מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' טוביה ריבנר

share
שתפו עמוד:
פרופ' טוביה ריבנר

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ח בתחום ספרות ושירה עברית – יצירה ותרגום.

טוביה ריבנר – משורר, מתרגם ופרופסור לספרות – הוא מחשובי המשוררים העבריים. בשירתו הוא מתמודד בדרך אישית וייחודית עם ייסורי האבדן של היחיד, עם האסון של שואת היהודים ועם קשייו של המהגר בעל שתי המולדות. שירתו מתחדשת ומחדשת, אך יונקת מן התרבות העברית ומהמסורת המרכז אירופית. ספריו ראו אור גם בגרמניה, בשוודיה ובסלובקיה. תרגומיו מגרמנית הרחיבו את אופקיו של הקורא הישראלי, ותרגומיו לגרמנית – במיוחד של כתבי ש"י עגנון – קידמו את הספרות הישראלית בעולם.

נימוקי השופטים

פרופ' נסים קלדרון, פרופ' דן לאור, פרופ' אבידוב ליפסקר, פרופ' חיה שחם

טוביה ריבנר הוא מבכירי המשוררים העבריים שהחלו את כתיבתם בשנות החמישים של המאה העשרים. שירתו כבשה לה נתיב משלה, קשובה אל קולו הסגולי של המשורר כמו גם אל קולות רחוקים שלא מכאן.

שירת טוביה ריבנר מתמודדת עם הנושאים הגדולים של ההיסטוריה היהודית בזמן החדש, ובראשם – מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה. חוויית האבדן המשפחתי בעקבות המלחמה הולידה בשיריו של ריבנר התבוננויות ותובנות אישיות מאוד, שהן בה-בעת גם אוניברסאליות (כדוגמת השירים על האב, האם והאחות הקטנה). המציאות הנרמזת בשירים – כאוטית ומפורקת ככל שתהיה – מורכבת ומשוחזרת בהם מחדש ביד אמן היודעת איפוק, חיסכון וליטוש.

שירתו של ריבנר נטועה בשני נופים עיקריים – נופי אירופה ונופי הארץ. היא מגלמת מבחינה זאת את "כאב שתי המולדות", בלשונה של לאה גולדברג, ואת המתח הבלתי-פתור ביניהן, כפי שאנו קוראים בשיר המוקדם "בין אלה ההרים": "בֵּין אֵלֶּה הֶהָרִים וְאֵלֶּה הָרוּחוֹת,/ בְּחוֹף הַיָּם הַזֶּה שְׂפָתַי הַמְּלוּחוֹת/ תִּנְשֹׁמְנָה, פְּשׂוּקוֹת, רֵיחוֹ שֶׁל יַעַר/ אָפֵל וָזָר בְּאֵלֶם-פְּלִיאוֹתָיו./ בְּיַרְקוּתוֹ אֶטְבֹּל בּעֵינֵי-נַעַר/ וְעַל מִצְחִי עוֹדוֹ חָרוּת הַתָּו/ אֲשֶׁר יִפְתַח בְּבוֹא הָעֵת הַשַׁעַר,/ שָׁם יַקִּירַי כֻּלָּם כְּנוּסִים יַחְדָּיו."

אחד היסודות הבולטים המאפיינים את שירתו של ריבנר בכל שלביה הוא הזיכרון המנכיח את העבר בהווה והופך לחומר גלם דומיננטי, חי ומתסיס בשירים רבים. ממילא עוסקת שירת ריבנר גם בהיבטיו השונים של הזמן מתוך מודעות חריפה לחלופיותו והכרה כי "שׁוּם דָּבָר שׁוּב אֵינֶנּוּ מַה שֶּׁהָיָה". חומרים פשוטים ובסיסיים לכאורה, כמו חילופי יום ולילה ומהלכן המחזורי של עונות השנה, משמשים בשירת ריבנר כסַמָּנים של תהליכי נפש פנימיים, עדינים ומורכבים. רבים מן השירים נוגעים ביֵש ובהעדר כחוויה קיומית נוקבת, שעם היותה פרטית מאוד היא גם אנושית כללית.

נוכחותו של המוות כנושא וכמוטיב ברבים משיריו של ריבנר אינה מאיינת, עם זאת, את תשוקת היופי, את החיפוש אחריו ואת ההכרה בקיומו גם בעולם קשה מנשוא: "לִשְׁכֹּחַ לְרֶגַע מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ מֵהַיֹּפִי הַזֶּה/ מֵהַיֹפִי הַלֹּא-יֵאָמֵן הַזֶּה/ שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנָה בְּרוּכָה עַל פָּנָיו/ וְנִצַּן הַיָּרֵחַ עוֹלֶה מִגּוּפוֹ [...] הַלַּיְלָה יוֹרֵד. אַתָּה פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ בְּלִי תֹאַר וָשֵׁם/ וְהַיֹּפִי נִבָּט מִשָּמַיִם כֻּלּוֹ מָלֵא עֵינַיִם/ חַי וְקַיָּם וְנוֹשֵׁם" ("לשכוח לרגע").

שירתו של ריבנר היא שירה מלוטשת ואינטלקטואלית, היונקת מרבדיה העתיקים של התרבות העברית בלשון ובסמלים כמו גם ממסורות התרבות האירופית, שהן גרסת הילדוּת של המשורר, ובעיקר מן השירה המרכז-אירופית ומן הציור המערבי. ספרו "פסל ומסכה" (תשמ"ב), המוקדש כולו לשירים שנכתבו בעקבות יצירות אמנות נודעות ונודעות פחות, הוא בבחינת תופעה ייחודית ומעוררת עניין בנוף השירה הישראלית.

הלשון בשירת טוביה ריבנר מצטיינת ברעננותה ובדיוקה ומתאפיינת במבע מאופק, חסכני ולעתים אירוני. בְּמקום שאפשר לרמוז אין אומרים, בְּמקום שאפשר לאותת אין רומזים, ובְמקום שאפשר לשתוק אין מאותתים.

שירת ריבנר מנהלת מערכת מורכבת של זיקות עם המציאות. השירה היא לפעמים פורקן אסתטי למועקות הקיום, אך לפעמים "הַמִּלִּים קָמוֹת עָלֶיךָ/ שָׁבוֹת וְנִכְנָסוֹת בְּךָ בְּלִי עֶדְנָה יְתֵרָה/ גוֹרְמוֹת לְךָ לִכְאֹב אֶת הַכְּאֵב שֶׁהִדְמַמְתָּ עַל הַנְּיָר". "יֵשׁ דְּבָרִים", אומר ריבנר, "שֶׁהַכְּתָב מִתְכַּוֵּץ תַּחְתָּם" ("אלשיר").

במבט לאחור על למעלה מחמישים שנות יצירה אפשר לקבוע כי שירתו של טוביה ריבנר היא שירה מרתקת, המתחדשת תדיר בתוכן ובצורה, שירה שהתמורות והמהפכים שעברה מעידים על כוחה ועל חיוניותה המתמשכת.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' טוביה ריבנר ראוי לפרס ישראל בשירה עברית לשנת תשס"ח.

קורות חיים

טוביה ריבנר – משורר, מתרגם ופרופסור לספרות – הוא מחשובי המשוררים העבריים. בשירתו הוא מתמודד בדרך אישית וייחודית עם ייסורי האבדן של היחיד, עם האסון של שואת היהודים ועם קשייו של המהגר בעל שתי המולדות. שירתו מתחדשת ומחדשת, אך יונקת מן התרבות העברית ומהמסורת המרכז אירופית.

ספריו ראו אור גם בגרמניה, בשוודיה ובסלובקיה. תרגומיו מגרמנית הרחיבו את אופקיו של הקורא הישראלי, ותרגומיו לגרמנית – במיוחד של כתבי ש"י עגנון – קידמו את הספרות הישראלית בעולם.

טוביה ריבנר מתגורר בקיבוץ מרחביה. הוא נשוי לגלילה, אב למרים, לעידן ולמורן, ויש לו שלושה נכדים ונין אחד.

ציוני דרך בחייו

1941 עולה ארצה ב"עליית הנוער"
19501963 ספרן ומורה לספרות במוסד החינוכי "מרחביה"
19631966 שליח התנועה הציונית לאוסטריה ולשווייץ
1966
1978 מרצה לספרות בסמינר התנועה הקיבוצית "אורנים", קריית טבעון
1972
1974 מרצה בכיר בחוג לספרות, אוניברסיטת תל אביב
1972
1993 מרצה ופרופסור לספרות, אוניברסיטת חיפה

חברות באקדמיות ובעמותות

  • האקדמיה הגרמנית לשפה ולספרות, דארמשטדט
  • האקדמיה למדע ולספרות, מיינץ
  • עמותת הוגו פון הופמנסתאל
  • עמותת אלזה לסקר-שילר
  • עמותת פרנץ קפקא
  • החברה האירופית לתרבות

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

  • פרס אנה פרנק, תל אביב
  • פרס ראש הממשלה, ירושלים (פעמיים)
  • פרס אקו"ם, ישראל
  • פרס ניומן, אוניברסיטת בר אילן
  • פרס ירושלים על שם אורי-צבי גרינברג
  • פרס פאול צלאן דארמשטדט, גרמניה
  • פרס ז'ינט שוקן, ברמרהאבן, גרמניה
  • פרס כריסטיאן וגנר, וורמברון, גרמניה
  • פרס שטיינברג, ציריך, שווייץ
  • פרס סמרק, בראטיסלווה, סלובקיה

מפעל חיים

"כילד טיפלתי בסנונית פצועה בבית הסבים. ניסיתי לרפאה [...] כאשר חשבתי שהצלחתי והיא החלימה, פתחתי את החלון ונתתי לה לעוף. לא זמן רב עפה. ירדה על ציבור קרשים. בא חתול ובלע אותה". דומה כי הפסקה הקצרה הזאת מתוך ספרו האוטוביוגרפי "חיים ארוכים קצרים" של המשורר טוביה ריבנר, מקפלת בתוכה את תמצית חייו. חיים של נתינה ויצירה השזורים באבדן ובשכול.

ריבנר נולד ב-1924 בבראטיסלווה שבסלובקיה למשפחה אמידה וליברלית. שגרת החיים של ילדותו נקטעה עם התקדרותם של ענני מלחמת העולם השנייה מעל אירופה והגזרות שהוטלו על היהודים. ב-1941 הוא נפרד ממשפחתו, עלה ארצה בעליית הנוער והגיע – כמעט במקרה – לקיבוץ מרחביה שבעמק יזרעאל, שבו הוא מתגורר עד היום. הוריו, אחותו ובני משפחה אחרים שנותרו מאחור נרצחו בשואה.

הוא עבד בקיבוץ בעבודות חקלאיות שונות והקים משפחה, אך גם השגרה הזאת נגדעה ב-1950, בתאונת דרכים שבה נהרגה אשתו עדה והוא נפצע פצעים קשים מאוד. לאחר שהחלים המשיך לגדל לבדו את בתם הפעוטה, מרים. בשל פציעתו לא היה יכול עוד לעבוד בחקלאות, ומכיוון שבמשק ידעו כי הוא איש ספר, הוא מונה לספרן הקיבוץ ולמורה בתיכון, אף שסיים בסלובקיה רק תשע כיתות, ומעולם לא השלים את לימודיו במסגרת פורמלית. כעבור כמה שנים הכיר את גלילה יזרעאלי, פסנתרנית שבאה להופיע בקיבוץ עם רביעייה מהתזמורת הפילהרמונית, ונישא לה. לזוג נולדו שני בנים. בשנות ה-60 יצאה המשפחה לשליחות באוסטריה ובשווייץ, ושם שימש ריבנר מזכיר התנועה הציונית. עם שובו ארצה הוא הוזמן ללמד בסמינר למורים "אורנים". בתוך כך הוזמן ללמד באוניברסיטת תל אביב, וכעבור זמן קצר מונה למרצה באוניברסיטת חיפה, ושם התקדם לדרגת פרופסור ולימד יותר מעשרים שנה, עד פרישתו לגמלאות. ב-1982 פקד את משפחתו עוד אסון. בנו הצעיר, מורן, נעלם בטיול באקוודור ולא נמצא מאז. ניסיונות החיפוש אחריו העלו חרס. בנו האחר, עידן, הוא בודהיסט בנפאל, ובתו, מרים, מתגוררת עם משפחתה באיסלנד.

לכתוב התחיל ריבנר כבר בילדותו המוקדמת - שירים, חרוזים, פרוזה קצרה. בהמלצתו של מדריך בתנועת "השומר הצעיר" בסלובקיה הוא התוודע לשירת רילקה וניסה לחקותו. "אלה היו קשקושים", הוא אומר, "תרגילי אצבעות". גם בארץ הוא המשיך לכתוב בגרמנית. "כשהייתי רועה את הצאן, הייתי מחבר את השירים בראשי, ובערב מעלה אותם על נייר". כשנודע למפקחת בעליית הנוער על הצעיר ממרחביה הכותב שירה בגרמנית, היא הפגישה אותו עם שכנהּ, המשורר ורנר קראפט, והוא הפגישו עם המשורר אריה לודוויג שטראוס. השניים הפכו מעין חונכים של ריבנר. כשהראו את שיריו לאברהם שלונסקי, אמר כי אינו מבין די גרמנית, והפנה אותו ללאה גולדברג, שהייתה במשך השנים לידידה קרובה שלו ושל משפחתו.

את שירו הראשון בעברית כתב ריבנר מיד לאחר תאונת הדרכים הקטלנית, והוא מתאר בו את כאביו. לאה גולדברג פרסמה אותו בעיתון "דבר". אחרי נשואיו החדשים הוא עבר לכתוב רק בעברית. "החלטתי שאיני יכול לחיות עוד עם הפנים לעבר, ומרגע שהתחלתי לכתוב בעברית, לא שבתי עוד אל הגרמנית".

השירה ברובה, אומר ריבנר, נובעת מתוך חסר. "יש לי מעט מאוד שירים של מצב רוח טוב. עם זה, היחס בין שירה לחיים הוא מורכב מכדי למצוא קשר ישיר. שירה היא לא חיים, היא שירה. חירותה נובעת מכך שהיא איננה יעילה לשום דבר". הוא משורר קפדן, שאינו מניח לפסוקיו עד שהוא חש כי הם שלמים. "אחרי שנים אני עוד יכול לתקן משהו", הוא אומר. "אבל כשאתה כותב אתה נמצא בתהליך של התהוות. בורא ונברא, עושה ונעשה. זה תהליך של התחדשות, של שחרור".

נוסף על ספרי שירה רבים שכתב בעברית ובגרמנית, פועלו הספרותי של ריבנר כולל תרגומים רבים של שירה ופרוזה מגרמנית ושל יצירות עבריות לגרמנית. בין השאר הוא תרגם מיצירותיו של ש"י עגנון, ותרגום "שירה" זיכה אותו בפרס החשוב ע"ש פאול צלאן. הוא גם ערך ספרים רבים, ובהם כתביה של לאה גולדברג. ריבנר הוא גם צלם מחונן, ואשתקד ראה אור ספר של תצלומיו. "כשאני מוציא לאור ספר שירה, אינני חש שמחה על כך. זו תחושה של מלאכה שנשלמה. הוצאתו של ספר התצלומים, לעומת זה, שימחה אותי מאוד. אולי משום שבצילום אין כמעט אגו ובשירה יש קצת". ובכל זאת הוא מודה: "לא יכולתי לחיות בלי שירה".

פרסומים נבחרים

    • 1957 האש באבן
    • 1961 שירים למצוא עת
    • 1967 כל עוד
    • 1968 משירי טוביה ריבנר
    • 1971 אין להשיב
    • 1977 שמש חצות
    • 1980 מונוגרפיה על לאה גולדברג
    • 1982 פסל ומסכה
    • 1990 ואל מקומות שואף – מבחר שירים
    • 1999 שירים מאוחרים
    • 2002 כמעט שיחה
    • 2004 חרוזי ילדים קלוקלים ואחרים
    • 2005 עקבות ימים: שירים 1957–2005
    • 2006 חיים ארוכים קצרים (אוטוביוגרפיה)
    • 2007 כל מה שאחר כך
    • 2007 גם זאת ראו עיני (תצלומים)
    • 1977 Tuvia Rübner: Dikter
    • 1990 Wüstenginster
    • 1995 Granatapfel
    • 1998 Rauchvögel
    • 1999 Stein will fliessen
    • 2000 Zypressenlicht
    • 2002 Pamät popola
    • 2004 Ein langes kurzes Leben: von Pressburg nach Merchavia
    • 2007 Wer hält diese Eile aus.

    ספרים שערך

    • 1959 בדרכי ספרות, אריה לודוויג שטראוס
    • 1970 ילקוט שירים, לאה גולדברג
    • 1971 לאה גולדברג: שארית חיים; כתבים מהעיזבון
    • 1973 כל שירי לאה גולדברג (שלושה כרכים)
    • 1973 כל כתבי לאה גולדברג (שבעה כרכים)
    • 1975 קולות רחוקים וקרובים, לאה גולדברג
    • 1982–1990 סדרת "טעמים", מבחר כתבי מופת לאסתטיקה
    • 1986 על החינוך האסתטי של האדם בסדרת מכתבים, פרידריך שילר
    • 1986 המניפסטים של הסוריאליזם, אנדרה ברטון
    • 1987 שיחות עם קפקא, גוסטב יאנוך
    • 1987 האסתטיקה, פלוטינוס
    • 1987 דבר־מה יהיה: מבחר שירים, פאול צלאן
    • 1987 על האמנות המודרנית, פאול קליי
    • 1988 מלסינג עד קפקא, ורנר קראפט
    • 1988 על השירה הדרמטית (מסה), ג'ון דריידן
    • 1989 בודלייר, ואלטר בנימין
    • 1989 משחק הדואנדה ותורתו, פדריקו גרסיה לורקה
    • 1992 השטן בקריית האמנים, אליעזר שטיינמן
    • 2005 עוזר רבין, למה לא תקום? והברק
    • 1990 Briefwechsel Martin Buber-Ludwig Strauss, 1913-1953
    • 1998–1999 Ludwig Strauss: Werke in 5 Bänden
  • מגרמנית לעברית

    • 1982 פרגמנטים, פרידריך שלגל
    • 1984 כתבים לאמנות ולטבע (מבחר), יוהאן ו' פון גתה
    • 1984 מאמרות, אריה לודוויג שטראוס
    • 1985 האדם והשירה, אריה לודוויג שטראוס
    • 1985 מבוא לאסתטיקה: מבחר, ז'אן פול
    • 1989 הר הרונים, אקברט בהיר השיער, לודוויג טיק
    • 2002 שירים, כריסטוף מקל
    • 2005 מלאך כנפיים שחורות, מילן ריכטר

     

    מעברית לגרמנית

    • 1964 נחש הנחושת, ט' כרמי
    • 1965 שבועת אמונים, ש"י עגנון
    • 1966 ביער ובעיר, ש"י עגנון
    • 1993 אדם בדוי, דן פגיס
    • 1998 שירה, ש"י עגנון
    • 2004 עם כניסת היום, ש"י עגנון