ירדנה כהן

נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט מאיר שמגר, יו"ר, פרופ' מרים בן פרץ, מר מרדכי בן פורת

ירדנה כהן – מחלוצות המחול והכוריאוגרפיה הישראלית – תגיע השנה, עם איחולינו וברכותינו, לגיל מאה, והיא עדיין במיטבה: היא הקימה בשנה החולפת חמש סדנאות לסטודנטים באוניברסיטת חיפה ובסמינר הקיבוצים, והיא נותנת שיעורים במחול ובתנועה באולפן שלה.

לירדנה כהן זכויות רבות בפיתוח שפת המחול, והיא יונקת את שורשי תורתה מן המורשת הארץ-ישראלית, ובמיוחד ממסורת המקרא ומן המגוון התרבותי העשיר של תושבי ישראל. השפעתה הרבה על המחול ועל ביטויָו ניכרת בהתפתחותם האישית של יוצרים, רקדנים, כוריאוגרפים, במאים ומוזיקאים רבים.

בשנת 1930 קיבלה ירדנה מלגה ללימודי מחול באקדמיה למוזיקה ולאמנות המחול בווינה, וסיימה שם את לימודיה בהצטיינות. משם עברה לדרזדן בגרמניה, ולמדה אצל הרקדנית והכוריאוגרפית הנודעת גרט פאלוקה, חלוצת המחול המודרני. הלימודים הנרחבים שרכשה שם חידדו את הליטוש שלה ואת גישתה המקצועית למחול.

בשנת 1933, עם עליית היטלר לשלטון, חזרה ירדנה לביתה בחיפה והחלה ללמד תנועה בבית הספר לבנות "מזרחי". במקביל לעבודתה החינוכית בתנועה ובמחול הופיעה בהופעות יחיד בכל רחבי הארץ.

בשנת 1937, בתחרות המחול המקורי שהתקיימה בתל אביב באולם מוגרבי, זכתה ירדנה בפרס ראשון והוכתרה כרקדנית המקורית הראשונה בארץ.
חסיה לוי אגרון, מי שהייתה מנהלת האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, הזמינה את ירדנה לקיים סדנאות לתלמידיה בירושלים.
יהודית ארנון, כלת פרס ישראל, שייסדה את להקת המחול הקיבוצית, סיפרה כיצד הגיעה לארץ כניצולת שואה לקיבוץ געתון ונשלחה מטעם הקיבוץ לאולפן הנודע של ירדנה בחיפה. לדבריה, הייתה זו ירדנה שעודדה וחיזקה אותה וסייעה לה בהתפתחותה המקצועית.

ראוי לציין את תרומתה הגדולה של ירדנה כהן כחלוצת המחול המחלים. את עיקרי תורתה בנושא זה אפשר לקרוא בספריה "בתוף ובמחול" שיצא ב-1975 ו"התוף והים" בהוצאת ספריית הפועלים. ירדנה שיתפה פעולה עם פסיכולוגים, עם עובדים סוציאליים ועם מחנכים ששלחו אליה ילדים ובני נוער לריפוי באמצעות מחול ותנועה. היא מאמינה כי המחול והתנועה יוצרים גשר וקשר אל האחר ומאפשרים לו להיפתח אל רגשותיו ולהתחבר אל מהותו הפנימית ואל הסובב אותו.

אפשר לסכם את ייחודה של אמנית זו במילים מתוך דבריה שלה עצמה: "שני כיוונים לי באמנות המחול: המחול כגורם מחנך, הוראת מחול עתיק וחדש גם יחד שצמח על קרקע המולדת, והחייאת החג העברי התנ"כי כגשר בין העבר להווה ולעתיד."

ירדנה כהן האמנית מותירה חותם בל יימחה באמנות ובתרבות של ימינו. מפעל חייה של ירדנה כהן הוא מורשת רחבת היקף הראויה להערכה, להוקרה ולציון לדורות הבאים, ולכן היא ראויה לקבל את הפרס על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תש"ע.

ירדנה כהן – הכוהנת הגדולה של המחול בישראל – היא כוריאוגרפית בעלת סגנון ייחודי שהתווה את כיווני התפתחותו של המחול בישראל וחיבר בין המוזיקה המסורתית המזרחית לסגנון המערבי, דרך נופיה ומורשתה של ארץ-ישראל. כהן העמידה דורות של תלמידים, שחלקם הפכו לבעלי שם בין-לאומי בתחומי האמנות השונים.

ירדנה כהן מתגוררת בחיפה. היא הייתה נשואה למהנדס ארנסט גרונוולד ז"ל. הם הורים למהנדס דן אורדן ולמוזיקאית עירית מגל ויש להם שישה נכדים ושלושה נינים.

ציוני דרך בחייה

1910 נולדה בחיפה
1929 יצאה ללימודי מחול באוסטריה ובגרמניה
1933 שבה לחיפה, ומתחילה ללמד תנועה ותנועה ותרבות הגוף לצד הופעותיה
1937 זכתה במקום הראשון בתחרות הריקוד הארץ-ישראלי
1944 הריקוד שיצרה, "שיר הלל", פתח את כנס המחול הראשון בקיבוץ דליה
1944 יצרה את חג הכרם והביכורים, קיבוץ עין השופט
1945 יצרה את החג הגדול בקיבוץ שער העמקים, העוסק בהיסטוריה התנ"כית של האזור
1947 יצרה את "חג המים", קיבוץ גניגר
1947 התזמורת הפילהרמונית הישראלית ביצעה לראשונה את "הסוויטה השמית" שהלחין אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' על פי מוטיבים מוסיקליים שכתב ליצירותיה של ירדנה כהן
1953 פתחה את הסטודיו הראשון שלה למחול, המכונה "האולפן למחול – ירדנה כהן", בחיפה
מאז ועד היום: ממשיכה ללמד תורתה בקבוצות ולפני סדנאות רבות, וזוכה להערכה רבה.