מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

יוסף בר-יוסף

share
שתפו עמוד:
יוסף בר-יוסף

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ג בתחום אומנויות הבמה – תיאטרון ומחול.

יוסף בר-יוסף – מחזאי הכותב את מחזותיו מתוך מודעות ורגישות לשפה, לאמנות המשחק ולעיצוב מורכב ותלת-ממדי של דמויות וטיפוסים – נולד בירושלים בשנת 1933.

נימוקי השופטים

גב' ליא קניג, יו"ר, גב' שרה ליסובסקי, פרופ' בן עמי פיינגולד

המחזאי יוסף בר-יוסף נמצא ראוי לקבל את פרס ישראל בתיאטרון לשנת תשס"ג בזכות תרומתו החשובה למחזאות העברית המקורית במשך כארבעים שנות יצירה.

בר-יוסף יצר סגנון אישי מיוחד של דרמה ישראלית. הוא מעצב גיבורים שהם טיפוסים מובהקים, מורכבים, שאינם בנויים על פי מודל המוכר והמקובל בדרמה הישראלית, של ישראלי "מצוי" המייצג אב-טיפוס או קבוצה חברתית מוגדרת. לכל אחד מגיבוריו יש אופי, שורשים, זהות אישית ייחודית. הם תמיד אנשים "קשים", שאינם מסתגלים בקלות לצרכים ולאילוצים של הסביבה. הם ישראלים אבל באותה מידה גם יהודים. בביוגרפיה האישית של כל אחד מהם יש גם רקע יהודי המשפיע על עיצוב הזהות האישית שלהם ועל מערכת יחסיהם עם הזולת. גיבוריו מדברים עברית, אבל אין זו עברית ישראלית הממחזרת מטבעות לשון "צבריות". לכל דמות שפה משלה, עם מילים, ניבים וריתמוס מיוחדים, שהם ביטוי לא רק לאופייה, אלא גם לסביבה ולמסורת התרבותית או החברתית שבתוכה ומתוכה עיצב הגיבור את אופייה ואת סגנון דיבורה של הדמות.

כל אחת מהדמויות במחזותיו של בר-יוסף אוצרת בתוכה עולם פנימי עשיר שאינו בא תמיד לידי ביטוי ברובד הגלוי, באמצעות מילים, אלא גם בשתיקות, ברמיזות המבליעות בתוכן עולם אישי פנימי עשיר ומורכב. עם זאת הן פועלות ומתנהגות תמיד כחלק מקהילה או ממשפחה מבחינה חברתית וכחלק מאנסמבל מגובש המופיע בתיאטרון, תכונה המעמידה אתגר אמיתי ומשמעותי לבמאים ולשחקנים.

גיבורי מחזהו הראשון, "טורא" (1963) לדוגמה – אם נזכיר כמה מהמחזות החשובים של בר-יוסף – הם עולים חדשים מארץ מזרחית, המנסים להיקלט בישראל החדשה, שהיא לדידם ארץ מודרנית, חילונית ומתירנית, על רקע מסורת משפחתית וקהילתית משלהם, שיש לה נורמות וערכים מסורתיים. מפגש זה המביא למשבר טראגי בלתי נמנע. גיבורי "אנשים קשים" (1973) הם אח ואחות החיים באנגליה. האח מבקש למצוא שידוך לאחותו הרווקה, אבל החתן הירושלמי המועמד לשידוך אינו מוכן להתקשר עם משפחה הלועגת לירושלים שלו על אווירתה ועל נופה האנושי המיוחד. המחזה "בוצ'ה" (1984) מתרחש גם הוא בירושלים. בן שהתפקר שב אל אביו הזקן, אל היקב בשכונה ירושלמית דתית מסורתית. תוך כדי כך נחשף המתח האישי הרגשי וגם הרוחני, הישראלי מאוד במובן העמוק של המילה, בין שני העולמות תל אביב החילונית וירושלים הדתית מסורתית. תל אביב וירושלים הן מאותה בחינה גם הרקע למחזה חשוב ונוסף של בר יוסף, "זה הים הגדול" (1999), שגיבוריו הם זוג ירושלמים – הוא והיא: היא שייכת לירושלים, והוא לתל אביב. שניהם, כל אחד בדרכו, כמהים אל הים הגדול, הוא לדידם מעין קתרסיס רוחני ואירוטי.

רוב מחזותיו של בר-יוסף הוצגו בישראל בהצלחה. כמה מהם הועלו בביצועים חוזרים. מחזותיו אף זכו להצלחה מרשימה בחוץ לארץ: בברזיל, ברוסיה, באוקראינה, בלטביה, בפולין, בצ'כיה ובסקוטלנד, וכן בהודו, שבה נערך בסוף 2002 פסטיבל שהוקדש כולו למחזותיו. המחזה "זה הים הגדול" אף הועלה בקייב שברוסיה בבכורה עולמית בדצמבר 2002.

על הישגיו אלה ועל תרומתו החשובה למחזה ולתיאטרון העברי המקורי החליטה ועדת השופטים להעניק ליוסף בר-יוסף את פרס ישראל בתיאטרון לשנת תשס"ג.

קורות חיים

יוסף בר-יוסף – מחזאי הכותב את מחזותיו מתוך מודעות ורגישות לשפה, לאמנות המשחק ולעיצוב מורכב ותלת-ממדי של דמויות וטיפוסים – נולד בירושלים בשנת 1933.

יוסף בר-יוסף גרוש ואב לציפורי, לרחלי, למנחם וכן לאביגדור ז"ל.

ציוני דרך בחייו

1944 מעבר מירושלים ומחינוך דתי לאזור תל אביב ולחינוך חילוני
1947 לימודים בבית חינוך תיכון
1953 עבודה בצי הסוחר כנער סיפון וכנער מטבח
1954 הופעת ספרו הראשון, "שפתיים מלוחות" קובץ סיפורים בהוצאת "כתובים"
1954 התחלת עבודה עיתונאית ב"ידיעות אחרונות", ב"מעריב", ב"הארץ" וב"למרחב"
1958 לימודי פילוסופיה יהודית, קבלה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים
1963 העלאת "טורא" – מחזהו הראשון – בקאמרי
1974 העלאת מחזה ראשון שלו בחו"ל, "אנשים קשים", בריו דה ז'נרו

מחזות שיצאו לאור

  • "טורא", הוצאת "עמיקם", 1963
  • "הכבשה", הוצאת "אני-לי", 1970
  • "אנשים קשים", הוצאת "סימן קריאה – מפעלים אוניברסיטאיים", 1973
  • "אנשים קשים ועוד מחזות" – קובץ של ארבעה מחזות, הוצאת "עם עובד", 1986
  • "זה הים הגדול" – קובץ שכלל גם את "זהב", הוצאת "כרמל", 1999
  • "אנשים קשים ועוד מחזות" – שישה מחזות ברוסית, הוצאת "טקסט", מוסקבה, 2002

מחזות שהוצגו בארץ

  • "טורא", התיאטרון הקאמרי, 1963
  • "הכבשה", תיאטרון חיפה, 1970
  • "אנשים קשים" – הפקה ראשונה בתיאטרון חיפה, 1973, הפקה שנייה בהבימה, 1987, הפקה שלישית בהבימה, 2000
  • "חתונה", הבימה, 1974
  • "טיול עם ילד" – מערכונים, תיאטרון חיפה, 1975
  • "אלקה", תיאטרון חיפה, 1976
  • "יאשה גורן", התיאטרון הקאמרי בשיתוף עם תיאטרון חיפה, 1977
  • "בוצ'ה", תיאטרון חיפה, 1984
  • "הפרדס", הבימה, 1986; הפקה שנייה באידיש, תיאטרון יידישפיל, 2002
  • "זהב", הבימה, 1989
  • "חגיגת חורף", הבימה, 1989
  • "אבא של החתן", התיאטרון הקאמרי, 1996
  • "קופר", בית ליסין, 1997

מחזות שהוצגו בחוץ לארץ

  • "אנשים קשים": בפורטוגזית, ב"תיאטרון השושנים" בריו דה ז'נרו, 1974; ברוסית, בתיאטרון "סוברמניק" במוסקבה, 1992 (מוצג עד היום); ברוסית, בתיאטרון הדרמטי בריגה, 1993; ברוסית, בתיאטרון הדרמטי של אליסטה (בירת קאלאמיקה), 1993; ברוסית, בקישינב, בחברוסק (במזרח סיביר) ובערים נוספות, החל מ-1994; ברוסית, בתיאטרון סאטירה בפטרבורג, 1974 (מוצג עד היום); ברוסית, בתיאטרון "דרמה וקומדיה" בקייב, 1975 (מוצג עד היום); בפולנית, ב"תיאטרון הדרמטי של ורשה", 1996; בצ'כית, בתיאטרון פילזן, 1996 (מוצג עד היום וגם הוסרט במלואו לטלוויזיה); ברוסית, בתיאטרון "קומדיה" ע"ש אקימוב בפטרבורג, 1996 (מוצג עד היום); באנגלית, בתיאטרון "פלקס" בגלזגו ו"טרוורס" באדינבורו, 1998. בהינדית, בתיאטרון "שאוריה" בניו דלהי, 2000.
  • "הפרדס": ברוסית, ב"תיאטרון ע"ש גורקי" בסאמארה, 1993; ברוסית, ב"תיאטרון הדרמטי של פנזה", 1993; בהינדית, בתיאטרון "שאוריה" בניו דלהי, 2000, ובפסטיבל התיאטרון ההודי, 2002; "זהב": ברוסית, תיאטרון "ריאל" במוסקבה, 1998 (מוצג עד היום); בהינדית, בתיאטרון "שאוריה" בניו דלהי.
  • "זה הים הגדול": ברוסית, בכורה עולמית בתיאטרון "דרמה וקומדיה" בקייב, 2003.

מפעל חיים

"אני זוכר את הרגעים שבהם אמרתי לעצמי לראשונה שאני רוצה לכתוב מחזות. קראתי את ה'אורסטיאה' של אייסכלוס. יש שם תמונה: אגממנון חוזר ממלחמת טרויה, ואת פניו מקבלת אשתו, קליטמנסטרה, שעמדה להרוג אותו. היא פורסת לרגליו שטיח אדום עוד מחוץ לשער הארמון. כביכול כבוד, אבל זה כבוד מוגזם. זה מפחיד אותו. דיון שלם נערך ביניהם סביב הנושא הזה: שטיח אדום ראוי או לא ראוי. כביכול עניין של כלום, ומאחוריו אימה גדולה. המתח הזה בין השיח החיצוני ובין האמת הנוראה, החבויה, הדליק אותי. אני זוכר שממש התרגשתי ואמרתי לעצמי: זה מה שאני רוצה לעשות. ואגב, נושא ההגזמה הוא אחד הנושאים המרכזיים במחזות שלי. וכך גם השימוש בעניין קטן כמו כאן, 'השטיח האדום', כמבטא עניינים חבויים גדולים יותר". כך המחזאי יוסף בר-יוסף מתאר את החלטתו לכתוב מחזות.

יוסף בר-יוסף נולד בירושלים בשנת תרצ"ג-1933. הוא דור שישי בארץ מצד משפחת אביו, הסופר יהושע בר-יוסף ז"ל, שחייתה בצפת ובירושלים העתיקה, ודור שמיני מצד אמו, ציפורה ז"ל, שמשפחתה חייתה בחברון ובירושלים העתיקה. הוא למד שנה אחת ב"חדר" ואחריה ב"בית ספר עממי דתי לבנים". אחר כך עברה משפחתו לאזור תל אביב, והוא המשיך את לימודיו ב"בית חינוך תיכון". באוניברסיטה העברית הוא למד לתואר הראשון פילוסופיה יהודית, קבלה וספרות אנגלית.

בר-יוסף התפרנס בעבודות שונות. בין השאר שירת בצי הסוחר כנער סיפון וכנער מטבח והיה גם קבלן שיפוצים, אך בעיקר עבד כעיתונאי בעיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ" ו"למרחב" וכן כעורך. במסגרת שירות המילואים שלו היה כתב צבאי במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון. מזה כעשרים שנה עיקר פרנסתו הצנועה היא על הכנסות מהמחזות שלו המועלים על במות בארץ ובחוץ לארץ.

ראשית כתיבתו של בר-יוסף הייתה פרוזה. ב-1963 הציג התיאטרון הקאמרי את המחזה הראשון שלו, "טורא". "זו הייתה הצלחה", הוא אומר. "הרגשתי שמצאתי את השפה שמתאימה לי, אך מעבר לכך שיש לי כאן דרך להיפרד מאבי הסופר ו'לפתוח חנות' לעצמי". מאז בר-יוסף כותב רק מחזות לבמות התיאטרון, אך כתב גם שני מחזות רדיו – "תרנגול של כפרות" ו"מכשף השקר" – ששודרו בישראל ובאירופה.

במשך כמעט ארבעים שנה הוצגו ארבעה עשר מחזות שלו בכל התיאטרונים הרפרטואריים בישראל. כמה ממחזותיו ראו אור בארץ. ב-1974 הוענק לו פרס הנשיא שזר למחזאות. על דרכו בכתיבה הוא אומר: "כשהתחלתי לכתוב היו מעט מאוד מחזות ישראליים. היו המחזות הנטורליסטיים של מלחמת העצמאות, והיו התחלות של נסים אלוני, של חנוך לוין, של יהושע סובול ושל הלל מיטלפונקט. הייתי די רחוק מכולם וחיפשתי דרך משל עצמי. המחזה הראשון שלי, 'טורא', נכתב בהשפעת לורקה. אהבתי את היניקה שלו מהשורשים ואת לשונו השירית המרוכזת. אבל זה לא היה זה, והמשכתי לחפש. 'הכבשה', שנכשל, היה בז'אנר סימבוליסטי, ואז התחלתי לכתוב את 'אנשים קשים' והרגשתי שעליתי על הדרך הנכונה, שמתאימה לי: ריאליזם פיוטי, כדברי ברנר. מאז אני ממשיך בדרך זו בגוונים שונים".

שלושה ממחזותיו של בר-יוסף מוצגים כבר שנים בהצלחה בחוץ לארץ, החל בברזיל, אך בעיקר ברוסיה, באוקראינה, בלטביה (גם בטלוויזיה הלטבית), בפולין, בצ'כיה (גם בטלוויזיה הצ'כית) ובאחרונה גם בהודו, שבה הוצגו בהינדית "אנשים קשים", "הפרדס" ו"זהב", שגם הוזמן לפסטיבל התיאטרון ההודי במרס 2003.

"אנשים קשים" מוצג למעלה מעשר שנים ברציפות במוסקבה (ב"סוברמניק"), בפטרבורג (ב"תיאטרון קומדיה ע"ש אקימוב") ובתיאטרונים מרכזיים אחרים ברחבי רוסיה ובמדינות חבר העמים. המחזה זיכה כמה ממבצעיו בפרסים ראשונים על משחק ובימוי. נוסף למחזה זה מועלים על הבמה הרוסית המחזות "הפרדס" ו"זהב". במרס השנה הוצג בבכורה עולמית בתיאטרון "דרמה וקומדיה" שבקייב המחזה "זה הים הגדול". קובץ ובו שישה מחזות של בר-יוסף ראה אור לא מכבר בהוצאת "טקסט" במוסקבה וזכה לקבלת פנים חמה מאוד, וערב מיוחד לכבודו נערך באולם "טאגאקה" במוסקבה, שהיה מלא מפה לפה.