מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' אברהם בירן

share
שתפו עמוד:
פרופ' אברהם בירן

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ב בתחום חקר הגאוגרפיה, חקר ידע ארץ ישראל וחקר האכיאולוגיה.

אברהם בירן (ברגמן) – פרופסור מן המניין לארכיאולוגיה ב"'היברו יוניון קולג' – מכון למדעי היהדות" בירושלים שבמסגרתו הוא מנהל את המכון למקרא ועתיקות ע"ש נלסון גליק, זקן הארכיאולוגים בארץ ובעל תרומה גדולה להפצת הארכיאולוגיה המקראית לציבורים גדולים בארץ ובעולם – נולד בפתח תקוה בשנת 1909.

נימוקי השופטים

פרופ' טרודה דותן, יו"ר, פרופ' אליעזר אורן, פרופ' חנן אשל

ועדת השופטים החליטה להעניק את פרס ישראל בחקר הארכיאולוגיה לשנת תשס"ב לפרופ' אברהם בירן, על תרומתו הייחודית ורבת השנים לקידום הארכיאולוגיה של ארץ-ישראל.

מראשוני הארכיאולוגים בני הארץ הזאת, פרופ' אברהם בירן מסמל בדמותו שילוב מופלא בין איש מדע לאיש ציבור רב פעלים. את ראשית דרכו בתחום המדע חלק עם פעילות ענפה ב"הגנה", ואף מונה על ידי ממשלת המנדט בשנת 1937 לקצין מחוז ליישובי העמק בעפולה. בד בבד המשיך בעבודתו המדעית: הוא ערך את הסקר הארכיאולוגי הראשון בעמק בית שאן בשיתוף עם רות (ברנדשטטר) עמירן, וכבר בסוף שנות השלושים פרסם את תוצאותיה של אותה עבודה חלוצית. היו אלה שני הפרסומים המדעיים הראשונים שלו שהופיעו בשפה העברית.

במשך שנים רבות הקדיש פרופ' בירן את מרב מרצו למינהל, לביטחון ולדיפלומטיה - החל במינויו לקצין מחוז ירושלים עוד בתקופת המנדט ועבור בתפקידים רבים וחשובים עם קום המדינה, שכללו בין השאר חברות בוועדת שביתת הנשק עם ירדן ופעילות מטעם המדינה בחו"ל, ובסופם היה לקונסול כללי של מדינת ישראל במדינות המערב של ארה"ב בלוס אנג'לס. את הניסיון שצבר באותן שנים הוא העמיד לרשות המשך פעילותו בתחום הארכיאולוגיה.

בשנת 1961 התמנה פרופ' בירן לראש אגף העתיקות והמוזיאונים (לימים "רשות העתיקות"), ופעל לגיבוש חוק העתיקות. בתפקידו זה הטביע את חותמו על פיתוח המחקר הארכיאולוגי בארץ תוך ריכוז העבודה הארכיאולוגית תחת קורת גג ממלכתית, כשהוא משכיל ליזום גם ארגון למתנדבים ברחבי הארץ בדמות "אגודת נאמני העתיקות" ונותן כתף לפעילות "החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה", שבה הוא מכהן כנשיא מזה שנים, וחלק רב לו גם בתכנון הקמתו של מוזיאון ישראל. בין שאר מפעליו החל בהוצאת כתב העת "חדשות ארכיאולוגיות" בעברית ובאנגלית. פרופ' בירן מכהן גם היום בפורומים בין-לאומיים רבים (ובכללם אונסק"ו), הוא מייצג בהם את הארכיאולוגיה של ארץ-ישראל.

כראש מכון נלסון גליק לארכיאולוגיה בירושלים, מיסודו של ה"היברו יוניון קולג'", מקדיש פרופ' בירן כבר שלושים שנה הרבה מזמנו לניהול חפירות תל דן, בצד פעילות ציבורית ענפה. גם כאן ידע לשלב בעבודת הצוות סטודנטים מחו"ל ומתנדבים רבים. בצד ביצורי הענק של העיר דן מתקופת הברונזה התיכונה נתגלה בה מרכז הפולחן הגדול ביותר בארץ מן התקופה הישראלית: חומת העיר, השערים, ה"חוצות" והמצבות שבכניסה – אותן "במות שערים" הנזכרות במקרא. גולת הכותרת של מפעל החפירות בדן נתגלתה באסטלה המכונה "כתובת בית דוד", שבה מופיעה לראשונה עדות חוץ-מקראית בת-זמנה לקיומה של שושלת בית דוד בכתובת ארמית שהוצבה במקום כנראה בידי חזאל מלך דמשק. תוך כדי כך שוקד פרופ' בירן רבות על הכשרת האתר בדן לנגישות לציבור הרחב.

בצד מחקרים מדעיים רבים שבהם סיכם פרופ' בירן את החפירות הרבות שנטל בהן חלק וכן דוחות המחקר על חפירות דן הופיע גם ספרו "דן – 25 שנות חפירה" (שפורסם גם באנגלית, בשם Biblical Dan), המשלב את תוצאות המחקר הארכיאולוגי בקונטקסט היסטורי-מקראי.

על כל אלה, ועל מפעלים רבים שקצרה כאן היריעה מלפרטם, מצאה ועדת השופטים את פרופ' אברהם בירן ראוי לפרס ישראל בחקר הארכיאולוגיה לשנת תשס"ב.

קורות חיים

אברהם בירן (ברגמן) – פרופסור מן המניין לארכיאולוגיה ב"'היברו יוניון קולג' – מכון למדעי היהדות" בירושלים שבמסגרתו הוא מנהל את המכון למקרא ועתיקות ע"ש נלסון גליק, זקן הארכיאולוגים בארץ ובעל תרומה גדולה להפצת הארכיאולוגיה המקראית לציבורים גדולים בארץ ובעולם – נולד בפתח תקוה בשנת 1909.

פרופ' אברהם בירן נשוי לרות לבית פרנקל, ולבני הזוג שלושה ילדים.

לימודים והשתלמויות

1922 סיום בית הספר העממי בראש פינה
1926 סיום בית הספר הריאלי העברי בחיפה
1928 סיום בית המדרש למורים ע"ש ילין בירושלים
1930–1931 לימודים באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה
1931–1935 לימודי מדעי המזרח באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור, בהדרכת פרופ' ו"פ אולברייט (תואר מ"א ב-1934 וד"ר ב-1935)

תפקידים אקדמיים בארץ

1935–1937 עמית בית הספר האמריקני לחקר המזרח בירושלים
1974– מנהל המכון למקרא ועתיקות ע"ש נלסון גליק

תפקידים אחרים

1937–1946 קצין מחוז עמק יזרעאל בממשלת המנדט
1946–1948 קצין מחוז ירושלים וחבר מועצת עיריית ירושלים הממונָה
1948 עוזר למזכיר ממשלת ישראל וסגן המושל הצבאי בירושלים
1949–1955 הממונה על מחוז ירושלים וחבר בוועדת שביתת הנשק בין ישראל לירדן
1951– יו"ר ועדת השמות הממשלתית
1955–1958 קונסול כללי בלוס אנג'לס
1958–1961 מנהל מחלקת שביתות הנשק במשרד החוץ
1961–1974 מנהל אגף העתיקות והמוזיאונים (לימים רשות העתיקות)
1962– חבר בוועדת בנק ישראל למטבעות ולמדליונים
1978– יו"ר החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה (מ-1999 נשיא החברה)

חפירות ארכיאולוגיות

1935-1937:

  • תל חליפה על יד עקבה מטעם בית הספר האמריקני לחקר המזרח
  • ראס אל חרובה ליד ענתות
  • טפה גוורא ליד מוסול בעירק
  • חפג'ה ליד בגדד
  • תל ג'רישה על יד תל אביב

1938 סקר ארכיאולוגי בעמק בית שאן (עם רות ברנדשטטר-עמירן)
1961 עין גב
1973 תל רוקיש, ליד דיר אל בלח
1966–1999 תל דן

חפירות נוספות: תל ציפור, ערוער, עירא, בית הכנסת העתיק ביסוד המעלה

פרסים ואותות כבוד

1984 פרס שימל על תרומתו המיוחדת לארכיאולוגיה
1996 יקיר ירושלים

מפעל חיים

"תחילת ההתעניינות שלי בארכיאולוגיה הייתה בבית הספר הריאלי בחיפה, בהשפעתו של המנהל ד"ר ארתור בירם, שלימד אותנו תנ"ך משולב בהיסטוריה עתיקה. בימים ההם הרבינו בטיולים ברגל ונהגנו לטייל עם התנ"ך ביד. בין היתר ביקרנו בשומרון העתיקה, בחפירות המשלחת האמריקנית, והגענו לירושלים, לכותל המערבי, לחברון ולקברי האבות. אני חושב שאלה היו הזרעים שנבטו כשהציע לי פרופ' אולברייט, מגדולי הארכיאולוגים, לבוא ללמוד אצלו". כך מספר פרופ' בירן, מחשובי הארכיאולוגים המקראיים, על תחילת דרכו המקצועית.

פרופ' אברהם בירן נולד בשנת 1909 בפתח תקוה, והוא נצר למייסדי ראש פינה. "זכור לטוב", הוא מספר, "משה דוד שוב, המתעד של תולדות המושבה הגלילית ומראשוני בוניה, שהיה דוד של סבתי. אני עצמי עשיתי את תקופת הילדות במצרים, בכפר קטן שבו היה אבי מנהל חווה חקלאית. לאחר פטירתו חזרנו לארץ, וגדלתי בבית סבא וסבתא עד גיל 13". אברהם בירן עבר ללמוד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה שהותיר בו, לדבריו, את חותמו לכל חייו. לאחר מכן המשיך את לימודיו בבית המדרש למורים ע"ש דוד ילין בירושלים, ושב ללמד בבית הספר הריאלי בשנים 1928–1930. מ-1930 היה סטודנט באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, ומ-1931 היה סטודנט למדעי המזרח אצל הפרופ' ו"פ אולברייט באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור. הוא קיבל תואר מוסמך בשנת 1934 ותואר דוקטור בשנת 1935. זמן מה היה מורה בקולג' העברי בבולטימור. כששב לירושלים ב-1935 היה עמית בבית הספר האמריקני לחקר המזרח בירושלים עד 1937 והשתתף בכמה חפירות ארכיאולוגיות, ובהן תל חליפה ליד עקבה, טפה גוורא ליד מוסול בעירק, תפג'ה ליד בגדד, אירביד בעבר הירדן וראס אל ח'רובה ליד ירושלים. לבקשת יצחק בן צבי, יו"ר הוועד הלאומי, כתב באותה תקופה תגובה לחוברת שטנה נגד הציונות מאת ד"ר תאופיק כנען.

בשנת 1937 עשה הפרופסור "הפוגה" מקצועית לשנים ממושכות, כאשר נתמנה לקצין המחוז בעפולה ליישובי עמק יזרעאל. על התפנית הזאת בחייו הוא מספר: "ב-1937, כתגובה למאורעות, דרשו היישובים היהודיים מממשלת המנדט למנות קציני מחוז יהודיים במרכזי היישוב, כדי שלא להזדקק למרכזים המאוכלסים בערבים. הסוכנות היהודית הציעה לי את התפקיד. הגבתי בפליאה: מה לארכיאולוג ולשלטון המנדטורי? ואז השיבו לי: זה העמק! ולא יכולתי לסרב." בשנת 1938 ערך פרופ' בירן סקר ארכיאולוגי בבקעת בית שאן יחד עם רות ברנדשטטר-עמירן. הוא ניצל בנס כשמכוניתו עלתה על מוקש בדרך לטירת צבי. ב-1946 נתמנה לקצין מחוז ירושלים והנפה, והיה גם חבר מועצת עיריית ירושלים עד הכרזת העצמאות. עם כינון ממשלת ישראל כיהן כעוזרו של מזכיר הממשלה, ובה בעת היה גם סגן המושל הצבאי של ירושלים (אז גם שינה את שמו מברגמן לבירן, מלשון בירה). לאחר מכן היה, עד 1955, ממונה מחוז ירושלים וחבר בוועדת שביתת הנשק עם ירדן. ב-1955 נתמנה לקונסול כללי של ישראל בלוס אנג'לס. כששב ב-1958 נתמנה למנהלה של מחלקת שביתות הנשק במשרד החוץ.

בשנת 1961 שב פרופ' בירן לעבודתו המקצועית ונתמנה למנהל אגף העתיקות והמוזיאונים במשרד החינוך והתרבות, תפקיד שהחזיק בו עד 1974. הוא יזם במשרדו את הוצאת כתב העת "חדשות ארכיאולוגיות" בעברית ובאנגלית.

לאחר שנת 1967 יזם את סקר החירום בשומרון וביהודה ושימש גם נציג ישראל לאמנת האג, ובכינוסי אונסק"ו עודד את חפירות הכותל והרובע היהודי בירושלים. הוא היה פעיל בהקמת "מוזיאון ישראל" ובהנהלתו, והחזיר את עטרת בניין רוקפלר והמגילות הגנוזות ליושנן. מאז 1974 הוא מנהל את המכון למקרא ועתיקות ע"ש נלסון גליק. בשנת 1977 הוא ארגן סימפוזיון בינלאומי בנושא "מקדשים ובמות בתקופת המקרא", ופרסם את הדיונים בשנת 1981 בספר Temples and High Places in Biblical Times. הוא שימש יו"ר הוועדה המארגנת של הקונגרס הבינלאומי לארכיאולוגיה מקראית ב-1984 וב-1990. גולת הכותרת של פעולתו בתחום הארכיאולוגיה הייתה החפירות בתל דן מאז 1966. בתל נתגלה המרכז הפולחני הגדול ביותר בארץ מהתקופה הישראלית. כן נתגלו בחפירה שרידים מתקופת ההתנחלות של שבט דן בליש הכנענית והפיכתה לדן הישראלית. מתקופת האבות נחשף שער קשתות, היחיד בעולם העומד על תלו כביום הקמתו, וסוללת עפר אדירה שהקיפה את העיר. מתקופת מלכי ישראל נחשפו הביצורים, החומה, השערים וה"חוצות" של העיר וכן גם המצבות בכניסה לעיר שהן דגם ל"במות השערים" הנזכרות במקרא. זיהוי האתר נתאשר על ידי כתובת דו-לשונית "לאל אשר בדן".

התגלית החשובה ביותר בתל דן היא כתובת חרוטה על אבן בזלת בת 13 שורות בכתב הכנעני הקדום, המזכירה את בית דוד. על חשיבות הכתובת הזאת כותב פרופ' אמנון בן תור: "בכתובת זו, שתאריכה הוא סביב 800 לפנה"ס, נזכר מלך מבית דוד שהוכה בקרב כנגד הארמים. זוהי העדות היחידה עד כה, מחוץ למקרא, לקיומה של שושלת מלכי יהודה ולמעשה גם הוכחה חוץ-מקראית לקיומו של דוד המלך כדמות היסטורית. בשנים האחרונות פורסמו על ידי מספר חוקרים באנגליה ובסקנדינביה מחקרים המציעים שממלכת דוד ושלמה איננה מציאות היסטורית אלא ספרותית בלבד. גילוי הכתובת בתל דן השמיט מכל וכול את הבסיס מתחת לטיעונים אלו".

ומסכם פרופ' בירן: "הארכיאולוגיה הארצישראלית חשובה לגופה, כדי להבין אילו עמים גרו כאן מהתקופה הפרהיסטורית ואילך. מכיוון שסיפורי המקרא קשורים בחבל ארץ זה, הופכת כל תגלית למשמעותית בהבנת המקרא. אנחנו רוצים לזהות ולהכיר את המקומות שעליהם גדלנו בבית הספר".

פרסומים נבחרים

פרופ' אברהם בירן פרסם בכתבי עת מדעיים עשרות מאמרים בתחומי התמחותו וכן כתב וערך ארבעה ספרים.

    • "דן – 25 שנות חפירה", 1992, הוצאת הקיבוץ המאוחד והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה
    • דו"ח חפירות מפורט של תל דן, 1995 ואילך, דו"ח בן 5 חלקים שמהם ראה אור החלק הראשון והחלק השני הוא עתה בדפוס, Dan Hebrew Union College
    • Temples and High Places in Bibilical Times (ed), 1997, Hebrew Union College
    • Biblical Dan, 1994, Hebrew Union College