רשימת מקבלי פרס ישראל

אבינועם נאור (אהרונוביץ) הוא אחד היזמים החברתיים המובילים בישראל. הוא היה בין מייסדי חברת אמדוקס, אחת מחברות הטכנולוגיה העילית המובילות בעולם. הוא ייסד את עמותת אור ירוק למאבק בתאונות בדרכים, תומך בפעילותה ועומד בראשה. בתוך פחות משני עשורים חוללה אור ירוק מהפכה רב תחומית בכל היבטי הבטיחות בדרכים ובהם מדיניות, תשתיות, מחקר (באמצעות קרן רן נאור), הדרכה, חינוך ואכיפה, והביאה לירידה ניכרת במספר הנפגעים בכבישים. כמו כן משקיע נאור (אהרונוביץ) ממרצו וממשאביו בקידום כפרי נוער המיועדים לנוער ממשפחות מצוקה, ובפיתוח קהילות חינוכיות ביישובי הפריפריה. הוא מוביל את הפילנתרופיה הישראלית בהיקף תרומותיו ביחס להונו, והוא עושה זאת באמות מידה ניהוליות ומקצועיות מתקדמות.

מיכל נאמן – ציירת ומרצה לאמנות – היא מהאמניות הבולטות בישראל בארבעת העשורים האחרונים. עבודותיה עוסקות במגוון רחב של נושאים ובהם זהות לאומית ודתית, הקשר למקורות ולאלוהים, מגדר ומיניות, ריבוי זהויות, הפער בין דימוי לַכיתוב שהוא מקבל עליו, וכן הצבעים ומשמעויותיהם. היא יצרה שפה ציורית-חזותית ייחודית המשלבת משפטי טקסט ביצירה ומציגה אותם בהקשר חדש, וכן פיתחה טכניקה אישית ליצירת עבודות רב שכבתיות.

פרס ישראל לתלמוד לשנת תשע"ד מוענק לפרופ' שמא יהודה פרידמן, מבכירי החוקרים בספרות חז"ל, אשר מחקריו נעשו לנכסי צאן ברזל של חקר היהדות. תרומתו של פרופ' פרידמן לחקר התלמוד מרשימה בהיקפה וביסודיותה, ומחקריו משתרעים כמעט על כל תחום מתחומי המחקר התלמודי. 

מתוך טיפול פילולוגי קפדני, מדוקדק ומעמיק הגיע פרידמן לתובנות חדשות בחקר הספרות התלמודית. בתחום הנוסח, למשל, מוסכם היה במחקר ששינויי הגרסאות בתלמוד הבבלי נובעים ממסירה בתקופה שעוד היה הנוסח גמיש ולא קבוע, ואילו פרידמן הסביר כי חילופי הגרסאות לפרטיהן הם תוצאת התערבות פעילה, לפי מגמות מוגדרות, שהופעלה על נוסח שכבר היה קבוע ומוגמר.

יעקב קטן – פרופסור לפיטופתולוגיה (מחלות צמחים) בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית – הוא ממובילי החוקרים של מחלות צמחים המועברות בקרקע. הוא פיתח עם עמיתיו את שיטת החיטוי הסולארי לחיטוי הקרקע ממזיקים בעזרת אור השמש, שיטה המשמשת חלופה ירוקה ונקייה לשימוש בחומרי הדברה רעילים. השיטה אומצה עד כה ב-70 מדינות ברחבי העולם. קטן נבחר פעמים רבות למרצה מצטיין, ורבים מתלמידי המחקר שהדריך נושאים כיום משרות בכירות בתחום החקלאות בישראל – במחקר, בהדרכה ובהוראה.

פרופ' מרדכי שגב הוא חוקר מצטיין בתחומים רבים ומגוונים של האופטיקה המודרנית. תרומותיו והישגיו המדעיים נוגעים בבעיות עיוניות עמוקות, בניסויים חדשניים וגם ביישומים טכנולוגיים עתידיים בעלי פוטנציאל שימושי בכיוונים מגוונים.

פרופ' שגב תרם, וממשיך לתרום, תרומות מדעיות מכריעות בתחומי המחקר הרבים שעסק בהם. הוא השאיר את חותמו במיוחד על חקר הסוליטונים, שהם מעין תופעות של גלים מבודדים, החורגים מהנעשה בסביבתם המידית. למחקר זה השלכות רבות על כמה תחומים בפיזיקה ובטכנולוגיה. הישגיו של פרופ' שגב נגעו הן בתאוריה הן בניסויים עיקריים בשדה מחקר זה.

פרופ' יורם בילו הוא מחלוצי האנתרופולוגיה הפסיכולוגית בארץ. הקדיש את מרבית מחקריו להבנה ולחשיפה של הקודים התרבותיים בקהילות שונות בישראל, ובעיקר מקרב יוצאי צפון אפריקה והחרדים האשכנזים. במחקריו מצא בילו כי הקודים התרבותיים, ששורשיהם נעוצים בתרבות ובהיסטוריה הייחודית של קהילות אלה, מיטיבים להסביר הן את המצוקות האישיות של הפרט הן את המצוקות של הקולקטיב במעבר מהחברה המסורתית לחברה המודרנית הישראלית. מחקריו העשירו את הידע שלנו על קהילות שתרבותן לא הייתה מוכרת לחלקים ניכרים בחברה הישראלית. 

פרופ' גדעון דגן – פרופ' אמריטוס בבית הספר להנדסה מכנית בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. דגן חוקר את תחום ההידרולוגיה של מי התהום, וכתב יותר מ-160 מאמרים פורצי דרך שצוטטו יותר מ-6,600 פעמים. הוא נמנה עם כ-50 המדענים הישראליים המצוטטים ביותר בתחום המדע בעולם. דגן פיתח מודלים כמותיים, עיוניים ויישומיים של תנועת המים ותהליכי זיהום בקרקע ובמי-התהום. דגן נחשב לאחד מהמייסדים של תחום חדש הקרוי הידרולוגיה סטוכסטית, שבה מתחשבים במורכבות בשינוי תכונותיה של הקרקע במרחב, לעומת הגישה הפשטנית ששררה לפני כן.

אליהו הכהן – יליד נווה צדק בתל אביב ונחשב "הכהן הגדול" של חקר תולדות הזמר העברי. הוא הקדיש יותר מיובל שנים מחייו לפעילות זאת. ערך והגיש עשרות תכנית רדיו וטלוויזיה, המגוללות את סיפורו של היישוב היהודי בארץ דרך שיריו.  פרסם ספרים ומאמרים רבים שחשפו את פועלם החלוצי של ראשוני יוצריה של זמרת הארץ. בסבלנות אין קץ דובב את אחרוני העדים, וכך הצליח להציל משכחה ודאית מידע חיוני ותוסס, שהוא עדות אותנטית של האפוס הציוני, עדות שאין למוצאה בספרי ההיסטוריה. הכהן מרצה מבוקש ובר סמכא בנושא הזמר העברי, ה"חורש" את הארץ לאורכה ולרוחבה ומנחיל את הידע העצום שלו על התפתחות ההוויי המוזיקלי בארץ ועל תולדותיהם של שירים רבים ותולדות מחבריהם ואת אהבת הזמר העברי לציבור הרחב, מתוך שליחות פנימית הפועמת בו ללא לאות.

פרופ' חוה טורניאנסקי היא מגדולי חוקרי היידיש בימינו. כחמישים שנה היא עוסקת בהוראה ובמחקר בתולדות ספרות יידיש ובתרבותם של יהודי אשכנז על פזורותיהם. מחקריה ופרסומיה מוקדשים ליצירה ביידיש מניצניה הראשונים במאה השלוש-עשרה ועד ראשיתה של ספרות יידיש המודרנית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה.
במרכז עבודתה העמידה את בחינת תולדותיו, משמעותו והשלכותיו של הקורפוס הספרותי שהועמד ביידיש למען השכלתו, הרחבת דעתו, הדרכתו המוסרית והנאתו האסתטית של "עמך": נשים וגברים, בנים ובנות. היא בחנה את דרכי פעולתה של היידיש בהקניית מקורות היהדות שבלשון הקודש לציבור שלא שלט בלשונם וסיפקה להם, בלשון דיבורם, אוצרות ידע ודעת מבית ומחוץ, ששימשו יסוד לזיווג הפורה של "יידישקייט און מענטשלעכקייט" – יהדות ואנושיות.

פרופ' אדם מזור – מן הבולטים בקרב האדריכלים ומתכנני הערים, שהטביע את חותמו ברבדים רבים במדינת ישראל. במסגרת עבודתו בטכניון חינך דורות רבים של ארכיטקטים ומתכנני ערים. הוא הוביל רבים מהפרויקטים הגדולים ובעלי השפעה על תכנון האב של מדינת ישראל במאה ה-21 כשהמוכר מכולם הינו פרויקט "ישראל 2020". במהלך כל השנים, בד בבד עם תפקידו בטכניון, ניהל פרופ' מזור משרד ארכיטקטים ומתכנני ערים מהמובילים בארץ, "מזור–פירשט אדריכלים ומתכנני ערים", עם שותפו וחברו האדריכל פרופסור אלי פירשט. מזור הותיר את חותמו באינספור מבנים פרטיים, מבני ציבור, מבנים צבאיים, שכונות, יישובים ותכניות מתאר בארץ ובעולם. במשך כל שנות עבודתו שילב מזור בין מחקרים פורצי דרך בתחום התכנון האורבני ופעילות ציבורית בתחום התכנוני הארצי בוועדות רבות, בהן הוועדה הארצית לתכנון ובנייה, לבין עבודה מעשית כארכיטקט ומתכנן ערים. לאחר כעשר שנות עבודה משותפת עם בנו, אדריכל אורי מזור, פרש אדם מזור וכיום ממשיך בנו את מדרשו ופועלו.