מדינת ישראל, משרד החינוך
פרסי ישראל
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' ימימה בן מנחם

share
שתפו עמוד:
פרופ' ימימה בן מנחם

על הזוכה

מקבלת פרס ישראל לשנת תשפ"ב בתחום פילוסופיה.

פרופ' ימימה בן מנחם היא פרופסור אמריטה באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחית בעל שם עולמי בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע. פרופ' בן מנחם נולדה בירושלים בשנת 1946. לאחר לימודים לתואר בוגר במתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית המשיכה שם ללימודי מוסמך בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע. את הדוקטורט שלה עשתה בן מנחם בהנחיית הילרי פטנם מאוניברסיטת הרווארד, מחשובי הפילוסופים האנליטיים במאה העשרים, ובשיתוף מרק שטיינר מהאוניברסיטה העברית, מהוגי הדעות המובילים בפילוסופיה של הפיזיקה והמתמטיקה. עבודת הדוקטור, שכותרתה "פרדוכסים ואינטואיציות", הוגשה לאוניברסיטה העברית ואושרה ב־1983. זמן קצר לאחר מכן זכתה בן מנחם במלגת אלון התחרותית, מה שהוביל למינוייה באוניברסיטה העברית, בה לימדה עד פרישתה ב־2013.

נימוקי השופטים

פרופ' שמואל הרוי, יו"ר, פרופ' דני סטטמן, פרופ' גליה פת־שמיר 

פרופ' ימימה בן מנחם היא פרופסור אמריטה באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחית בעל שם עולמי בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע. פרופ' בן מנחם נולדה בירושלים בשנת 1946. לאחר לימודים לתואר בוגר במתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית המשיכה שם ללימודי מוסמך בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע. את הדוקטורט שלה עשתה בן מנחם בהנחיית הילרי פטנם מאוניברסיטת הרווארד, מחשובי הפילוסופים האנליטיים במאה העשרים, ובשיתוף מרק שטיינר מהאוניברסיטה העברית, מהוגי הדעות המובילים בפילוסופיה של הפיזיקה והמתמטיקה. עבודת הדוקטור, שכותרתה "פרדוכסים ואינטואיציות", הוגשה לאוניברסיטה העברית ואושרה ב־1983. זמן קצר לאחר מכן זכתה בן מנחם במלגת אלון התחרותית, מה שהוביל למינוייה באוניברסיטה העברית, בה לימדה עד פרישתה ב־2013.

פרופ' ימימה בן מנחם היא פרופסור אמריטה באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחית בעל שם עולמי בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע. פרופ' בן מנחם נולדה בירושלים בשנת 1946. לאחר לימודים לתואר בוגר במתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית המשיכה שם ללימודי מוסמך בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע. את הדוקטורט שלה עשתה בן מנחם בהנחיית הילרי פטנם מאוניברסיטת הרווארד, מחשובי הפילוסופים האנליטיים במאה העשרים, ובשיתוף מרק שטיינר מהאוניברסיטה העברית, מהוגי הדעות המובילים בפילוסופיה של הפיזיקה והמתמטיקה. עבודת הדוקטור, שכותרתה "פרדוכסים ואינטואיציות", הוגשה לאוניברסיטה העברית ואושרה ב־1983. זמן קצר לאחר מכן זכתה בן מנחם במלגת אלון התחרותית, מה שהוביל למינוייה באוניברסיטה העברית, בה לימדה עד פרישתה ב־2013.

התבוננות במכלול מחקרה המגוון של בן מנחם מגלה פרויקט רחב־היקף שעניינו הבנת המתח שקיים בשיטה המדעית בין אילוץ לבין בחירה. בפילוסופיה של המדע ידוע זה מכבר שתצפיות אמפיריות אינן מובילות למסקנה חד־משמעית לגבי השאלה איזו תיאוריה מדעית ראוי לאמץ, גם כאשר מוסיפים אליהן שיקולים לוגיים ומתודולוגיים מקובלים. אחת הדרכים להתמודד עם תובנה זו היא באמצעות העמדה הקונבנציונליסטית, שלפיה אם הממצאים מתיישבים באותה מידה עם תיאוריות שונות, אזי הבחירה ביניהן היא עניין של מוסכמה גרידא. הבעיה בעמדה זו הינה שהיא מכחישה לכאורה את ערך האמת של תיאוריות מדעיות. כדי לפתור את הבעיה, מְפָרשת בן מנחם באופן מאיר עיניים את העמדה הקונבנציונליסטית כטוענת שקיימות דרכים שונות לניסוח האמת. בכך מוציאה בן מנחם מעמדה זו את העוקץ הרלטיביסטי. היא מותירה מקום לחופש במתודה המדעית בלי לוותר על הרעיון שהמדע שואף לתאר את העולם כמות שהוא.

העניין של פרופ' בן מנחם במקומו של החופש במדע בא לידי ביטוי גם בתפיסתה לגבי המושג סיבתיות. בניגוד לאחרים סבורה היא שסיבתיות קיימת בעולם, אבל לדעתה אין הסיבתיות אלא אוסף של אילוצים שנובעים מהתיאוריות המדעיות. אם מקבלים תפיסה זו, נפתח פתח להבנה מקורית של חופש במדע, שאותה מפתחת בן מנחם באמצעות המושג "תיאור". אם מתבוננים באוסף המצבים שבהם יכול היה העולם להיות על פי התיאוריות המדעיות רואים שניתן להשוות ביניהם מבחינות שונות, כלומר, תחת תיאורים שונים. כל תיאור הוא בחירה על מה לתת את דעתנו. בן מנחם מראה שמיקוד תשומת הלב בתיאורים שונים מביא לכך שמזהים, באותו עולם עצמו, חוקי טבע שונים. כך מותירה בן מנחם חופש בחירה בתיאור העולם, ובהתאם, גם חופש פעולה בתוך העולם.

פרופ' בן מנחם תרמה רבות לפיתוח ולחיזוק המחקר הפילוסופי בארץ, כמו גם לביסוס מעמדה של ישראל בעולם כמרכז חשוב בפילוסופיה של המדע. בין השאר, היא עמדה שנים רבות בראש התוכנית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית, ניהלה את מרכז אדלשטיין להיסטוריה של המדע, הטכנולוגיה והרפואה, ואצרה את התערוכה "סודותיו של ניוטון", אשר חשפה לראשונה כתבי יד נדירים לקהל הרחב בספרייה הלאומית. היא התארחה במוסדות בינלאומיים מובילים בחו"ל, ביניהם אוניברסיטאות הרווארד, MIT ואוניברסיטת סידני. פרופ' בן מנחם העמידה תלמידים ותלמידות הרבה, והיא מהווה מודל לחיקוי בעבור חוקרים וחוקרות בראשית דרכם, בארץ ובעולם.

פרופ' בן מנחם סייעה גם לקידום המחקר על הממשקים ההיסטוריים בין יהדות למדע; על תרומת היהדות להיסטוריה של המדע, מצד אחד, ועל השפעת המדע על ההיסטוריה של היהדות, מצד שני. במסגרת זו ייסדה ב־2001 את כתב העת רב ההשפעה "אָלף: עיונים היסטוריים במדע ויהדות", שיוצא בחו"ל (בשיתוף מרכז אדלשטיין). כתב העת נתן תנופה אדירה למחקר בתחום חשוב זה.

על כל אלה ראתה הוועדה את פרופ' ימימה בן מנחם ראויה לקבלת פרס ישראל בתחום חקר הפילוסופיה וחקר מדעי הדתות לשנת תשפ"ב.

קורות חיים

ימימה בן מנחם נשואה לחנינה בן מנחם ולהם ארבעה ילדים – שירה, עפרה, יאיר, ושלומית, ותשעה־עשר נכדים.

לימודים

1967–1970 בוגר במדעים (B.Sc.), פיזיקה ומתמטיקה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1971–1973 מוסמך במדעים (M.Sc.), פילוסופיה של המדע, האוניברסיטה העברית בירושלים
1976–1983 דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

תפקידים בארץ

1984–1997 מרצה (מרצה בכירה מ־1989), האוניברסיטה העברית בירושלים
1990–2013 ראשת התוכנית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, האוניברסיטה העברית בירושלים
1997–2006 פרופסור חבר, האוניברסיטה העברית בירושלים
2001–2013 מנהלת מרכז אדלשטיין להיסטוריה של המדע, הטכנולוגיה והרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים
2006–2014 פרופסור מן המניין, האוניברסיטה העברית בירושלים
2014– פרופסור אמריטה, האוניברסיטה העברית בירושלים

מינויים בחו"ל

1980–1981 מלגת ליידי דייויס, אוניברסיטת הרווארד
1987–1988 אוניברסיטת סטנפורד (שבתון)
2000–2001 עמיתת מחקר, מכון דיבנר להיסטוריה של המדע, MIT, בוסטון
2003–2004 אוניברסיטת הרווארד (שבתון)
2013 האוניברסיטה של סידני (שבתון)

עורכת או חברת מערכת בעיתונים מדעיים

2001 ייסוד כתב העת Aleph: Historical Studies in Science and Judaism
2004 חברת הוועדה האקדמית של מערכת כתבי איינשטיין The Collected Papers of Albert Einstein
2010 חברת מערכת, כתב העת HOPOS: The Journal of the International Society for the History of Philosophy of Science בהוצאת האוניברסיטה של שיקגו
2012 חברת הוועדה האקדמית, The Western Ontario Series in Philosophy of Science
2013 חברת הוועדה האקדמית, הוצאת מאגנס – הוצאת הספרים של האוניברסיטה העברית

מפעל חיים

ימימה בן מנחם (לבית גולדשמידט) נולדה בירושלים בשנת 1946. אימה פרופ' אלישבע גולדשמידט (לבית וכסלר) הייתה מחלוצות המחקר הגנטי והייעוץ הגנטי בארץ. אביה יוסף גולדשימדט ייסד את האגף לחינוך דתי במשרד החינוך ולימים היה חבר כנסת וסגן שר הפנים. בשנות ילדותה למדה בבית הספר הממלכתי דתי יהודה הלוי. במיוחד זכורה לה מורתה רות שטרן, בוגרת אוניברסיטת גטינגן הידועה וניצולת אושוויץ, מורה לפיזיקה ומתמטיקה. "אני חייבת לה את אהבתי לפיזיקה" אומרת בן מנחם. בשנים הבאות למדה בבית הספר התיכון הדתי "מעלה" בירושלים. בית ספר מעורב, שבו הבנות למדו גמרא והחינוך היה ליברלי. את שירותה הצבאי עשתה במסגרת הנח"ל, בין השאר בהיאחזות מעלה גלבוע, שם עבדה כרועת צאן; "תקופה קסומה" לדבריה.

בשנת 1966–1967 החלה בלימודי פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית, ואחרי סיום התואר הראשון פנתה ללימודי פילוסופיה. "בשנת 1970 הגיע לארץ פרופסור יהודה אלקנה והתחיל ללמד פילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית", מספרת בן מנחם. "ישבתי בהרצאות שלו ואמרתי לעצמי – מצאתי את התחום שמעניין אותי". היא נרשמה לתוכנית בפילוסופיה של המדע והשלימה בה תואר שני. היא הוסיפה להתעניין בפיזיקה, ואת עבודת המוסמך כתבה על הפֶּשר ההסתברותי לתורת הקוונטים, נושא שהעסיק אותה גם בהמשך.

בתחילת שנות השבעים נסעה עם בן זוגה חנינה בן מנחם בעקבות לימודיו לאוקספורד, ובהמשך נולדו להם ארבעה ילדים: שירה, עפרה, יאיר ושלומית. חנינה בן מנחם הוא כיום פרופסור למשפטים (אמריטוס) באוניברסיטה העברית. "מאז ועד היום, חנינה הוא בן השיח הפילוסופי החשוב שלי, מבקר ותומך כאחד; תודתי לו היא מעבר למילים", אומרת בן מנחם. בשנת 1976, בעודם באוקספורד, הגיע למקום הילרי פטנם (Hilary Putnam) להעביר את סדרת ההרצאות על שם לוק (The John Locke Lectures) והביע עניין בלימוד עברית. "היה לי מזל לא יתואר", מעירה בן מנחם בחיוך. במפגשים עם פטנם – שעה של הוראת עברית תמורת שעה של לימוד פילוסופיה – זכתה בן מנחם בהיכרות עם פילוסוף דגול זה ועם רעיונותיו, ובסוף התקופה גם בהצעה של פטנם להנחות אותה בדוקטורט. במהלך העבודה, בן מנחם בילתה באוניברסיטת הרווארד סמסטר בסוף שנת 1976 ושנה נוספת ב־1980–1981 (בעזרת קרן לידי דיויס). הדוקטורט (בנושא פרדוקסים ואינטואיציות) הוגש לאוניברסיטה העברית ב־1983 בהנחיה משותפת של פרופ' פטנם ופרופ' מרק שטיינר מהאוניברסיטה העברית. מיד לאחר מכן זכתה בן מנחם במלגת אלון היוקרתית, אשר סללה את הדרך להשתלבותה כמרצה באוניברסיטה.

את העניין שלה בפילוסופיה של המדע היא מסבירה: "תמיד התעניינתי ביסודות המושגיים של המדע, בתמונת העולם שהפיזיקה נותנת לנו: מהי סיבתיות בעולם המתואר על ידי תורת הקוונטים? מהי תמונת המרחב והזמן שתורת היחסות משרטטת? נמשכתי לשאלות הנוגעות לאמת המדעית: עד כמה אפשר להגיע באמצעות המתודה המדעית לתאוריות המייצגות ידע ונבדלוֹת מדרכי ייצוג אחרות של המציאות?"

עניין זה בשאלת האמת המדעית הוביל את בן מנחם לעיסוק בעמדה הקונבנציונליסטית, עמדה שמנסה לאתר טענות ש"מתחפשות" לטענות אמיתיות אך למעשה מקורן ב"קונבנציות", כלומר הגדרות והנחות שלנו, שנתונות לבחירתנו. קונבנציות כאלה עשויות לגרום לנו לראות את המקטע שמתאים להן ולהתעלם ממקטעים אחרים של המציאות. "אולי אנחנו מוצאים רק את המטבעות שמתחת לפנס שהדלקנו?" היא תוהה. מקורה של העֶמדה בכתביו של אנרי פואנקרה (Henri Poincaré) בהשראת הגיאומטריות הלא־אוקלידיות. הגיאומטריות החדשות נוצרו כשמתמטיקאים הציעו להניח הנחות יסוד חדשות. "הנחות היסוד מכוננות את התחום שבו הן אמיתיות", אומרת בן מנחם. מכאן קל לגלוש לעמדה קיצונית יותר ולפיה אין כלל אמיתות אלא רק קונבנציות. בן מנחם הקדישה מחשבה רבה לעמדה הקונבנציונליסטית. היא מסבירה: "ניסיתי להבחין בין כיוונים שונים בתוך העמדה הזאת, וגם לבדוק את גבולותיה. ניסיתי לזהות את האילוצים המגבילים את החופש שלנו לבחור קונבנציות". היא מדגישה את הגבולות: "ניסו להרחיב את העמדה הזאת ללוגיקה, לאריתמטיקה ולמדע בכלל, אבל אני חשבתי שהעמדה קרסה כי הרחיבו אותה יותר מדי". בספרה מ־2006 – Conventionalism – היא הראתה שהעמדה הקונבנציונליסטית השפיעה על טובי המתמטיקאים, המדענים והפילוסופים במאה העשרים, כך שאפשר לקרוא פרקים מרכזיים במחשבתם כניסיון להתמודד עם האתגר הקונבנציונליסטי.

מושגים נוספים שבן מנחם עסקה בהם הם מושג הסיבה ועקרון הסיבתיות, מושגים שרבים שוללים את מקומם במדע. כנגד השוללים, בן מנחם טוענת שהמושג הסיבתי החשוב בפיזיקה הוא האילוץ הסיבתי. אילוצים סיבתיים קובעים אילו תהליכים אפשריים ואילו אסורים ולכן איננו נתקלים בהם. למשל, האילוץ של חוק שימור האנרגיה קובע שיצירת אנרגיה יש מאין אינה אפשרית. אם מבינים כך את מקומה של סיבתיות במדע הרי שסיבתיות היא הבריח התיכון של המדע. בן מנחם בדקה בספרה Causation in Science את הקשרים וההבדלים בין כמה אילוצים מרכזיים. בין היתר עסקה בהבדל שבין הצמד סיבתיות/אקראיות ובין צמד אחר – הכרח/ קונטינגנטיות. "מאוד העסיק אותי ההבדל הקטן שעושה הבדל גדול", היא מסבירה. אם אנחנו מתעניינים בשאלה אם אדם יחיד או מעשה יחיד יכולים לשנות את מהלך ההיסטוריה, אנחנו צריכים לברר לעצמנו מהי קונטינגנטיות. ההגדרה שהציעה בן מנחם היא שתהליך קונטינגנטי רגיש מאוד לתנאי ההתחלה שלו או להתערבות כלשהי במהלכו. שינוי מזערי יביא לתוצאה שונה בתכלית. בעיניה, קונטינגנטיות היא רעיון יסודי בחיי האדם הפרטי ובתולדות המין האנושי, כיוון שהיא מנוגדת לתפיסת העולם במונחים של הכרח, ומעלה על נס דווקא את האחריות המוטלת על האדם.

בשנים האחרונות החלה בן מנחם להתעניין במושג "חוק טבע" ובמגבלותיו. "אנחנו מבינים חוק אנושי: יש מחוקק והוא קבע את החוק, אבל כשמדברים על העולם – מה פירושם של חוקי טבע? זה מושג שדורש הסבר". כרך של אוסף מאמרים שערכה בשנה האחרונה (Rethinking the Concept of Law of Nature) עוסק בשינויים שעובר המושג "חוק טבע" לאור התפתחויות חדשות במדע.

בן מנחם לימדה שלושים שנה באוניברסיטה העברית. היא עמדה שנים רבות בראש התוכנית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, ניהלה את מרכז אדלשטיין להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, הפילוסופיה והרפואה, ולימדה קורסים בנושאים מגוונים בתחומה. היא הדריכה כשלושים וחמישה תלמידי דוקטורט ומוסמך, מהם שהשתלבו בהוראה במוסדות אקדמיים. עיסוקים אחרים שאהובים עליה הם לימוד עם הנכדים, עבודה בגינה ונגינה בכינור.

פרסומים נבחרים

  • ספרים (מחברת)

    • (2006) Conventionalism, Cambridge University Press (Paperback 2012)
    • (2018) Causation in Science, Princeton University Press

    ספרים (עורכת)

    • (2005) Contemporary Philosophy in Focus: Hilary Putnam, Cambridge University Press (Paperback 2006)
    • (2012) Probability in Physics, With Meir Hemmo, Springer, Frontiers in Science Series
    • (Forthcoming 2022) Rethinking the Concept of Law of Nature, Springer
    • (1989) "ההסבר הטוב ביותר", עיון 41, 41–60
    • (1990) “Equivalent Descriptions”, The British Journal for the Philosophy of Science 41, 261–279
    • (1997) “Dummett Versus Bell on Quantum Mechanics”, Studies in History and Philosophy of Modern Physics 28, 277–290
    • (2001) “Convention: Poincare and Some of his Critics”, British Journal for the philosophy of Science 52, 471–513
    • (2001) “Direction and Description”, Studies in History and Philosophy of Modern Physics 32, 621–635
    • (2009) “Historical Necessity and Contingency”, in: The Blackwell Companion to the Philosophy of History, A. Tucker (ed.), Blackwells 120–130
    • (2015) “Revisiting the Refutation of Conventionalism”, The Library of Living Philosophers XXXIV: The Philosophy of Hilary Putnam, E. Auxier, D.R. Anderson and L.E. Hahn (eds.), Open Court, 451–478
    • (2016) “If Counterfactuals Were Excluded from Historical Reasoning…”, Journal of the Philosophy of History 10, 370–381
    • (2016) “Poincare’s Impact on Twentieth Century Physics”, HOPOS 6, 257–273
    • (2017) “Borges on Replication and Concept Formation”, in: Stepping in the Same River Twice, A. Shavit and A.M. Ellison (eds.), Yale University Press, 23–36
    • (2017) “The PBR Theorem: Whose Side is it On?”, Studies in History and Phiosophy of Modern Physics 57, 80–88
    • (2020) “The Rule of Law: Natural, Human and Divine”, With Hanina Ben-Menahem, Studies in the History and Philosophy of Science 81, 46–54