מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

יהודה הראל

share
שתפו עמוד:
יהודה הראל

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ח בתחום עלייה, קליטה וקיבוץ גלויות.

יהודה הראל הוא אבי ההתיישבות הישראלית בגולן, אשר ציינה בשנה החולפת יובל להיווסדה. ההתיישבות בגולן, אחד ממפעלי הציונות המפוארים ביותר, מרימה תרומה עצומה למדינת ישראל בעיצוב גבולה, בביטחונה, ובחדשנות חברתית, חינוכית וכלכלית. יהודה הראל עלה עם משפחתו לגולן מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ומאז אחוזים קורותיו בקורות הגולן – בהגנה, בהתיישבות ובחקלאות. במאבקו על הגולן ובחתירתו לשינוי פני הקיבוצים בישראל הוא הקפיד תמיד על רוח מאחדת ועל שיתופי פעולה נרחבים עם כל חלקי החברה בישראל.

נימוקי השופטים

השופטת (בדימ') שרה פריש, יו"ר, מר דוד בארי, מר אבי בלשניקוב, הגב' איריס ברץ ראור, מר יפתח רון־טל

יהודה הראל, יליד 1934, היה בין ראשוני העולים לגולן לאחר מלחמת ששת הימים. הוא ייסד את קיבוץ גולן, לימים מרום גולן, אשר הוא ביתו עד היום. יהודה נבחר למזכיר הראשון של הקיבוץ, ושימש בתפקיד הזה שוב בשנים הבאות – בין היתר בשנות מלחמת יום הכיפורים.

כאב לילדים הביא לקיבוץ מרום גולן קבוצת משפחות עם ילדים וייסד את בית הספר בקיבוץ.

ב-1968 הקים יהודה את ועד יישובי רמת הגולן, והיה יושב ראש הוועד הראשון. עיקר פעילותו של הוועד הייתה ייזום ודחיפה של הקמת יישובים חדשים בגולן ופיתוח חבל ארץ זה במגוון היבטים.

יהודה הראל היה מעורב אישית בשנים הראשונות בהקמת יישובים רבים בגולן, שחלקם אף החלו את דרכם בהכשרה בקיבוצו, מרום גולן. במקביל, הוא יזם את הקמת מפעל הטוף של קיבוצו, והיה המשווק שלו, לצד פעילותו הציבורית.

יהודה הוביל יחד עם ועד יישובי הגולן והעומד בראשו את המאבק להחלת החוק הישראלי בגולן. מאבקו היה להצלחה: בשנת 1981 חוקק חוק הגולן, שבעקבותיו הוחל החוק הישראלי על חבל ארץ זה.

נוסף על פעילותו בהנהגת הגולן, יהודה הוביל תהליכי שינוי מהפכניים בתנועה הקיבוצית והנהיג אותם. התהליכים שהוא יזם, ושעליהם כתב בספריו, הביאו לשינוי מהותי בדרכו של הקיבוץ, להתאמתו לימינו ולחזרתו להיות אבן שואבת הן לבנים ממשיכים והן למשפחות חדשות רבות מן העיר ומן ההתיישבות.

במסגרת המאבק שהחל בשנות התשעים נגד הנסיגה מהגולן, בהובלת יהודה הראל עם ועד יישובי רמת הגולן, הקים יהודה את התנועה "רמה לישראל". אחר כך הקים את תנועת "הדרך השלישית" ויזם את הפיכתה למפלגה. המפלגה הצליחה להיבחר לכנסת והראל כיהן מטעמה לחבר כנסת. בתקופה זו יזם את שריון חוק הגולן.

החל משנת 2001 ועד שנת 2016 הוביל יהודה הראל את היחידה האסטרטגית של הגולן. הוא הנהיג מטעמה יוזמות רבות בתחום הרחבת היישובים, מיתוג הגולן, השכלה גבוהה, חינוך, הכנסת היי־טק לכפרים הדרוזיים ועוד תחומים רבים ומגוונים.

יהודה הראל הוא אבי ההתיישבות הישראלית בגולן, אחד ממפעלי ההתיישבות המפוארים ביותר בישראל. הוא עלה לרמת הגולן מיד לאחר מלחמת ששת הימים, היה ממקימי קיבוץ מרום גולן ושותף פעיל בהקמת רבים מיישובי הגולן. הראל הוא איש חזון ומעשה אשר הפך את רמת הגולן משדה בזלת וקרב לאזור שוקק חיים, מקום של עשייה חקלאית וציונית לתפארת.

לאור כל האמור ראתה הוועדה בפועלו של מר יהודה הראל עשייה משמעותית בעלת השפעה בהתיישבות הארץ, ומצאה אותו ראוי לקבלת פרס ישראל לשנת תשע"ח בתחום החקלאות וההתיישבות.

קורות חיים

יהודה הראל הוא אבי ההתיישבות הישראלית בגולן, אשר ציינה בשנה החולפת יובל להיווסדה. ההתיישבות בגולן, אחד ממפעלי הציונות המפוארים ביותר, מרימה תרומה עצומה למדינת ישראל בעיצוב גבולה, בביטחונה, ובחדשנות חברתית, חינוכית וכלכלית. יהודה הראל עלה עם משפחתו לגולן מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ומאז אחוזים קורותיו בקורות הגולן – בהגנה, בהתיישבות ובחקלאות. במאבקו על הגולן ובחתירתו לשינוי פני הקיבוצים בישראל הוא הקפיד תמיד על רוח מאחדת ועל שיתופי פעולה נרחבים עם כל חלקי החברה בישראל.

יהודה הראל מתגורר בקיבוץ מרום גולן, נשוי לציפקה, אב לארנון, איילת, הגר, אמיר ורֹתם וסב ל־17 נכדים.

השכלה

1955 הקורס החצי שנתי של הקיבוץ המאוחד באפעל
1965–1967 לימודי תואר ראשון בהיסטוריה, אוניברסיטת תל אביב
1969–1972 לימודי תואר שני בהיסטוריה וכתיבת דוקטורט (לא הוגש), אוניברסיטת תל אביב

ציוני דרך עיקריים בפעילותו

1954 התיישבות בקיבוץ מנרה, על גבול לבנון
1955–1958 מדריך בתנועת המחנות העולים
1961–1963 רכז הדרכה בתנועת המחנות העולים
1963–1965 מזכיר קיבוץ מנרה
1967 ייסוד הקיבוץ גולן (לימים מרום גולן) ותחילת ההתיישבות בגולן
1967–1969 מזכיר הקיבוץ מרום גולן
1968 ייסוד ועד יישובי הגולן
1973–1974 מזכיר הקיבוץ מרום גולן במלחמת יום הכיפורים
1974 מנהיג המאבק נגד הנסיגה מהקו הסגול בהסכם הפרדת הכוחות עם סוריה
1974–1980 שותף ומוביל בהקמת קצרין ויישובים רבים בגולן
1979–1981 מוביל המהלך הציבורי שהביא לחקיקת חוק הגולן
1979–1982 ממנהיגי התנועה לעצירת הנסיגה מסיני
1976–1984 משווק טוף הגולן
1982–1984 עובד לצד יצחק רבין
1985 מארגן הוועידה הראשונה של התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"ם)
1985–1992 מוביל תהליכי השינוי בקיבוץ ובתנועה הקיבוצית
1986–1988 מנהל "יד טבנקין"
1988 מתמודד על תפקיד מזכ"ל התק"ם
1988–1993 מייסד ומנהל "וקטור" – חברה להובלת שינוי בקיבוצים
1992–2000 מראשי המאבק נגד הנסיגה מהגולן – "העם עם הגולן"
1994 מנהיג את שביתת הרעב בגמלא נגד הנסיגה מהגולן
1994–1996 מייסד ויושב ראש תנועת הדרך השלישית, מוביל להפיכתה למפלגה
1996–1999 חבר כנסת מטעם מפלגת הדרך השלישית
1999 מחוקק את "שריון חוק רמת הגולן"
2000–2014 מוביל המהלך לחקיקת חוק יסוד משאל עם
2001–2016 יושב ראש חבר הנאמנים של מכללת "אוהלו"
ראש היחידה האסטרטגית של הגולן – מוביל תהליכים בנושאי חינוך, חקלאות, מיתוג הגולן ועוד
2016 מקבל פרס "עוז לציון"

מפעל חיים

יהודה הראל נולד ב־1934 בברלין לאימו רחל אורבך (לבית ונדנברג) ולאביו זאב אורבך, חברי קיבוץ גבעת ברנר, בעת שהיו בשליחות חינוכית של התנועה. בהיותו בן שנתיים התייתם יהודה מאביו. אימו שבה עימו לארץ, לקיבוץ גבעת ברנר, ונישאה לד"ר אריה הראל, ממייסדי חיל הרפואה וממקימי בית החולים איכילוב. במלחמת העולם השנייה שירת אריה הראל כקצין רפואה בצבא הבריטי ונשלח עם אשתו וילדיו לדמשק; "הסתובבתי וטיילתי בדמשק כל היום", נזכר יהודה.

לאחר שובם ארצה התגוררה המשפחה בחולון, שם נשלח לבית חינוך לילדי עובדים. אחר כך עברה המשפחה לתל אביב, שם למד יהודה למד בבית החינוך לילדי עובדים בצפון ובתיכון ד'. בשנת 1953 התגייס לנח"ל ושירת בצבא בתפקיד חבלן ומדריך בקורס חבלה. בין היתר עסק בפינוי מוקשים בפיקוד צפון. לאחר תום תקופת השירות התיישב, כחבר גרעין, בקיבוץ הצעיר מנרה שבגליל העליון, שם עבד בבריכות הדגים וכיהן בגיל צעיר מאוד כמזכיר הקיבוץ. נוסף על אלה הדריך בתנועת המחנות העולים, שם פגש בשנת 1956 את ציפקה לבית דודסון, שעימה התחתן בשנת 1959. ברבות השנים נולדו להם חמישה ילדים.

מיד לאחר מלחמת ששת הימים היה יהודה בין ראשוני היוזמים של ההתיישבות בשטחים ששוחררו במלחמה. "בעשור שלפני המלחמה לא הוקמו יישובים חדשים בארץ", הוא מסביר. "המוטיבציה שלי הייתה חידוש ההתיישבות בכל השטחים ששוחררו ב־1967 בהתיישבות קיבוצית". החלטתו לעלות לגולן קטעה את לימודי ההיסטוריה שלו באוניברסיטת תל אביב, שם כבר התקבל למסלול ישיר לדוקטורט. "המורה שלי צבי יעבץ אמר: יהודה בחר לעשות היסטוריה במקום ללמוד היסטוריה", הוא מספר.

בן 33, נשוי ואב לשלושה, היה יהודה בין ראשוני העולים לגולן. "בשלב הראשון הוגדרנו קבוצה לאיסוף בקר נטוש ברמת הגולן מטעם פיקוד הצפון", הוא נזכר, "הקצו לנו מקום במחנה סורי נטוש בעליקה. וזה היישוב הראשון שהוקם אחרי מלחמת ששת הימים". הקבוצה גדלה ועד מהרה לא היה עוד מקום במחנה, ולכן עברו לעיר הסורית הנטושה קוניטרה, שם ישבו כמעט חמש שנים. "זו הייתה שכונה של קצינים סורים, עשרים וארבעה בתים". ההתיישבות בקוניטרה, בה הצטופפו שלוש משפחות בכל בית, הייתה למעשה הנקודה הזמנית של קיבוץ גולן, לימים מרום גולן. היום ניצב הקיבוץ בנקודת הקבע שלו, כשני קילומטרים מקוניטרה.

עם תחילת ההתיישבות נבחר יהודה למזכיר הראשון של הקיבוץ, תפקיד שמילא שוב שנים אחדות לאחר מכן, בתקופה הקשה של מלחמת יום הכיפורים. יהודה היה ונותר המנהיג הבלתי מעורער והבלתי מוכתר, הן של קיבוצו והן של ההתיישבות בגולן, אף שבדרך כלל לא נשא בשום תפקיד רשמי. ב־1968 הקים יהודה את ועד יישובי הגולן והנהיג אותו, רוב השנים ללא כל תואר ומשרה, ולעיתים כאשר אחרים נושאים בתואר יושב ראש והוא מלווה וחונך אותם. ועד יישובי הגולן, שבו מכהן נציג אחד מכל יישוב, מייצג את תושבי הגולן מול גורמי הממשל למיניהם ופועל לפיתוח הגולן במגוון היבטים.

החל משנת 1970 סבלה ההתיישבות בגולן מהפגזות רצופות של תותחים כבדים; "הילדים גדלו במקלט, היו לנו נפגעים וחבר אחד נהרג", מספר הראל. במלחמת יום הכיפורים התקבלה הוראה לפנות את האזרחים מהגולן. רק כאשר היה ברור שאין לצבא עוד אפשרות להגן על התושבים הסכימה ההנהגה לפנות את הנשים והילדים; רוב הגברים גויסו ליחידותיהם במלחמה. לאחר תקופת המשבר הקשה של פינוי היישובים הוביל יהודה את חזרת היישובים למקומם ועשה רבות למען תנופת הפיתוח של הגולן; "היה צריך לבנות את הקיבוץ מחדש", הוא נזכר. על אף טראומת הפינוי ואובדן החברים במלחמה, הנהיג יהודה את מרום גולן ואת יישובי הגולן קדימה – להכפלת ההתיישבות בגולן, ליישוב מרכז הגולן ולהקמת קצרין.

לאחר המלחמה הוביל יהודה לראשונה את המאבק של ועד יישובי הגולן נגד נסיגה מהקו הסגול במסגרת הסדר הפרדת הכוחות עם סוריה. "בהסכם הפסקת האש עם המצרים ישראל ויתרה על שליש מסיני, והסורים חשבו שמגיע להם אותו הדבר. הם דרשו שישראל תיסוג לפחות עד המצוק", מסביר הראל. במקביל למשא ומתן שניהלה המדינה עם סוריה בתיווכו של הנרי קיסנג'ר יצא הוועד למאבק בלתי מתפשר על השארת הגולן בידי ישראל. בכל המאבקים נקט הוועד בהנהגת יהודה בגישה מאחדת, תוך הקפדה על השאיפה לקונצנזוס: "השיטה הייתה לדבר במילים רכות, לא להתקיף התקפות אישיות", הוא מסביר. באותם ימים היה יהודה מעורב גם בהקמת גוש אמונים, התנועה ששאפה לחדש את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.

לאחר ההחלטה על עקירת יישובי סיני, הוביל יהודה, לצד יושב ראש ועד יישובי הגולן, את המאבק למען החלת הריבונות הישראלית על הגולן. מאבק זה נחל הצלחה, וב־1981 התקבל חוק הגולן; "זה היה מאבק גדול מאוד, החתמנו מיליון איש". באותן שנים היה יהודה ממייסדי התנועה לעצירת הנסיגה מסיני, ואף שהה עם משפחתו במושב שדות בתקופה שקדמה לפינוי.

באמצע שנות ה־80 קיבל עליו יהודה לארגן את ועידת היסוד של התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"ם). במהלך ההכנות למד על המשבר העמוק שבו מצויה התנועה, ויזם רעיונות יצירתיים לשינוי מהותי בקיבוץ ובתנועה, תחת הכותרת "הקיבוץ החדש". בסיום התהליך הקים את חברת "וקטור" לליווי הקיבוצים בתהליכי השינוי על פי המודל שעיצב, ולימים אף כתב ספר על הנושא ("להפריט").

בשנות ה־90 התמסר יהודה למאבק נגד הנסיגה מהגולן, בעת המשא ומתן להסדר עם סוריה, לצד יושב ראש ועד יישובי הגולן וראשי המועצות. הוא היה ממעצבי הדרך של המאבק – מאבק דמוקרטי, יצירתי ונחוש. כחלק מן המאבק הקים יהודה את תנועת "רמה לישראל" ואחר כך את תנועת "הדרך השלישית", במסגרתה אף נבחר לכנסת ישראל. יהודה כיהן בשורה של ועדות בכנסת, שבהן קידם יוזמות בתחומים חברתיים, כלכליים ומדיניים.

לאחר שירותו בכנסת והמאבק על הגולן עמד במשך שנים בראש היחידה האסטרטגית של הגולן. הוא פרסם שלושה ספרים ולמעלה ממאה מאמרים בעיתונות והוא מעורב עד היום בנושאים רבים בגולן ובגליל המזרחי, בהם הקמת אוניברסיטה, מיתוג הפריפריה, הכנסת תעשיית היי־טק לכפרים הדרוזיים והובלת תהליכי צמיחה ושינוי בקיבוצו, מרום גולן. כיום הוא פעיל בהתנעתן ויישומן של שיטות חינוך חדשניות: הוא יזם גישה חדשה לחינוך, שבה הלימוד נעשה באופן אקטיבי ולא בהוראה פסיבית, בקבוצות דיון ערות ומתוך עידוד להבעת עניין אישי בנלמד. השיטה מיושמת היום בבית הספר התיכון ברמת הגולן ולומדים בה כארבע מאות תלמידים.

יהודה הראל הנהיג בחייו שורה של מאבקים ויוזמות, והוביל במדינה בכלל ובקיבוצים בפרט מהפכות של ממש. את כל אלה עשה תמיד ברוח מאחדת ותוך חתירה מתמדת להסכמה רחבה; "לא נכנסתי למלחמה עם אף אחד אף פעם", הוא מסכם, "אני יודע שבמלחמות אין מנצחים".

    • הסוציאליזם של טבנקין, תל אביב 1972
    • הקיבוץ החדש, ירושלים 1993
    • להפריט: פרדה מהמאה העשרים, מבט מחצר הקיבוץ, ירושלים 2010
    • סדרת מאמרים "מאחורי הסיבוב", בעיתון "קיבוץ" – 1986–1989