מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' אהרן ממן

share
שתפו עמוד:
פרופ' אהרן ממן

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ט בתחום חקר לשונות היהודים וספרויותיהם.

פרופ' אהרן ממן הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא נשיא החברה לחקר התרבות הערבית יהודית בימי הביניים, ומאז שנת 2009 הוא סגן נשיא האקדמיה ללשון העברית בירושלים. פרופ' ממן נמנה עם ראשי המדברים בתחומים רבים בחקר העברית ולשונות היהודים. תחומי המחקר שלו מגוונים ועשירים: חקר הלשון העברית וחוכמת הלשון בימי הביניים, לצד חקר לשונות היהודים בכלל ובצפון אפריקה בפרט. בכל מחקריו הוא מתייחד ביכולת נדירה לחדור ולבחון פרטי פרטים, ומהם לפתח תמונה כוללת ומקיפה.

נימוקי השופטים

פרופ' אריה לוין, יו"ר, ד"ר קציעה כץ, פרופ' מיכאל ריז'יק

פרופ' אהרן ממן הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא נשיא החברה לחקר התרבות הערבית יהודית בימי הביניים, ומאז שנת 2009 הוא סגן נשיא האקדמיה ללשון העברית בירושלים. פרופ' ממן נמנה עם ראשי המדברים בתחומים רבים בחקר העברית ולשונות היהודים. תחומי המחקר שלו מגוונים ועשירים: חקר הלשון העברית וחוכמת הלשון בימי הביניים, לצד חקר לשונות היהודים בכלל ובצפון אפריקה בפרט. בכל מחקריו הוא מתייחד ביכולת נדירה לחדור ולבחון פרטי פרטים, ומהם לפתח תמונה כוללת ומקיפה.

כדרכם של רבים מחוקרי לשונות היהודים, יסודות המחקר של פרופ' ממן נעוצים בראש ובראשונה בעיון בלשונות ספציפיות של היהודים בתולדותיהם בתפוצות. מאז פרסום מאמרו הראשון בשנת תשל"ג עסק אהרן ממן בלשונות היהודים במרחב צפון אפריקה. בין השאר, הוא עסק בלשון של יהודי תיטואן (צפון מרוקו), בשרח של העיר צפרו (מרוקו), ובערבית של יהודי תלמסן ועין תימושנת (אלג'יריה). הוא אף תרם רבות לחקר הספרות של האזור הזה, למשל במחקרו על תולדות הספר והדפוס בפאס ובבירורים המקיפים שעסק בהם במבני התרגומים לערבית יהודית של ההגדה לפסח ומדרשי עשרת הדיברות.

בבירורים הלשוניים הללו אהרן ממן מטפל בראש ובראשונה בנושאים המרכזיים המעסיקים את חוקרי לשונות היהודים, ובהם מתחים בין הלשון הקלסית של השפה הנחקרת ללהגים המקומיים, שימור של תופעות לשון עתיקות, ובירור של הרכיב העברי בלהגים הללו – היקפו ותכניו. במחקריו על לשונות היהודים במרחב הגאוגרפי של צפון אפריקה, פרופ' ממן מעניק תמונה ברורה של הלשונות ששימשו את יהודי המגרב – המוגרבית היהודית, הספרדית היהודית, הברברית, הצרפתית, העברית והארמית.

בשורה נוספת של מחקרים קידם ממן חזית מחקרית חשובה נוספת ובמידה רבה דרכו בתחום הזה ייחודית. בשורה של מחקרים הוא מספק ניתוח מעמיק של השורשים ההיסטוריים של הלהגים היהודיים בימי הביניים. במחקר עשיר שיצא בשנת תשנ"ט בכתב העת ספונות הציג פרופ' ממן בירור מעמיק בהתפתחויות לשוניות אצל יהודי צפון אפריקה מגירוש ספרד ועד זמננו, ובמאמר נוסף משנת תשס"ה עסק בערוץ הסמוי למסירת העברית בתקופת הביניים (וכחלק מהדיון הזה עסק גם ביצירתיות במרכיב העברי שבלשונות היהודים). מחקרים אלו הביאו לידי ביטוי את המיזוג שבין תחומי הידע שפרופ' ממן מצוי בין ראשי המדברים שלהם: חקר העברית בימי הביניים וחקר לשונות היהודים.

מעבר להיבט הייחודי הזה, בלא כל ספק תרומתו המכרעת של פרופ' ממן לתחום של חקר לשונות היהודים היא בהכללות שביקש להציג בעיסוק בתחום הזה. הכללות אלו מעניקות בפועל הצדקה מתודולוגית לתחום הידע של "לשונות היהודים" כתת־דיסציפלינה עצמאית בתוך חקר הבלשנות. מבט מכליל זה הציג אהרן בשני הקשרים:

  • הוצאת מילון משווה למרכיב העברי בלשונות היהודים (מהדורה ראשונה בשנת תשע"ג ומהדורה חדשה מורחבת ומעודכנת שיצאה זה עתה). בערכי המילון הזה מופיעים מילים וביטויים עבריים וארמיים שנשתקעו בלשונות יהודים רבות בקהילות ישראל הדוברות ערבית יהודית, לאדינו, איטלקית יהודית, ארמית יהודית, פרסית יהודית ועוד. המילים והביטויים המופיעים בערכים הללו מבוארים ומודגמים בהקשריהם השונים. החשיבות של המילון הזה עצומה: הוא מעניק כלים לזהות את המוטיבים החוזרים במגוון רחב של הלהגים המדוברים, לאפיין את הדומה ולזהות ולשרטט את גבולות הגיוון. כך גם מתאפשר להבחין בתהליכים היסטוריים של מעתקים סמנטיים החוזרים בשפות השונות במילים שונות, ולאתר מעתקים הנובעים מהחדירה של העברית מהקשריה המקודשים לשפה בשימוש יום־יומי. המילון הזה הפך זה מכבר לנכס צאן ברזל לקהילת המחקר העוסקת בתחום לשונות היהודים, ובמיוחד במגען עם העברית. המילון הזה מעניק את ההצדקה הניצחת לנחיצותו של תחום הידע העצמאי של חקר לשונות היהודים, שכן הוא מאפיין תופעות המתייחדות לסוג השפות הללו, שהמכנה המשותף שלהם אינו גאוגרפי או גנאלוגי.
  • בשני מאמרים חשובים פרופ' ממן מציע הכללות מרתקות לחקר לשונות היהודים. במאמרו החשוב "מסורות הלשון ולשונות היהודים: מצב המחקר", שנתפרסם בשנת תשע"ד, סוקר אהרן ממן את הישגי המחקר של שני הדורות האחרונים בתחום לשונות היהודים ומסורות הלשון ומתווה את המשימות הראויות להיחקר בעתיד. לאחרונה כתב אהרן מאמר של 60 עמודים שכותרתו: “What is a Jewish Language?”. המחקר הזה מציג שני סוגים של דיונים: א. ניתוח מכליל: כלומר, בהנחה שידועות לנו הזהויות של "לשונות היהודים", אזי אנו נדרשים לבחון מה משותף להן; ב. דיון מושגי: מה ראוי להיכלל תחת התופעה הנקראת "לשונות היהודים". כלומר, מתוך הגדרה קונספטואלית ניגשים לבחון אילו תופעות ראויות להיכלל בקטגוריה המושגית של לשונות היהודים. במאמר הזה יש גם עיון תאורטי המבקש לאפיין את השימושים בלהגים היהודיים מהזווית הסוציו־בלשנית. למשל, בהקשר הזה, ממן מציע לראות את לשונות היהודים כמשלב (register) מקצועי.

לצד התרומה המדעית המכרעת של פרופ' ממן לתחום הידע של לשונות היהודים, חובה לציין את מנהיגותו בקהילה המדעית החוקרת תחום זה ואת תרומתו הישירה לביסוס הממסדי של התחום. פרופ' ממן ניהל במשך עשרות שנים את המרכז לחקר מסורות קהילות ישראל באוניברסיטה העברית. כראש המרכז הוא שימש גם עורך של סדרת המונוגרפיות "עדה ולשון" היוצאת לאור מטעם מרכז זה.

לאור כל הדברים הללו מצאה הוועדה את הפרופ' אהרן ממן ראוי קבל את פרס ישראל בתחום חקר לשונות היהודים וספרויותיהם.

קורות חיים

אהרן ממן הוא מגדולי המלומדים בחקר הלשון העברית ולשונות היהודים. ידיעותיו הרחבות בבלשנות ועיסוקו בחקר חוכמת הלשון העברית של ימי הביניים עשוהו למומחה בעל שם עולמי ללשונות היהודים ולשיטות מחקרן, תיעודן ורישומן. מפעליו ארוכי השנים מרימים תרומה רבת ממדים לשימורה של מסורת לשונית יהודית מפוארת ועשירה.

פרופ' אהרן ורחל ממן מתגוררים בפסגות, והם הורים ליפעת, עדי, אביטל ושיר וסבים לנכדים ונכדות.

לימודים

1965–1966 תעודת הסמכה להוראה בבתי ספר יסודיים, המדרשה למורים, יד בנימין
1970–1972 תואר ראשון, האוניברסיטה העברית, החוגים ללשון העברית ולשפה וספרות ערבית
1973–1974 תעודת הוראה, האוניברסיטה העברית, בית הספר לחינוך
1974–1979 תואר שני, החוג ללשון העברית, האוניברסיטה העברית בירושלים
1980–1984 תואר דוקטור, החוג ללשון העברית, האוניברסיטה העברית בירושלים

תפקידים אקדמיים נבחרים בארץ ובחו"ל

1997–1986 מרצה בחוג ללשון העברית (מ־1989 מרצה בכיר)
1997– פרופסור בחוג ללשון העברית (מן המניין מ־2005; אמריטוס מ־2016)
1994–1993 פרופסור אורח, ישיבה־אוניברסיטה, ניו יורק; חוקר אורח, הסמינר התאולוגי, ניו יורק
1993–2003 חוקר במחלקת כתבי היד וקטעי הגניזה בספריית הסמינר התאולוגי, ניו יורק
1998–2005 חבר הוועדה המארגנת בקונגרס העולמי למדעי היהדות
2000–2011 מרכז צוות מחקר פענוח קטעי גניזה בחוכמת הלשון, פרויקט פרידרברג לגניזה  
2003– חבר האקדמיה ללשון העברית (1999–2002 חבר יועץ; מ־2009 סגן נשיא)
2009– חבר הוועד המנהל ומרַכז חטיבה, האיגוד העולמי למדעי היהדות   
2011, 2013 חוקר אורח ופרופסור אורח, התוכנית ללימודי יהדות, אוניברסיטת ייל, ניו הייבן

תפקידים נבחרים במנהל אקדמי

1992–1989 ראש היחידה להוראת העברית, בית הספר לתלמידי חו"ל, האוניברסיטה העברית
1993–1992,1997–1998 ראש החוג ללשון העברית, האוניברסיטה העברית בירושלים
1993–2007 מנהל הסדנה השנתית בלשון עברית של המרכז להוראת תרבות ישראל
1996–1999 המנהל המדעי (יחד עם פרופ' שלמה מורג) של מפעל מסורות הלשון
1997– המנהל המדעי של מפעל ספרות חוכמת הלשון העברית
1999– מנהל המרכז לחקר מסורות קהילות ישראל
1999–2011 חבר הוועדה האקדמית של מכון בן-צבי (2006–2007 ראש המכון)
2007–2010 ראש המכון למדעי היהדות על שם מנדל

מבחר פרסים והוקרות

1976 פרס קוטשר, החוג ללשון העברית, האוניברסיטה העברית בירושלים
1984 פרס ורבורג, המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית בירושלים
1985 פרס ללימודי בתר־דוקטורט באוניברסיטת לונדון, האוניברסיטה העברית בירושלים
פרס צ"ה ניסלוביץ, המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית בירושלים
1990 פרס ש"ד גויטיין, המכון ללימודי אסיה ואפריקה, האוניברסיטה העברית בירושלים
פרס משה ברייטברד, האקדמיה ללשון העברית
1993–1994 מלגת פולברייט (Fulbright)
2008 פרס האקדמיה ללשון העברית על שם רוברט ומישל אסרף
2011 פרס רנה וניסים גאון למחקר ויצירה של מורשת יהודי צפון אפריקה

מפעל חיים

אהרן ממן נולד בנובמבר 1947 בעיירה רִיש אשר בצפון מחוז תַפילַאלְת שבמרוקו, לאימו שמחה לבית חמו, בתם של מסעודה והרב אהרן חמו, ולאביו דוד בן יחיא ואסתר. סבו ואביו היו סוחרים והחזיקו בבית מסחר סיטונאי. "אבי היה אדם חזק, גם בגופו וגם בנפשו; היה לו כישרון לספר סיפורים בערבית נשגבה וציורית", הוא נזכר, "אבי נהג לומר לי: אני גדלתי בַּר, אתה תלְמד". על השפה שדוברה בסביבה בילדותו הוא מספר: "זאת הייתה ערבית יהודית מרוקאית, שפה שספגה כל כך הרבה משפות אחרות – מהבֶּרְבֶּרית, מהצרפתית, מהספרדית – שהיא נראתה כמו פסיפס מרהיב; אלף שנה של דיבור יהודי". פתגמים משלל שפות נישאו על שפתי היהודים ושכניהם הערבים.

בשנות לימודיו הראשונות נשלח לתלמוד תורה, שם לימדוֹ דודו ר' אברהם חמו את אותיות האלף־בית. כבר בשנים מוקדמות אלו חידד אהרן את רגישותו הלשונית בשננוֹ יחד עם חבריו טקסטים עבריים בעל־פה במצוות מוריו. בגיל שבע עבר לבית הספר של אליאנס בעיירה ריש. בזכות זריזות תפיסתו הספיק ללמוד בשנה אחת את שלוש הכיתות הראשונות. בבית הספר הכיר לראשונה את השפה הצרפתית, ולמד שיעורי יסוד בדקדוק עברי מפי רב הקהילה ר' מכלוף לעסרי. "למדנו משמונה עד ארבע, ואחרי הפסקה קצרה בבית המשכנו ללמוד בתלמוד תורה", הוא נזכר. 

בגיל שתים־עשרה וחצי נסע לעיר סֶפרוּ, מאות קילומטרים מביתו, שם למד בישיבת בית דוד. "הייתי נוסע לחמישה חודשים בכל פעם", נזכר ממן. למדו תורה ולימודי קודש עד השעה ארבע, ואחר כך פנו ללימודי חול עד שעות הערב. בישיבה היו מורים שהתחנכו בצרפת וספגו את תרבותה, מורים שלמדו באנגליה וביטאו את דרך הלימוד הליטאית ומורים ממרוקו שייצגו את השיטה המסורתית של יהודי המגרב. אז גם החל ממן ללמוד לראשונה ערבית ספרותית.

בית המשפחה היה בית ועד לציונים ולשליחים מארץ ישראל. בשנת 1962 הלשינו על אביו של אהרן כי הוא עוסק בפעילות ציונית והוא נשלח למאסר. בשנת 1964 הגיע משפטו לבית הדין הצבאי העליון, ובעצת עורך דין, מחשש לגזר דין מוות, גמר האב בדעתו להימלט ממרוקו במהירות האפשרית. אהרן נאלץ לקטוע את לימודיו בישיבה שלושה חודשים בלבד לפני בחינות ה"בגרות". בליל תענית אסתר של שנת תשכ"ד יצאה המשפחה לישראל.

כשהגיעו ארצה נשלחו לקריית שמונה. "מהרגע שעמדתי על דעתי, ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שאני עולה לארץ ישראל", הוא אומר. קשיי הקליטה לא הותירו עליו רושם שלילי. "הרגשתי שאני מגשים חלום של דורות; כל כך אהבתי את המקום ואת הארץ ואת העברית". בזכות שליטתו בעברית – שאותה רכש בעת לימודיו במרוקו – היה אהרן הצעיר לנציגהּ של המשפחה בכל שיח ושיג עם הממסד העברי.

אהרן ממן נרשם ללימודים במדרשה למורים ביד בנימין, שם למד שנתיים עד גיוסו. באותן שנים למד עברית מפי משה בר־אשר, לימים פרופסור, נשיא האקדמיה ללשון וחתן פרס ישראל. אחרי שרכש לו תעודת הוראה התגייס לצבא במסגרת "הסדר מורי סְפָר", שילוב של הוראה ביישובי ספר עם שירות בתותחנים. במלחמת יום הכיפורים שירת במילואים חמישה חודשים בחזית המצרית.

בשנת 1970, אחרי שחרורו, פנה ממן להירשם ללימודים אקדמיים, זאת לאחר שהשלים את כל בחינות הבגרות בלמידה עצמית והחזיק בתעודת הוראה. תחילה נטה ללימודי המשפטים, אך בעקבות היכרותו עם משה בר־אשר וההערכה שחש כלפיו החליט ללמוד בחוג ללשון העברית; כן נרשם לחוג לערבית. הידע שלו בתלמוד ובכמה שפות סייע לו רבות בלימודי הלשון. זכורים לו לטובה הפרופסורים קוטשר, בן־חיים, רבין, מורג, גולדנברג, טנא ועוד; בחוג לערבית זכורים לו הפרופסורים קיסטר ופיאמנטה ז"ל, ויבל"א בלאו, מילסון ובן־שמאי. "אלה מורים שהיו לאגדה בחייהם", אומר ממן.

בתואר השני התוודע ממן, בעזרת הפרופסורים יהושע בלאו ודוד טנא, להיסטוריה של הערבית היהודית. אותה שפה ששימשה בפי משפחתו בילדותו נתגלתה לפניו במלוא תפארתה בכתבי הרמב"ם, ר' יהודה הלוי, סעדיה גאון ועוד. "ראיתי שהערבית היהודית היא שפה שיש לה דקדוק, מילון וטקסטים חשובים", הוא מסביר. את עבודת הגמר כתב בהנחיית פרופ' דוד טנא על לשון הקראים. העבודה, בת 284 עמודים, מתאימה בהיקפה ובעומקה לעבודת דוקטורט.

בעבודת הדוקטורט ביקש לשלב את ידיעותיו בכמה שפות שמיות. הוא כתב את עבודתו, שוב בהנחיית טנא ז"ל ובר־אשר יבל"א, על השוואת אוצר המילים של העברית, הערבית והארמית בחיבורי הבלשנות העברית מרס"ג עד אבן בָּרוּן. "בפעם הראשונה העמדתי משנה סדורה של תורת השוואת הלשונות של כל הפילולגים היהודים בימי הביניים".

בשנת 1976 נישא לרחל לבית גרובר (חפר), ולשניים נולדו ברבות הימים ארבע בנות. בשנת 1984, מיד לאחר הגשת הדוקטורט, יצא לבתר־דוקטורט בלונדון, שם למד מפי הפרופסורים תאודורה ביינון ור"ה רובינס ומפי יאן פירבס, מוביל אסכולת פראג, שנזדמן מצ'כוסלובקיה לשנת שבתון באנגליה.

מפעל גדול וחשוב שמוביל פרופ' ממן זה 25 שנה, מאז פטירת יוזמו פרופ' שלמה מורג, הוא המילון המשווה לערכים העבריים בלשונות היהודים. בסדנה שבועית נאספים מפי מסרנים ערכים עבריים שנשתמרו ונשתקעו בלשונות היהודים מאות בשנים. אלה מתועדים ומועלים על הכתב בתעתיק מדויק. המילון אוסף ומלקט מילים וביטויים משורה של שפות יהודיות, בהן למשל הגאורגית היהודית, האיטלקית היהודית, הפרסית היהודית והערבית היהודית ללהגיה הרבים והמגוונים – מאלג'יריה, לוב, תוניסיה ומרוקו ועד סוריה, עיראק ותימן. פירות הסדנה הזאת פורסמו במילון המשווה שיצא בשנת 2013 ומהדורה מורחבת ומתוקנת שלו יצאה בימים אלו.

מיזם נוסף שפרופ' ממן הוא ממוביליו הוא פרויקט פרידברג לחקר הגניזה הקהירית. במסגרתו ערך ממן את הניסיון השיטתי הראשון לעבור על כל אוצרות גניזת קהיר, ולאתר בהם כל מה שרלוונטי לספרות חוכמת הלשון העברית – ספרות הכתובה ברובה בערבית היהודית של ימי הביניים, מן הלשונות המרכזיות והוותיקות שבלשונות היהודים.

לאחרונה פרסם פרופ' ממן עבודה חשובה ומרכזית בתחום לשונות היהודים: What is a Jewish Language הוא מאמר בן למעלה משישים עמודים באנגלית, והוא מקיף את שאלת זהותה של הלשון היהודית מכל עבריה. בניגוד לגישושים ולניסיונות להגדיר ולאפיין את לשונות היהודים או לכנותן בשם, בעבודה זו יש ניסיון ממשי לפריצת דרך בניסוח תשובה מדעית־בלשנית לשאלה.

מסכם פרופ' אהרן ממן: "אם אתה שואל אותי שאלה אחת ויחידה: בזכות מה זכית בפרס הזה? הרי זה בזכות כל המורים שלי. בכל שלב של חיי, בכל הצטלבות, היו לי מורים מעולים, בדרכי הוראה, בחינוך למידוֹת, ובדוגמה מופתית". 

פרסומים נבחרים

    • Comparative Semitic Philology in the Middle-Ages: from Saᶜadiah Gaon to Ibn Barun (10th-12th cent.), Leiden–Boston 2004
    • אוצרות לשון: כתבי היד וקטעי הגניזה בחכמת הלשון מאוסף ספריית בית המדרש לרבנים באמריקה, ניו יורק וירושלים תשס"ו
    •  מרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה, ירושלים תשע"ד
    •  מילון משווה למרכיב העברי בלשונות היהודים (על יסוד האוסף של שלמה מורג ז"ל), מהדורה מתוקנת ומורחבת (עדה ולשון לו), ירושלים תשע"ט
    • "מסורת הלשון העברית של יהודי תיטואן (צפון־מרוקו) בקריאתם במקרא ובמשנה, פרקים בתורת ההגה", מסורות א, ירושלים תשמ"ד, עמ' 120-51
    • "הקראים ולשון חז"ל: נוסח המובאות ושימוש הלשון", לשוננו נה (תשנ"ב), עמ' 221–268
    • "המחשבה הדקדוקית בימי הביניים: בין הקראים לרבנים", מחקרים בלשון ז (תשנ"ו), עמ' 96–79
    • "המקור ושם הפעולה בתפיסת אבו אלפרג' הרון", משה בר־אשר (עורך) מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים מוגשים לשלמה מורג, ירושלים תשנ"ו, עמ' 149–119
    • "תאוריית העמל במחשבה הדקדוקית של אבו אלפרג' הרון", מסורות ט–יא (תשנ"ז), עמ' 263–274
    • "שרידי מילון 'כתאב אלחאוי' לרב האיי גאון מאוספי אדלר וטיילור־שכטר", תרביץ סט (תש"ס),  עמ' 341–421
    • "האל"ף-בי"ת כמסגרת מנימוטכנית להרצאה הדקדוקית: מבוא לחלק ג של 'אלכתאב אלמשתמל' לאבו אלפרג' הרון", מחקרים בלשון ח: ספר זיכרון לדוד טנא (תשס"א), עמ' 95–139
    • "ספר פתרונות בצרפתית עתיקה ליהושע י, ז – שופטים ט, כד: קטע גניזה T–S K 7/3–5", א' ממן, ש' פסברג, וי' ברויאר (עורכים), שערי לשון: מחקרים בלשון העברית, בארמית ובלשונות היהודים מוגשים למשה בר־אשר, א, ירושלים תשס"ח, עמ' 220–272
    • "מסורות הלשון ולשונות היהודים: מצב המחקר", כרמלים י (תשע"ד), עמ' 34–44
    • "בין כתאב אלמשתמל לכתאב אלכאפי לאבו אלפרג֗ הרון: החלק על המצדר", ש"ר ור' רפאל־ויוונטה (עורכים), רבבות לאפרים: קובץ מחקרים בספרות עם ישראל, מוגש לפרופ' אפרים חזן, ירושלים, תשע"ח, עמ' 349–359
    • “Philology in Andalus, 950–1223: An Overview”, Iberia Judaica 1 (2009), pp. 85–117
    • “Peshat and Derash in Medieval Hebrew lexicons”, Studies in Memory of Naphtali Kinberg (1948–1997), Israel Oriental Studies 19 (1999), pp. 343–357
    • “What is a Jewish Language?”, L. Edzard and O. Tirosh-Becker (eds.), Jewish Languages: Text specimens, grammatical, lexical, and cultural sketches, Wiesbaden (in press)