מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' אמנון רובינשטיין

share
שתפו עמוד:
פרופ' אמנון רובינשטיין

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ו בתחום חקר המשפטים.

אמנון רובינשטיין – פרופסור למשפטים ונשיא המרכז הבין-תחומי בהרצליה – הוא מומחה במשפט חוקתי. מחקריו הרבים עוסקים בהיבטים שונים של המשפט הישראלי וביסודות המשפטיים, החברתיים וההיסטוריים של החברה בישראל. בפעילותו הפוליטית והפרלמנטרית הוא תרם רבות לחקיקת חוקי היסוד של ישראל, בעיקר בתחום של זכויות האדם.

נימוקי השופטים

פרופ' יעקב נאמן, יו"ר, השופטת דבורה ברלינר, פרופ' גבריאלה שלו

הישגיו האקדמיים ותרומתו הציבורית של פרופ' אמנון רובינשטיין מזכים אותו בפרס ישראל בחקר המשפט.

פרופ' אמנון רובינשטיין הוא אבי המשפט החוקתי בישראל. מתחילת דרכו בתחום המשפט ועד עצם היום הזה הוא הרבה לחקור ולפרסם מאמרים וספרים בתחום המשפט החוקתי בישראל ובמדינות אחדות מחוצה לה.

פרופ' אמנון רובינשטיין ראוי להערכה מיוחדת בהיותו משפטן אקדמי שהוציא את עצמו מחוץ לקמפוס האוניברסיטאי כדי להשתמש במעמד ובכלים שרכש לעצמו כמשפטן לצורך מאבק ציבורי לקידום חברתי. ואכן, יש קשר הדוק וחשוב בין הפעילות והתרומה של פרופ' רובינשטיין בתחום המשפט לבין הפעילות והתרומה שלו בתחום החיים הציבוריים. בתפקידיו הציבוריים שימש פרופ' רובינשטיין מופת לאיש ציבור המשלב בהצלחה נמרצות, מקוריות ויעילות יחד עם חזון ועם ערכים של תרבות והגינות.

עם זאת, פרס ישראל בחקר המשפט מוענק לו בעיקר על הישגיו ועל תרומתו בתחום המשפט הציבורי.

ההישג הבולט הראשון של פרופ' רובינשטיין בתחום המחקר המשפטי הוא פרסום עבודת הדוקטור שכתב באוניברסיטת לונדון (בשאלת היחס בין פגם בהחלטה מינהלית לבין התוצאה של הפגם) כספר (בשנת 1963) בהוצאת אוקספורד :Jurisdiction and Illegality. בספר זה פרופ' רובינשטיין מתמודד עם נושא מורכב ביותר במשפט האנגלי, והוא חושף את הבעייתיות העולה מן הפסיקה האנגלית במשך תקופה ארוכה מאוד, פסיקה שגרמה לחוסר-בהירות ולחוסר-ודאות. זה היה מחקר חלוצי ומצטיין, שנודעה לו חשיבות רבה בחקר המשפט הציבורי באנגליה, והוא משמש מאז שפורסם ועד היום עבודת יסוד בנושא זה. ספר זה כשהוא לעצמו הקנה לפרופ' רובינשטיין מעמד נכבד בעולם המשפט של אנגליה ושל מדינות אחרות שאימצו את שיטת המשפט האנגלי.

התרומה המרכזית של פרופ' רובינשטיין למשפט הציבורי בישראל היא ספרו על "המשפט החוקתי של מדינת ישראל". ספר זה (שפורסם במהדורה הראשונה בשנת 1969) היה הספר המקיף הראשון שפורסם בישראל על דיני חוקה. באופן טבעי הוא הפך לספר יסוד, לא רק לצורך הוראה בפקולטות למשפטים, אלא גם לשימוש מעשי של עורכי דין ושופטים, ומעבר לכך מקור חיוני (ובעצם יחיד) לכל סטודנט ואדם המתעניין בדיני חוקה (לרבות זכויות אדם) בישראל. הספר אינו מסתפק בריכוז יסודי ושיטתי של מקורות המשפט ובהצגתם בצורה בהירה, אלא הוא גם מקדם ערכי יסוד של דמוקרטיה, שוויון וזכויות אדם. הוא שמר במשך כל השנים על המעמד של ספר מוביל ומחנך לדורות רבים של סטודנטים, משפטנים ואחרים, ואף שימש פעמים רבות מקור שצוטט בפסקי הדין של בית המשפט העליון. הספר עודכן בהתמדה, ויצא מדי כמה שנים במהדורה חדשה. זה עתה יצאו לאור שניים מתוך שלושת כרכיו במהדורה שישית (שהוכנה יחד עם ד"ר ברק מדינה).

משקל רב נודע לפרסומים נוספים של פרופ' רובינשטיין, המשלבים מידע עם תיאוריה ואף עם אידיאולוגיה. לא נפרט את פרסומיו הרבים, ונסתפק באזכור ספרו האחרון (שכתב יחד עם ד"ר אלכסנדר יעקובסון), "ישראל ומשפחת העמים" (2003). זהו מחקר אינטרדיסציפלינרי: הוא דן במשולב במשפט (פנימי והשוואתי) ובהיסטוריה, כדי לבדוק ולהעריך עקרונות וערכים של דמוקרטיה וציונות, זכויות אדם וזכויות קיבוציות ולבחון עד כמה ישראל עומדת במבחנים מקובלים של העולם הנאור. יש בספר זה הרבה יותר ממחקר עיוני, שכן הוא מתמודד עם ביקורת קשה המוטחת לאחרונה בישראל, ובעיקר מחוץ לישראל, כלפי המדינה, ובמיוחד כלפי האופי הציוני והמהות היהודית של המדינה. הוא יורד אל זירה חשובה למדינת ישראל, ובעצם לכל אדם בישראל, נאבק בה בהצלחה על ערכי יסוד של המדינה, ונותן כלי חשוב בידי כל מי שמתלבט או מתקשה להתגונן, בישראל או מחוץ לישראל, בפני הביקורת על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אלה הם רק מקצת ההישגים והתרומות שפרופ' רובינשטיין העלה למשפט ולחברה בישראל. אליהם מצטרפות, כאמור, מסכת מפוארת של מחקרים משפטיים ואחרים והעמדת דורות של תלמידים ששאבו ממנו ערכים והשראה, נוסף לפעילות ציבורית מרשימה וממושכת שהקנתה לו מעמד של מנהיג בולט מבחינה ערכית וביצועית בתחום המשפט והחברה.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' אמנון רובינשטיין ראוי לפרס ישראל בחקר המשפט לשנת תשס"ו.

קורות חיים

אמנון רובינשטיין – פרופסור למשפטים ונשיא המרכז הבין-תחומי בהרצליה – הוא מומחה במשפט חוקתי. מחקריו הרבים עוסקים בהיבטים שונים של המשפט הישראלי וביסודות המשפטיים, החברתיים וההיסטוריים של החברה בישראל. בפעילותו הפוליטית והפרלמנטרית הוא תרם רבות לחקיקת חוקי היסוד של ישראל, בעיקר בתחום של זכויות האדם.

מתגורר בתל אביב, נשוי לרוני, אב לניר ולטל וסב לנכדים.

לימודים והשתלמויות

1955 מוסמך במשפטים ובוגר בכלכלה וביחסים בין-לאומיים (בהצטיינות) באוניברסיטה העברית, ירושלים
1957 הסמכה לעריכת דין, לשכת עורכי הדין בישראל
1960 דוקטור במשפטים בלונדון סקול אוף אקונומיקס, בריטניה

תפקידים אקדמיים בארץ

19611973 מרצה בפקולטה למשפטים בשלוחת האוניברסיטה העברית בת"א ובאוניברסיטת ת"א
19631973 דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב
20022006 דיקן ביה"ס למשפטים במרכז הבין-תחומי בהרצליה
2006– נשיא המרכז הבין-תחומי בהרצליה

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1975 פרופסור אורח באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, ארה"ב

כמו כן הוזמן להרצות באוניברסיטאות מובילות רבות ברחבי העולם.

תפקידים בכנסת ובממשלה

19772002 חבר כנסת מהכנסת ה-9 עד הכנסת ה-15 (היה יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, יו"ר ועדת הכלכלה, יו"ר ועדת האתיקה וחבר בוועדות רבות)
19841987 שר התקשורת
1992 שר המדע והטכנולוגיה
19921993 שר האנרגיה והתשתיות
19941996 שר החינוך התרבות והספורט

תפקידים אחרים

19691973 מגיש התכנית "בומרנג" בטלוויזיה החינוכית
19642004 חבר במערכת "הארץ" וכותב קבוע בעיתון
2004– כותב קבוע בעיתון "מעריב"
19761993 סגן יו"ר האינטרנציונל הליברלי וחבר בהנהלתו
19982002 נציג ישראל בוועדת המשפטנים של מועצת אירופה ("ועדת ונציה")

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

קיבל אותות הוקרה ופרסים רבים. החשובים שבהם:

1996 דוקטור לשם כבוד במדעי הרוח מההיברו יוניון קולג', ירושלים
1998 דוקטור לשם כבוד במשפטים באוניברסיטת ברדפורד, בריטניה
2000 דוקטור לשם כבוד מבית המדרש לרבנים, ארה"ב

מפעל חיים

פרופ' אמנון רובינשטיין נולד בתל אביב ב-1931, וגדל במשפחה בעלת מודעות חברתית ופוליטית גבוהה. "ספגתי את האווירה הזאת, ומגיל צעיר רציתי לתקן את העולם ולמנוע עוול", הוא נזכר. לאחר שירותו הצבאי כקצין בחיל התותחנים פנה ללימודי משפטים, כלכלה ויחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. "התרשמתי מהיקף הבעיות שעולם המשפט עוסק בהן, בין השאר בעיות חברתיות ולאומיות", הוא מסביר. את התמחותו בעריכת דין עשה בפרקליטות המדינה ואצל עורך הדין חיים צדוק (לשעבר שר המשפטים).

בעבודת הדוקטור שעשה בלונדון, בבית הספר לכלכלה (L.S.E.), עסק רובינשטיין במשפט מינהלי ובחן את חוקיותן של החלטות שונות ואת סמכויותיהן של רשויות לקבל החלטות. "מהרגע הראשון נמשכתי למשפט הציבורי וידעתי שאעסוק בזכויות אדם ובנושאים חברתיים אחרים", הוא מספר. אוניברסיטת אוקספורד פרסמה את הדוקטורט שלו בספר.

עם שובו לארץ מונה רובינשטיין למרצה בשלוחה של האוניברסיטה העברית בתל אביב, שהפכה כעבור שנים אחדות לאוניברסיטת תל אביב. רובינשטיין היה הדיקן הראשון של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה הצעירה של תל אביב, והנהיג בה חידושים רבים כמו שיתוף התלמידים בענייני הפקולטה, שילוב מקצועות מודרניים ומקצועות בין-תחומיים בתכנית הלימודים ומעורבות הסגל והסטודנטים בענייני ציבור.

בתוך כך המשיך בעבודה מחקרית נמרצת. באחת מעבודותיו החשובות היה רובינשטיין הראשון לקבוע כי לכנסת סמכות לחוקק חוקי יסוד, ואף חוקה, ולבית המשפט סמכות לבטל חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם החוקה.

רובינשטיין הרבה לעסוק במחקריו בנושאים חברתיים, ציבוריים והיסטוריים, ובהם אופייה של מדינת ישראל, מעמדו המשפטי של חוק השבות וזכויות האזרח של ערביי ישראל. כדי לתרגם את השקפותיו בעניינים אלו לשפת המעשה הקים עם חברים מהפקולטה למשפטים את תנועת "שינוי" בגלגולה הראשון. "הדחיפה להקמתה הייתה התחושה שאחרי מלחמת יום הכיפורים אין אחריות מיניסטריאלית ואין מי שייתן את הדין על המחדל שכמעט המיט עלינו חורבן", אומר רובינשטיין. "היו אז הרבה תנועות מחאה, אבל הערכתי שמחאה בלי כוח פוליטי תהיה חסרת משמעות".

הוא עזב את משרתו באוניברסיטה כדי לעמוד בראש התנועה הקטנה, החוץ-פרלמנטרית, וגם בה הנהיג חידושים. "היינו המפלגה הראשונה שקיימה בחירות פנימיות", הוא מספר. לפני הבחירות ב-1977 חברה "שינוי" לרשימתו של הרמטכ"ל לשעבר, יגאל ידין, והרשימה המאוחדת – ד"ש – נכנסה בסערה לכנסת התשיעית, עם 15 מושבים. ד"ש התפרקה כעבור זמן קצר, אך רובינשטיין, שצבר מוניטין של פוליטיקאי ישר ושל איש עקרונות, נבחר לכנסת שבע פעמים ברציפות.

רובינשטיין היה חבר כנסת 25 שנים, ומילא תפקידים פרלמנטריים רבים: היה יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת הכלכלה, ועדת האתיקה והוועדה לביקורת המדינה, וכן חבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת חוקה, חוק ומשפט, בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה. הישגו הגדול בכנסת הוא העברתם של חוקי היסוד "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק" (1992). "החוקים האלה מבטאים את הרעיון שזכויות אדם עומדות מעל חקיקה רגילה ומעל משא ומתן קואליציוני", הוא אומר. "העברתם הייתה מהפכה חוקתית".

ב-1984 מונה רובינשטיין לשר התקשורת, והנהיג כמה רפורמות בתחום, בהן הקמת הטלוויזיה המסחרית והטלוויזיה בכבלים, הקמת הרדיו האזורי, הקמת תשתית טלפונים והפיכת "בזק" לחברה מסחרית. לאחר מכן היה לתקופות קצרות שר המדע ושר האנרגיה, וב-1994 מונה לשר החינוך. "זאת הייתה פסגת עבודתי המיניסטריאלית", הוא אומר. "הנהגתי רפורמות רבות במשרד, והחשובה שבהן היא הקמת רשת המכללות האקדמיות".

במשך כל שנות פעילותו הפוליטית המשיך רובינשטיין לפרסם ספרים, מחקרים ומאמרים בעיתונים "הארץ" ו"מעריב" ובעיתונים חשובים בעולם. הוא מרבה לכתוב על המשפט הישראלי, על ההיסטוריה של ישראל ושל הציונות ועל החברה הישראלית. ספרו על המשפט החוקתי בישראל (עם דוקטור ברק מדינה), שיצא לא מכבר במהדורה שישית, הוא ספר היסוד בתחום. בספרו "ישראל ומשפחת העמים" הוא מנתח (עם דוקטור אלכס יעקבסון) את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מבחינה משפטית, היסטורית ופילוסופית. כמו כן הוא פרסם שני רומנים. ספריו ומחקריו צוטטו רבות בפסיקות בית המשפט העליון.

לאחר שהתפטר מן הכנסת מונה רובינשטיין לדיקן בית הספר למשפטים במרכז הבין-תחומי בהרצליה. "חשוב לי להיות בקשר עם הדור הצעיר ולהעביר לו ידע וערכים וגם את השקפת העולם שלי - לא בהטפה, אלא בהעלאת נושאים לדיון", הוא אומר. "חשוב לי להסביר לתלמידיי שאין סתירה בין מדינה יהודית למדינה השומרת על זכויות האדם ועל עקרון השוויון. השמירה על העקרונות האלה היא אחד מתפקידיהם של המשפטנים".

פרסומים נבחרים

כמו כן פרסם פרופ' רובינשטיין מאות מאמרים – בישראל ובעולם – בנושאי משפט, חברה, יהדות, ישראל והציונות.

    • 1969 המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (עם ד"ר ברק מדינה; מהדורה שישית יצאה ב-2005)
    • 1975 אכיפת מוסר בחברה מתירנית
    • 1980 מהרצל ועד גוש אמונים ובחזרה
    • 1997 מהרצל עד רבין והלאה
    • 2003 ישראל ומשפחת העמים (עם ד"ר אלכס יעקבסון)
    • 2005 השמיכה (נובלה)
    • 2006 כביש מספר חמש (נובלה)
    • 1965 Jurisdiction and Illegality
    • 1984 The Zionist Dream Revisited (יצא לאור גם בצרפתית)
    • 2000 from Herzl to Rabin: The Changing Image of Zionism (יצא לאור גם ברוסית)
    • 2001 Geschichte des Zionismus: Von Theodor Herzl bis Heute