פרופ' בן-עמי שרפשטיין
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ה בתחום חקר הפילוסופיה, חקר מדעי הדתות.
פרופ' בן-עמי שרפשטיין הוא פרופסור אמריטוס בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. עיקר עיסוקו הפילוסופי הוא סוג של מסע בין תרבויות וחקירה של מכלול העמדות וההשקפות. עבודתו מתחקה אחר מבני העומק של ההגות האנושית על ריבוי פניה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' אבי שגיא, יו"ר, פרופ' רות לורנד, פרופ' מנחם פיש
פרופ' בן-עמי שרפשטיין הוא פילוסוף ואינטלקטואל בעל הישגים יוצאים מגדר הרגיל. מחקריו חובקים עולם ומשתרעים על מכלול ההגות הפילוסופית לדורותיה. עבודתו הפילוסופית היא מסע בין תרבויות פילוסופיות שונות וחקירה של מכלול העמדות וההשקפות הפילוסופיות שעלו במהלך הדורות. במחקר זה פרופ' שרשפשטיין אינו מסתפק רק בעיון בהגות המערבית ובניתוחה; מסעו משתרע גם על פני הפילוסופיות הסינית וההודית. עבודתו הפילוסופית הענפה, שהניבה יבול ספרותי של שישה עשר ספרים ועשרות רבות של מאמרים, היא חתירה מתמדת להבנת מבני העומק היסודיים של ההגות האנושית המגוונת בשלל גילוייה.
מחקריו של פרופ' שרפשטיין משתרעים על פני שדות פילוסופיים נרחבים, ובכל אחד מהם הוא הגיע להישגים שזיכוהו במוניטין עולמיים. פרופ' שרפשטיין עוסק בין השאר בניתוח פילוסופי של החוויה המסטית, הפילוסופיה של האמנות והאנתרופולוגיה. בכל אחד מתחומים אלה הוא הצליח לשלב בין ידע מעמיק של התחום הנחקר לבין הבנה פילוסופית מעמיקה וייחודית.
ספרו האחרון – היסטוריה השוואתית של הפילוסופיה העולמית – שהוא הישג נדיר, מדגים היטב את מבטו החודר ואת רוחב הפריסה של מפעלו הפילוסופי של פרופ' שרפשטיין. ההשוואה דקת ההבחנה ורחבת ההיקף שהספר עורך בין פילוסופים מערביים ומזרחיים מפגין בקיאות מופלגת וניתוח מעמיק במידה שקשה למצוא בידיו של מחבר יחיד.
עבודותיו הפילוסופיות של פרופ' שרפשטיין הן מופת למחקר מקורי ומעמיק שיש בו פריצות דרך חדשות בתחום הפילוסופי. כך, למשל, בספרו החוויה הדתית לסוגיה פרופ' שרפשטיין מצליח לשלב בין הניתוח הפילוסופי לבין הממדים הדתיים, הפסיכולוגיים והחברתיים של החוויה המסטית כפי שהוא התגלמה בתרבות המערבית ובתרבות המזרחית כאחד. במחקר זה, כמו גם במחקריו האחרים, פרופ' שרפשטיין מציג מופת למחקר פילוסופי שאינו נופל למלכודת של רלטיביזם תרבותי והיסטורי; זאת גם אם החוויה עצמה היא חוויה תרבותית. עבודה זו, כמו רבות מעבודותיו של פרופ' שרפשטיין, מציבה מחדש את האתגר של הבנת תופעות תרבותיות כתופעות אוניברסליות בלי לגרוע מעושר ייחודן התרבותי. החידוש והמקוריות של הספר הפכו אותו לספר יסוד לחוקרים בתחומים שונים של מדעי הרוח והחברה.
במכלול מחקריו המעמיקים טווה פרופ' שרפשטיין את הקשר שבין ההגות הפילוסופית לבין ההקשרים החברתיים והפסיכולוגיים שבתוכם נוצרה ההגות. עבודתו שבה וממחישה לנו כי הפילוסופיה היא יצירה אנושית המבטאת את הקיום האנושי. עבודתו הפילוסופית של פרופ' שרפשטיין מציגה את הפילוסופיה כשילוב בין תבניות עומק אוניברסליות לבין גילומים פרטיקולריים. עבודתו רבת-השנים היא גילוי מובהק של אהבת החכמה – היא הפילוסופיה – ושל הומניזם עמוק. בעידן של התפלגות הפילוסופיה לתחומים ולענפים שונים הצליח פרופ' שרפשטיין להציע פילוסופיה גדולה המשלבת בין כל מכלולי הידע הפילוסופיים. הישגים נדירים אלו קבעו את מעמדו הבינלאומי המיוחד של פרופ' שרפשטיין.
זאת ועוד, פרופ' שרפשטיין הוא אחד המעצבים הדגולים של הקהילה הפילוסופית בישראל. הוא ייסד את החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, החוג הגדול ביותר בארץ ובין הגדולים בעולם, והעמיד תלמידים הרבה. דורות רבים של חוקרים זכו ללמוד ממנו לא רק את החכמה הפילוסופית אלא גם את אהבתה ואת האנושיות הנתבעת מהעיסוק בה על פי תפיסתו. פרופ' שרפשטיין הוא מורה מחונן שהוראתו היא מופת לאהבת האדם ולאהבת החכמה בגילומן הנאצל ביותר.
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' בן-עמי שרפשטיין ראוי לפרס ישראל לשנת תשס"ה בחקר הפילוסופיה הכללית.
קורות חיים
פרופ' בן-עמי שרפשטיין הוא פרופסור אמריטוס בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. עיקר עיסוקו הפילוסופי הוא סוג של מסע בין תרבויות וחקירה של מכלול העמדות וההשקפות. עבודתו מתחקה אחר מבני העומק של ההגות האנושית על ריבוי פניה.
לימודים והשתלמויות
1939 תואר בוגר מברוקלין קולג', ניו יורק; תואר בוגר בספרות עברית מבית-ספר ללימודים מתקדמים בחינוך יהודי, ניו יורק
1940 תואר מוסמך מאוניברסיטת הרווארד
1941 תואר בוגר בחינוך יהודי מבית-הספר ללימודים מתקדמים בחינוך יהודי
1942 תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה
תפקידים בהוראה
1941–1949 עמית, מדריך ומרצה בברוקלין קולג'
1946–1947 מרצה בבית-הספר ללימודים מתקדמים בחינוך יהודי
1949–1950 מרצה באוניברסיטת קולומביה
1950–1951 מורה בבית-הספר הריאלי, חיפה
1953–1954 מרצה בהאנטר קולג'
1954–1955 פרופסור חבר באוניברסיטת יוטה
1955–1958 מרצה באוניברסיטת תל-אביב
1958–1976 פרופסור חבר באוניברסיטת תל-אביב
1976–1988 פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל-אביב
1988 פרופסור אמריטוס
תפקידים אקדמיים
1957–1973 ו-1979–1983 ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב
1967–1971 חבר הוועדה המרכזת של אוניברסיטת תל-אביב
1969–1972 סגן הרקטור באוניברסיטת תל-אביב
1988 חבר בוועדת הגמלאים באוניברסיטת תל-אביב
תפקידי עריכה
1970–1976 עורך-שותף של קשת – רבעון לספרות, עיון וביקורת
אותות הוקרה
1988 חבר בוועדה הבינלאומית המייעצת לחברה הבינלאומית לפילוסופיה סינית
1994 נשיא האיגוד הישראלי לאסתטיקה
חברויות בארגונים
- האיגוד האמריקני לפילוסופיה
- החברה האמריקנית לאסתטיקה
- החברה הבינלאומית ללימודים השוואתיים של תרבויות
- החברה הבינלאומית לפילוסופיה סינית
- אגודת הפילוסופיה הישראלית
- החברה לפילוסופיה אסייתית והשוואתית
מפעל חיים
פרופ' בן-עמי שרפשטיין נולד בניו יורק ב-1919 להורים שהיגרו מפולין לארצות-הברית. כנער עבד בהוצאת הספרים של הוריו ושלח את ידו בכל המלאכות של בית ההוצאה לאור. "בשל העובדה שאבי היה מורה וסופר המלאכות האלה נראו לי – והן עדיין נראות לי – טבעיות ביותר", הוא נזכר. לצד פיקוח על עבודות דפוס הוא תרגם קטעים מן התנ"ך והשתתף בכתיבת מילון אנגלי-עברי שנחשב חדשני לימיו.
בלימודיו בקולג' התעניין בנושאים ההומניסטים. "אני מניח שבחרתי להתמחות דווקא בפילוסופיה משום שאחד ממוריי לפילוסופיה עודד אותי מאוד", הוא אומר. בעת לימודיו לתואר מוסמך באוניברסיטת הרווארד הושפע רבות מאחד ממוריו, הארי וולפסון. וולפסון העמיד את הידע הרחב שלו בפילוסופיה יוונית, לטינית, ערבית ויהודית לרשות מה שראה כתפיסה מחודשת ומהפכנית של התפתחות הפילוסופיה האירופית. "הוא הדגיש", נזכר שרפשטיין, "שבחקר הפילוסופיה יש שיטה אחת רלוונטית, וזאת שיטה שהיא מעין מהדורה חילונית של השיטה התלמודית". על אף ה"פיתוי" לאמץ את שיטתו של וולפסון בחר שרפשטיין למצוא דרך משלו. "רציתי להתייחס לפילוסופיות הלא-אירופיות ממש כמו לאלה האירופיות, ובשל תחומי העניין הרחבים שלי שאפתי ליצור סינתזות אשר תוכלנה לחצות, בהקשרים האינטלקטואליים המתאימים, את הגבולות המלאכותיים המפרידים בין דיסציפלינות אקדמיות שונות".
שישים שנה אחרי שבחר בפילוסופיה פלורליסטית למחקר ולהוראה הוא אומר: "הייתה לי סקרנות טבעית שפנתה לכל הכיוונים. מבחינה רגשית ההתעניינות שלי בפסיכולוגיה, בסוציולוגיה, באנתרופולוגיה, בדת או בספרות הייתה שווה. זאת התעניינות טבעית שקיבלתי בחלקה מאבי ובחלקה מן החינוך בתיכון ובאוניברסיטה". עירוב הנושאים הביא אותו ליצור תפיסה פילוסופית שהיא, כדבריו, "סינתזה בין דיסציפלינות". בעיני רוחו ראה את לימודי הפילוסופיה נשענים על השכלה רחבה ואינטגרטיבית, "המוּדעת למרחבים המשתרעים הרבה מעבר לעולמה התָחוּם בדרך- כלל של הפילוסופיה", הוא אומר. את קהל התלמידים ראה, משום כך, כקהל רב-תחומי.
על אף העובדה שהעיסוק בפילוסופיה של עמים מקצווי העולם מחייב, בדרך כלל, לימוד של שפות ותרבויות, בחר שרפשטיין להסתמך על תרגומים ועל פירושים טובים של כתביהם של הוגי הדעות הגדולים מהמזרח. "לא הצטיינתי בלימוד שפות", הוא מסביר, "וידעתי שזה יהיה תהליך קשה, וספק אם אהיה מומחה אמיתי בשפות ההן, אבל הנכונות להשתמש בתרגומים שחררה אותי לשלב את תפיסות העולם, לעבור את הגבולות בקלות יחסית ולהגיע לסוג איחוד שהטבע עושה".
במרוצת השנים הביא בספריו ובהרצאותיו תפיסה פלורליסטית של הפילוסופיה "בלי שזו תהפוך לדוגמטית וקשוחה מחד גיסא ולרלטיביסטית והרסנית מאידך גיסא", הוא אומר. "אין לי ספק שבדרך זו אפשר להקטין דעות קדומות ביחס לבני האדם בכלל. כשאני מלמד פילוסופיה ומביא טיעון במשקל שווה מן הבודהיזם או מתורה סינית קונפוציאנית ומשווה אותם לאירופית, התלמידים סופגים סובלנות אינטלקטואלית, וזה הופך לטבעי מאוד". כאיש אקדמיה רב-תחומי ובין-תחומי עסק שרפשטיין במשך יותר מחצי מאה בהסרת מחיצות בין תחומי מחקר, בין רעיונות ותפיסות עולם ובין נקודות מבט וזוויות ראייה.
בשנות החמישים עלה שרפשטיין לארץ עם אשתו, וכאן נולדה בתו היחידה, דורית. כאשר הוקמה אוניברסיטת תל-אביב הוזמן להורות בה. בראשית ימיה של האוניברסיטה, עדיין באבו-כביר שעל גבול יפו, היה מורה יחיד לפילוסופיה, ומספר התלמידים שהתעניינו בתחום היה מצומצם. לאחר שהוקם החוג לפילוסופיה, עמד בראשו במשך שנים רבות. "לנגד עיניי עמד חוג שיהיה פלורליסטי ככל האפשר מבחינת תכניו, ללא מחויבות קשוחה לזרם, לעמדה או להשקפה וללא העדפה – גלויה או סמויה – של נושא, תקופה או אזור", הוא אומר. פרופ' שרפשטיין רווה נחת כאשר הוחלט להקים חוג עצמאי ללימודי-אסיה שבו נלמדות השפות והתרבויות של המזרח, לרבות הפילוסופיה, הדתות, הספרות והאמנות. "במובן מסוים אני יצרתי את החוג לפילוסופיה", הוא מספר, "והוא עדיין נושא את האופי הראשוני שלו: יש בו נציגות של כל התורות הפילוסופיות, לא של אסכולה אחת. אנחנו מאוד פלורליסטים, והיינו פתוחים לתרבויות שונות".
חקר ראיית העולם ותולדות חייהם של פילוסופים רבים הביא אותו למסקנה ש"אחוז מפתיע של פילוסופים גדולים הם אנשים שסבלו ממוות של הורה או הורים בהיותם צעירים. מוות כזה תמיד משפיע על הילד, וההשפעה מערערת את חוש המציאות ומעוררת שאלות רבות". על העיסוק בפילוסופיה, שהיה בעבורו לדרך חיים, הוא אומר: "היה לי ברור שלא אוכל לעסוק בפילוסופיה רק כמקצוע. בעבורי הדרך היחידה היא הפיכת הפילוסופיה לתכלית ולייעוד המרכזי של חיי. משמעותה של הסינתיזה היא ללמוד וללמד פילוסופיה".
פרסומים נבחרים
-
- 1943: Roots of Bergson's Philosophy
- 1954: The Need to Believe (co-author: Mortimer Ostow)
- 1972: The Mind of China
- 1973: Mystical Experience
- 1978: Philosophy East / Philosophy West: A Critical Comparison of Indian, Chinese,Islamic, and European Philosophy (with Ilai Alon, Shlomo Biderman, Dan Daor, and Yoel Hoffman)
- 1980: The Philosophers: Their Lives and Nature of Their Thought
- 1988: Of Birds, Beasts, and Other Artists: An Essay on the Universality of Art
- 1989: The Dilemma of Context
- 1993: Ineffability: The Failure of Words in Philosophy and Religion
- 1995: Amoral Politics: The Persistent Truth of Machiavelism
- 1998: A Comparative History of World Philosophy: From the Upanishads to Kant