מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

להקת הגבעטרון

share
שתפו עמוד:
להקת הגבעטרון

על הזוכה

מקבלת פרס ישראל לשנת תשס"ז בתחום של מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

"הגבעטרון" – להקת הזמר מקיבוץ גבע שבעמק יזרעאל – היא אחד מסמליה של ארץ ישראל היפה, ורבים משיריה היו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. "הגבעטרון" היא הלהקה הוותיקה במדינה, והיא השכילה לשמר את סגנונה המיוחד והאהוב ב-59 שנות פעילותה.

נימוקי השופטים

פרופ' יחזקאל טלר, יו"ר, ד"ר דוד אלכסנדר, גב' מירלה גל

"כי אמיתית היא, ולא סמל ולא דגל ולא אות

העבר מאחוריה, היא צופה אל הבאות".

למחפש אחר שורה – מתוך רפרטואר השירים המקיף שנרשם על שמה של להקת הגבעטרון – שיש בה כדי לאפיין להקת זמר מיוחדת זו, מתבקשות המילים שצוטטו למעלה מתוך הפזמון החוזר באחד משיריה הפופולריים ביותר: "בת שישים פוקחת עין" (מילותיו של דידי מנוסי ללחן של קובי אושרת).

אכן, להקת הגבעטרון אמיתית היא, ועבר מפואר לה, עם שהיא צופה אל הבאות. עם זאת, יקשה עלינו להסכים שהיא איננה "דגל" או "אות", שכן בחמישים וחמש שנותיה עמנו, להקת הגבעטרון הפכה זה מכבר סמל משמעותי בדברי ימי התרבות הישראלית.

בעולם הנשלט על ידי אופנות מתחלפות וקצרות מועד, להקת הגבעטרון – ששורשיה מחוברים לעמק אך נוף צמרתה פרוס על כולנו בכל אתר – היא תופעה ייחודית, ובמרקם חיי-היצירה בישראל היא תופעה המקסימה את המאזין הצעיר כשם ששבתה את לב הוריו והוריהם לפניו.

הגבעטרון – על קסם גווניה הקוליים וההרמוניים, על השירים המיוחדים לה, כמו-גם על אותם השירים שחידשה והעניקה להם צבע ייחודי – מלווה את החברה הישראלית בכל אורחותיה: היא אוחזת בידינו ויוצאת לטייל עמנו בנופיה הססגוניים של ישראל מ"ים השבלים" שבעמק ועד ל"אור" שבירושלים; שיריה מתנגנים עבורנו בערבי מחול, ומלווים אתנו אבדן ושכול; להתכנסויות שלנו לערבי השירה בציבור היא הכניסה את הזמר הרוסי החם והנוגה כשהוא ב"לבוש עברי"; היא חשה בנוח בעולם הזמר החסידי והיהודי – אם כאן, אצלנו, ואם בקהילות ישראל בתפוצות; והשמעת שיריה במחתרת בקרב יהודי בברית-המועצות הייתה טבעית כהופעותיה בפני חיילי צה"ל.

בחמישים וחמש שנותיה זכתה הגבעטרון למקום של כבוד בתוך כלל היצירה המקורית בענפי האמנות השונים בישראל, בין השאר בשל היותה – באמצעות הופעותיה ועשרות תקליטיה – סוכנת נאמנה ומתמידה בשימור ובהפצה של טעמיה של השפה העברית העשירה, שבשנים האחרונות הפכה דהויה-משהו בשיח היום-יומי שלנו. ממקומה זה הלהקה ממשיכה גם היום לכבוש קהלים חדשים ו"לצפות אל הבאות": לרוות נחת מקיומן של למעלה מאלף חבורות ולהקות זמר המתנגנות בעקבותיה והמנחילות לציבור הישראלי, על כל גווניו, את מורשתה שהיא זה מכבר נכס צאן ברזל של התרבות הישראלית.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את להקת הגבעטרון ראויה לפרס ישראל בתחום של מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשס"ז.

קורות חיים

חברי וחברות הלהקה

בן ציון רון (ז"ל), ניקה ברזק, תמי בן יעקב, רינה פירסטנברג (ז"ל), שרה'לה שמחוני, רחלה נחשון, נירקה רז, ורד אבן צור, נועה ידין, אמירה ידין, אילנה ברזק, זיוה אלוני (ז"ל), רינת שוורצמן, ציונה שמחוני, אלה הריס, רוני יוניש, שולה אלבלק, רחלי גורדון, יואל פרנס, יואב נחשון, אסף לוין, גדעון גוריון, יובל גוריון, עמוס בן יהודה (ז"ל), יאיר זק (ז"ל), גדי ארצי, יוסף אבני (ז"ל), ישי עוזרי, דן ידין, אבשי בן יהודה, עופר ברזק, רענן ברזק, יורם אלוני, אברהם לקס, שמעון אלוני, דני שמעוני, קובי רון, אריה אשחר, יוסי רון, גיל בסין, חנוך אלבלק, איציק ארד, רויטל בן איסתי ויעל דרורי.

אלבומים

1961 לאן נושבת הרוח
1961 שיבולי פז
1965 מלא כוס יין אדום
1965 זמר של טיול
1971 עמק שלי
1975 שירי הנוער העובד והלומד
1976 זמר עם הגבעטרון
1978 שירים מחוף אל חוף
1978 גוונים
1980 שירים יפים
1983 לכל אדם יש שיר
1985 אל הדרך
1987 מקול הלב
1988 אחר קציר – הגבעטרון בשירי נעמי שמר
1988 שירים לאורך הדרך
1991 שירי ראשית הדרך
1991 שנות ילדות
1992 חמדת העמק – משירי נחום היימן
1993 עמק שלי
1994 ים תיכוני
1994 ים השיבולים
1998 שוב יוצא הזמר
1998 חמישים שנות זמר, 1998-1948
2000 אוסף הגבעטרון
1900 רחוק רחוק
2003 לשיר עם הגבעטרון – הופעה ב"צוותא"

מנהלים מוזיקליים

  • נחום היימן
  • דב כרמל
  • חיים אגמון
  • דני אור-סתיו
  • צביקה כספי
  • אילן גלבוע

במאים

  • בני פורת
  • אהרון הרצוג
  • אלה אלתרמן
  • דני ליטאי
  • דב זעירא (מפיק אלבומים)

מנהלי הלהקה

  • רינה פירסטנברג (ז"ל)
  • יואל פרנס

הופעות בחוץ לארץ

1975 ברזיל
1980 ארצות הברית
1983 פריז, צרפת
1988 גרמניה
1989 ארצות הברית
1993 ארצות הברית
1998 ארצות הברית
1999 הונג קונג
2000 ארצות הברית
2004 ארצות הברית

תיעוד

1988 "ספר הגבעטרון" שכתב יורם טהרלב וערך דב זעירא, במלאת 40 שנה ללהקה
2003 "האימא של הגבעטרון", סרט תיעודי על המנהלת הוותיקה רינה פירסטנברג

פרסים ואותות הוקרה

1972 פרס "כינור דוד"
1979 תקליט כסף – "גוונים"
1980 תקליט זהב – "גוונים"
1980 תקליט כסף – "שירים יפים"
1981 תקליט פלטינה – "גוונים"
1981 תקליט זהב – "שירים יפים"
1983 תקליט זהב – "מחוף לחוף"
1983 תקליט זהב – "מקול הלב"
1985 תקליט זהב – "אל הדרך"
1986 תקליט זהב – "רחוק רחוק"
1992 פרס ההסתדרות

מפעל חיים

סיפורה של להקת "הגבעטרון" מתחיל בראשית שנת 1948, כשחבורת זמר מגבע שבעמק יזרעאל ליוותה בשירה את חנוכת מגרש הכדורסל בקיבוץ. החבורה כינתה את עצמה "גבעטרון" – שילוב שמו של הקיבוץ עם שמה של להקת "הצ'יזבטרון" ממלחמת השחרור. חבורת הזמר הצעירה התחילה להופיע באירועים פנימיים של הקיבוץ בליווי אקורדיון. הם הופיעו באופן חובבני לגמרי, ושרו בעיקר פזמונים שכתבו חברי הקיבוץ למנגינות שאולות, רובן מלודיות רוסיות.

ב-1961 הופיעה הלהקה ב"פסטיבל הקיבוץ" בתל אביב. שם הפגיש אותם המפיק זאב חבצלת עם המלחין נחום היימן, שהתגורר באותה עת בקיבוץ בית אלפא הסמוך לגבע. היימן עבד אז עם הרכב נגנים מקיבוצי האזור, "חמישיית גלבוע" שמו. הוא התחיל לעבוד עם ה"גבעטרון", בליווי נגניו. הלהקה הופיעה ברחבי הארץ, וכעבור זמן קצר הוציאה את תקליטה הראשון, "לאן נושבת הרוח", לזכרו של זאב חבצלת, שנספה בתאונה. "היימן לקח את המקהלה החובבנית, והפך אותה לחבורת זמר", מספר יואל פרנס, מנהל "הגבעטרון".  

בתום שבע שנות עבודה משותפת יצא היימן לחו"ל, והלהקה התחילה לעבוד עם דב כרמל. כעבור שלוש שנים תפס את מקומו חיים אגמון. כמה משיריו של אגמון, כמו "ים השיבולים" ו"עמק שלי", היו לנכסי צאן ברזל בשירה העברית. בתקופה זו חידשה "הגבעטרון" גם את אופי הופעותיה והתחילה לעבוד עם בימאי. הבימאי הראשון שלה היה בני פורת. לימים החליפו אותו אהרון הרצוג ואלה אלתרמן, וכיום הבימאי הוא דני ליטאי. אחרי אגמון ניהל דני אור-סתיו את עבודתה המוזיקלית של הלהקה, ואחריו באו צביקה כספי והמנהל המוזיקלי הנוכחי, אילן גלבוע.

בהופעותיה הרבות הביאה הלהקה את שירי ארץ ישראל לכל פינה בארץ. "הגבעטרון" הופיעה באירועים רשמיים רבים, והרבתה להופיע גם בהתנדבות – בבתי-חולים ולפני חיילי צה"ל. בעתות מלחמה התנדבו זמרי הלהקה להופיע בכל מקום שהיו בו חיילים, לעתים גם לפני שלושה או ארבעה חיילים במוצבים ברמת הגולן או במעוזים המרוחקים ביותר בסיני. מובן שגם זמרים מן הלהקה גויסו במלחמות לשירות מילואים. באחת ההופעות במלחמת יום הכיפורים שמחו החברים לגלות בקהל את חברם מפקד הפלוגה, יואב נחשון. הוא כמובן הצטרף אליהם על הבימה.

סגנונה המיוחד של להקת "הגבעטרון" קנה לו מקום של כבוד בלב הקהל הישראלי. היא הוציאה יותר מעשרים אלבומים, ועל שישה מהם הוענק לה "תקליט זהב", המציין מכירות רבות. בשיא הצלחתה של הלהקה, בשנות ה-80, נקבצו יותר מ-120 אלף צופים להופעתה בפארק הירקון בתל אביב. הלהקה שיתפה פעולה עם זמרים רבים מן השורה הראשונה של הזמר העברי, בהם יהורם גאון, שושנה דמארי, יהודית רביץ, חנן יובל ואחרים. "הגבעטרון" הרבתה להופיע גם בחוץ לארץ ולייצג את ישראל ולהביא את צליליה המיוחדים של המוזיקה הישראלית לקהילות יהודיות ברחבי העולם. בשנת 1972 היא זכתה בפרס "כינור דוד", ובשנת 1992 הוענק לה פרס ההסתדרות.

על אף הרמה המוזיקלית הגבוהה ועומס ההופעות והחזרות, כל פעילות הלהקה נעשית בהתנדבות. חבריה אינם מקבלים שכר, וממשיכים לעבוד בענפים השונים בקיבוץ. גם לאחר שהם חוזרים מהופעה באישון לילה הם קמים בשש וחצי בבוקר שלמחרת ומתייצבים לעבודה. ב-1982 הוזמנה הלהקה להופיע לפני הנשיא רייגן בבית הלבן, אך החליטה לדחות את ההזמנה היוקרתית בשל עומס העבודה בקיבוץ. "להיות ב'גבעטרון' זו בחירה", אומר פרנס. "זו עבודה קשה, אבל גם הרבה הנאה, גם מהמוזיקה וגם מהחברות האמיתית בתוך הלהקה. אנחנו כמו משפחה". אכן, ב-59 שנות פעילותה היו בין חברי "הגבעטרון" אחים, אחיות, בעל ואישה, גיסות ואפילו אם וילדיה.

"ההרמוניה של הלהקה נעוצה בשורשיה", מסביר פרנס. "חברי הגרעין שייסדו את קיבוץ גבע ב-1921 היו עולים מרוסיה. עם עבדו מבוקר עד ערב, ונהגו לשיר תוך כדי עבודה. זאת המסורת שהם ירשו מהוריהם, וזאת המורשת שהם הנחילו לבניהם, מייסדי הלהקה. הצליל של 'הגבעטרון' עדיין צבוע בצלילים הרוסיים הנושנים".

צליליה של הלהקה, שהוקמה כמעט באקראי בקיבוץ גבע עם קום המדינה, היו ברבות השנים לאחד מסמליה המובהקים של ההתיישבות העובדת ושל ארץ ישראל היפה. היא שימשה השראה למאות חבורות זמר שקמו בעקבותיה. "שירת 'הגבעטרון' היא שירת אהבה לעם ולארץ", מסכם פרנס, "ואם הצלחנו לתרום למדינה אפילו מעט שפיות ואופטימיות, זה שווה כל מאמץ".