מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' אריאלה לבנשטיין

share
שתפו עמוד:
פרופ' אריאלה לבנשטיין

על הזוכה

מקבלת פרס ישראל לשנת תשפ"א בתחום חקר העבודה הסוציאלית וחקר הקרימינולוגיה.

פרופ' אריאלה לבנשטיין מחזיקה בתואר ראשון בסוציולוגיה ומדע המדינה ותעודת גמר בקרימינולוגיה מהאוניברסיטה העברית, ובתואר שני במנהל ציבורי ועבודה סוציאלית מאוניברסיטת ניו יורק. בשנת 1980 קיבלה תואר דוקטור בסוציולוגיה וקרימינולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים על עבודת הדוקטורט שלה שעסקה בדפוסי התמודדות של משפחות אסירים במצבי משבר. פרופ' לבנשטיין הצטרפה בשנות ה־70 כמרצה לאוניברסיטת חיפה ופעלה בה עד פרישתה לגמלאות כפרופסור מן המניין. בשנים 2013–2016 שימשה פרופ' לבנשטיין נשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל.

נימוקי השופטים

פרופ' דיויד וייסבורד, פרופ' ליאת איילון, ד"ר טלי גל, פרופ' מיכל קרומר־נבו

פרופ' אריאלה לבנשטיין מחזיקה בתואר ראשון בסוציולוגיה ומדע המדינה ותעודת גמר בקרימינולוגיה מהאוניברסיטה העברית, ובתואר שני במנהל ציבורי ועבודה סוציאלית מאוניברסיטת ניו יורק. בשנת 1980 קיבלה תואר דוקטור בסוציולוגיה וקרימינולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים על עבודת הדוקטורט שלה שעסקה בדפוסי התמודדות של משפחות אסירים במצבי משבר. פרופ' לבנשטיין הצטרפה בשנות ה־70 כמרצה לאוניברסיטת חיפה ופעלה בה עד פרישתה לגמלאות כפרופסור מן המניין. בשנים 2013–2016 שימשה פרופ' לבנשטיין נשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל. 

פרופ' לבנשטיין היא דמות ייחודית המשלבת ידע בעבודה סוציאלית, קרימינולוגיה וגרונטולוגיה. בעבודתה המוקדמת תרמה להקמת הרשות לשיקום האסיר ולפיתוח שירותים לאסירים ומשפחותיהם. בתחילת שנות התשעים היא זיהתה כי אחד האתגרים של המאה ה־21 יהיה התמודדות אוכלוסיית הגיל השלישי והאוכלוסייה הכללית בכלל עם העלייה בתוחלת החיים, והייתה חלוצה בחקר הזִקנה. פרופ' לבנשטיין הייתה מהראשונים בארץ ובעולם שערכו מחקרים מדעיים בהקשרים חברתיים העוסקים באיכות חיי הזקנים ומשפחותיהם בחברה ובסוגיית התעללות בזקנים והזנחתם, יחסים בין־דוריים במשפחה והדרת זקנים. היא כתבה למעלה ממאתיים פרסומים אקדמיים אשר התפרסמו בבמות מובילות והעמידה דורות של תלמידים. השגיה זכו להכרה בעולם ובישראל. היא קיבלה את פרס רוזלי וולף מהאגודה הבינלאומית למניעת הזנחה והתעללות בזקנים, תואר עמית כבוד מטעם האגודה האמריקאית לגרונטולוגיה, ופרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לגרונטולוגיה.

פרופ' לבנשטיין תרמה תרומה מכרעת להתפתחות חקר הזִקנה בישראל ולמעשה הביאה את ישראל להיות מרכז מחקר עולמי מוביל בחקר הזקנה. היא הקימה את המרכז לחקר הזִקנה באוניברסיטת חיפה ועמדה בראשו, וכן את החוג לגרנטולוגיה, שם הקימה תוכניות לימודים אשר תרמו לפיתוח בסיס ידע מדעי לעבודה עם זקנים בקרב אנשי מקצוע, ביניהם רופאים ועובדים סוציאליים. בשנות ה־80 זיהתה צורך בהכשרה ייעודית בעבור מנהלי מוסדות לזקנים. תוכנית ההכשרה שפיתחה בסיוע משרד הרווחה ואשל־ג'וינט מהווה היום לימודי חובה לכל מנהל מוסד. בדומה לכך, פרופ' לבנשטיין פיתחה תוכנית התמחות בגריאטריה בעבור רופאי קופות החולים, המהווה היום רכיב חשוב בהכשרתם.

פרופ' לבנשטיין כיהנה במספר רב של ועדות בינלאומיות, הייתה יושבת ראש תחום מדעי החברה באגודה הבינלאומית לגרונטולוגיה וחברה בקבוצת מומחים של האו"ם בתחום הסולידריות הבין־דורית. היא שימשה עמיתה בוועדה המייעצת של האגודה הדמוגרפית העולמית ובוועדה משותפת עם ארגון הבריאות העולמי לחקר יעילות שירותי בריאות לאנשים מבוגרים בארץ ופיתוח מודל למניעת התעללות בזקנים. נוסף על אלה, היא משמשת נציגת ישראל למרכז הלמידה של האגודה האמריקאית AARP לטיפול בסוגיות של פרישה מהעבודה.

פרופ' לבנשטיין הייתה מרצה בינלאומית מובילה במספר רב של כנסים בארצות הברית, אירופה והמזרח הרחוק. היא כיהנה כמעריכה לתוכנית החמישית של האיחוד האירופי, ועורכת כבוד וחברה במועצה המנהלת של מספר רב של כתבי עת בינלאומיים, ובהם: European Journal of Gerontology, British Journal of Gerontology, Elder Abuse & Neglect.

פרופ' לבנשטיין זכתה במספר רב של קרנות מחקר תחרותיות בישראל ובעולם, לרבות הקרן הישראלית למדעים (ISF), הקרן הדו־לאומית של ישראל וארה"ב למדעים (BSF) וקרן המחקר של האיחוד האירופי. היא הובילה מחקרים בשיתוף פעולה עם חוקרים ישראלים, אירופים, קנדים ואמריקאים וקידמה את תחום הגרונטולוגיה בישראל ובעולם.

ועל כן מוענק לה פרס ישראל בחקר העבודה הסוציאלית ובחקר הקרימינולוגיה לשנת תשפ"א.

קורות חיים

פרופ' אריאלה לבנשטיין נשואה לעמיאל לבנשטיין, איש הייטק. הם הורים לנועם (קברניט באל־על), רותי (משפטנית) וטלי (רופאה), וסבים לעשרה נכדים. 

לימודים

1960–1963 תואר ראשון, סוציולוגיה ומדע המדינה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1963–1964 תעודת גמר, המכון לקרימינולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1964–1966 תואר שני, התמחות בעבודה סוציאלית וניהול מוסדות לעבריינים, אוניברסיטת ניו יורק
1976–1980 דוקטורט, קרימינולוגיה וסוציולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

תפקידים אקדמיים עיקריים

1969–1970 אסיסטנטית לראש החוג ומרצה, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה
1970–1993 מרצה, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה
1982–2005 מנהלת אקדמית של קורס דו־שנתי לניהול בתי אבות
1993–1998 מרצה בכירה, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות ובית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה
1998–2001 מרצה בכירה, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה
2001–2005 פרופסור חבר, החוג לגרונטולוגיה, אוניברסיטת חיפה
2006– פרופסור מן המניין, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות והחוג לגרונטולוגיה, אוניברסיטת חיפה (מ־2009 אמריטה)
2008–2012 ראשת המחלקה למִנהל שירותי בריאות, המכללה האקדמית יזרעאל
2012–2017 נשיאת המכללה האקדמית יזרעאל

מבחר תפקידים ציבוריים בארץ

1990–1995 נשיאת האגודה הישראלית לגרונטולוגיה
2001–2006 חברה בסנאט אוניברסיטת חיפה ובכמה ועדות בסנאט
2003–2005 חברה בוועדות בארגונים ברוקדייל ואשל
2007– יו"ר הוועדה המדעית המייעצת לקרן לרווחת ניצולי השואה בישראל
2011–2012 יועצת לשר ולמשרד לאזרחים ותיקים בישראל

מבחר תפקידים ציבוריים בחו"ל

1982–1995 חברה בוועדות מדעיות באו"ם ובארגון הבריאות העולמי
2003–2018 חברה במועצות מנהלים של ארגונים מובילים בגרונטולוגיה, בהם ה־IFA והארגון הבינלאומי לגרונטולוגיה וגריאטריה
2005– מדענית מייעצת אורחת לאוניברסיטאות מובילות בקנדה, בארה"ב ובבריטניה
2005– עורכת וחברת מערכת בכתבי עת מדעיים בינלאומיים מובילים בגרונטולוגיה
2009– אחראית על האזור האירופי וחברת הוועד המנהל של הארגון הבינלאומי למניעת התעללות בזקנים INPEA

מפעל חיים

אריאלה לבנשטיין (לבית טטרסקי) נולדה בשנת 1940 בתל אביב לאביה בנימין טטרסקי ולאימה שרה לבית מגריל. היא למדה בבית הספר היסודי בלפור ובתיכון למדה בעירוני א' במגמה ריאלית־ביולוגית. "היו לנו מורים יוצאים מן הכלל", היא נזכרת. בשנת 1958 התגייסה לצה"ל ושירתה בשלישות הראשית ברמת גן ובמקביל החלה בלימודי ערב בקרימינולוגיה בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל אביב (לימים אוניברסיטת תל אביב). בשנת 1960, עם סיום השירות, ואחרי שקיבלה תעודה בלימודי קרימינולוגיה, נרשמה ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג לסוציולוגיה ולמדה גם במכון לקרימינולוגיה בראשות פרופ' ישראל דרפקין. בשנת 1962 נישאה לעמיאל לבנשטיין.

בשנת 1963 קיבלה מלגה ללימודים באוניברסיטת ניו יורק (NYU) ונסעה לשם עם בן זוגה. את התזה היא כתבה על מוסדות לנערות עברייניות, ותוך כדי כתיבתה אף עבדה במוסדות אלו. ב־1966, לקראת סיום כתיבת התזה, נולד בניו יורק בנם הראשון נועם. כששב הזוג לבנשטיין ארצה בשנת 1968 השתלבה אריאלה בעבודה במוסדות לעבריינים והדריכה עובדים במוסדות אלו.

בשנת 1969 פנה אליה פרופ' יוסף איתן (Joseph Eaton) בבקשה שתסייע לו בהקמת בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. מאז השתלבה לבנשטיין בסגל אוניברסיטת חיפה בתפקידי ניהול והוראה. בשנת 1976 הציע לה פרופ' מנחם אמיר מן האוניברסיטה העברית לכתוב דוקטורט בהנחייתו בתחום העבודה הסוציאלית, בהקשר הקרימינולוגי. את העבודה היא בחרה לכתוב על משפחות אסירים.

על כתיבת הדוקטורט היא מספרת: "רציתי לדעת מה קורה עם נשות האסירים ועם המשפחות שלהם. קיבלתי אישור משירות בתי הסוהר להיכנס לבתי הסוהר ולראיין את כל האסירים הנשואים, וביקשתי את הסכמתם לראיין גם את בנות הזוג שלהם". בהמשך התרחבה והעמיקה הבנתה בעניין מקומם של אסירים משוחררים בהקשר החברתי: "מתוך ההתנסות שלי בראיונות עם האסירים ועם המשפחות שלהם ראיתי שיש צורך בגוף שיתמקד ויטפל באופן מיוחד במשפחות האלה, גם כדי לשקם אותם וגם כדי שהאסירים לא יחזרו לבתי הסוהר". בשיח עם משרד הרווחה, שבו הציגה בפני אנשי המשרד את הממצאים שלה, ולנוכח השיעור הגבוה של חזרה לפשע ולבתי הסוהר, הוחלט על הקמת הרשות לשיקום האסיר. רשות זו הוקמה במידה רבה בעידודה ובהמלצתה של לבנשטיין, תוך הסתמכות על מִמצאי מחקרה.

בשנים הבאות, ראשת בית הספר לעבודה סוציאלית, פרופ' נעמי גולן, הציעה לה להשתלם בתחום הזִקנה בהקשר של העבודה הסוציאלית, תחום שייקרא לימים גֶרוֹנטולוגיה. את צעדיה הראשונים בתחום עשתה בהדרכת פרופ' שמעון ברגמן ואשתו פרופ' בקי ברגמן, שהתמחו בתחום. "שמעון היה היחיד אז בארץ שהתעסק אקדמית בתחום הזקנה", מסבירה פרופ' לבנשטיין. "למדתי ממנו כל מה שאפשר בתחום, כתבנו וחקרנו יחד". במקביל, נסעה לכל הכנסים בחו"ל בתחום זה, קראה וכתבה רבות. היא השכילה לרקום מערכת ענפה של קשרים עם חוקרים בתחום באוניברסיטאות בעולם ובזכות כך חל שיתוף פורה של ידע ומחקר בנושא הזִקנה ואתגריה בין ישראל לעולם.

אחרי השלמת ההתמחות בתחום יזמה לבנשטיין את שילוב לימודי הגרונטולוגיה במסגרת הלימודים בבית הספר לעבודה סוציאלית בחיפה, ואף הקימה בשנת 2000 את המרכז לחקר ולימוד הזקנה באוניברסיטת חיפה, אשר פועל עד היום. בשנים הבאות פעלה להקמת החוג לגרונטולוגיה. בעקבות מאמציה אישרה המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) שתי תוכניות לגרונטולוגיה – אחת באוניברסיטת חיפה ואחת באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. לבנשטיין עמדה בראש החוג החיפאי במשך חמש שנים. בתוכנית הלימודים הרצו מומחים ברפואה, במתן שירותים למבוגרים ובעבודה סוציאלית בהקשר הגרונטולוגי. כיום החוג מעניק תוארי מוסמך ודוקטורט ומכשיר אנשי עשייה ומחקר בתחום הזקנה.

תוך כדי עיסוקה המחקרי בתחום זיהתה פרופ' לבנשטיין שמנהלי בתי אבות ומוסדות סיעודיים הגיעו לתפקידם בלי לרכוש השכלה בתחום הזִקנה, ועל כן יזמה קורסי הכשרה למנהלים. בעקבות זאת הפכה ההכשרה החשובה הזאת לחובה רגולטורית במשרד הרווחה. נוסף לכך זיהתה שרופאי משפחה רבים שנותנים שירות יומיומי למבוגרים אינם מודעים לצרכים גריאטריים וגרונטולוגיים בסיסיים, לכן יזמה הקמה של קורס גרונטולוגיה לרופאי משפחה, בו לימדו מומחים לגריאטריה וגרונטולוגיה. יוזמה נוספת הייתה בעקבות פנייתו של ראש העיר חיפה, שביקש ממנה לבצע סקר צרכים בעיר בכל הנוגע לאוכלוסייה המבוגרת. בעקבות מסקנות הסקר הוקם בעירייה המדור לקשיש, ובשנת 2013 זכתה לאות יקירת העיר על פועלה בתחום זה.

"אני עוסקת הרבה במחקר, אבל תמיד השתדלתי שלמחקרים שערכתי יהיו תוצאות בשטח", אומרת לבנשטיין. לפני שנים אחדות ערכה יחד עם עמיתים סקר בנושא ההתעללות בזקנים. בסקר רואיינו כאלף מבוגרים ממגוון האוכלוסיות בישראל, ונמצא כי שיעור גבוה באוכלוסייה זו סובל מהתעללות מסוגים שונים. את מסקנות הסקר הציגה בבית הנשיא והדבר זכה להד בתקשורת. "הלכתי גם לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת והצגתי להם את הנתונים", אומרת לבנשטיין, "ובעקבות זה כיום בכל רשות לשירותים חברתיים יש עובד סוציאלי מומחה בתחום של התעללות בזקנים". היום היא מכהנת בוועד המנהל של האיגוד הבינלאומי לגרונטולוגיה (מ־2009 עומדת בראש הזרוע האירופית שלו) וכמו כן בוועד המנהל של הארגון הבינלאומי למניעת התעללות בזקנים. נוסף על כך עמדה שנים בראש האגודה הישראלית לגרונטולוגיה והייתה חברה באינספור ועדות וגופים בינלאומיים העוסקים בתחום ואף הציגה את הנושא בכנסים מרכזיים באו"ם. בתחום האקדמי מונתה לפרופסור־אורחת בשורה של אוניברסיטאות בחו"ל.

כשפרשה לגמלאות מאוניברסיטת חיפה עברה למכללת עמק יזרעאל וכיהנה בה כראשת החוג למִנהל מערכות בריאות ואחר כך כנשיאת המכללה לארבע שנים. כיום, היא מעורבת בחוג שהקימה באוניברסיטת חיפה ובמרכז לחקר הזקנה, ומוסיפה להנחות תלמידים לתארים מתקדמים. פרופ' אריאלה לבנשטיין העמידה דורות של תלמידים, חלקם פועלים בשדה המקצועי וחלקם המשיכו בהנחייתה גם לתוארי מחקר מתקדמים – מהם המשמשים היום בתפקידים אקדמיים בכירים. טביעות אצבעותיה מורגשות בכל המערכות לשירות הזקן ולהגנה עליו בישראל.

פרסומים נבחרים

    • Lowenstein, A. (2020), The hidden victims of Covid-19 in residential settings in Israel – Need for practice changes. Gerontology & Geriatrics (invited)
    • Lowenstein, A. & Naim, S. P. (2019), Inequality in Community Health Services Use in Israel: A Comparison between Elder Jews and Arabs. Innovation in Aging 3 (Suppl 1), S863
    • Lowenstein, A. & Katz, R. (2015), Editorial Comment. Intergenerational family relations in the multicultural society of Israel. In Special Issue Guest Editors: Lowenstein, A. & Katz, R. Journal of Intergenerational relationships 13(1), 1-5
    • Silverstein, M., Lowenstein, A., Katz, R., Gans, D., Fan, Y-K. & Oyama, P. (2014), Intergenerational support and the emotional well-being of older Jews and Arabs in Israel.  Journal of Marriage and Family 75, 950-963
    • Biggs, S. & Lowenstein, A. (2011), Generational intelligence: a model for examining the process of intergenerational relationships. Ageing and Society 31, 8-15
    • Lowenstein, A. & Katz, R. (2012). Reciprocity and Exchange in Kin and Non-Kin Intergenerational Relationships: Editorial Comments, Intergenerational Relationships 10(4)
    • Lowenstein, A., Eisikovits, Z., Band-Winterstein, T. & Enosh, G. (2009). The first national prevalence study of elder abuse and neglect – As a database and as a platform for change. Gerontology 36(2-3), 15-37  
    • Walker, A. & Lowenstein, A. (2009). European perspective on quality of life in old age. European Journal of Aging, 6(2), 61-66
    • Biggs, S. & Lowenstein, A. (2011), Generational Intelligence: A critical approach to age relations. UK: Routledge Publications
    • Brick, Y. & Lowenstein, A. (Eds.) (2010), The Elderly and the Family – Multi generational aspects of aging. Jerusalem: ESHEL (Hebrew)
    • Bengtson, V.L. & Lowenstein, A. (Eds.) (2003), Global aging and challenges to families. New York and Berlin: Aldine De Gruyter