מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' צבי שיפרין

share
שתפו עמוד:
פרופ' צבי שיפרין

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ה בתחום חקר מדעי המזרח הרחוק.

צבי שיפרין – פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים – הוא אחד מחוקרי סין המובילים בעולם. מחקריו שפכו אור חדש על התהליכים שהפכו את סין ממדינה קיסרית ומסורתית לרפובליקה משגשגת, ובראשם התהליכים החברתיים שעמדו בבסיס המהפכה. הוא גם הביוגרף המוביל של סון יאט-סן, אבי הלאומיות הסינית. שיפרין היה חלוץ המחקר של סין בישראל והקים באוניברסיטה העברית את החוג הראשון בארץ ללימודי מזרח אסיה. הוא מרצה נערץ, ורבים מתלמידיו היו למומחים לסין, בעלי תפקידים בכירים באקדמיה בישראל ומחוצה לה, במודיעין, בשירות החוץ ובעסקים.

נימוקי השופטים

פרופ' מיכל בירן, יו"ר, פרופ' רותם קובנר, חבר, פרופ' מאיר שחר, חבר

פרס ישראל בחקר מדעי המזרח הרחוק (לימודי אסיה) לשנת תשע"ה מוענק לפרופ' צבי שיפרין בזכות הישגיו המדעיים בנושא ההיסטוריה המודרנית של סין ובזכות היותו אבי לימודי מזרח אסיה בישראל.

פרופ' שיפרין, העוסק בהיסטוריה החברתית והאינטלקטואלית של סין המודרנית, הוא אחד החוקרים החשובים בעולם בנושא המהפכה הרפובליקאית של 1911, ששמה קץ לשלטון הקיסרי בן אלפיים השנים בסין. ספריו על חייו ועל פועלו של ד"ר סון יאט-סן, אבי הרפובליקה הסינית ומייסדה של סין המודרנית, הם מחקרים מקוריים ופורצי דרך והם נכסי צאן ברזל של המחקר על התהוותה של סין המודרנית. על ערכו הרב של מחקרו זה תעיד העובדה כי ספרו Sun Yat-sen and the Origins of the Chinese Revolution ("סון יאט-סן ומקורות המהפכה הסינית") זכה בפרס היוקרתי על שם ג'והן קינג פיירבנק מטעם האגודה ההיסטורית האמריקנית. הספר אף נדפס מחדש בברקלי בשנת 2010, ערב יובל המאה למהפכת 1911, ויותר מארבעים שנה לאחר שחובר. עד היום מחקריו של פרופ' שיפרין הם בגדר חומר חובה לכל סטודנט הבא להתמחות בקורות סין בראשית המאה העשרים.

ההוקרה וההערכה שלהן זוכים מחקריו של פרופ' שיפרין מקורן לא רק בחוקרים מן המערב. ספריו ורבים ממאמריו של פרופ' שיפרין תורגמו לסינית ופורסמו הן בסין העממית הן בטייוואן, וזוכים שם להערכה רבה ביותר. יתרה מזו, בשנת 2010 בחרה בו הספרייה הלאומית של סין לאחד ממאה הסינולוגים הגדולים בכל הזמנים. באותה שנה, ערב יובל המאה למהפכת 1911, יצא לאור בבייג'ינג קובץ חדש של תרגומי כל כתביו של פרופ' שיפרין לסינית. במעשים אלו יש משום הצהרה מצד סין על חשיבותם העכשווית של מחקריו, והוקרה מיוחדת במינה למפעל חיים דגול זה של פרופ' שיפרין – הכרה שזכו לה בסין רק חוקרים מערביים בודדים, ואף לא חוקר ישראלי אחד מלבדו.

מעבר להישגו המדעי היוצא דופן, ראוי שיפרין להוקרה ולהערכה בזכות היותו האב המייסד של לימודי מזרח אסיה בישראל, ומי שהניח את היסודות למחקר ולהוראה של התחום כולו במדינת ישראל. כאשר בשנת 1958 החל צבי שיפרין לעסוק בהוראת ההיסטוריה, התרבות והפוליטיקה של אזור מזרח אסיה באוניברסיטה העברית, וגם עשור אחר כך, כאשר הקים שם את החוג הראשון בארץ ובמזרח התיכון כולו ללימודי מזרח אסיה, היו דבריו ופעולותיו בגדר חזון לא מובן. תחום הידע של מזרח אסיה כולה – סין, יפן, קוריאה ומדינות אחרות באזור – היה תחום לא מוכר, שהעיסוק בו נחשב אזוטרי ולא ראוי. היום, למעלה מחמישים שנה מאז אותן התחלות, כאשר אנו עדים להכרה הבין-לאומית הגורפת בחשיבותו של אזור מזרח אסיה ולהכרה בנחיצותם של הלימוד והמחקר בתחום גדול זה, ויותר מכך, כאשר מתבוננים בחוגים ובתכניות שקמו במוסדות להשכלה גבוהה בישראל על היסודות שהקים פרופ' שיפרין – מתמלא הלב גאווה ותודה. לא זו בלבד שחזונו של פרופ' שיפרין להקים בישראל מחקר והוראה ברמה גבוהה בתחום מזרח אסיה עלה יפה, אלא שתלמידיו ותלמידי תלמידיו הציבו את האוניברסיטאות בישראל בין המרכזים הטובים ביותר לחקר מזרח אסיה בעולם כולו.

תרומתו של פרופ' שיפרין למערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, לחברה בישראל ולמדינת ישראל – המקיימת היום קשרים מרובים וענפים עם סין, יפן, קוריאה ושאר מדינות אסיה – ניכרת היום יותר מאי פעם. לולא המומחים שהכשיר פרופ' שיפרין, לולא דאג להביא לכאן את טובי החוקרים ולהקים את החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית, ספק רב אם הייתה מדינת ישראל ערוכה להתמודד עם עלייתו של האזור, עם הצמיחה הכלכלית שחלה בו, ועם החשיבות הבין-לאומית הגדלה של מזרח אסיה בעשרות השנים האחרונות. כיום – כאשר תלמידיו וממשיכי דרכו זוכים אף הם להכרה בין-לאומית איש איש בתחום מחקרו, כאשר אנשי כלכלה וקובעי מדיניות נעזרים במחקר הנערך בארץ בתחום, וכאשר לישראל קשרים משמעותיים עם סין ומזרח אסיה – אין ספק כי בחזונו ובראייתו למרחוק השפיע מעשהו החלוצי ופורץ הדרך של פרופ' שיפרין לא רק על התחום האקדמי אלא על החברה בישראל כולה.

פרופ' צבי שיפרין הוא חוקר דגול, והוא מקור גאווה לאקדמיה הישראלית. הוא מורה מחונן, שבכוח הוראתו הצליח לסחוף אחריו קהלים גדולים ולהביא לתודעתם של מעצבי המדיניות בישראל את חשיבותו של אזור מזרח אסיה. הוא בעל החזון אשר ייסד את חקר התחום במדינת ישראל.

על כל אלה הוא ראוי לקבלת פרס ישראל – ובפעם הראשונה שבה מוענק הפרס בתחום חקר מדעי המזרח הרחוק – אין ראוי ממנו.

קורות חיים

צבי שיפרין – פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים – הוא אחד מחוקרי סין המובילים בעולם. מחקריו שפכו אור חדש על התהליכים שהפכו את סין ממדינה קיסרית ומסורתית לרפובליקה משגשגת, ובראשם התהליכים החברתיים שעמדו בבסיס המהפכה. הוא גם הביוגרף המוביל של סון יאט-סן, אבי הלאומיות הסינית. שיפרין היה חלוץ המחקר של סין בישראל והקים באוניברסיטה העברית את החוג הראשון בארץ ללימודי מזרח אסיה. הוא מרצה נערץ, ורבים מתלמידיו היו למומחים לסין, בעלי תפקידים בכירים באקדמיה בישראל ומחוצה לה, במודיעין, בשירות החוץ ובעסקים.

פרופ' צבי שיפרין מתגורר בכפר סבא, נשוי לרות, והם הורים למאירה וליעל. יש להם שני נכדים – אסף וקרן, ושני נינים – זיווה ואלי.

לימודים והשתלמויות

1944 תואר בוגר בלימודי סינית, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, ארה"ב
1957 תואר מוסמך בהיסטוריה של סין, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, ארה"ב
1961 תואר דוקטור בסוציולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

תפקידים אקדמיים

1961–1972 מרצה ומרצה בכיר בלימודי אסיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1968–1970 דיקן בית הספר לתלמידי חו"ל, האוניברסיטה העברית בירושלים
1969–1972 ראש החוג ללימודי מזרח אסיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1972– פרופסור ללימודי סין ולסוציולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים (מ-1990 פרופ' אמריטוס)
1979–1987 ראש מכון המחקר ע"ש טרומן למען קידום השלום, האוניברסיטה העברית בירושלים

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1962 עמית מחקר בלימודי מזרח אסיה, אוניברסיטת הרווארד, מסצ'וסטס, ארה"ב
1988–1998 עמית מחקר, המרכז ללימודי סין, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, ארה"ב

פרסים ואותות הוקרה

1970 פרס פיירבנק לחקר ההיסטוריה של מזרח אסיה, האגודה האמריקנית להיסטוריה
2010 נכלל ברשימת 100 חוקרי סין הטובים אי פעם, הספרייה הלאומית של סין, בייג'ינג

מפעל חיים

"לסין יש תרבות עשירה והיסטוריה מרתקת, ואפשר להקדיש את כל החיים ללימודה", אומר פרופ' צבי שיפרין, מחשובי הסינולוגים בארץ ובעולם. "יש לה כיום חשיבות רבה בתחומים העסקיים, המדיניים והביטחוניים, אבל קודם כול – זו תרבות מעניינת מאוד".

צבי (הרולד) שיפרין נולד ב-1922 ברוצס'טר, ניו-יורק, בנם של מהגרים מליטא ובלארוס (של ימינו). בסיום התיכון פנה ללימודי רפואה בעקבות אחיו. ואולם מלחמת העולם השנייה קטעה את לימודיו. הוא גויס לצבא האמריקני ובטרם הוצב לשירות באוקיינוס השקט, נשלח לקורס ללימוד סינית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, לצורכי המודיעין הצבאי.

ב-1944 הוצב בפיליפינים, שם לא יישם את הידע שרכש בסינית, אך גילה מחדש את הקשר לציונות וליהדות, ובין השאר סייע עם חיילים יהודים אחרים לשקם את בית הכנסת היחיד במנילה. בשובו לארה"ב, ב-1946, למד יהדות ועברית בסמינר בניו יורק לקראת עלייתו ארצה במסגרת מח"ל – מתנדבי חוץ לארץ – שבאו לסייע להגנה ואחר כך לצה"ל במלחמת העצמאות. לפני עלייתו הספיק לעשות מסע ברחבי ארה"ב ולגייס עוד מתנדבים למח"ל, וכן נשא לאשה את רות קט, גם היא פעילה ציונית נלהבת. הם הגיעו לישראל ב-1948 זמן קצר לאחר קום המדינה.

לאחר שחרורו מצה"ל עבד בסוכנות היהודית בעידוד עלייה מארה"ב. ב-1955 זכה במלגה ושב לברקלי, שם השלים את התואר השני בחקר ההיסטוריה של סין בהדרכת רוברט סקאלאפינו. בעבודת המוסמך חקר את מהפכת 1911 שהביאה לסיומה של התקופה המסורתית בסין ותחילת התקופה המודרנית. ב-1958 שב לארץ ללימודי דוקטורט בהנחיית הסוציולוג פרופ' שמואל נח אייזנשטדט, ובמסגרת זו המשיך לחקור את המהפכה הרפובליקנית בסין. ב-1961 סיים את הלימודים, ולאחר השתלמות באוניברסיטת הרווארד האמריקנית השתלב בסגל ההוראה של האוניברסיטה העברית.

שיפרין לימד לבדו את כל הקורסים שעסקו בסין – בתחומי ההיסטוריה, החברה והשפה הסינית. בה בעת פעל רבות לפתיחת חוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה. חרף התפיסה המקובלת אז כי מדובר בלימודים שאין להם יישום מעשי, הצליח לשכנע את ראשי האוניברסיטה כי עדיף להקדים ולראות את חשיבותה של סין ושל האזור כולו בזירה הבין-לאומית. מאמציו נשאו פרי בתמיכתם של פרופ' אייזנשטדט, פרופ' אוריאל הד שהיה ראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה, ונשיא האוניברסיטה אברהם הרמן. ב-1968 נפתח החוג הראשון בארץ ללימודי סין ויפן. עם השנים גייס שיפרין חוקרים רבים לחוג, והוא הורחב ללימודי מזרח אסיה כולה. רבים מבוגרי החוג הוסיפו לעסוק בענייני מזרח אסיה בתחומי העסקים, המודיעין, הדיפלומטיה והמחקר, וקיבלו משרות באוניברסיטאות מובילות בארץ ובעולם. "אפשר להתגאות מאוד בחוג שהקמנו", אומר שיפרין.

מחקריו של שיפרין עוסקים בעיקר בתקופת עלייתה של סין המודרנית, מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20. בין השאר הוא עסק בחקר הסוציאליזם המוקדם בסין, והתנועות הדמוקרטיות במדינה. הוא גם נחשב לביוגרף המוביל של הדוקטור סון יאט-סן, אבי הלאומיות הסינית. ספרו הראשון על סון, הסוקר את חייו ופועלו עד 1905, ראה אור ב-1968 וזכה בפרס פיירבנק היוקרתי מטעם האגודה האמריקנית להיסטוריה. ב-1980 פרסם שיפרין ביוגרפיה מקיפה של סון. שני הספרים זכו לתהודה רבה בעולם האקדמי, וכן תורגמו לסינית וראו אור בסין העממית ובטייוואן. ב-2010 בחרה הספרייה הלאומית של סין בשיפרין לאחר ממאה הסינולוגים הגדולים בכל הזמנים.

בראשית שנות ה-70 נוצר קשר בין שיפרין ובין הסינולוג הסובייטי אסיר ציון ויטאלי רובין. הוא החל לפעול במרץ למען שחרורם של רובין ואסירי ציון אחרים. "עיקר פעילותי הייתה לגייס תמיכה ציבורית ולהעלות את המודעות לעניין בחו"ל", מספר שיפרין, "כמו למשל הצגת הנושא בכינוסי מחקר בין-לאומיים". רובין עלה ארצה ב-1976, ומונה לפרופסור לפילוסופיה סינית באוניברסיטה העברית, שם עבד עד מותו ב-1981.

שיפרין לא היה רק חוקר פורה, אלא גם מרצה נערץ, שעורר בתלמידיו תשוקה להכיר את סין, את תרבותה ואת ההיסטוריה שלה. שיפרין רואה בהוראה נדבך חשוב בעשייה ובמחקר: "ההוראה היא תחום מספק מאוד. היא נותנת לך הזדמנות להיפגש עם אנשים צעירים ועם שאלות חדשות, ומחייבת אותך להתחדש ולהיות רענן כל הזמן".

מחקריו של שיפרין עסקו בין השאר בתולדות ההשכלה בסין, ובכך הוא מוצא מכנה משותף בין סין ליהדות: "בסין תמיד היה כבוד רב למלומדים, וייחסו חשיבות לידע ולרוחב אופקים. גם היום הסינים רואים חשיבות עצומה בחינוך ובהשכלה, וזה משהו שאנו יכולים וצריכים ללמוד מהם".

פרסומים נבחרים

    • 1968 Sun Yat-Sen and the Origins of the Chinese Revolution (also printed in Chinese in China and Taiwan)
    • 1980 Sun Yat-Sen: Reluctant Revolutionary (also printed in Chinese in China and Taiwan)
    • 1957 Sun Yat-sen’s Early Land Policy: The Origin and Meaning of ‘Equalization of Land Rights’. Journal of Asian Studies
    • 1959 Early Socialist Current in the Chinese Revolutionary Movement: Sun Yat-sen versus Liang Ch’i-ch’ao. Journal of Asian Studies (with R. A. Scalapino)
    • 1959 Henry George on Two Continents: A Comparative Study in the Diffusion of Ideas. Comparative Studies in Society and History (with P. Sohn)
    • 1967 The ‘Great Leap’ Image in Early Chinese Nationalism. African and Asian Studies
    • 1975 Military and Politics in China: Is the Warlord Model Pertinent? Asia Quarterly
    • 1998 Sun Yat-sen’s Legacy and China’s Challenges in the 21st Century (in Chinese). Modern China
    • 1968 The Enigma of Sun Yat-sen. In: China in Revolution: The First Phase
    • 1982 The Concept of War in Traditional and Modern China. In: Termination of Wars: Processes, Procedures and Aftermaths
    • 1984 The Foreign Powers and the 1911 Revolution: A Harmonious Interval During a Period of Discord. In: The 1911 Revolution in China
    • 1985 The Responses and Reaction of East Asia to its Scholarly Study by the West. In: As Others See Us: Mutual Perceptions, East and West
    • 1988 China Today: Retreat from Mao and Return to Marx? In: Philosophy, History and Social Action: Essays in Honor of Lewis Feuer
    • 2007 The Impact of the War on China. In: The Impact of the Russo-Japanese War
    • 2009 Reflections on the Role of Intellectuals in Modernizing China. In: At Home in Many Worlds, Reading, Writing and Translating from Chinese and Jewish Culture: Essays in Honour of Irene Eber