מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' ישראל תא-שמע

share
שתפו עמוד:
פרופ' ישראל תא-שמע

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ג בתחום חקר התלמוד.

ישראל משה תא-שמע – פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים, מראשי החוקרים של התרבות היהודית התלמודית באירופה בימי הביניים ובראשית הזמן החדש – נולד בתל אביב בשנת 1936.

נימוקי השופטים

פרופ' יונה פרנקל, יו"ר, פרופ' נח עמינוח, פרופ' יוסף תבורי

פרופ' ישראל מ' תא-שמע הוא מגדולי החוקרים של התרבות היהודית התלמודית באירופה בימי הביניים. שלוש תכונות מאפיינות את מחקרו: בקיאות רחבה מאוד בכל תחומי הספרות התלמודית והרבנית שבדפוסים ובכתבי היד, כשרון מבריק ואינטואיציה חריפה ליצירת אינטגרציה בין תחומי דעת שונים ומגוונים ופוריות מחקרית גדולה.

מפעלו מעיד כי אפשר למזג במחקר בין הלכה לתרבות ולספרות וליצור תמונה עשירה בפרטים ועמוקה בכללים של רוח העם היהודי באירופה בימי הביניים, כשעומדים זה לצד זה תלמוד תורה, הלכה, מנהג, קבלה וחיי יום-יום, וכל זאת על רקע התרבות הנוצרית בת התקופה. היקף ידיעותיו ומחקריו רחב מאוד: עד כה פרסם שישה ספרים – ספר שביעי נמצא בדפוס – ולמעלה ממאה וחמישים מאמרים.

תא-שמע הוא החוקר היחיד בדורנו המתמקד בספרות הרבנית וביחס בין ההלכה לאורח החיים בכל מרכזי התורה באירופה של ימי הביניים: אשכנז, ספרד, פרובאנס, איטליה, אנגליה וביזנטיון. לצד אפיון שיטתי של הקווים המייחדים כל מרכז וכל תקופה, הוא מדגיש את ההשפעות ואת הקשרים המחברים תדיר בין מקומות לזמנים, וכך הוא מעמיד במוקד המחקר את הדינמיות הטיפוסית כל כך לתרבות היהודית. המשקיף על תולדות מחקר הספרות הרבנית בדורות האחרונים (הכוללות דמויות כש' אסף, א' אפטוביצר, ש' אברמסון, א"א אורבך) יכול לומר בביטחון ששיטות מחקריו של תא-שמע פותחות תקופה חדשה בתולדות המחקר של התחום.

נוסף על אלה תא-שמע מעורה בחיי התרבות והמחקר בארץ ובעולם, והוא נוטל חלק במפעלים המחקריים שבתחום מומחיותו. הוא לימד באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר-אילן, השתתף בעריכת מדור מדעי היהדות באנציקלופדיה העברית וערך כתבי עת חשובים. במשך כעשרים שנה ניהל את המכון לתצלומי כתבי-היד העבריים שליד בית הספרים הלאומי בירושלים, והצליח לקדם מאוד את פעולות המכון בצילום ובקטלוג של כתבי יד במקצועות הרבים והשונים, ובזה ביסס את מעמדו המרכזי של המכון ואת התשתיות של מחקר מדעי היהדות בעולם כולו. בכל מפעליו דומה שקשה להפריז בהערכת תרומתו הגדולה למחקר התלמוד והתרבות היהודית בימי הביניים בדורנו.

על כל אלה החליטה ועדת השופטים של פרס ישראל להעניק לפרופ' ישראל מ' תא-שמע את פרס ישראל בחקר התלמוד לשנת תשס"ג.

קורות חיים

ישראל משה תא-שמע – פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים, מראשי החוקרים של התרבות היהודית התלמודית באירופה בימי הביניים ובראשית הזמן החדש – נולד בתל אביב בשנת 1936.

פרופ' ישראל תא-שמע נשוי לדבורה לבית פלינט, מחנכת ומורה למעלה משלושים שנה, עד פרישתה לגמלאות. לבני הזוג חמישה ילדים ועשרה נכדים.

לימודים והשתלמויות

1942–1949 לימודים בבית הספר היסודי "הסתדרות החרדים" בתל אביב
1950–1953 לימודים בבית הספר התיכון "ישיבת היישוב החדש" בתל אביב
1954–1957 לימודים בישיבת "חברון" בירושלים והסמכה לרבנות בידי הרב הרצוג, הרב הראשי לישראל דאז
1960–1964 לימודי תלמוד ולימודים קלסיים באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר B.A
1967–1969 לימודי תלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר M.A
1973 תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן

תפקידים אקדמיים בארץ

1978–1980 המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר אילן
1981 מרצה בכיר בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים
1983 פרופסור חבר באוניברסיטה העברית בירושלים
1991 פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים
1999 פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים

תפקידים אחרים

1960–1977 עורך משנה למדעי היהדות באנציקלופדיה העברית
1975–1981 עורך כתב העת "עלי ספר", אוניברסיטת בר אילן
1992–1996 חבר מערכת כתב העת "תרביץ", האוניברסיטה העברית בירושלים
1981–1999 מנהל המכון לתצלומי כתבי יד עבריים שליד הספרייה הלאומית
1982–1997 מזכיר חברת "מקיצי נרדמים"
1998– מזכיר כבוד של חברת "מקיצי נרדמים"

פרסים ואותות הוקרה

1964 פרס יעקב הרצוג
1996–1998 מענק מחקר של האקדמיה הלאומית
2002 פרס ביאליק
2003 פרס ראש הממשלה – אמ"ת

מפעל חיים

ישראל משה תא-שמע נולד בתל אביב בשנת תרצ"ו-1936 בבית ציוני דתי מן המעמד הבינוני. את השכלתו היסודית רכש בבית הספר "הסתדרות החרדים", בית ספר חרדי בתל אביב של אותן שנים שכבר איננו קיים למעלה מארבעים שנה. למדו בו גם לימודי חול, כדרישת מערכת החינוך דאז, אולם הדגש היה בעיקר על לימודי קודש. את השכלתו התיכונית קיבל בישיבה התיכונית "היישוב החדש" בתל אביב, ולאחר מכן למד בישיבת "חברון" בירושלים והוסמך לרבנות בידי הרב הרצוג, הרב הראשי לארץ ישראל דאז. בשנים 1957–1959 שירת בצבא ובתום שירותו הצבאי החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא למד לתואר הראשון בחוגים לתלמוד וללימודים קלסיים וסיים את לימודיו לתואר השני בתלמוד. את התואר השלישי עשה באוניברסיטת בר אילן, בהדרכתו של פרופ' י"ד גילת ז"ל. על מוריו הוא מבקש לומר: "המורים שהשפיעו על דרכי המדעית והאישית הם הפרופסורים אפרים אורבך, שרגא אברמסון וישעיהו ליבוביץ' זיכרונם לברכה, וייבדל לחיים ארוכים רעי וידידי, פרופ' יעקב זוסמן".

במשך כשמונה עשרה שנים, מתחילת 1963 לערך, שימש פרופ' תא-שמע מזכיר ואחר כך עורך משנה של תחומי היהדות באנציקלופדיה העברית. זאת, כדבריו: "תחת עריכתו של פרופ' אפרים א' אורבך ובעריכתו הראשית של פרופ' ישעיהו ליבוביץ', זכר שניהם לברכה. עיקרה של עבודתי היה קביעת מחברים מתאימים לערכים שונים, עריכה של מאמריהם לפי דרישות ההיקף והמסגרת של האנציקלופדיה וכתיבת מאמרים שלא נתקבלו במערכת מסיבה זו או אחרת".

בשנת 1987 החל ישראל משה תא-שמע ללמד במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן, ושלוש שנים קודם לכן ייסד את כתב העת "עלי ספר", המוקדש לחקר הספר העברי, וערך את עשרת כרכיו הראשונים. משנת 1981 ואילך לימד בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, וניהל את המכון לתצלומי כתבי יד עבריים שליד הספרייה הלאומית בירושלים. במהלך שנים אלה שימש מזכיר מדעי של חברת "מקיצי נרדמים", שעליה הוא מספר: "חברת 'מקיצי נרדמים' היא חברה וולונטארית להוצאה לאור של כתבי יד עבריים מימי הביניים, שיש להם חשיבות מדעית ומחקרית, אך אין להם סיכוי לראות אור באמצעות גוף מדעי-ציבורי רגיל או הוצאה לאור מסחרית. החברה הוקמה לפני קרוב למאתיים שנה בידי הראשונים מאנשי 'חכמת ישראל', והיא פועלת ללא הפסקה עד היום הזה. כל השותפים בעשייתה – החוקרים המפרסמים את כתבי היד, חברי המערכת והעושים במלאכת ההבאה לדפוס – עושים את עבודתם בהתנדבות מלאה ואינם מקבלים שכר וגם לא החזר הוצאות. חברי המערכת הם פרופסורים מן האוניברסיטאות העיקריות בארץ, והחברה מפרסמת קבצים של כתבי יד, גדולים וקטנים, ואת כתב העת 'קובץ על יד' כספר מדי שנה וחצי בממוצע".

מחקרו העיקרי של פרופ' תא-שמע עוסק בספרות הרבנית של ימי הביניים וראשית הזמן החדש באירופה בשנים 1000–1500 ובהתפתחות ההלכה בתקופה זו. בתחומים אלה הוא כתב שישה ספרים ופרסם למעלה ממאה וחמישים מאמרים. על ספרו החשוב, "הנגלה שבנסתר, לחקר שקיעי ההלכה בספר הזהר", הוא אומר: "ספרי עוסק בבידודו של חומר הלכתי המשוקע בכרכי הזהר, שרוב תוכנם הוא קבלי-מיסטי מובהק. חומר הלכתי זה משוקע במהלך הסיפורי הקבלי, ובידודו מן ההקשר הקבלי מאפשר לבחון את מקורות מסורותיו של ספר חידתי זה. מחקרי העלה בבירור את עומק ההשפעה האשכנזית על ספר הזהר, שנתחבר, כידוע, בספרד, ברבע – או בשליש – האחרון של המאה הי"ג, ובכך מתאפשר לנו להתקרב יותר אל זיהוי החוגים שעשויים היו להחדיר השפעה חיצונית זו לספר".

פרופ' ישראל משה תא-שמע פרש לגמלאות בשנת 1999, ומאז הוא ממקד את כל מרצו במפעליו המחקריים.

פרסומים נבחרים

פרופ' תא-שמע פרסם למעלה ממאה וחמישים מאמרים בתחומי מחקריו בכתבי עת מדעיים.

    • "מנהג אשכנז הקדמון", מאגנס, ירושלים, תשנ"ב
    • "רבי זרחיה הלוי בעל 'המאור' ובני חוגו" – הספרות הרבנית בפרובאנס במאה הי"ב, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשנ"ג
    • "הנגלה שבנסתר, לחקר שקיעי ההלכה בספר הזהר", הקיבוץ המאוחד, 1995
    • "מנהג הלכה ומציאות באשכנז", מאגנס, ירושלים, תשנ"ו
    • "הספרות הפרשנית לתלמוד", חלקים א' ו-ב', מאגנס, ירושלים, תשנ"ט, תש"ס
    • "התפילה האשכנזית הקדומה – קווים לאופייה ולתולדותיה", מאגנס, ירושלים, תשס"ג