מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

גב' עדנה סולודר

share
שתפו עמוד:
גב' עדנה סולודר

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשפ"ד בתחום תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

עדנה סולודר, בת דור תש"ח ולוחמת מלחמת העצמאות, היוותה בחייה סמל למנהיגות נשית פעילה ופורצת דרך.

במסגרת פעילותה הפרלמנטרית הענפה תרמה רבות בתחומי חברה וחינוך, התיישבות וביטחון, חקלאות, איכות חיים וסביבה. נוסף לכך פעלה למען ניצולי השואה ולסיוע כלכלי ליישובים מאוימים ביטחונית.

גב' עדנה סולודר הקפידה לקיים תמיד קשר קרוב עם הפריפריה ומשנתה האידיאולוגית הייתה חדורה בתפיסה ביטחונית בלתי מתפשרת.

סיפור חייה של עדנה נשרג בסיפור תקומתה ועצמאותה של מדינת ישראל. שורשיה נטועים עמוק באדמת הארץ שאותה אהבה, ולמענה עבדה ונלחמה.

עדנה סולודר ז"ל, ילידת קיבוץ אשדות יעקב ותושבת קיבוץ גשר עד יום מותה.

ביום 9 באפריל 2024 הלכה עדנה לעולמה, והיא בת 94.

חברי ועדת הפרס קיבלו את ההודעה על לכתה שעה קלה לאחר שהכריזו על זכייתה בפרס.

נימוקי השופטים

השופטים: פרופ' יצחק קרייס, יושב ראש, האלוף במיל' מוטי אלמוז, ד"ר יפעת בן חי שגב, פרופ' יעקב נגל, גב' מרים פרץ

עדנה סולודר, בת דור תש"ח ולוחמת מלחמת העצמאות, היוותה בחייה סמל למנהיגות נשית אקטיביסטית פורצת דרך.

עם הצטרפותה להנהגה הארצית של הקיבוץ המאוחד ניהלה את מערך הטיפול והשיקום של ההתיישבות בגולן ובבקעת הירדן במהלך מלחמת יום הכיפורים ולאחריה. בשנת 1982 הושבעה עדנה לכנסת במסגרת רשימת "המערך" כנציגה של הקיבוץ המאוחד והיא כיהנה בה עד לשנת 1992. עדנה הייתה חברה בהנהלת הסיעה ומאוחר יותר שימשה יושבת ראש הקואליציה בימי ממשלת האחדות, והיוותה מופת לפעילות פרלמנטרית של לכידות ושותפות.

במשך שנים רבות שימשה נציגת הכנסת לאיגוד הבין־פרלמנטרי, והתבלטה בפעילותה הפרלמנטרית למען חיזוק הפריפריה וההתיישבות.

במסגרת פעילותה הפרלמנטרית הענפה פעלה רבות בתחומי חברה וחינוך, התיישבות וביטחון, חקלאות, איכות חיים וסביבה. בין החוקים הרבים שיזמה: חוק הגנת שמורות הטבע, אתרי הלאום ואתרי זיכרון; חוק הגנת חיות הבר; חוק שימור אתרי התיישבות ראשונים; חוק העברת מפעלים במצוקה לידי עובדיהם; חוק הוספת נקודת זיכוי נוספת למשפחה חד־הורית ועוד.

יחד עם חברת הכנסת גאולה כהן הקימה את השדולה לשחרורו של יונתן פולארד, וב־1989 הן היו הראשונות שביקרוהו במקום מאסרו ופעלו לשחרור רעייתו מטעמים הומניטריים. סולודר הקימה את ועדת המשנה למען ניצולי השואה ועמדה בראשה, וכמו כן הקימה את ועדת המשנה לסיוע כלכלי ליישובים הסובלים מפעולות חבלניות – ועמדה בראשה.

גב' עדנה סולודר הקפידה לקיים קשר קרוב עם הפריפריה בצפון, היא הקימה לשכות פרלמנטריות קבועות במגזר הערבי והדרוזי במשולש, בנצרת ובגולן, ודלתה הייתה פתוחה גם לתושבי טבריה, רמת הגולן, בית שאן ובקעת הירדן.

משנתה האידיאולוגית של עדנה הייתה חדורה בתפיסה ביטחונית בולטת. היא הייתה חברה בשדולה למען ארץ ישראל השלמה ותמכה בחיזוק ההתיישבות היהודית ברמת הגולן, בקעת הירדן, גוש עציון וירושלים.

גם לאחר פרישתה מהכנסת המשיכה לעסוק בפעילות ציבורית ופוליטית. באוקטובר 1992 התמנתה עדנה למזכירת ארגון הגג "ברית התנועה הקיבוצית", וגם לאחר סיום כהונתה ב־1998 המשיכה לפעול ללא לאות ובהתנדבות למען פיתוח וטיפוח ההתיישבות העובדת. בין שלל פעילויותיה הייתה יושבת ראש פעילה של הוועד המנהל של בית לוחמי הגטאות, יושבת ראש מועצת המנהלים של המרכז לשיקום של התנועה הקיבוצית, יושבת ראש הוועד המנהל של התזמורת הקאמרית הקיבוצית ויושבת ראש מוזיאון "בית אורי ורמי". לאחר מות בתה המאומצת החלה עדנה לפעול נמרצות במסגרת הוועדה המייעצת לאימוץ בין־ארצי.

גם בשנותיה המאוחרות עדנה הוסיפה לפעול בקיבוץ גשר כעורכת עלון הקיבוץ, והייתה חברה במועצת התנועה הקיבוצית ובמוסדות הפוליטיים של התנועה השייכים למחוז הקיבוצים במפלגת העבודה.

סיפור חייה של עדנה נשרג בסיפור תקומתה ועצמאותה של מדינת ישראל. שורשיה נטועים עמוק באדמת הארץ שאותה אהבה, ולמענה עבדה ונלחמה.

על כל אלה מצאה הוועדה את הגב' עדנה סולודר ז"ל ראויה לקבלת פרס ישראל על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה – לשנת תשפ"ד.

מפעל חיים

עדנה סולודר נולדה בשנת 1930 בקיבוץ אשדות יעקב, לאביה יצחק כהן, שהיה חבר ההגנה וכיהן בכמה משרות ציבוריות, ולאימה, ליזה צ'רקסקי, שעלתה לישראל מאוקראינה, שם הייתה פעילה בתנועה הציונית־סוציאליסטית ואף נאסרה בגין פעילותה זאת. עדנה הייתה מהילדים הראשונים שנולדו בקיבוץ, גדלה בו ולמדה בו. כשנה לפני פרוץ מלחמת יום העצמאות היא הצטרפה אל ארגון ההגנה, ובזמן המלחמה שירתה כקשרית באזור יישובי עמק הירדן, בשעה שצבאות סוריה וירדן התקיפו את האזור.

בילדותה ניצתה אהבתה למוזיקה קלאסית ולנגינה בפסנתר, ובתום המלחמה החלה ללמוד מוזיקה ופסנתר בקונסרבטוריון למוזיקה בתל אביב. בין מוריה היו פסנתרנים מובילים דוגמת פרנק פלג ויהלי וגמן. מקץ שנתיים חזרה להתגורר בקיבוץ אשדות יעקב והייתה מורה לפסנתר ולחינוך מוזיקלי בתנועה הקיבוצית ביישובי עמק הירדן. היא ניגנה בהרכבים קאמריים והופיעה ברסיטלים. לאורך כל השנים, לצד פעילותה הציבורית, היא לא זנחה את אהבתה למוזיקה; היא ליוותה את הפעילות התרבותית בחטיבת בני הקיבוצים והייתה ממקימי תזמורת בני הקיבוצים. אהבתה זו אף הפגישה אותה עם בחיר ליבה, רזיאל (רזי) סולודר, מוזיקאי ומנצח, והשניים נישאו בשנת 1950.

כמה שנים לאחר נישואיהם עברו הזוג לקיבוץ גשר, שם גרה מאז ועד יום מותה. בשנת 1968 נבחרה עדנה לתפקיד מזכירת הקיבוץ. במסגרת זו נפגשה עם אישי ציבור ופקידי ממשלה, מהארץ ומחוצה לה, שהגיעו לחזק את בני הקיבוץ, שהיה בקו האש בזמן מלחמת ההתשה. כך צברה ניסיון רב שסלל את דרכה לפעילות ציבורית. בשנת 1972 מונתה למזכירת הפנים של ארגון הקיבוץ המאוחד. בתפקיד זה כיהנה כארבע שנים. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים סייעה עדנה לאנשי היישובים המפונים והתעדכנה בנוגע לנפגעים ולצרכים של היישובים. בתום המלחמה פעלה מזכירות התנועה בראשותה ובראשותו של דני רוזליו לשיקום היישובים שנפגעו ואיבדו חברים רבים. הישג חשוב בתקופת כהונתה הוא כינוס ועידת הקיבוץ המאוחד שבה הוצגה תוכנית לקליטה ולגידול היישובים ונדון לראשונה האיחוד בין התנועות הקיבוציות.

לאחר מכן כיהנה שוב בתפקיד מזכירת קיבוץ גשר במשך שנתיים, ובעת הבחירות לכנסת העשירית היא הייתה נציגת הקיבוץ המאוחד ברשימתה של מפלגת העבודה. בד בבד למדה מדעי הרוח והחברה בסמינר אפעל ומונתה לרכז את הפעילות למען שילוב אזורי בין אנשי הקיבוצים ובין תושבי עיירות הפיתוח. היא שמה לה למטרה ליצור שיתוף פעולה בין בני הקיבוצים ובין תושבי העיירות, המבוסס על אינטרסים משותפים ולא על פעילות פטרונית כפי שהיה בעבר.

סולודר הושבעה לכנסת העשירית כחצי שנה לכינונה, לאחר מותו של חבר הכנסת משה חריף ב־1982. היא הייתה חברת כנסת עשר שנים, גם בכנסת האחת־עשרה והשתים־עשרה. היא הייתה חברה בוועדות רבות, בהן ועדת החוץ והביטחון, ועדת הכספים, ועדת העבודה והרווחה, ועדת הפנים ואיכות הסביבה, ועדת הכנסת, וועדה מיוחדת לתופעת ההתעללות בילדים במשפחה. כן ריכזה ועמדה בראשן של כמה ועדות משנה. למשל היא עמדה בראש ועדת המשנה לטיפול בנכי רדיפות הנאצים, שקידמה את זכויותיהם של הקורבנות, וכן בראש ועדת המשנה לנושאי פעילות חבלנית עוינת, ששינתה את רשימת היישובים הזכאים להנחות מס בשל מיקומם הגאוגרפי.

בשנות כהונתה יזמה שורה ארוכה של חוקים, בהם חוק הגנת שמורות הטבע, אתרי הלאום ואתרי זיכרון; חוק הגנת חיות הבר; חוק שימור אתרי התיישבות ראשונים; חוק העברת מפעלים במצוקה לידי עובדיהם; חוק הוספת נקודת זיכוי נוספת למשפחה חד־הורית; חוק המאפשר לשליחי המדינה בחו"ל הצבעה בבחירות לכנסת וכן חקיקה בתחום איכות הסביבה.

בדיונים שבהם דרשו נציגי המפלגות הדתיות להפסיק את מה שכינו "רצח עוברים", כלומר הפלות יזומות, הציגה סולודר גישה סוציאליסטית ופמיניסטית, וטענה כי בעלות האישה על גופה. במלחמת לבנון הראשונה תמכה בלחימה באש"ף, היא קראה להשגת הסדר מדיני ויצאה בקריאות למען אחדות העם לצד חופש המחשבה. בכנסת האחת־עשרה הייתה בין הקוראים להגבלת פעילותו של חבר הכנסת הרב מאיר כהנא, ואף פנתה ליועץ המשפטי לממשלה בנושא זה. היא פעלה עם חבר הכנסת יוסי שריד להגבלת חופש התנועה של כהנא כדי למנוע ממנו להיכנס לכפרים ערביים, הצעה שהתקבלה ברוב בכנסת. בשנת 1987 הקימה יחד עם חברת הכנסת גאולה כהן את השדולה למען יונתן פולארד והן פעלו למען שחרורו. השתיים אף נסעו לבקר אותו בכלאו בארצות הברית. הצעתן להעניק לפולארד אזרחות ישראלית התקבלה חמש שנים לאחר שהוגשה, בשנת 1990. כל אלו הם רק מבחר משפע פעילותה של סולודר.

ביולי 1992 פרשה סולודר מהכנסת. גם לאחר פרישתה המשיכה לעסוק בפעילויות ציבוריות. היא עמדה בראש עמותת מרכז גלילי, שעסקה בפרסום חומר דידקטי בנושאי התיישבות וביטחון בתקופה שלפני קום המדינה, וכן בבניית בית גלילי בקיבוץ נען. לאחר שהבית בנען הוקם ב-2003 סיימה את תפקידה שם. היא גם מונתה למזכירת ברית התנועה הקיבוצית, ושם הביאה למיצוי זכויותיהם של הקיבוצים שהגיעו להם על פי חוק ותמכה בגיבוש יוזמה לקרוא יער על שם נופלי הקיבוצים במערכות ישראל, אשר מומשה כעשור לאחר סיום כהונתה בתפקיד. 

ב־1998 פרשה מתפקידה בברית התנועה הקיבוצית אך לא פסקה מלהיות מעורבת בפעילותה של התנועה הקיבוצית וישבה בראשם של מספר גופים, בהם הוועד המנהל של בית לוחמי הגטאות על שם יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד, מועצת המנהלים של המרכז לשיקום של התנועה הקיבוצית, הוועד המנהל של התזמורת הקאמרית הקיבוצית והוועד המנהל של מוזיאון "בית אורי ורמי" בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד.

בטקס יום עצמאותה החמישים ואחד של מדינת ישראל נבחרה סולודר להדליק משואה לכבוד כנסת ישראל, ובשנת 2005 הוענק לה פרס הוקרה על מפעל חיים בפעילות לשירות הציבור מטעם היחידה לקידום נשים בתנועה הקיבוצית. לאורך כל חייה הייתה סולודר שוחרת תרבות ואהבתה למוזיקה פיעמה בה. היא פעלה ללא לאות למען הציבור, וביתר שאת למען הקיבוצים והתנועה הקיבוצית.