חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ז בתחום חקר מדעי החיים.
יוסף ירדן נמנה עם החשובים שבחוקרי הסרטן בעולם. בשורה ארוכה של תגליות פורצות דרך הביאה עבודתו של פרופ' ירדן לזיהוי קולטנים של גורמי גדילה האחראים לוויסות תהליכי חיים מרכזיים בתא ולהבנת דרך פעולתם. על בסיס תגליות אלו פותחה שורת תרופות נוגדות סרטן, שחלקן כבר בשימוש נרחב. עבודתו של פרופ' ירדן היא מופת של מחקר חלוצי בביולוגיה, שתוצאותיו מביאות בשורה של ממש בעולם הרפואה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' יוסי שילה, יו"ר, פרופ' יהודה אסרף, פרופ' רות ארנון
פרופ' יוסף ירדן נמנה עם החשובים שבחוקרי הסרטן בעולם. בסדרה עקבית של מחקרים חלוציים ופורצי דרך הראה פרופ' ירדן את תפקידם בתהליך הסרטני של קולטנים, המצויים על קרום התא, המגיבים לפעולתם של גורמי גדילה. לתהליך זה חשיבות מרכזית בקביעת קצב התרבותם של תאים ואופן גדילתם, והוא מסביר את הפרתה של בקרת הגדילה בתאים סרטניים עקב שינויים באותם קולטנים.
פרופ' ירדן חשף את רצף אבני הבניין המרכיבות כמה מהחשובים שבקולטנים אלו ואת מנגנון פעולתם, והגדיר את אחת הקבוצות המרכזיות של הקולטנים. מחקריו החלוציים הסבירו כיצד שינויים ברצף הגנים המקודדים את הקולטנים לגורמי גדילה אלה גורמים להפיכתם לאונקוגנים – גנים המאיצים את התהליך הסרטני. פרופ' ירדן אף בנה מודל מרכזי המדגים את השיבושים בנתיבי העברת האותות בתא, המאיצים את התפתחותן של ממאירויות ומביאים ליצירת גרורות של גידולים סרטניים.
תוצאה מרכזית של עבודותיו הִנָה פיתוח של כמה מהחשובות שבתרופות המשמשות כיום לטיפול בגידולים סרטניים שונים. מחקריו של פרופ' ירדן שינו ועיצבו את הדרך שבה רואים המדענים והרופאים את התהליך הסרטני, והגדירו דרכי טיפול מרכזיות במחלות ממאירות. מחקריו של פרופ' ירדן ממשיכים להניב תגליות מרכזיות גם בימים אלו.
פרופ' ירדן זכה להכרה בינלאומית נרחבת, שהתבטאה בזכייתו בשורה ארוכה ומרשימה של אותות כבוד ופרסים, בינלאומיים וישראליים. הוא טיפח דור של חוקרים מצטיינים, ורבים מתלמידיו הפכו בעצמם למדענים מובילים.
נוסף על כך, פרופ' ירדן מילא שורה ארוכה של תפקידים ציבוריים בתחום המדעי, ותרומתו הרבה והחשובה לחקר הסרטן בישראל ניכרת גם בכך.
על כל אלה מוענק לפרופ' יוסף ירדן פרס ישראל בחקר מדעי החיים לשנת תשע"ז.
קורות חיים
פרופ' יוסף ירדן מתגורר ברחובות, נשוי לרחל. אב לטוהר, יסמין ודן, וסב ללב־ארי ולנוב.
לימודים
1975–1979 תואר ראשון, החוגים לגאולוגיה וביולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1979–1985 תואר דוקטור בביולוגיה, מכון ויצמן למדע
1985–1986 בתר־דוקטורט, חברת ג'ננטק (Genentech), סן פרנסיסקו, ארה"ב
1986–1988 בתר־דוקטורט שני, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), ארה"ב
תפקידים אקדמיים בארץ
1988–1992 חוקר בכיר, מכון ויצמן למדע
1992–1996 פרופסור חבר (קביעות), מכון ויצמן למדע
1996 פרופסור מלא, מכון ויצמן למדע
1997–1999 דיקן הפקולטה לביולוגיה, מכון ויצמן למדע
1999–2001 סגן נשיא לעניינים אקדמיים, מכון ויצמן למדע
1999–2001 מנהל המרכז לחקר הסרטן ע"ש מורוס
1999–2001 מנהל המרכז למחקר ביולוגי ע"ש דולפי ולולה אבנר
2001–2007 דיקן מדרשת פיינברג, מכון ויצמן למדע
תפקידים ציבוריים בארץ
2009–2003 יושב ראש הוועדה הלאומית הישראלית לביוטכנולוגיה
2013–2006 יושב ראש ועדת המחקר של האגודה למלחמה בסרטן
2015–2001 חָבֵר בחבר הנאמנים של מכון ויצמן למדע
2002–2007 חָבֵר בחבר הנאמנים של הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל
תפקידים אקדמיים וציבוריים בחו"ל
2002–2006 חבר במועצת האגודה האירופית לחקר הסרטן
2008–2014 חבר בוועדה לבחינת מענקים של מועצת המחקר האירופית (ERC)
2009–2013 חבר בוועדה המדעית המייעצת, המכון לסרטן, הקולג' האוניברסיטאי, לונדון
2011–2014 נשיא איגוד האגודות הישראליות לביולוגיה נסויית (אילנית)
2011 חבר בוועדה לבחינה מדעית, המכון לחקר הסרטן, גרמניה (DKFZ)
2011 חבר בוועדה המדעית המייעצת, המכון האירופי לאונקולוגיה, מילאנו
2013 חבר בוועדה המדעית המייעצת, המכון לרפואה מולקולרית, ונציה
הוקרות ופרסים נבחרים
1990 פרס המחקר ע"ש דאדלי רייט בביו־ממברנות
1992 פרס סומך זאקס בכימיה
1994 פרס לומברוזו בחקר הסרטן
2000 פרס מיכאל ברונו מטעם קרן יד הנדיב
2004 פרס המייסדים של חברת טבע
2005 פרס הצטיינות MERIT של מכון המחקר הלאומי לחקר הסרטן בארצות הברית
2007 פרס א.מ.ת בביוכימיה
2007 נבחר לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
2010 זוכה מדליית הזהב של האיגוד הישראלי לאונקולוגיה קלינית ורדיותרפיה
2011 הפרס ע"ש ארנסט ברטנר של מרכז אנדרסן לסרטן
2012 פרס ברינקר של אגודת סוזן קומן על מצוינות במחקר בסיסי
2015 פרס לאופולד גריפול של קרן ARC לחקר הסרטן
מפעל חיים
יוסף ירדן נולד בטבריה בשנת 1952 לאביו דוד סייג ולאמו אסתר לבית דרעי, אשר עלו ממקנס שבמרוקו בשנת 1949. בני הזוג הצעירים הוקסמו מהגשמת הרעיון הציוני בעקבות ביקורו של שליח הסוכנות בעירם. יוסף נשלח לבית הספר הממלכתי שיכון ד' בעיר. "באותם ימים היו סוכנים של הוצאות ספרים שעברו במקומות העבודה. אבי רכש מכל סוכן את האנציקלופדיה שהציע. אני זוכר את עצמי רואה בכל אנציקלופדיה עולם חדש. אהבתי מאוד את העולמות שנפתחו בפניי". בשנת 1958 עברה המשפחה לנצרת עילית, שאך זה הוקמה, שם קיבל האב תפקיד בבית הדואר החדש. יוסף, שהיה אז בכיתה ה', עבר לבית הספר היסודי תבור (היום ארבל) ואחר כך המשיך לתיכון ע"ש שרת בעיר ולמד במגמה הביולוגית. הוא נמשך לתחום הביולוגיה כבר בשנים הללו, בין היתר בזכות מוריו בתיכון הזכורים לו לטובה.
בשנים אלו הִרבה ירדן לטייל עם חבריו לאורכה ולרוחבה של הארץ, והיה פעיל בתנועת הנוער העובד ובשומר הצעיר. החל בכיתה י' היה חבר גרעין במחנות העולים ושימש גם מדריך ומרכז שכבה, ובשבועות שקדמו לגיוסו עבד בבית ספר שדה עין גדי בסימון שבילים במדבר יהודה.
בשנת 1970 התגייס לגדוד 202 של הצנחנים. אחרי קורס מ"כים בחר ירדן להמשיך לקצונה ובתום הקורס חזר לגדוד כמפקד מחלקה. מפקד הפלוגה באותו זמן היה דורון אלמוג, לימים אלוף פיקוד הדרום וחתן פרס ישראל למפעל חיים. ירדן השתתף בשורה של מבצעים, ובהם מבצע אביב נעורים. בעת שהיה סגן מפקד פלוגה פרצה מלחמת יום הכיפורים. הפלוגה הוצבה בבסיס רפידים בלב סערת הקרב. "שם בעצם היה המפגש הראשון שלנו עם המלחמה. מטוסים מצריים יורדים עלינו על הבוקר והורגים כמה חברים", הוא נזכר. עם שוך האש בחזית המצרית עלה צפונה למובלעת הסורית בגולן ושימש קצין מבצעים של הגדוד. לאחר המלחמה שירת כמפקד פלוגה במשך שנה נוספת, עד לשחרורו לקראת סוף שנת 1975
עם שחרורו החל ירדן את לימודיו באוניברסיטה העברית. משיכתו למדעי החיים והצטיינותו בתחום זה כבר בשנות התיכון הביאו אותו להירשם לחוג לביולוגיה, ובעקבות אהבתו הגדולה לארץ ולנופיה החליט להירשם גם לחוג לגאולוגיה. את התואר הראשון סיים בהצטיינות בשנת 1978. לאחר תום לימודי התואר הראשון החליט לייחד שנה נוספת, שנה רביעית, להשלמת לימודים נוספים בביולוגיה, ובסוף שנת 1979 התקבל למכון ויצמן והחל במסלול ישיר לדוקטורט. באותה שנה התחתן עם רחל לבית הורביץ, בת המושב בלפוריה שבעמק יזרעאל.
הדוקטורט שכתב ירדן עסק בגורמי גדילה של תאים. תא בקטריאלי, בניגוד לתאי הגוף, מתחלק ומתרבה בתנאים הנוחים לו. לעומתו, תאי הגוף מתחלקים לא כתוצאה מתנאים נוחים אלא רק בהינתן להם ההוראה לכך מן התאים הסובבים אותם. "אפשר לראות את תאי הגוף שלנו כבקטריות שקיבלו על עצמם חוקים חברתיים", מתאר ירדן. "זה מבנה מאוד חכם: אתה אחראי לחברים שלך והם אחראים לך, אבל אתה לא אחראי לעצמך. זה עיקרון מעניין של ניהול מערכות מורכבות". הוראת הגדילה הנמסרת מתא לתא היא מולקולה המכונה גורם גדילה – Growth Factor. הדוקטורט של ירדן התמקד בגורם הגדילה השני, גורם הגדילה האפידרמי (EGF), שאותו גילה פרופ' סטנלי כהן. את הגורם הראשון, גורם הגדילה העצבי (NGF), גילתה פרופ' ריטה לוי מונטלצ'יני. השניים זכו במשותף בפרס נובל בשנת 1986 על תגליותיהם אלו.
החוקיות ה"חברתית" של תאי הגוף משתבשת במחלת הסרטן. התא הסרטני, בדומה לתא הבקטריאלי, מתחלק ומתרבה בלי צורך בהוראה מתאים אחרים אלא באופן אוטונומי. במונחים של גורמי גדילה, תא סרטני מסוגל להעביר גורם גדילה אך גם לצרוך אותו בעצמו. אחד הרעיונות שהציעה הרפואה הביולוגית, ושנכלל גם במחקריו של ירדן, הוא לחסום את אותו גורם גדילה ובכך למנוע מן התאים הסרטניים להתרבות. אפשרות נוספת שהועלתה היא לחסום דווקא את הקולטן ולמנוע ממנו לקלוט את גורם הגדילה. הבנת פעולת הקולטן היא מאבני היסוד במחקרו של פרופ' ירדן, והיא אחת מתרומותיו המרכזיות למדע. "אנחנו הבנו די מהר שהמפתח הוא גורם הגדילה, ובהרבה מקרים הוא הקולטן", מסביר ירדן. "אם אתה חוסם את הקולטן, לא יהיה מי שיקלוט את גורם הגדילה. היתרון בשיטה הזאת נובע מן העובדה שיש גורמי גדילה רבים שנקשרים לאותו קולטן, כך שאם אתה חוסם גורם גדילה אחד – אחרים עדיין עובדים, אבל אם אתה חוסם את הקולטן – אתה חוסם גורמי גדילה רבים".
בשנת 1985 נסע ירדן לבתר־דוקטורט ראשון בארה"ב. את עבודתו עשה בצוות המחקר של חברת התרופות Genentech בסן פרנסיסקו, קליפורניה. משם המשיך בשנת 1987 למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) לבתר־דוקטורט שני. כששב ארצה בשנת 1988 הצטרף לסגל מכון ויצמן, תחילה כחוקר בכיר, ואחר כך כפרופסור חבר. משנת 1996 הוא פרופסור מלא. בשנות הוראתו במכון ויצמן הנחה עשרות דוקטורנטים, מהם שישה פרופסורים המכהנים היום במכון. הוא מילא שורה של תפקידים אקדמיים חשובים ובהם דיקן הפקולטה לביולוגיה ודיקן מדרשת פיינברג למוסמכים ולדוקטורנטים.
פרופ' ירדן זכה עם השנים להוקרה בינלאומית יוצאת דופן, המתבטאת בשורה של פרסים יוקרתיים וחברויות בארגונים בינלאומיים מן השורה הראשונה בחקר הסרטן. מחקריו הרימו תרומה מכרעת לפיתוח תרופות לכמה מסוגי הסרטן שנחשבו עד לשנים האחרונות חשוכי מרפא. בשנים הבאות מתכוון ירדן להמשיך בחקר פעולת הקולטנים ולהביא לפריצות דרך נוספות ברפואה הביולוגית לרווחת חולי הסרטן בארץ ובעולם.
פרסומים נבחרים
-
- Yarden & J. Schlessinger, “Epidermal growth factor induces rapid, reversible aggregation of the purified epidermal growth factor receptor”, Biochemistry 26 (1987), pp. 1443–1451
- J.M. Blechman et al., “The fourth immunoglobulin domain of the stem cell factor receptor couples ligand binding to signal transduction”, Cell 80 (1995), pp. 103–113
- L.N. Klapper et al., “A subclass of tumor-inhibitory monoclonal antibodies to ErbB-2/HER2 blocks crosstalk with growth factor receptors”, Oncogene 14 (1997), pp. 2099–2109
- Levkowitz et al., “c-Cbl/Sli-1 regulates endocytic sorting and ubiquitination of the epidermal growth factor receptor”, Genes & development 12 (1998), pp. 3663–3674
- Yarden et al., “Structure of the receptor for platelet-derived growth factor helps define a family of closely related growth factor receptors”, Nature 323 (1986), pp. 226–232
- Yarden & A. Ullrich, “Growth factor receptor tyrosine kinases”, Annual Review of Biochemistry 57 (1988), pp. 443–478
- Wen et al., “Neu differentiation factor: a transmembrane glycoprotein containing an EGF domain and an immunoglobulin homology unit”, Cell 69 (1992), pp. 559–572
- Harari et al., “Neuregulin-4: a novel growth factor that acts through the ErbB-4 receptor tyrosine kinase”, Oncogene 18 (1999), pp. 2681–2689
- Citri & Y. Yarden, “EGF-ERBB signalling: towards the systems level”, Nature reviews: Molecular cell biology 7 (2006), pp. 505–516
- Yarden & M.X. Sliwkowski, “Untangling the ErbB signalling network”, Nature reviews: Molecular cell biology 2 (2001), pp. 127–137
- Amit, R. Wides & Y. Yarden, “Evolvable signaling networks of receptor tyrosine kinases: relevance of robustness to malignancy and to cancer therapy”, Molecular systems biology 3 (2007), 151
- Yarden & G. Pines, “The ERBB network: at last, cancer therapy meets systems biology”, Nature reviews: Cancer 12 (2012), pp. 553–563
- L.M. Friedman et al., “Synergistic down-regulation of receptor tyrosine kinases by combinations of mAbs: implications for cancer immunotherapy”, Proceedings of the National Academy of Sciences of the USA 102 (2005), pp. 1915–1920
- D.A. Ferraro et al., “Inhibition of triple-negative breast cancer models by combinations of antibodies to EGFR”, Proceedings of the National Academy of Sciences of the USA 110 (2013), pp. 1815–1820
- Carvalho et al., “An antibody to amphiregulin, an abundant growth factor in patients' fluids, inhibits ovarian tumors”, Oncogene 28 (2016), pp. 438–447
- Tarcic et al., “An unbiased screen identifies DEP-1 tumor suppressor as a phosphatase controlling EGFR endocytosis”, Current Biology 19 (2009), pp. 1788–1798
- Mosesson, G.B. Mills & Y. Yarden, “Derailed endocytosis: an emerging feature of cancer”, Nature reviews: Cancer 8 (2008), pp. 835–850
- Zwang & Y. Yarden, “Systems biology of growth factor-induced receptor endocytosis”, Traffic 10 (2009), pp. 349–363
- Mellman & Y. Yarden, “Endocytosis and cancer”, Cold Spring Harbor Perspectives in Biology 5 (2013)