נילי מירסקי

תפקידים אקדמיים

1979-1976: מרצה לספרות רוסית ולספרות גרמנית, החוג לספרות כללית, אוניברסיטת תל אביב

1981-1980: מדריכת סדנאות לתרגום, החוג לספרות כללית, אוניברסיטת תל אביב

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

1989: פרס טשרניחובסקי לתרגום

1997: פרס משרד החינוך למתרגמים

2007: פרס משרד החינוך למתרגמים.

מידע נוסף

"מלאכת התרגום היא מלאכה אבסורדית, כי היא בלתי אפשרית", אומרת נילי מירסקי. "לכל שפה יש עולם משלה, דפוסי חשיבה ייחודיים, צירופי מילים שמביעים רגשות מסוימים. אי אפשר להעביר את כל אלה כהווייתם ללשון אחרת. לא בכדי אמרו חז"ל: 'כל המתרגם פסוק כצורתו, הרי זה בדאי' (קידושין מ"ט, ע"א)". על אף המשימה הבלתי אפשרית הזאת מירסקי מצליחה כבר עשרות שנים להעשיר את הספרייה העברית בפנינים מן הספרות הרוסית ומן הספרות הגרמנית וגם להעמיד לרשותם של קוראים צעירים תרגומים חדשים לקלאסיקות מוכרות.

נילי מירסקי (בולסלבסקי) נולדה ברחובות ב-1943 וגדלה בתל אביב. אחד המקומות החביבים עליה בילדותה היה חנות הספרים ברוסית של סבהּ. אף על פי שבביתה דיברו רק עברית, היא למדה בגיל צעיר לקרוא ברוסית בעזרת סבתהּ וספרי ילדים שהיו של אביה. עברית היא למדה לקרוא בגיל ארבע, וכבר כילדה נהגה להשוות בין תרגומים. "כשהייתי בת שבע או שמונה, היו לי כמה תרגומים של אגדות אוסקר וויילד, ואני זוכרת ששמתי לב כי אותה אגדה יוצאת אפרורית ודהויה בתרגום אחד ויפה וזוהרת בתרגום אחר. הבנתי שההבדל נעוץ בתרגום", היא נזכרת.

לאחר שסיימה את לימודי התיכון ביקשה מירסקי ללמוד תולדות האמנות, אך מכיוון שהתחום עדיין לא נלמד במוסדות האקדמיים בישראל, בחרה בפילוסופיה ובספרות אנגלית. בטרם הספיקה לסיים את לימודיה, נסעה עם בן-זוגה, סמיון מירסקי, למינכן שבגרמניה, בעקבות עבודתו. שם, לאחר קורס מזורז בלשון הגרמנית, התחילה ללמוד את תולדות האמנות וגם את ההיסטוריה של מזרח אירופה. אלא שלא עלה בידיה להשלים את הלימודים טרם שובה ארצה. בישראל חזרה שוב ללימודי הספרות, וב-1971 השלימה תואר ראשון בהצטיינות בספרות כללית ובספרות אנגלית. לאחר קבלת התואר שבה לגרמניה, ושם השלימה תואר שני בספרות רוסית, עם התמחות גם בספרות גרמנית ובספרות אנגלית. בעבודת המחקר שלה היא ניתחה את דמויות הגיבורים ביצירותיו של אנטון צ'כוב.

בתקופת לימודיה בגרמניה נתבקשה מירסקי לתרגם כמה סיפורים מגרמנית ומרוסית בעבור הוצאות ישראליות. תחילה חששה להתמודד עם המשימה, אך תרגומיה זכו להצלחה מיידית.

עם השלמת לימודיה שבה ארצה, והצטרפה לסגל החוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב כמרצה לספרות רוסית ולספרות גרמנית. אך כעבור כמה שנים חשה שחומר הלימוד מתחיל לחזור על עצמו. דעתה גם לא הייתה נוחה מרמת התרגומים לעברית שעמדו לרשות תלמידיה. כשקיבלה הצעה למשרת עורכת ומתרגמת בהוצאת "עם עובד", החליטה לעזוב את החיים האקדמיים ולהתרכז בתרגום. "התמכרתי כמעט מיד למלאכת התרגום", מספרת מירסקי, "ודי מהר קיבלתי אפשרות לבחור בעצמי את החומר שאני רוצה לתרגם". ב-1980 יצא לאור הספר הראשון שערכה ותרגמה במסגרת הזאת, "סיפורים אוקראיניים" של ניקולאי גוגול, ומאז תרגמה ב"עם עובד" וב"ספרייה החדשה" ("סימן-קריאה"/"הקיבוץ המאוחד") עוד ספרים רבים של גדולי הספרות הרוסית והגרמנית – דוסטוייבסקי, טולסטוי, טורגנייב, צ'כוב, מאן ואחרים. אחדים מהם תורגמו בפעם הראשונה לעברית, ואחרים היא בחרה לתרגם מחדש. "יש לי תחושה שצריך תרגומים עדכניים של יצירות גדולות, כמו למשל 'אנה קארנינה', כי אני רואה שקוראים צעירים מתחילים לסלוד מהן משום שאינם מבינים את התרגום הישן", היא אומרת.

אשתקד ראה אור תרגומה של מירסקי ל"בעולם נהדר ואכזר" של אנדריי פלטונוב, סופר שנחשב קשה מאוד לתרגום. "הרוסית שלו כל כך מיוחדת ושונה! הוא ברא עולם לשוני מילולי חדש", היא אומרת. התרגום הזה, שהיא רואה בו את פסגת יצירתה, זכה לשבחים רבים. "אין אלא להצדיע לתרגום זה בהוקרה ובהערכה עמוקה", כתב עליו עמינדב דיקמן בעיתון "הארץ".

מירסקי, שהיא נגנית פסנתר נלהבת מאז ילדותה, רואה דמיון רב בין התרגום לבין הנגינה. "המתרגם הוא אמן מבצע שלוקח את היצירה ומאפשר לה לחיות בשפה אחרת, כשם שהנגן נוטל את התווים הדוממים מן הדף ומעניק להם חיים על-ידי השמעתם".

בשנים האחרונות היא עומדת בראש מערכת "הספרייה לעם" של הוצאת "עם עובד", ובמסגרת הזאת ערכה קרוב למאה ספרים מתורגמים ועוד כמה עשרות ספרי מקור. "התמזל מזלי לעשות את הדבר שאני הכי נהנית ממנו – תרגום וקריאה", היא אומרת, ומביעה משאלה שאנשים יקראו יותר. "זו חוויה מרחיבת אופקים ומעשירה, המפגישה אותנו עם מגוון אין-סופי של תכנים אנושיים, ובאמצעות התרגום גם עם תרבויות אחרות".