מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' יורם בילו

share
שתפו עמוד:
פרופ' יורם בילו

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ג בתחום חקר הסוציולוגיה וחקר האנתרופולוגיה.

פרופ' יורם בילו הוא מחלוצי האנתרופולוגיה הפסיכולוגית בארץ. הקדיש את מרבית מחקריו להבנה ולחשיפה של הקודים התרבותיים בקהילות שונות בישראל, ובעיקר מקרב יוצאי צפון אפריקה והחרדים האשכנזים. במחקריו מצא בילו כי הקודים התרבותיים, ששורשיהם נעוצים בתרבות ובהיסטוריה הייחודית של קהילות אלה, מיטיבים להסביר הן את המצוקות האישיות של הפרט הן את המצוקות של הקולקטיב במעבר מהחברה המסורתית לחברה המודרנית הישראלית. מחקריו העשירו את הידע שלנו על קהילות שתרבותן לא הייתה מוכרת לחלקים ניכרים בחברה הישראלית. 

נימוקי השופטים

פרופ' משה ליסק, יו"ר, פרופ' שלמה דשן, פרופ' תמר הורוביץ

הוועדה לבחירת המועמד הראוי ביותר לפרס ישראל בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה לשנת תשע"ג בחרה בפרופ' יורם בילו מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

תחום עיסוקו המרכזי של פרופ' בילו הוא אנתרופולוגיה פסיכולוגית, שהיא תת דיסציפלינה של האנתרופולוגיה הכללית. פרופ' בילו, שבהכשרתו האקדמית הוא גם פסיכולוג קליני, הוא מחלוצי האנתרופולוגיה הפסיכולוגית בישראל ותרם לה תרומה ניכרת ביותר. מחקריו אזרחו תחום זה, שהיה מוכר היטב בארצות הברית ומערב אירופה אבל זניח מאוד בישראל. יתר על כן, הוא העניק לתחום זה משמעויות חדשות ורלוונטיות לחברה הישראלית.

חשיבותו של תחום זה נובעת מכך שהוא משלב בין רמת המיקרו - רמת הפרט (גורמים אישיים ובין-אישיים) לרמת הקולקטיב (גורמים תרבותיים וחברתיים). עבודותיו המרכזיות של פרופ' בילו מתמקדות בהשפעה של מסורות תרבותיות על מצוקות נפש ודרכי התמודדות איתן. יורם בילו היה למעשה הראשון בישראל שחקר זאת באופן קליני-מדעי. יתרה מכך, היות שנושאי מחקריו היו עולים חדשים מצפון אפריקה מכאן וחרדים אשכנזים (בעיקרי חסידי חב"דמכאן, חייב הדבר שילוב בין מדעי החברה למדעי היהדות.

בעבודותיו בעשרים השנים האחרונות תרם פרופ' בילו להסתכלות חדשה בנושאים שונים מתחום המיסטיקה היהודית.

מן הראוי להזכיר בהקשר זה את מחקריו על הדיבוק כהפרעה תלוית הקשר תרבותי-יהודי וכן מחקריו על טקסי חניכה במיוחד טקסי ילדות בחברה החרדית.

אנתרופולוגים בארץ ובעולם מכירים במיוחד את מחקריו של יורם בילו על חידוש פולחני הצדיקים, שהיו מקובלים ביותר בתרבות היהודית בצפון אפריקה ושהועתקו לישראל בממדים עצומים, ודומה אף יותר ממה שהיה נהוג בקהילות המוצא. פרופ' בילו רואה בתופעה זו אחד הביטויים למה שהוא מכנה "קידוש המרחב" בישראל. תופעות אלה מקיפות את הדת המסורתית והדת האזרחית ובהן מגוון רחב של צורות הנצחה ומקומות זיכרון, מקברי צדיקים לאנדרטות צבאיות. באמצעות ניתוח המסגרות המקודשות הללו ושינויים שהתרחשו בהם בארץ מצביע יורם בילוי על שינויים היסטוריים וסוציולוגיים, שעוברת החברה הישראלית בהבניה הסמלית של המרחב. מחקריו של פרופ' בילו הביאו לשינוי כמעט מוחלט בהבנה של תופעות כמו ריפוי מסורתי והסברים מאגיים ודמוניים למחלות הנפש. בדרך כלל התייחסו רבים להסברים אלה כאל פולקלור או כאמונה תפלה שיש להפטר ממנה. פרופ' בילו הוכיח שמדובר כאן בזרמי עומק תרבותיים, שהיו זמן רב סמויים ורק במשך הזמן הפכו לגלויים ומקובלים. בכך סייע הניתוח שלו גם להגביר את קולם של ציבורים מושתקים שחיו בפריפריות התרבותיות והגאוגרפיות של ישראל.

לפרופ' בילו גם תרומה מתודולוגית חשובה בתחום המחקר האנתרופולוגי-פסיכולוגי. התנהלות המחקר שלו מבליטה את היחסים ההדדיים. לאמור, החוקר מתבסס על מחקריו כדי לאשש את הטענות שלו, ואילו מושאי המחקר מצידם מתבססים על החוקר כדי לחזק את הלגיטימציה של פעולותיהם.

אופי מחקריו הן מבחינת התוכן הן מבחינת המתודה זכו להד רב בקהילה האנתרופולוגית ברחבי העולם. הוא קנה לעצמו מוניטין רב בתחום חקר התרבות ובריאות הנפש. עדות מובהקת לכך היא ההזמנה להצטרף למערכות של כתבי העת המובילים בתחום וכן להרצות במרכזים האקדמיים החשובים, העוסקים באנתרופולוגיה פסיכולוגית ופסיכיאטרית כגון, באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת קליפורניה (סן דיאגו ולוס אנג'לס). יתר על כן, שתיים מעבודותיו זכו בפרסים מטעם האגודה האנתרופולוגית האמריקנית. עבודתו על הדיבוק זכתה בפרס הראשון ב-1986 בעבור המאמר הטוב ביותר באנתרופולוגיה פסיכולוגית. עבודה נוספת (עם תלמידו יהודה גודמן) זכתה גם היא בפרס הצטיינות ב-1997 בעבור המאמר הטוב ביותר בתחום. זכייה בשני הפרסים גם יחד בידי חוקר אחד היא תופעה נדירה ביותר.

סיכומו של דבר, פרופ' בילו הוא חוקר מוביל, ואחד המעטים בחקר האנתרופולוגיה שהצליחו לפתח תחום חדש המזוהה עימם. מחקריו המרובים כונסו בארבעה ספרים ובכמאה מאמרים ומהם יצוין במיוחד ספרו "שושביני הקדושים".

קורות חיים

פרופ' יורם בילו נשוי לתמר, שעסקה בעבודה סוציאלית ושימשה פסיכותרפיסטית, ולהם שני ילדים – יונתן, ד"ר למדעי המחשב במיזם ביו-רפואי, ויעל, עובדת סוציאלית במשרד הביטחון. הם סבים לחמישה נכדים.

לימודים והשתלמויות

1968 בוגר, בהצטיינות, בפסיכולוגיה וסוציולוגיה. האוניברסיטה העברית בירושלים
1971 מוסמך, בהצטיינות, בפסיכולוגיה קלינית. האוניברסיטה העברית בירושלים
1979 דוקטור, בהצטיינות, בפסיכולוגיה ואנתרופולוגיה. האוניברסיטה העברית בירושלים

תפקידים אקדמיים בישראל 

1980–1986 מרצה בכיר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובמחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית ירושלים
1989–1991 נשיא האגודה הישראלית לאנתרופולוגיה
1983 יו"ר הוועדה המארגנת של האסיפה הכללית השנתית, האגודה האנתרופולוגית הישראלית
1991–1995 פרופסור חבר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובמחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית
1992–1994 ראש המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית
1996–1998 פרופסור מן המניין במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובמחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית
1996–2000 ראש מכון המחקר אשכול בפקולטה למדעי החברה, האוניברסיטה העברית
2001 מופקד הקתדרה על שם סילביה באומן בפסיכולוגיה
2004–2006 יו"ר משותף של הרשות לתלמידים לתארים מתקדמים, האוניברסיטה העברית
2005–2008 עמית בקבוצת מחקר, המרכז הבינתחומי סכוליון במדעי יהדות, האוניברסיטה העברית
2007–2009 יו"ר הרשות לתלמידי מחקר, אוניברסיטת עברית

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1978–1979 עמית מחקר, המחלקה לאנתרופולוגיה, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי
1984–1985, 1990 פרופסור אורח, המחלקה לאנתרופולוגיה, אוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו
1995 פרופסור אורח, אוניברסיטת מדינת וושינגטון בבלינגהם
1998–2001 פרופסור אורח, המחלקה לאנתרופולוגיה, אוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו
2002 פרופסור אורח, הסמינר היהודי התאולוגי (JTS), ניו יורק
2009 פרופסור אורח, המחלקה לאנתרופולוגיה ומכון שוסטרמן ללימודי ישראל, אוניברסיטת ברנדייס, בוסטון
2010 פרופסור אורח, מכון שלום – אוניברסיטת דרום ואלס החדשה, סידני
2012 פרופסור אורח, בית הספר ללימודי דתות, אוניברסיטת שיקגו

פרסים ואותות הוקרה

1985 פרס ברייס בויאר על המאמר הטוב ביותר לשנה זו באנתרופולוגיה פסיכואנליטית. מהאגודה האנתרופולוגית האמריקנית
1993 פרס מרטין דה לה קרוז בעבור שירות ראוי לשבח ברפואה מסורתית, שהוענק בקונגרס הבינלאומי השביעי לרפואה עממית ומסורתית, מקסיקו
1994 הזמנה לסדרת ההרצאות היוקרתית באנתרופולוגיה על שם לואיס הנרי מורגן. באוניברסיטת רוצ'סטר
1997 פרס סטירלינג בעבור מסה מצטיינת באנתרופולוגיה פסיכולוגית (עם יהודה גודמן) מהאגודה האנתרופולוגית האמריקנית
2005 פרס בהט בעבור ספר העיון "שושביני הקדושים: חולמים, מְרפאות וצדיקים בסְפר העירוני בישראל". אוניברסיטת חיפה

מפעל חיים

פרופ' יורם בילו נולד בתל אביב בעיצומה של מלחמת העולם השנייה לזוג הורים שהיגרו לישראל מפולין. בצעירותו התגורר בחיפה ובקריית חיים, לאחר מכן עברה המשפחה לתל אביב. "המחשבה מה היה קורה אילו הייתי נולד בוורשה ולא בתל אביב באותם שנים הפכה את הציונות למרכיב מובן מאליו בתפיסת העולם שלי. אך הוריי השכילו להקנות לערכים הציוניים שהנחילו לי גוון הומני, שהייתי רוצה לראות יותר ממנו במקומותינו כיום", אומר בילו.

לאחר שנת קבע בצה"ל השתחרר והחל ללמוד באוניברסיטה העברית שבירושלים והתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עבודתו כמטפל חידדה את רגישותו להקשרים התרבותיים של ביטויי מצוקה נפשית וההתמודדות עמם. "הבנתי שעל מנת לסייע לפונים מרקע מסורתי, עליי להיות קשוב לאמונות ולערכים המשתתפים בעיצוב המצוקות שלהם כמו גם לאמצעיי הטיפול המסורתיים הנובעים מהם. בשל כך פניתי לחקור את מערכת בריאות הנפש כמערכת תרבותית והמרתי את עיסוקי כפסיכולוג קליני בעבודה מחקרית הבוחנת את המפגש בין תרבות, חברה ופסיכולוגיה בהקשר הישראלי והיהודי. זהו למעשה סימן ההיכר המקצועי שלי", מסביר בילו.

בילו העמיק את לימודיו והתמחה ב"אנתרופולוגיה פסיכולוגית", תחום שהוא נמנה עם חלוציו בארץ ובעולם. לדבריו, "התחום צמח מתוך ההכרה בחשיבות המחקר המשלב רמות ניתוח פרטניות וקולקטיביות ובוחן את התהליכים הנפשיים ודפוסי ההתנהגות האינדיבידואלית בהקשרם החברתי-תרבותי וההיסטורי". בעבודת הדוקטורט, שהתבססה על תצפיות וראיונות בקרב יוצאי מרוקו הדרומית במושבים ובעיירות פיתוח, הוא הצביע על ההיגיון הפנימי והעושר התרבותי הטמונים במכלול של אמונות ופרקטיקות, שעד אז נתפסו בדרך כלל כאמונות טפלות שראוי לעקור מן השורש. לאחר מכן הרחיב את ידיעותיו בתחום האנתרופולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובסן פרנסיסקו במסגרת מלגת בתר דוקטורט.

מששב לישראל לימד בילו באוניברסיטת בן גוריון שבנגב ולאחר מכן באוניברסיטה העברית, שבה מצא את ביתו האקדמי. במהלך השנים הוא הוכר כמומחה בעל שם עולמי בתחום של תרבות ובריאות הנפש. גולת הכותרת של מחקריו בתחום זה היו הפרעות תלויות-תרבות בעולם היהודי, ובראשן ה"דיבוק", ניב תרבותי של מצוקה, שהיה נפוץ מאות שנים בקרב קהילות יהודיות באגן הים התיכון ובמזרח אירופה. בעבודותיו שילב בילו ניתוח טקסטואלי, אתנוגרפי והשוואתי בגישה רב-תחומית המשלבת בין חומרים מתחום הדת והמיסטיקה למסגרות מושגיות מתחום מדעי החברה. מחקריו קרעו צוהר לחייהן של קהילות מגוונות תוך שמירה על כבודן והנגשת מנהגיהן ואמונותיהן לקהל הרחב. עבודתו על "הדיבוק" זכתה בפרס הראשון ע"ש Bryce-Boyer ב-1986 בעבור המאמר הטוב ביותר באנתרופולוגיה פסיכואנליטית מטעם האגודה האנתרופולוגית האמריקנית. מאוחר יותר קיבל בצוותא עם תלמידו יהודה גודמן את פרס Stirling בעבור המאמר הטוב ביותר באנתרופולוגיה פסיכולוגית מטעם האגודה האנתרופולוגית האמריקנית – מאמר שעסק בשימוש בילדים אוטיסטים כנביאים בחברה החרדית. את מספר החוקרים שזכו בשני הפרסים היוקרתיים הללו אפשר למנות על אצבעות יד אחת.

בילו המשיך לחקור תופעות כמו חלומות ומצבי תודעה מיוחדים בהקשר תרבותי-דתי ולמפות תופעות של חידוש פולחני קדושים בישראל, בעיקר בקרב יוצאי מרוקו בפריפריה העירונית. "הפרספקטיבה המחקרית שלי שילבה גם כאן בין פסיכולוגיה ותרבות: מחד גיסא, ניתחתי את סיפורי החיים, החלומות, המצוקות והמאוויים של 'אמרגני קדושים' – גברים ונשים שהקימו אתר ביתי לצדיק בעקבות התגלות – ומאידך גיסא, בחנתי את ההיענות הקהילתית ליוזמות אלו, המשקפת את חיזוק הזהות העדתית תוך תחושה גוברת של 'מקומיות' והתערות במקום המגורים". עבודותיו בתחום הולידו שני ספרים ומאמרים רבים בכתבי עת בין-לאומיים. הוא נמנה עם השורה הראשונה של החוקרים העוסקים בדת עממית בישראל על מגוון ייצוגיה, מעליות לרגל למקומות קדושים ישנים וחדשים דרך תופעות ואירועים מיסטיים ומאגיים שהלכו והתגברו בעשורים האחרונים, וכלה בסערה המשיחית הפוקדת כיום את תנועת חב"ד. עדות להכרה בחשיבות מחקריו קיבל ב-1994, כאשר הוזמן לאוניברסיטת רוצ'סטר לשאת את סדרת ההרצאות היוקרתית ע"ש לואיס הנרי מורגן Lewis Henry Morgan בנושא פולחני צדיקים בישראל.

פרופסור בילו יצא לגמלאות בשנת 2011 לאחר יותר משלושים שנות מחקר, הוראה והדרכה. הוא כיהן כנשיא האגודה הישראלית לאנתרופולוגיה, ובאוניברסיטה העברית שימש ראש המחלקה לפסיכולוגיה, מנהל מכון אשכול לחקר החברה הישראלית וראש הרשות לתלמידי מחקר. בימים אלה הוא מרצה בתוכנית "אמירים" לסטודנטים מצטיינים. את עבודותיו המרכזיות הקפיד לפרסם הן באנגלית הן בעברית, כדי שתהיינה נגישות גם לקורא המקומי.

פרסומים נבחרים

    • ללא מצרים: חייו ומותו של רבי יעקב ואזנה . ירושלים: מגנס (1993, מהדורה מורחבת 2004).
    • שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל.  חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה (2005).
    • Grasping Land: Space and Place in Contemporary Israeli Discourse and Experience.Albany: SUNY Press (co-edited with E. Ben-Ari, 1997).
    • "הדיבוק ביהדות: הפרעה נפשית כמשאב תרבותי". מחקרי ירושלים במחשבת ישראל 2, עמ' 563-529 (1983)
    • "The Other as a Nighmare:  The Israeli-Arab Encounter as Reflected in Children's Dreams in Israel and the West Bank", Political Psychology 10(3): 365-389 (1989). 
    • "The Making of Modern Saints: Manufactured Charisma and the Abu-Hatseiras of Israel". American Ethnologist 19(4): 29-44 (1992, with E. Ben-Ari). 
    • "What Does the Soul Say? Metaphysical Uses of Facilitated Communication in the Jewish Ultraorthodox Community," Ethos 25 (4): 1-33 (with Y. Goodman), 1997). 
    • “From Milah (“Circumcision”) to Milah (“Word”): Male Identity and Rituals of Childhood in the Jewish Ultraorthodox Community,”   Ethos 32 (2): 172-203 (2003). 
    • “We Want to See our King”: Apparitions in Messianic Habad. Forthcoming Ethos 41 (1), (forthcoming, 2013).