רשימת מקבלי פרס ישראל

פרופ' חוה טורניאנסקי היא מגדולי חוקרי היידיש בימינו. כחמישים שנה היא עוסקת בהוראה ובמחקר בתולדות ספרות יידיש ובתרבותם של יהודי אשכנז על פזורותיהם. מחקריה ופרסומיה מוקדשים ליצירה ביידיש מניצניה הראשונים במאה השלוש-עשרה ועד ראשיתה של ספרות יידיש המודרנית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה.
במרכז עבודתה העמידה את בחינת תולדותיו, משמעותו והשלכותיו של הקורפוס הספרותי שהועמד ביידיש למען השכלתו, הרחבת דעתו, הדרכתו המוסרית והנאתו האסתטית של "עמך": נשים וגברים, בנים ובנות. היא בחנה את דרכי פעולתה של היידיש בהקניית מקורות היהדות שבלשון הקודש לציבור שלא שלט בלשונם וסיפקה להם, בלשון דיבורם, אוצרות ידע ודעת מבית ומחוץ, ששימשו יסוד לזיווג הפורה של "יידישקייט און מענטשלעכקייט" – יהדות ואנושיות.

הדס עפרת, אמן יוצר באמנות הבין-תחומית, מקיים שיח רצוף עם תחומים שונים ומגוונים באמנות המופע, תוך חיפוש מתמיד של גבולות השפה האמנותית.
הדס עפרת יזם את הקמתם של שורת מוסדות משמעותיים, מחדשים ומשפיעים בשדה האמנות והחברה בישראל, והיה שותף בניהולם. בהם תאטרון הקרון, בית הספר לתאטרון חזותי, הזירה הבין-תחומית, הפסטיבל הבין-לאומי לתאטרון בובות ופסטיבל קולה של המילה.

פרופ' יוסף קפלן – חוקר החברה והתרבות היהודית בעת החדשה המוקדמת. מחקריו תרמו להבנה של תהליכי מפתח בהתפתחות החברה היהודית, והשלכותיהם על המעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית. כמו כן תרמו להכרת עולמם החברתי והאינטלקטואלי של אנוסי ספרד ופורטוגל ששבו ליהדות, במרחב המערב האירופי בעידן הנאורות המוקדמת.

במפעלו המחקרי הפרטני והמדוקדק, המבוסס על ניתוח מקורות בשפות רבות, יצר קפלן תמונה מורכבת ומגוונת של החברה היהודית באותה תקופה, בזיקה הדוקה לחברה האירופית.

קפלן זכה בהכרה בין-לאומית מרשימה ונחשב מנהיג אקדמי בולט. נוכחותו בעשייה האקדמית, המקצועית והציבורית בארץ יחידה במינה. הוא כיהן כיו"ר החברה ההיסטורית הישראלית ומכהן כנשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות. הוא נמנה עם מייסדי בית הספר להיסטוריה באוניברסיטה העברית ועמד בראשו במשך ארבע שנים. הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

נתן נלסון - פרופ' אמריטוס במחלקה לביוכימיה באוניברסיטת תל אביב, שמחקריו בשטח החלבונים הממברנליים הקנו לו מוניטין בין-לאומי. פרסם יותר מ-240 מאמרים מדעיים שצוטטו יותר מ-15,000 פעמים. בעשור האחרון הוא מהמובילים בחקר תהליך "הפוטוסינתזה" המסקרן את קהילת המחקר העולמית היות שהוא אחראי לייצור רוב המזון, הדלק והחמצן על פני כדור הארץ. גולת הכותרת במחקריו של נלסון הייתה גילוי המבנה המרחבי של מערכת פוטוסינתזה PSI מצמחים עילאיים. נלסון נמנה עם מקימי המכון לקריסטלוגרפיה באוניברסיטת תל אביב, שקידם מאוד את המחקר בפקולטה. הוא העמיד סטודנטים מצטיינים הפועלים בחזית המחקר המדעי ותורמים לקידומו.

פרופ' מרדכי שגב הוא חוקר מצטיין בתחומים רבים ומגוונים של האופטיקה המודרנית. תרומותיו והישגיו המדעיים נוגעים בבעיות עיוניות עמוקות, בניסויים חדשניים וגם ביישומים טכנולוגיים עתידיים בעלי פוטנציאל שימושי בכיוונים מגוונים.

פרופ' שגב תרם, וממשיך לתרום, תרומות מדעיות מכריעות בתחומי המחקר הרבים שעסק בהם. הוא השאיר את חותמו במיוחד על חקר הסוליטונים, שהם מעין תופעות של גלים מבודדים, החורגים מהנעשה בסביבתם המידית. למחקר זה השלכות רבות על כמה תחומים בפיזיקה ובטכנולוגיה. הישגיו של פרופ' שגב נגעו הן בתאוריה הן בניסויים עיקריים בשדה מחקר זה.

פרופ' גדעון דגן – פרופ' אמריטוס בבית הספר להנדסה מכנית בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. דגן חוקר את תחום ההידרולוגיה של מי התהום, וכתב יותר מ-160 מאמרים פורצי דרך שצוטטו יותר מ-6,600 פעמים. הוא נמנה עם כ-50 המדענים הישראליים המצוטטים ביותר בתחום המדע בעולם. דגן פיתח מודלים כמותיים, עיוניים ויישומיים של תנועת המים ותהליכי זיהום בקרקע ובמי-התהום. דגן נחשב לאחד מהמייסדים של תחום חדש הקרוי הידרולוגיה סטוכסטית, שבה מתחשבים במורכבות בשינוי תכונותיה של הקרקע במרחב, לעומת הגישה הפשטנית ששררה לפני כן.

פרופ' אדם מזור – מן הבולטים בקרב האדריכלים ומתכנני הערים, שהטביע את חותמו ברבדים רבים במדינת ישראל. במסגרת עבודתו בטכניון חינך דורות רבים של ארכיטקטים ומתכנני ערים. הוא הוביל רבים מהפרויקטים הגדולים ובעלי השפעה על תכנון האב של מדינת ישראל במאה ה-21 כשהמוכר מכולם הינו פרויקט "ישראל 2020". במהלך כל השנים, בד בבד עם תפקידו בטכניון, ניהל פרופ' מזור משרד ארכיטקטים ומתכנני ערים מהמובילים בארץ, "מזור–פירשט אדריכלים ומתכנני ערים", עם שותפו וחברו האדריכל פרופסור אלי פירשט. מזור הותיר את חותמו באינספור מבנים פרטיים, מבני ציבור, מבנים צבאיים, שכונות, יישובים ותכניות מתאר בארץ ובעולם. במשך כל שנות עבודתו שילב מזור בין מחקרים פורצי דרך בתחום התכנון האורבני ופעילות ציבורית בתחום התכנוני הארצי בוועדות רבות, בהן הוועדה הארצית לתכנון ובנייה, לבין עבודה מעשית כארכיטקט ומתכנן ערים. לאחר כעשר שנות עבודה משותפת עם בנו, אדריכל אורי מזור, פרש אדם מזור וכיום ממשיך בנו את מדרשו ופועלו.

חיים טופול הוא מהשחקנים הישראלים הידועים והמצליחים ביותר בעולם. במשך למעלה משישים שנות קריירה, מאז ימי להקת הנח"ל, גילם טופול מאות תפקידים בקולנוע, בתאטרון ובטלוויזיה. הוא זכה להכרה עולמית כשגילם את טוביה החולב במחזה "כנר על הגג" ואחר כך בסרט הקולנוע, תפקידים שעליהם זכה בפרסים רבים. טופול הוא גם צייר מצליח והוא אייר ספרים רבים. במשך השנים השקיע רבות בפעילות למען רווחת הילד בישראל, ובין השאר ייסד את הסניף הישראלי של ארגון וראייטי והקים את "כפר נהר הירדן" לפעילות נופש לילדים חשוכי מרפא.

פרס ישראל לתלמוד לשנת תשע"ד מוענק לפרופ' שמא יהודה פרידמן, מבכירי החוקרים בספרות חז"ל, אשר מחקריו נעשו לנכסי צאן ברזל של חקר היהדות. תרומתו של פרופ' פרידמן לחקר התלמוד מרשימה בהיקפה וביסודיותה, ומחקריו משתרעים כמעט על כל תחום מתחומי המחקר התלמודי. 

מתוך טיפול פילולוגי קפדני, מדוקדק ומעמיק הגיע פרידמן לתובנות חדשות בחקר הספרות התלמודית. בתחום הנוסח, למשל, מוסכם היה במחקר ששינויי הגרסאות בתלמוד הבבלי נובעים ממסירה בתקופה שעוד היה הנוסח גמיש ולא קבוע, ואילו פרידמן הסביר כי חילופי הגרסאות לפרטיהן הם תוצאת התערבות פעילה, לפי מגמות מוגדרות, שהופעלה על נוסח שכבר היה קבוע ומוגמר.

אסתר הרליץ – קצינה בצבא הבריטי ובצה"ל, דיפלומטית וחברת כנסת – היא אישה פורצת דרך במגוון רחב של תחומים. עוד מנעוריה תרמה רבות לביטחון המדינה בפעילות בארגון ההגנה. במלחמת העולם השנייה שירתה בצבא הבריטי, ובמלחמת השחרור הייתה אחת הקצינות שנותרו בירושלים הנצורה.

בפעילותה הדיפלומטית הייתה בין מניחי היסודות לקשרים ההדוקים בין ישראל ליהדות ארה"ב ולממשל האמריקני, ונמנתה עם מקימי ועידת הנשיאים וועדת התביעות. היא הייתה שותפה למשא ומתן על השילומים ופעלה לחיסול החוב קצר המועד של ישראל לארה"ב.

בפועלה העשיר היא פרצה דרך לנשים במגוון תפקידים. היא הייתה האישה הראשונה ששימשה שגרירה של ישראל (בדנמרק) והיא כיהנה בוועדת החוץ והביטחון. הרליץ פעלה רבות במגוון תפקידים למען השוויון לנשים בישראל, ועסקה בתחומי החינוך, התרבות והאמנות. הגב' אסתר הרליץ המשיכה בדרכו של אביה – מופת לפעילות ציונית מסורה ונלהבת.