פרופ' יהואש הירשברג

תפקידים אקדמיים

1971– פרופסור לתולדות המוזיקה בחוג למוזיקולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים (מ־2006 פרופ' אמריטוס)
1984–1980 ראש החוג למוזיקולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1971–1997 פרופסור לתולדות המוזיקה, האקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים
1985–1992 הקמת התוכנית הרב־תחומית (לימודים כלליים) בפקולטה למדעי הרוח וניהולה
1993–2000 ראש המכון למדעי הרוח הכלליים
2004–2001 יו"ר ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי הרוח
2006– הוראת הקורס "האופרה כחוויה מזככת" בתוכנית אבני פינה, בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים

תוכניות מחקר

1996–2000 פרויקט מחקר על הקונצ'רטו סולו האיטלקי במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה בתמיכת הקרן למחקר בסיסי של האקדמיה הישראלית למדעים עם פרופ' סיימון מקוויי (McVeigh), גולדסמית קולג', לונדון, במעמד של פרופסור מחקר אורח בגולדסמית קולג', לונדון
2004– פרויקט מחקר (בחלקו בתמיכת הקרן למחקר בסיסי) על האופרה האיטלקית במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה, בחלקו עם ד"ר רימונה פאול

תרומות ציבוריות עיקריות

1993–2018 הוראה בקורס "מפגש עם האופרה", מכון מגיד, האוניברסיטה העברית בירושלים (בשיתוף ד"ר נעמה רמות)
1993–2016 הוראה בקורסים על אומנות ומוזיקה במוזיאון ישראל (בשיתוף פרופ' גל ונטורה ופרופ' מילי הד, החוג לתולדות האומנות, האוניברסיטה העברית בירושלים)
1996–2002 חבר המדור למוזיקה של המועצה הציבורית לתרבות ולאומנות
1998– 2018 מבקר הצגות האופרה הישראלית עבור כתב העת Opera News של המטרופוליטן אופרה בניו יורק
1993–2009 מייסדה ונגן הוויולה של רביעיית המיתרים שליד האוניברסיטה

הוקרות

2011 פרס אנגל
2013 עמית כבוד של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
2021 פרס שר התרבות

בשנת 1955 התקבל לאקדמיה למוזיקה בתל אביב ושם המשיך בלימודי הכינור. המורים העיקריים שלו היו הכנר הנודע לורנד פֶנִיבֶשׁ, ואחריו אחותו הכנרת עליזה פניבש־רוזנברג. אולם גם כשניגן בכינור נמשך אחר ההיבט העיוני־תיאורטי במוזיקה: "כבר אז המקצוע האהוב עליי ביותר היה תולדות המוזיקה", אומר הירשברג. "למדתי אצל הרצל שמואלי, שהיה אז המוזיקולוג הבכיר בארץ".

אחרי לימודיו באקדמיה התגייס לשירות צבאי ובין היתר היה עורך תוכניות מוזיקה בגלי צה"ל. "התקבלתי אצל רב־סרן בֶּנוֹ צור, שהיה דמות אגדית ממש", הוא נזכר. "מהקצינים הגבוהים שהיו עוד בצבא הבריטי". הירשברג הוסיף לעבוד בגלי צה"ל כאזרח שנתיים נוספות אחרי שחרורו.

בשנת 1964 נישא לישראלה לבית זולונדז' ובשנים הבאות נולדו להם בועז, יורם, אילן ורן.

בשנת 1966 החליט לנסוע ללימודי דוקטורט בארה"ב והחל להתכתב עם אוניברסיטאות מתאימות. "התקבלתי לאוניברסיטת פנסילבניה, וזה היה האירוע הגדול ביותר של חיי". את תקופתו במוסד לימודים זה הוא זוכר כתקופה אהובה במיוחד. מנחהו לדוקטורט היה נורמן סמית'. "הוא קירב אותי למוזיקה של ימי הביניים, נושא שעד אז לא ידעתי עליו כלום", אומר הירשברג.

את הדוקטורט כתב על המוזיקה של המאה ה־14 בצרפת ובאיטליה. "זו הייתה התחלת המוזיקה במערב", הוא מסביר, "זו גם מוזיקה יפה מאוד, וגם התקופה הראשונה שהופיע מלחין גדול שנשאר בשמו – גיום דה מאשו (de Machaut), מלחין ענק, שקבע במידה רבה את ההמשך של המוזיקה המערבית". העבודה עסקה באסתטיקה של מאשו ובתיאור היצירות שלו ושל תקופתו, בעיקר המלחינים שבאו בעקבותיו. "דיברו על הדיסרטציה שלי בחוגים המקצועיים כעבודה חלוצית", אומר הירשברג. למעשה, הוא היה החוקר הישראלי הראשון שעסק במוזיקה קדומה זו, שחלקה נכתב לצרכים דתיים וחלקה האחר נכתב בעבור פטרונים חובבי מוזיקה שהעסיקו את המלחינים ושילמו בעד יצירותיהם.
בשנת 1971 קיבל מינוי לחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית ושב ארצה. את הבחירה ללמד בירושלים הוא מייחס לאירוע פרוזאי: הצעת המינוי של האוניברסיטה העברית נשלחה במברק, ואילו הצעת המינוי של אוניבריסטת תל אביב נשלחה בדואר אוויר. הפרש הזמנים לטובת המוסד הירושלמי קבע את ההחלטה לעתיד. "זה היה זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים", נזכר הירשברג. "אני זוכר את ההתרגשות כשהלכתי ברחובות. נכנסנו לעיר העתיקה והייתה התרגשות עצומה".

זמן מה אחר שהחל ללמד באוניברסיטה העברית, ואחר שנים של התעניינות במוזיקה של ימי הביניים, הרגיש בצורך להתחיל בתחום התעניינות חדש. בעקבות עצתה של פרופ' בתיה חורגין החל להתעניין בקונצ'רטו לכינור של ויוולדי ותקופתו. "מאוד משך אותי הקונצ'רטו לכינור, זה גם הכלי שלי". הוא פתח בפרויקט משותף רב־שנתי ונרחב עם פרופ' סיימון מקוויי (McVeigh) מגולדסמית' קולג' בלונדון, שממנו נולד ברבות השנים ספר חשוב המשותף לשני החוקרים. במסגרת זו שהה תקופות רבות וממושכות בלונדון כפרופסור אורח.

תחום נוסף שעסק בו היה האתנו־מוזיקולוגיה. "עבדתי כחמש־עשרה שנה עם היהודים הקָרָאים בארץ וגם בארה"ב", הוא מסביר. במסגרת זו ערך הקלטות רבות בשורה של מרכזי קראים ברחבי הארץ וגם בארה"ב. אחד המניעים לעבוד עם הקראים היה דווקא הזנחתם, ואף החרמתם, בידי הזרם המרכזי ביהדות. "פרסמתי שורה של מאמרים והרצאות בעברית בתחום הזה, בעיקר דרך יד בן־צבי".

בעשורים האחרונים החל לחקור את האופרה. "את האופרה תמיד אהבתי, ועד היום אני עוסק בזה". הוא כתב בעברית על האופרות של וֶרדי ופוצ'יני (בהוצאת כרמל) וספרים נוספים באנגלית. בספריו הוא מנתח את האופרות, בעיקר יצירות לא ידועות וכמעט לא מבוצעות. הניתוח כולל את ההיבט המוזיקלי, הדרמטי וגם הספרותי.

"אני מאוד אוהב את התרבות האיטלקית ואת האופרה האיטלקית", הירשברג מדגיש. "בתרבות האיטלקית אני מוצא אנושיות, חום דרמטי. האופרה האיטלקית מדברת על אנשים כפי שהם, לא על אידיאליזם אלא ממש סיפורי חיים, על כל החולשות של האנשים. בגלל זה אני מעריץ של וֶרדי, שאני רואה בו את אחד האנשים הגדולים בהיסטוריה. האופרות האיטלקיות הן סיפורי חיים טבעיים, דרמטיים".

גם במוזיקה של האופרות האלה הוא מוצא את הביטוי המחובר לחיים: "יש בה כוח דרמטי", הוא אומר, "ואפילו צלילים דיסוננטיים ולא נעימים. זו מוזיקת חיים טבעית ואמיתית, ואת זה אני מוצא אצל ורדי יותר מכולם. גם אצל פוצ'יני. כשכתבתי את הספר עליהם ממש אהבתי את האנשים האלה. אלה אנשים שמדברים אליי, נפלא לשמוע אותם ואני מצטער שלא הכרתי אותם". לצד זה הוא מביע הערכה עצומה גם כלפי גדולי המלחינים המפורסמים: "באך ומוצרט הם שני פלאים. אי אפשר להבין את הכוח העצום שיש בהם".

פרופ' יהואש הירשברג לימד במשך שנים רבות באוניברסיטה העברית. בין יתר פעולות ההוראה במוסד זה בנה ולימד במשך שנים רבות את הקורס "תולדות המוזיקה המערבית", קורס שנמשך על פני שנתיים. הקורס סוקר את תולדות המוזיקה מימי הביניים ועד ימינו אנו: היסטוריה של הצורות המוזיקליות, המלחינים הגדולים, זרמים וצורות מחשבה, והכרה של הרפרטואר – ספרות המוזיקה. "זה קורס שמאוד אהבתי ולימדתי שנים". נוסף לכך לימד באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. אומנם, האקדמיה מכשירה בעיקר תלמידי נגינה, אך ניתנים בה גם לימודי מוזיקולוגיה ותיאוריה מוזיקלית.

תחום חשוב נוסף שעסק בו היה המוזיקה האומנותית הישראלית. במסגרת זו לימד וכתב ספרים ומחקרים. "רציתי לחקור את המוזיקה הישראלית, שהייתה מאוד מוזנחת". בברכתו של פרופ' אמנון שילוח, בעבר ראש המחלקה למוזיקולוגיה, החל ללמד קורס בתחום זה. בהמשך, במסגרת הוצאת כרמל, הוציא חמש מונוגרפיות על מלחינים ישראלים: פאול בן־חיים, אלכסנדר אוריה בוסקוביץ, יחזקאל בראון, צבי אבני ויוסף טל (בדפוס), מגדולי המלחינים בארץ, ומי שהקים את החוג למוזיקולוגיה.

בחמש־עשרה השנים האחרונות, אף שהוא בגמלאות, פרופ' הירשברג מוסיף לחקור ולכתוב ספרים. נוסף לכך הוא מלמד קורס רשות על האופרה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. "זה קורס שאני מאוד אוהב", הוא מסכם, "הסטודנטים לרפואה נהדרים. אני לוקח אותם לאופרה ויש מהם שחווים את זה בפעם הראשונה".