מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

ליה ון-ליר

share
שתפו עמוד:
ליה ון-ליר

על הזוכה

מקבלת פרס ישראל לשנת תשס"ד בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

ליה ון-ליר – שהקדישה יותר ממחצית חייה לקידום אמנות הקולנוע בישראל ופעלה בדרכים מגוונות כדי לחשוף בארץ את הקולנוע כאמנות השביעית תוך שימת דגש מיוחד על יצירת הקולנוע בישראל ועל שימור ואיסוף של קולנוע יהודי וישראלי במאה ה-20 – נולדה בבסרביה שברומניה בשנת 1924, ועלתה לארץ ב-1940.

נימוקי השופטים

השופטת בדימוס שרה פריש, יו"ר, מר אבנר שלו, פרופ' יוסף תמיר

הגברת ליה ון ליר הקדישה חלק חשוב מחייה לקידום תרבות הקולנוע בישראל. מתוך ידיעה רחבה של היצירה הקולנועית והכרה עמוקה בערכה של אמנות הקולנוע המתפתחת במאה העשרים היא היטיבה להבין את הצורך להציג קולנוע איכותי בפני לאזרחי מדינת ישראל.

מאז ראשית שנות החמישים היא פעלה בדבקות כדי לחשוף ולהציג קולנוע איכותי וכדי לאסוף ולשמור את מיטב היצירה הקולנועית. בכך פעלה לעיצוב ההכרה בקולנוע כתחום יצירה אמנותית ולקידום היצירה הקולנועית בישראל.

ליה ון ליר הייתה חלוצה בהקמה של מועדון הסרט הטוב, שהתפתח במרוצת השנים לרשת מועדונים ארציים שמהם צמחו בשנות השבעים הסינמטקים בחיפה, בתל אביב ובירושלים והציבו לעצמם את הייעוד להציג ולחשוף לפני הקהל הרחב את מיטב היצירה הקולנועית.

שנים אחדות לאחר פתיחת מועדון הסרט הטוב חנכה ליה ון ליר את "הארכיון הישראלי לסרטים" מתוך מחשבה מרחיקת ראות שפעולות הסינמטקים והחינוך להכרת הקולנוע כאמנות צריכים להתבסס על אוסף גדול וזמין של יצירה קולנועית. ליה פיתחה והרחיבה את קשריו הבינלאומיים של הארכיון, והוא מכיל כיום אוסף של עשרות אלפי סרטים מרחבי העולם ואוסף מקיף של היצירה הקולנועית בישראל, כמו יומני "כרמל" של נתן אקסלרוד, סרטי "מולדת" של ירושלים סגל וסרטים ראשונים רבים אחרים.

גולת הכותרת של מפעליה של ליה ון ליר הוא הסינמטק בירושלים שבניינו החדש נחנך ב-1981, והוקמו בו ספרייה עשירה ומוזיאון לתולדות הראינוע והקולנוע, והוא הפך למרכז תרבות שוקק חיים בירושלים ומנוף להפצת תרבות הקולנוע האיכותי בישראל.

בשנות השמונים ייסדה ליה את פסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים. הפסטיבל הציג מאות סרטים איכותיים חדשים מכל רחבי העולם, העניק פרסים שונים ליוצרי הקולנוע הישראלי, זכה להכרה בינלאומית רחבה ושם את ישראל על מפת תרבות הקולנוע העולמית.

הגברת ון ליר זכתה להכרה רבה בזכות הבנתה המקצועית המעמיקה בתחום הקולנוע, והיא מסייעת לקדם את הקולנוע, הישראלי בקרב החוגים המקצועיים הבינלאומיים ברחבי העולם.

הגברת ליה ון ליר הבינה כי פיתוחה של תעשיית סרטים באיכות אמנותית ראויה מותנית בפיתוחו של קהל שוחר אמנות קולנוע ובהקמתם של מוסדות לימוד והנחלה של מקצועות הקולנוע. הסינמטק, הארכיון, הספרייה והפסטיבל שייסדה מסייעים להציג לפני קהלים מגוונים את היצירה הקולנועית האיכותית על זרמיה השונים. כל אלה תורמים לחינוך הקהל, ובעיקר הקהל הצעיר. תלמידי בתי הספר, הנחשפים לכמות גדולה של קולנוע באמצעות הטלוויזיה, קונים באמצעות מפעלה ידע והבנה המאפשרים להם לגבש תפיסת עולם של צרכנות מבוקרת, הנשענת על יכולת של ביקורת אמנותית.

על כל פעולותיה כחלוצה שפעלה בהתמדה ובחזון לפיתוח אופנים להכרה ולקידום של אמנות הקולנוע בישראל ועל מפעל חייה הוכרה ליה ון ליר כגברת הראשונה של תרבות הקולנוע בישראל.

על מפעל חייה זה ועל תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה בישראל מוענק פרס ישראל לשנת תשס"ד על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לגברת ליה ון ליר.

קורות חיים

ליה ון-ליר – שהקדישה יותר ממחצית חייה לקידום אמנות הקולנוע בישראל ופעלה בדרכים מגוונות כדי לחשוף בארץ את הקולנוע כאמנות השביעית תוך שימת דגש מיוחד על יצירת הקולנוע בישראל ועל שימור ואיסוף של קולנוע יהודי וישראלי במאה ה-20 – נולדה בבסרביה שברומניה בשנת 1924, ועלתה לארץ ב-1940.

ליה ון-ליר הייתה נשואה לווים ון-ליר, טייס מתנדב במלחמת השחרור, איש רב פעלים, שהציל 24 יהודים מידי הנאצים והיה חלוץ בתחומים רבים ומגוונים. הוא ליווה אותה כל השנים והלך לעולמו בשנת 1992.

ציוני דרך בחייה

1952 נישאה לוים ון-ליר ועברה עמו לחיפה.
1955 וים ון-ליר הקים, יחד אתה, את מועדון הסרט הטוב בחיפה.
1956 ייסוד מועדון הסרט הטוב בתל אביב ובירושלים.
1960 ייסוד ארכיון הסרטים הישראלי.
1973 ייסוד סינמטק ירושלים, סינמטק חיפה וסינמטק תל אביב.
1981 חנוכת הארכיון והסינמטק הירושלמי בבניינם החדש בגיא בן הינום.
1983 הייתה שופטת בפסטיבל קאן.
1984 ייסדה את פסטיבל הקולנוע הבינלאומי השנתי בירושלים.
1988 אירחה משלחת גדולה מרוסיה בפסטיבל השנתי בירושלים (טרם כינון קשרים דיפלומטיים).
1989 הייתה יו"ר חבר השופטים בפסטיבל הסרטים בברלין.
1990 הייתה שופטת בפסטיבל הסרטים בשיקגו.
1998 זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע.
1998 זכתה בתואר אבירת לגיון הכבוד בצרפת – מחווה לתרבות ולאמנות הישראליים.
2003 הייתה שופטת בפסטיבל הסרטים בוונציה.

הסינמטק בירושלים

הסינמטק בירושלים כולל את המחלקות ואת הפעילויות האלה:

  • הארכיון: זהו לבו של המוסד, והוא מכיל 30,000 סרטים ו-50,000 תשלילים.
    המרכז לשימור הסרט היהודי: מתוך הכרה בחשיבות הסרט כמשמר מורשת לאומית רכשה ליה כל סרט שהצליחה לאתר על נושא יהודי, וכיום מצוי במרכז האוסף הגדול ביותר בעולם בנושאים יהודיים.
  • מרכז הקולנוע הישראלי: מטרתו המרכזית היא לשמר את מורשת התרבות הסינמטית הלאומית. אחת מפעולותיו – איתור והפקדה של חומר קולנועי שצולם אי פעם בא"י. מאות קופסאות התשלילים של יומני אכסלרוד שמורות במרכז, וכן שמורים בו סרטים שצולמו על ידי האחים לומייר ב-1896, יומני חדשות מתקופת המנדט הבריטי, יומני "גבע" ו"כרמל הרצליה" וסרטים מן התקופה האחרונה.
  • וידיאוטק: זהו מרכז וידיאו הכולל כ-20,000 קלטות ותקליטורים.
  • ספריית מחקר ואיסוף: זהו מרכז המידע הגדול בישראל בנושא קולנוע, ובו ספרים, ירחונים, קטעי עיתונות, תצלומים, כרזות, תסריטים, תצלומי תפאורות, עלוני פרסומת ותווים.
  • מחלקה לחינוך: נוסף על הוראת יסודות האמנות השביעית מחלקת החינוך מציעה מגוון פעילויות לנוער ולמבוגרים. מדי שנה מתקיימים בה למעלה מ-400 ימי עיון לתלמידים וכתריסר קורסים, סמינרים וסדנאות שנתיים למבוגרים.
  • פסטיבל קולנוע בינלאומי שנתי: ראה הרחבה להלן.
  • פסטיבל קולנוע יהודי: זהו פסטיבל סרטים בינלאומי שנתי המתקיים בחג החנוכה ומציג עשרות סרטים חדשים בנושאי הוויי ומורשת יהודיים.

מפעל חיים

ליה ון-ליר נולדה בבסרביה שברומניה בשנת 1924 וגדלה בבית יהודי אירופי שוחר תרבות. הוריה ניהלו בית חם ופתוח, הרבו לארח את חבריהם ולשמוח עמם, ובמיוחד אהבו להאזין למוזיקה. ההורים עודדו את בנותיהם לרכוש השכלה בעיקר בתחומי התרבות והאמנות, וכך זכתה ליה ללמוד בחמש שפות: רומנית, רוסית, צרפתית, גרמנית ואנגלית. בקיץ 1940 שלחו אותה הוריה לארץ לבקר את אחותה, שעלתה לארץ קודם לכן, ומאז היא מתגוררת בישראל. ההורים נשארו ברומניה ונספו בשואה.

עד 1946 למדה ליה באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה למדעי הרוח. בתל אביב פגשה את וים ון-ליר, אז טייס מתנדב במח"ל (מתנדבים מחוץ לארץ), מנהל חברת "כימאוויר" וחובב קולנוע מושבע. את אהבתו זו הוא הנחיל לליה. הם נישאו ב-1952 ועברו לחיפה, ושם נולד לראשונה הרעיון להקים בארץ מועדוני סרט. וים וליה הרבו לטייל בעולם, צפו בסרטים רבים ו"ספגו" קולנוע. בארץ לא היה אז קולנוע איכותי. הם התחילו לרכוש עותקים של סרטי איכות ב-16 מ"מ ולהקרין אותם לפני חברים בביתם על הכרמל. הביקוש לקולנוע איכותי הלך וגבר, וכתוצאה מכך הם הקימו ב-1955 בחיפה את "מועדון הסרט הטוב", שמנה 250 חברים והציע הקרנת סרט איכות פעם בשבועיים. ב-1956 ייסדה ליה מועדוני סרטים נוספים בתל אביב ובירושלים.

במשך השנים המשיכה ליה לרכוש סרטים, וב-1960 ייסדה את "ארכיון הסרטים הישראלי" שהוכר בחלוף שנה כחבר ב"פיאפ" – הפדרציה הבינלאומית לארכיוני סרטים. ב-1973 הקימה ליה את הסינמטק בחיפה, ומאוחר יותר באותה שנה הקימה את הסינמטקים בתל אביב ובירושלים. בשנת 1974, לאחר שנים של נדודים, עברה עם בעלה להתגורר בשכונת "ימין משה" בירושלים – בבית מקסים המעיד על טעמה האמנותי המשובח.

הסינמטק בירושלים הפך עד מהרה למרכז תוסס לכל אוהבי הקולנוע, ובשנת 1981 עברו הסינמטק והארכיון לבניין חדש בגיא בין הינום וזכו מיד בתואר "הסינמטק היפה ביותר בעולם". ב-1984 ייסדה ליה בסינמטק את הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע, שהפך מאז לאירוע חשוב ויוקרתי ביותר בחיי הקולנוע הישראלי. הפסטיבל פותח לצופים חלון אל הקולנוע העולמי של השנה האחרונה ומציג את מיטבו. מוקרנים בו סרטים שאינם נמנים עם הזרם המרכזי בקולנוע העכשווי, ובהם: אוונגרד, תעודה, קלסיקה משוחזרת, אנימציה ורטרוספקטיבות רחבות-יריעה של יוצרים גדולים. חשיבותו המיוחדת היא בהקרנת סרטים שאינם מופצים בצינורות המסחריים הרגילים. אלה סרטים המביאים מראות-ארץ ומחשבות-אדם מעולמות אחרים לא מוכרים, מתוך מבנים אמנותיים שונים מהקולנוע המסחרי המוכר. הפסטיבל הוא גם גשר תרבותי בינלאומי של שלום למדינות רבות בעולם. כך, למשל, השכילה ליה להביא ב-1988 לפסטיבל משלחת גדולה מרוסיה של מפיקים, במאים ושחקנים.

הסינמטק הירושלמי וליה ון-ליר, המייסדת והמנהלת שלו, מוכרים בעולם כולו. חוקרים מהעולם נעזרים בחומרים המצויים בו, אנשי קולנוע מפורסמים מהעולם מגיעים אליו לביקורים, ועבודות של יוצרים ישראליים נחשפות בו לעיני העולם.

ב-1998 החליטה האקדמיה הישראלית לקולנוע להעניק לליה ון-ליר את "פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע" על מפעל חיים.

אחיינה של ליה, יורם מוהליבר ז"ל, שהיה לה כבן ובילה את רוב ימי נעוריו בביתה בחיפה, נהרג בתאונת גלישה אווירית – כאב שלא ירפה ממנה לעולם. בנו, אורי, קרוב ללבה של ליה ון-ליר כנכד.