מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

הרב חיים דרוקמן

share
שתפו עמוד:
הרב חיים דרוקמן

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ב בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

חיים דרוקמן – ראש ישיבת "אור-עציון" ומייסד ישיבת ההסדר והפנימייה הצבאית "אור עציון" – הוא מחשובי הרבנים ואנשי החינוך של הציונות הדתית. בעשרות שנים של פעילות בתנועת "בני עקיבא" ובמוסדות החינוך שהנהיג וייסד, העמיד דור של תלמידים ברוח דרכו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. הרב דרוקמן היה חבר כנסת במשך שנים ארוכות ופעל לקדם אחדות והידברות בעם ישראל. כמו כן עמד בראש מערך הגיור הלאומי, וסייע להשיב עשרות אלפים לחיק היהדות.

נימוקי השופטים

השופט בדימוס יעקב טירקל, רו"ח משה ליאון, מר אברהם נתן, פרופ' פואד פארס, פרופ' פנינה קליין

פעילותו רחבת ההיקף של הרב דרוקמן מרשימה מבחינת איכותה וריבוי פניה: פעיל חברתי, הוגה ויוזם, מורה ומחנך.

בשנת 1954 היה הרב דרוקמן מהוגי רעיון "ישיבות ההסדר" לשילובם של בני הישיבות במסגרת השירות הצבאי, מתוך תחושה של שותפות לאומית ואחריות לחברה במדינת ישראל. בשנת 1964 הקים הרב דרוקמן את הישיבה התיכונית "אור עציון" שהייתה לאחת מישיבות ההסדר הגדולות בארץ. הישיבה הביאה עימה בשורה חדשה לציבור הדתי-לאומי. היא משלבת מכללה קדם-צבאית תורנית לפיקוד (פנימייה צבאית), המכשירה נערים צעירים לשמש בתפקידים פיקודיים בצה"ל ושמירה על אורח חיים תורני. מפקדים בכירים בצבא נמנים עם בוגרי הפנימייה הצבאית שהקים הרב דרוקמן.

מתוך רגישות מיוחדת לצורכי הדור והשעה, יסד הרב דרוקמן בשנת 1996 בית מדרש גבוה לבנות – "אורות עציון". ב"אורות עציון" לומדות בנות "תורה לשמה" במשך שנה. המגמה של בית המדרש היא להעניק להן כלים לחיים, להמשך לימודיהן ועיסוקיהן ולהקים בתים של תורה בישראל.

הרב דרוקמן תרם תרומה מכרעת לחינוך הזרם הדתי ציוני, ומ-1996 הוא מכהן  כיו"ר מרכז ישיבות בני-עקיבא. רשת "מרכז ישיבות בני-עקיבא" מונה כיום כ-60 מוסדות, ובהם ישיבות הסדר, מדרשות לבנות, ישיבות תיכוניות, אולפנות ומכינות קדם צבאיות. מוסדות אלו פזורים בכל רחבי הארץ, ובהם כ-21,000 תלמידים ויותר ממאה אלף בוגרים, שהם הגרעין המוביל של דור הכיפות הסרוגות.

לנוכח העשייה העצומה הזאת אפשר לחשוב כי הרב דרוקמן נח על זרי הדפנה, אולם לא כך, ההפך הוא הנכון - אחד התחומים הבולטים, שבהם עוסק הרב זה שנים רבות, הוא קליטת עלייה בדגש מיוחד על שילוב העולים בחברה הישראלית.

בתחילת שנות ה-80, עם ראשיתה של העלייה הגדולה מרוסיה, הורגשה מחד גיסא מצוקתם הקשה של העולים החדשים, שחפצו להתגייר ולהשתלב בארץ כאזרחים מן המניין, ומאידך גיסא הליכי הגיור הארוכים, שטמנו בחובם קשיים מרובים ונראו כמכשול גבוה, שלא כדאי מלכתחילה לנסות לעבור. בעקבות כך יזם הרב דרוקמן את בית הדין המיוחד לגיור והקים אותו. נוסף על תחום הגיור, הקים הרב דרוקמן, כחלק ממוסדות ישיבות ההסדר, מרכז לבני נוער עולי חבר העמים. למרכז ייחודי זה באו בני הנוער  לחודשים מספר, שבהם למדו עברית, השתלבו בתוך קהילת הישיבה, חלקם אף שירתו בצבא במסגרת הישיבה, וכך קיבלו את הכלים לחיות כיהודים וכאזרחים במדינת ישראל.

בהנחייתו ובעידודו של הרב דרוקמן, נשלחו תלמידי הישיבה לערים שונות בחבר העמים, כדי ללמד יהדות ולעודד את העלייה לארץ ישראל.

הנחישות והדבקות במטרה אפשרה לרב דרוקמן להרים תרומה חשובה גם לקליטת העולים מאתיופיה. הרב דרוקמן ראה חשיבות רבה בהגשת עזרה פיזית ורוחנית למשפחות העולים. העלייה מאתיופיה אופיינה בקשיי קליטה רבים, ועל כן ראה הרב דרוקמן צורך להעמיד מנהיגות צעירה וחזקה מתוך העדה. לשם כך הקים הרב את "אור מאופיר", מכינה-ישיבה לבני העדה האתיופית, מוסד שזכה להוקרה על ידי נשיא המדינה על הפעילות למען קליטת העלייה. בוגרי המכינה השתלבו במערך החינוכי בחיי החברה הישראלית, בתפקידי פיקוד במערכת הצבאית ואף הצמיחו מתוכם מנהיגים ורבני קהילות. המכינה היא אחת ההצלחות הגדולות ביותר בתחום קליטת יהודי אתיופיה.

בכל שנות פעילותו תרם הרב דרוקמן תרומה ניכרת וחשובה לקירוב בין חלקי העם, מתוך אהבת ישראל אמיתית, ובעצם בכל מסגרות העשייה הרבות המגוונות שלו היה לאבן שואבת וחינך את תלמידיו לשילוב של תורה ארצישראלית, שמביאה לידי מעשה בחיי היום-יום ובהתערות בחברה הישראלית על כל חלקיה. הרב מעורב בפתרון סכסוכים עמוקים, העומדים בלב החברה הישראלית, בתחומי הדת והמדינה, החינוך ומערכת היחסים בין חלקי החברה השונים, ומהווה אוזן קשבת וכתובת לעצה, לסיוע ולתושייה.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את מר עזריה אלון ראוי לפרס ישראל למפעל חיים לשנת תשע"ב.

קורות חיים

הרב חיים דרוקמן מתגורר במרכז שפירא ונשוי לשרה. הם הורים לאברהם, מרים, יסכה, ברוריה, נאוה, נילי, נחום, אלישבע, שולמית ושושנה. יש להם 74 נכדים ו-17 נינים.

מוסדות לימוד עיקריים

מוסד "עלייה", פתח תקווה
ישיבת "בני עקיבא", כפר הרא"ה
ישיבת "מרכז הרב", ירושלים

תפקידים וציוני דרך עיקריים

1952– חבר ההנהלה הארצית, תנועת "בני עקיבא"
1956–1957 שליח תנועת "בני עקיבא" לארה"ב
1963– ראש ישיבת "אור עציון"
1977– מייסד את ישיבת ההסדר "אור עציון" ועומד בראשה מאז
1979– מייסד את הפנימייה הצבאית לפיקוד "אור עציון" ועומד בראשה מאז
1997 ראש הוועדה הממלכתית לעניין גיור קטינים
2004–2012 ראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה

פעילות ממלכתית

1977–1981 חבר הכנסת התשיעית, סיעת מפד"ל
1981–1982 סגן שר הדתות
1981–1984 חברת הכנסת העשירית, סיעת מפד"ל וסיעת יחיד
1984–1988 חבר הכנסת האחת-עשרה, סיעת מורשה, סיעת מפד"ל
1999–2003 חבר הכנסת החמש-עשרה, סיעת מפד"ל

פרסים ואותות הוקרה

2011 תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן

מפעל חיים

חיים דרוקמן נולד בפולין ב-1932. אחרי ה"אקציה" (רצח היהודים) של הנאצים בעיירתו נמלטה המשפחה לרומניה, ושם ניסו הוריו להשיג אישורי עלייה לארץ ישראל (סרטיפיקטים), בלי הצלחה. כשהיה כבן 12, מסרו אותו הוריו לזוג חשוך ילדים שהשיג אישור עלייה, והם הצליחו להביאו לארץ ישראל באחת משלוש ספינות שהפליגו מקונסטנצה (אחת הספינות טובעה בדרך, וכמעט כל נוסעיה נספו).

דרוקמן למד במוסד "עלייה" בפתח תקווה. "שם השלמתי את לימודי בית הספר היסודי שנמנעו ממני עקב המלחמה", הוא מספר. לאחר מלחמת העולם השנייה הצליחו גם הוריו לעלות לארץ. ממוסד "עלייה" המשיך לישיבת בני עקיבא ב"כפר הרא"ה", ושם התחילה פעילותו ארוכת השנים בתנועת "בני עקיבא". "הייתי מדריך, חבר בקומונה, פעיל בהנהלה הארצית. ראיתי חשיבות רבה בחינוך הנוער למשימות לאומיות וחלוציות. כל מה שקשור לחינוך שייך לבניין העתיד של העם ושל המדינה".

הרב דרוקמן התחיל ללמוד בישיבת "מרכז הרב" בירושלים, וכעבור זמן לא רב שלחה אותו התנועה לשליחות חינוכית בארה"ב. "רבים מאלה שפעלנו עמם שם נמצאים היום בארץ, ותרמו רבות לבניית המדינה", אומר דרוקמן.

עם שובו ארצה התמקד בלימודים בישיבת "מרכז הרב" אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. "הוא היה מורי ורבי המובהק", מספר דרוקמן. "ממנו קיבלתי כל מה שיש בי מבחינת תפיסת העולם ותחושת השליחות. את ההשקפה שעם ישראל כולו אחד, על המגוון שבו, את ההסתכלות האופטימית גם על מצבים קשים ואת הגישה החיובית לטיפול במצבים קשים".

ב-1963 קיבל עליו שליחות חינוכית והתמנה לראש ישיבת "אור עציון" שהוקמה שלוש שנים קודם לכן, ביישוב שייקרא לימים מרכז שפירא. "הסבירו לי את חשיבות השליחות והסכמתי לקבל אותה", הוא נזכר. "כשהגעתי לכאן היה כאן רק יישובון זעיר, והישיבה הייתה כמעט בראשית דרכה. מייד נסחפתי אל הפעילות החינוכית הרבה". הישיבה התיכונית והישיבה הגבוהה העמידו בהנהגת דרוקמן אלפי בוגרים, התורמים בכל תחומי החיים במדינת ישראל.

בתשל"ז (1977) ייסד דרוקמן באור עציון את אחת מישיבות ההסדר הראשונות, המשלבות מסלול של לימודים תורניים עם שירות קרבי בצה"ל. כמה שנים קודם לכן ייסדו חניכיו מ"בני עקיבא" את ישיבת ההסדר הראשונה – כרם ביבנה. "מטרתה של ישיבת ההסדר לגדל תלמידי חכמים בעלי השקפה ציונית, הלוקחים חלק בביטחון עם ישראל", אומר הרב דרוקמן. "הם עוסקים בביטחון המדינה על שני צדדיו – הפיזי והרוחני". במשך שנים ארוכות מכהן דרוקמן כחבר הוועד המנהל של איגוד ישיבות ההסדר.

ב-1979 ייסד דרוקמן באור עציון גם את הפנימייה הצבאית הראשונה בישראל לנוער דתי. "היו אז שתי פנימיות לא דתיות, וחשבנו שראוי לעודד נוער דתי לתרום לצה"ל", אומר דרוקמן. "מצאנו לנכון להקימה מתוך הערכה לצה"ל. הפנימייה מכשירה צעירים לפיקוד, והבוגרים מתחייבים לשירות קבע של שלוש שנים".

בתקופה ההיא הצטרף הרב דרוקמן למערכת הפוליטית, נבחר לכנסת מטעם המפד"ל ומונה לסגן שר הדתות. "רציתי להמשיך בפעילות החינוכית, שהיא ייעודי, ולא ללכת לפוליטיקה", הוא מספר. "כשהרב צבי יהודה קוק אמר לי שמן הראוי שאעשה זאת, פרצתי בבכי אבל קיבלתי עליי את הדין. למדתי להכיר בחשיבותה של העבודה בכנסת, חשוב שיהיו שם אנשים טובים. השירות שם היה מבחינתי שליחות, ובכל התקופה המשכתי גם בעבודה החינוכית".

במשך שנים עסק הרב דרוקמן גם בתחום הגיור, וב-2004 נענה לבקשת ראש הממשלה אריאל שרון לעמוד בראש מערך הגיור של ישראל. "זו משימה לאומית ממדרגה ראשונה, לחבר לעם ישראל מי שנותקו ממנו עקב עשרות שנים של דיכוי ברוטלי וניסיון לעקור כל זיק של יהדות", הוא מבאר. "אני רואה בעם ישראל משפחה אחת, ואם חלקה נישא נישואי תערובת, עקב התנאים הקשים, חובתנו לסייע לו. במשך שמונה שנים חתמתי על כ-50 אלף תעודות גיור".

ב-1993 נפצע הרב דרוקמן בפיגוע ירי בדרכו לקריית ארבע. כשהתאושש מיהר לחדש את פעילותו החינוכית, והוא אינו חדל ממנה גם בהתקרבו לגיל 80. "שלוש פעמים ראיתי את המוות לנגד עיניי וקיבלתי את חיי במתנה. כל אדם צריך לעשות משהו בחייו, ומי שקיבל את חייו במתנה בוודאי ובוודאי מחויב לכך. הפעילות החינוכית היא עיקר חיי, והדברים האחרים שעשיתי הם מבחינתי שירות מילואים. אמשיך בה ככל שרק אוכל והקב"ה ייתן לי כוחות".

פרסומים נבחרים

    • 1991 נתיבי אור – שיחות על פרשיות השבוע שליקט וערך תלמידו, דוד שניאור
    • 2010 ולקחתם לכם – בענייני חג הסוכות 
    • 2012 על גאולתנו ועל פדות נפשנו – בענייני חג הפסח
    • 2012 קמעא קמעא – בענייני גאולת ישראל במדינתו
    • מ-1983 אורות עציון – כתב עת שנתי, בהוצאת ישיבת אור עציון
    •  1992 קשר של חיים – על הקשר המיוחד שבין עם ישראל וארצו. בתוך: ארץ חמדה
    • 1992 דעת הרמב"ם במצוות יישוב ארץ ישראל. בתוך: ספר היובל קרנות צדי"ק
    • 1996 השואה כביטוי שיא לנצח ישראל. בתוך: משעבוד לגאולה 
    • 1996 ערך הצבא בישראל. בתוך: המעלות לשלמה 
    • 1998 תורה ומלכות בחנוכה. בתוך: חזון למועד 
    • 1998 בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים. בתוך: חזון למועד
    • 2000 פרקי מבוא ל"אורות התשובה" של הראי"ה קוק זצ"ל. בתוך: בהיותו קרוב
    • 2001 דברי הפורים האלה : עיון במגילת אסתר - ועניינם לדורות. בתוך: קבעוני לדורות
    • 2001 מצוות הקהל – תורה לעם ישראל במדינתו. בתוך: ספר הקהל 
    • 2002 יציאה לטיול ממושך למזרח הרחוק. בתוך: ארץ צלצל כנפיים
    • 2002 רבנו : במלאות עשרים שנה לעלייתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל לגנזי מרומים. בתוך: צוהר י' 
    • 2003 חסד לאברהם. בתוך: נדיבי עמים
    • 2003 עיונים בעקדת יצחק בתוך: עקדת יצחק לזרעו 
    • 2004 הוו זהירין בנטיעות. בתוך: נטיעות הארץ 
    • 2004 קידוש השם שבתקומת מדינת ישראל. בתוך: מפירות הכרם 
    • 2007 למשמעות האבלות על החורבן בימינו. בתוך: למאור פניך 
    • 2007 השמיטה כפגישה עם התורה כולה. בתוך: שמעתין 
    • 2010 בדרכו של רבי עקיבא. בתוך: האור הגדול 
    • 2011 שבת וארץ ישראל. בתוך: לטועמיה חיים 
    • 2011 "שלום זכר". בתוך: לטועמיה חיים