוץ בכוחן של התאורה, תנועת המצלמה והקומפוזיציה", אומר הצלם הוותיק דוד גורפינקל. "חשיבותה של התמונה כמתרגמת ויזואלית ואסתטית של התסריט והשפעתה על תהליך היצירה המופלא של הפקת סרט – הן שמשכו וסקרנו אותי לכל אורך הדרך".

גורפינקל נולד בתל אביב בדצמבר 1938, וגדל בעיר. כנערים רבים נהג לצפות בסרטי קולנוע, אך מעולם לא חשב שיעסוק בתחום. בתקופה ההיא גם כמעט לא היו הפקות קולנוע ישראליות, חוץ מאולפני "כרמל" ו"גבע" שתיעדו את ההיסטוריה החברתית, הפוליטית והתרבותית של המדינה הצעירה. בגיל 17 קיבל אותו יצחק אגדתי, מבעלי אולפן "סרטי גבע", לעבודה במשרת מתלמד. "הטילו עליי בתחילה עבודות שחורות, אבל הבנתי שבוחנים אותי", הוא מספר. "בסופו של דבר קיבלתי הזדמנות להיות עוזר צלם בכתבת שטח. רצתי אחרי הצלם עם הציוד הכבד, בקושי נושם, אבל לא הסרתי עין ממנו. השתדלתי לרצות אותו ולללמוד כל תנועה שלו". בעקבות הצלחתו היה גורפינקל לעוזר צלם קבוע. כשהתגייס לצה"ל שובץ בתפקיד צלם צבאי ביחידת דובר צה"ל.

לאחר השחרור שב לשמש עוזר צלם באולפני גבע, וכעבור כמה חודשים קיבל הזדמנות לצלם בעצמו כתבה העוסקת בתחרות מפרשיות מול חופי תל אביב. "ים, גלים ומפרשיות לבנות מצטלמים נפלא", הוא נזכר. "העורכים אהבו את התוצאה והפכתי לצלם קבוע. הצלם היה אז גם המפיק והבמאי – הוא שבחר מה לצלם ואיך, והיה צריך למצוא דרך לספר את הסיפור בדקה או שתיים של חומר מצולם. זה היה בית ספר מצוין".

במקביל לעבודה באולפני גבע שימש גורפינקל בראשית שנות השישים צלם משנה (camera operator) בכמה סרטי עלילה ובהם "חבורה שכזאת", "אלדוראדו" ו"דליה והמלחים". נקודת המפנה המהותית הייתה המפגש עם במאי צעיר, נועז ומרתק – אורי זוהר, שביים סרט הסברה קצר בהזמנת צה"ל, "הקרב על היעד". הסרט סלל את הדרך לידידות עמוקה ולשיתוף פעולה שנמשך חמש-עשרה שנים, מהסרט "חור בלבנה" ועד "עיניים גדולות". "חיפשתי דרכים חדשות לחלץ את הצילום מכבלי הקיפאון והשמרנות של אותם ימים וליצור שפה המשקפת את האור הישראלי: ויזואליה מקורית, צילום דינמי במצלמת כתף, נקודות מבט שמהן צומח סגנון ייחודי לנופים ולהוויה המקומית", הוא אומר. "לא כל מה שהתכוונתי אליו עבד, אבל לפעמים התוצאות הפתיעו את צופי הקולנוע – ואפילו אותי". 

לצד העבודה עם זוהר ואחריה שיתף גורפינקל פעולה עם שורה ארוכה של במאים ישראלים מובילים ובהם מנחם גולן, אפרים קישון, דוד גרינברג, דני וקסמן, יואל זילברג, אברהם הפנר, אלי כהן, רמי לוי ואבי נשר. משנות השמונים, בהיותו צלם ותיק ומנוסה, עבד גורפינקל לצד דור חדש של יוצרי קולנוע ובהם מירה רקנאטי, ינקול גולדווסר, שמואל הספרי, אורי ברבש, יהונתן תמוז, שמי זרחין, שבי גביזון, שרון מימון ורנן שור. בסרטים האלה השכיל גורפינקל לברוא נופים מוכרים – המדבר בדרום ("סוף העולם שמאלה"), ערי הפיתוח ("שחור") והעיר תל אביב ("האסונות של נינה", "מסוכנת") – ולהגדירם במאפיינים חזותיים חדשים.

לצד עבודותיו בישראל קנה לעצמו גורפינקל שם בין-לאומי והוזמן לצלם סרטים באירופה ובארה"ב. "אף על פי שאלה היו מפגשים עם במאים מרתקים, תרבויות חדשות ותנאי הפקה מפתים, תמיד בחרתי בסיום הצילומים לשוב מיד לארץ, להמשיך לעבוד כאן, ולגדל כאן את שלושת ילדינו".

גורפינקל, שלמד בכוחות עצמו את רזי הצילום הקולנועי, השקיע מאמצים רבים בהעמדת דור חדש של צלמים. "במהלך השנים עבדו לידי לא מעט עוזרי צלם שהפכו לצלמים מצוינים", הוא אומר. "לחנוך צלמים צעירים זה מרכיב מאוד מספק בעבודה ולראות אותם מתקדמים ומצליחים זו הנאה גדולה".

במשך שישה עשורים מאחורי המצלמה זכה גורפינקל ללוות את הקולנוע הישראלי, כמעט מימיו הראשונים ועד הימים האלה. "התהליך שעבר ועובר הקולנוע הישראלי הוא מדהים: נפתחו בתי ספר נהדרים וסינמטקים פעילים, יש כאן כישרונות גדולים, וסרטים ישראליים זוכים בהכרה ובפרסים בפסטיבלים בין-לאומיים, ואינם צריכים עוד להיאבק על מקומם".

גורפינקל הוא אחד האמנים החשובים והוותיקים ביותר בעיצוב פניו של הקולנוע הישראלי. גם אחרי שנים כה רבות של יצירה הוא חי את הקולנוע בכל שעות היממה. "אין לילה שאינני חולם בו על בימות הצילומים", הוא מספר. "מציב תאורה, מניע מצלמה, ולוחש באוזני במאים... 'אולי ננסה קצת אחרת?'"