מדינת ישראל, משרד החינוך
פרסי ישראל
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

ניסן נתיב

share
שתפו עמוד:
ניסן נתיב

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ח בתחום התיאטרון.

פרס ישראל בתחום התיאטרון מוענק למר ניסן נתיב, שחקן, במאי, מחנך, מורה למשחק, מייסד ומנהל של "הסטודיו למשחק" בתל-אביב ובירושלים, על תרומתו לאמנות המשחק בתיאטרון הישראלי על הצמחת דורות של אמני תיאטרון, שחקני תיאטרון של קולנוע, במאים ומורים למשחק, וכן על היותו מופת של איש תיאטרון שפועלו מלווה בתחושת שליחות ומחויבות תרבותית עמוקה. בעמידתו האיתנה נגד כל הקשיים הכלכליים והממסדיים שאיימו על פעילותו של "הסטודיו למשחק" במהלך 45 השנים מאז היווסדו לימד אותנו ניסן נתיב את חשיבות הדבקות העיקשת במטרה וההתמסרות המלאה לאמנות התיאטרון.  

נימוקי השופטים

גב' זהרירה חריפאי, יו"ר, פרופ' נורית יערי, גב' שרה ליסובסקי

פרס ישראל בתחום התיאטרון מוענק למר ניסן נתיב, שחקן, במאי, מחנך, מורה למשחק, מייסד ומנהל של "הסטודיו למשחק" בתל-אביב ובירושלים, על תרומתו לאמנות המשחק בתיאטרון הישראלי על הצמחת דורות של אמני תיאטרון, שחקני תיאטרון של קולנוע, במאים ומורים למשחק, וכן על היותו מופת של איש תיאטרון שפועלו מלווה בתחושת שליחות ומחויבות תרבותית עמוקה. בעמידתו האיתנה נגד כל הקשיים הכלכליים והממסדיים שאיימו על פעילותו של "הסטודיו למשחק" במהלך 45 השנים מאז היווסדו לימד אותנו ניסן נתיב את חשיבות הדבקות העיקשת במטרה וההתמסרות המלאה לאמנות התיאטרון.  

חייו ופועלו של ניסן נתיב שזורים בתולדות המדינה ובתולדות התיאטרון הישראלי. הוא עלה ארצה מאמסטרדם בגיל 15, הצטרף להגנה, התגייס לבריגדה והשתתף בקרבות מלחמת העולם השנייה באל-עלמין ובאיטליה. במלחמת השחרור הוא לחם כמפקד פלוגה בחיל הרגלים. ניסן נתיב למד משחק בסטודיו של "הבימה", פנטומימה אצל אטיין דקרו בפריז ובימוי בלונדון ובאמסטרדם. עם שובו ארצה חזר ל"הבימה", תחילה כשחקן ולאחר מכן כמנהל בית-הספר למשחק. הוא ביים בתיאטרון ובמשך שנים ביים גם תסכיתים ל"קול ישראל" שהשאירו את חותמם על יוצרים רבים מאנשי התיאטרון בארץ. בשנת 1963 הקים נתיב את "הסטודיו למשחק" בתל-אביב  ובשנת 1988 בירושלים, והוא מנהל אותם כיום ולצדו צוות מורים מסורים שרבים מהם היו תלמידי הסטודיו.

ניסן נתיב חינך וטיפח דורות רבים של שחקנים, במאים וכותבים מן המובילים בתיאטרון ובקולנוע הישראלי. הכשרת השחקן בסטודיו, המתאפיינת בדגש חזק על תרבות התיאטרון האירופי ועל מסורת התיאטרון הקלאסי, התגבשה לאור מקורות ההשראה והאופק התרבותי של ניסן נתיב. הוראת המשחק של ניסן נתיב מתמקדת בהבעה הגופנית של השחקן. כתלמידו של הפנטומימאי אטיין דקרו הוא מוביל את תלמידיו לחקר וללימוד של אופני ההבעה הפיזית והצורנית של הגוף האנושי בתיאטרון בלי לפגוע בחשיבותה של המילה.

מתלמידיו נתיב דורש עצמאות מחשבתית, חתירה בלתי נלאית לתיאטרון איכותי ומחויבות "ללכת נגד הזרם" ו"לצאת החוצה ולשנות את העולם". בוגרי הסטודיו, אמנים מוכשרים, סקרנים, חדשנים ומקוריים, הופכים לשחקנים מובילים בתיאטרון הממוסד, ורבים מהם פונים ליצירה עצמית או מתארגנים בהפקות מקצועיות עצמאיות המאתגרות את שפת התיאטרון המקומי.

מבין תלמידיו הבולטים הקים נתיב דור חדש של מורים לתיאטרון, והוריש להם את אהבתו חסרת הפשרות לאמנות התיאטרון, את המחויבות לתיאטרון איכותי ואת תחושת השליחות המקופלת במקצוע ההוראה. מורים אלה ממשיכים ללמד במסגרת הסטודיו ובמסגרות אחרות.

תרומתו רבת השנים של ניסן נתיב מורגשת בכל תחומי התיאטרון בארץ. ללא ליאות הוא מזכיר לתלמידיו, אמני התיאטרון הצעירים, את עקרונות היסוד של אמנותם המפגישה מדי ערב שחקנים וקהל, בדיון ומציאות, עבר והווה, מתוך מחויבות לליבון ההווה באמצעות חוויה אסתטית משמעותית.

על כל אלה מצאה ועדת השופטות את מר ניסן נתיב ראוי לפרס ישראל בתחום התיאטרון לשנת תשס"ח. 

קורות חיים

ניסן נתיב – המייסד והמנהל של הסטודיו למשחק ניסן נתיב – הוא מעמודי התווך של התיאטרון בישראל. בית הספר למשחק שהוא ייסד לפני 45 שנים ושהוא מנהל מאז הפך לאחד המוסדות המובילים בתחום, ומאות בוגריו ממלאים תפקידי מפתח בתיאטראות בישראל ובתחומים אחרים של העשייה הבימתית.

ניסן נתיב הלך לעולמו ביום ראשון, ט"ו בניסן תשס"ח, 20.4.2008, שבועות מספר אחרי שנבחר לחתן פרס ישראל בתיאטרון לשנת תשס"ח.

לימודים ותחנות מקצועיות

1941–1942 לימודים בבית הספר למשחק של תיאטרון "הבימה" (הסטודיה)
1941-2 ו-1946-8 הופעות בלהקת "הצעירים" של קלמן גלעד
1952-1949 לימודים אצל הפנטומימאי אטיין דקרו בפריז והופעות עם להקתו ברחבי העולם
1955-1954 לימודי בימוי, בית הספר "גילדהול" למוזיקה ולדרמה, לונדון, בריטניה
1957-1956 מנהל בית הספר למשחק, תיאטרון "הבימה"
1960 השתלמות בבימוי טלוויזיה, ערוץ הטלוויזיה ואר"א, הולנד
מ-1957 ביום הופעות והצגות בתיאטראות שונים בארץ ותסכיתים ב"קול ישראל" והשתתפות בסרטים

הסטודיו למשחק ניסן נתיב – ציוני דרך

1963 ניסן נתיב מקים את הסטודיו במרתף קטן ברחוב ריינס בתל אביב.
1967 "תיאטרון הסטודיו" מתפזר בשל מלחמת-ששת-הימים ומגויס להופעות לפני חיילים.
מ-1968 בית הספר פועל במפוזר בין כיתות בית הספר היסודי "נורדאו", צריף ברחוב ביאליק, מחסן ברמת גן וביתו הפרטי של נתיב.
1976 הכנסת דנה בתמיכה ציבורית לבית הספר ובמימונו.
1986 נפתח בית הספר הירושלמי למשחק בהזמנת ראש העירייה טדי קולק.
1994 בית הספר בתל אביב עובר למשכנו הנוכחי, ברחוב הרצל 158.

הסטודיו למשחק ניסן נתיב – הפקות בולטות

מקום ראשון בפסטיבלים בין-לאומיים לתיאטרון סטודנטים

1968 עין ביד, פסטיבל "אינטרדרמה", ברלין, גרמניה
1991 נעורי ורדה'לה, פסטיבל "ארנה 91", ארלנגן, גרמניה

הפקות שאומצו בתיאטרון ציבורי ומסחרי

1984 כולם היו בניי חוץ מנעמי, תיאטרון בית לסין1986 שחור היה הלילה, תיאטרון בית לסין
1988 חלום ליל קיץ, בימת צוותא
1990 האבן והשושנים, תיאטרון הקאמרי
1992 אני, יודה ואחותו של הרמטכ"ל, טדי הפקות וצוותא
1994 אל תיגעו בסבתא, שטראוס הפקות
1995 שדוכין, תיאטרון גאריק
1996 מהומות בקיוג'ה, תיאטרון מקסים
2007 צינורות, תיאטרון החאן

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

1985 פרס "כינור דוד" (של משרד החינוך) לסטודיו למשחק
1992 פרס תל אביב לאמנויות הבמה ע"ש משה הלוי לניסן נתיב
1999 פרס מפעל חיים לניסן נתיב מטעם האקדמיה הישראלית לתיאטרון

מפעל חיים

ניסן נתיב (נוטוביץ') נולד באמסטרדם ב-1922, בן לאב תעשיין ולאם עקרת בית שמוצאם במזרח אירופה. האש הציונית ניצתה בלבו כבר בילדות המוקדמת, כשראה שיירות גמלים מובילות שקי זיפזיף בסרט של הקרן-הקיימת-לישראל על הארץ והחליט שעליו להגיע לשם. בגיל צעיר נחשף גם לאהבת התיאטרון. "בנסיבות אחרות אני חושב שאבי היה הופך לשחקן", הוא אומר. "אף פעם לא היה אפשר לדעת אם הוא מדבר ברצינות או משחק". הוריו של ניסן הספיקו לצפות בהצגות של תיאטרון "הבימה" בעת נדודיהם באירופה, והגו ביראת כבוד את שמות השחקנים מארץ הקודש.

עם התקדרותם של ענני המלחמה מעל אירופה נעתרו הוריו של נתיב להפצרותיו העיקשות והתירו לו לעלות ארצה ב"עליית הנוער". ב-1939 בא לארץ ונקלט בקיבוץ משמרות. הוא התיידד עם הבימאי קלמן גלעד, שבא לביים הצגה של הקיבוץ, והמשיך לנסוע אליו לשיעורי משחק. בתיווכו של גלעד התקבל ללמוד בסטודיה של תיאטרון "הבימה", מושא כיסופיו מילדות.

בראשית שנות ה-40, בצל השמועות על גורלם של יהודי אירופה וניתוק הקשר עם הוריו, התגייס נתיב לצבא הבריטי. הוא שירת בחיל הרגלים, ובהמשך צורף לבריגדה היהודית ולחם במצרים ובאיטליה. שם התברר לו כי בזכות מסמכים מזויפים שהשיגו הוריו מקרוב משפחה הם היו בין יהודי הולנד האחרונים שנשלחו למחנות והצליחו לשרוד במחנה ברגן-בלזן עד לשחרורם.

לאחר סיום המלחמה שב נתיב ארצה והצטרף ללהקת "הצעירים" שהקים גלעד. אלא שרוחות המלחמה שוב החלו מנשבות, ונתיב התגייס ל"הגנה" (והמשיך בצה"ל, עם קום המדינה), היה מפקד פלוגה ולחם עם חייליו בקרבות שונים וסיים קורס מפקדי גדודים כאיש מילואים. לאחר המלחמה יצא לבקר את הוריו בהולנד, ופגש שם את אמן הפנטומימה הנודע אטיין דקרו. הוא נסע ללמוד עמו בפריז והצטרף ללהקתו. "ב'הבימה' למדתי שהתפקיד העיקרי של שחקן הוא לדבר", הוא נזכר. "בפנטומימה למדתי לעבוד עם הגוף, אם כי לקח לי זמן לשלב את הדברים".

עם שובו ארצה קיבץ סביבו חבורת שחקנים ותכנן להקים עמם ועם קבוצה דומה של ידידו נסים אלוני תיאטרון עברי בפריז. כדי להגשים את החלום הם החליטו לצאת ללימודים באירופה. נתיב פנה לבית הספר "גילדהול" בלונדון, ובתוך שנה וחצי השלים שלוש שנים של לימודי בימוי. כשהתיאטרון בפריז לא הוקם, שב נתיב ארצה, התקבל ל"הבימה" ומונה לנהל את בית הספר למשחק. כעבור זמן קצר פרש, בעיקר משום שלא קיבל די חופש ועצמאות.

נתיב התחיל לביים בתיאטראות שונים, אבל חש שיש פער בינו לבין השחקנים והחליט לחנך בעצמו דור של שחקנים. הוא הקים עם חבר קבוצת שחקנים שתהיה בסיס לתיאטרון. החבר פרש, אבל התלמידים המשיכו לזרום לקבוצה וחולקו לרמות, וכך נולד למעשה בית הספר למשחק. התיאטרון שצמח ממנו הפסיק את פעילותו לאחר שרוב אנשיו, בהם נתיב עצמו, גויסו למילואים במלחמת-ששת-הימים. בשנים הבאות התמסד בית הספר בהדרגה, והיה לאחד ממוסדות הלימוד החשובים בתחום.

בעשרות שנות פעילותו העמיד נתיב מאות בוגרים. רובם עובדים בתיאטרון, בתחומי המשחק, הבימוי, הניהול והמקצועות הנלווים, ורבים אחרים השתלבו גם בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע. רמתו האמנותית הגבוהה של בית הספר משכה אליו לא רק תלמידים מצוינים אלא גם את הטובים שבכוחות ההוראה והבימוי בישראל ובעולם. ב-1986 נענה נתיב לבקשתו של ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, ופתח בית ספר למשחק גם בבירה.

נתיב מקפיד מאוד על עבודה אישית עם כל סטודנט, ולכן אינו מקבל יותר מ-15 תלמידים במחזור שנתי בכל סטודיו, על אף הביקוש הרב. "אני רוצה לראות פנים, לא ראשים", הוא מדגיש, "להכיר אותם היטב ושהם יכירו אותנו". עד היום, כשהוא בן יותר מ-85 ומעסיק עשרות חברי סגל, נתיב ממשיך להעביר באופן אישי שיעורים ולבחון בעצמו את התלמידים ואת המועמדים. "התהליך של עבודה עם שחקנים צעירים הוא מרתק, ולראות אותם לומדים ומתקדמים זה סיפוק עצום. נוסף על כך, בכל פעם שאני עובד על מחזה עם תלמידים חדשים, אני לומד עליו דברים חדשים ומגלה בו זוויות לא מוכרות".

נתיב משוכנע שישראל יכולה לפתח תיאטרון מוביל ברמה העולמית. "יש לנו כאן בסיס לתיאטרון נפלא – המון שחקנים מצוינים. הבעיות הן בתחום הניהול ובתהליכי ההתמסחרות של הענף, אבל התיאטרון תמיד מתגבר בסופו של דבר, והוא יתגבר גם על זה".