חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ט בתחום חקר הרפואה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' מרסל אליקים, יו"ר, פרופ' הדסה דגני, פרופ' רבקה כרמי, פרופ' משה פפא
פרופ' צבי לרון - יליד רומניה, בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים – הוא המייסד והבונה של הענף הרפואי של אנדוקרינולוגיה לילדים בארץ.
עבודתו הקלינית והמחקרית של פרופ' לרון מ-1958 ועד היום נעשתה במסגרת המכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז הרפואי בילינסון ובהמשך ב"שניידר" בפתח תקווה, שהוקם על ידיו והוא המרכז הגדול מסוגו בישראל.
פרופ' לרון פרסם שורה ארוכה של מאמרים חשובים בתחום האנדוקרינולוגיה והסוכרת, ופיתח והעמיד שיטות חדשות בתחום הניטור לקביעת רמות הורמון הגדילה, האינסולין והורמונים אחרים בשיטת בדיקה רדיו-אימונולוגית.
פרופ' לרון היה בין הראשונים בעולם בחקר הורמון הגדילה ומנגנון הפעולה שלו ושימושיו הקליניים בטיפול בילדים שקומתם נמוכה ושעד לתגלית זו חסרו טיפול יעיל. בהמשך חקר פרופ' לרון את מנגנון הפעולה של הורמון הגדילה ואיתר את הקולטנים שלו. עובדה זו עזרה להבנה מפורטת ועמוקה של פעולת הורמון הגדילה על רקמות איברי הגוף השונים ולטיפול בילדים בעלי קומה נמוכה.
בשנות השישים תיאר פרופ' לרון לראשונה אוכלוסיית ילדים שסבלו מננסות למרות רמה תקינה או אפילו גבוהה של הורמון הגדילה בדמם. אוכלוסיה מיוחדת זו, שנחקרה על ידי פרופ' לרון מ-1966 ועד היום, ידועה, והיא תועדה בספרות העולמית בשם LARON TYPE DWARFISM (ננסות מסוג לרון).
פרופ' לרון המשיך במחקר הפעילות של הורמון הגדילה, והגדיר את הקולטנים הלא-פעילים באוכלוסיית הננסים ואף הביא לפריצת דרך באיתור המערכת הגנטית האחראית לתופעה זו.
במקביל למחקריו בתחום הורמון הגדילה פיתח פרופ' לרון מחקר נרחב בתחום של סוכרת הנעורים. פרופ' לרון היה הראשון שפיתח טיפול רב-תחומי משולב בסוכרת הנעורים, ובתוך כך הוא בנה מודל חינוכי לאנשי רפואה, רווחה, סיעוד, תזונה וחינוך רבים העוסקים במחלה זו לטיפול בחולים ובמשפחותיהם. מודל זה אומץ על ידי ארגון הבריאות העולמי, והוא נפוץ כיום בעולם כולו.
עבודתו המדעית של פרופ' לרון המתועדת בעשרות מאמרים, זיכתה אותו בפרסים רבים ובאותות הכרה אקדמיים בין-לאומיים, אשר הביאו כבוד רב למדינת ישראל. פרופ' לרון ממשיך עד היום בפעילותו המחקרית כמחנך של תלמידים רבים, אשר רבים מהם משמשים מנהלי מחלקות, יחידות ומרכזי מחקר. אלפי ילדים טופלו ומטופלים על בסיס מחקריו פורצי הדרך של פרופ' לרון.
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' צבי לרון ראוי לפרס ישראל בחקר הרפואה לשנת תשס"ט.
קורות חיים
פרופ' לרון מתגורר ברמת אפעל, והוא נשוי לטובה, אב לאבידן, לדפנה, לתמר ולמשה-אמנון וסב לתשעה נכדים.
לימודים והשתלמויות
1952 דוקטור לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים
1957 מומחה ברפואת ילדים, בית החולים הכללי של בוסטון, אוניברסיטת הרווארד, ארצות הברית
תפקידים ומינויים עיקריים
1958–1992 מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה של ילדים ומתבגרים, המרכז הרפואי "בילינסון", פתח תקווה ואוניברסיטת תל אביב
1966–1967 נשיא החברה האירופית לאנדוקרינולוגיה של ילדים
1985– ראש המרכז של ארגון הבריאות העולמי לחקר סוכרת נעורים
1993– ראש יחידת המחקר לאנדוקרינולוגיה ולסוכרת, מרכז "שניידר" לרפואת ילדים, פתח תקווה
1997– חבר המועצה הלאומית לבריאות הילד
אותות הוקרה ופרסים נבחרים
1987 חבר האקדמיה למדעים "לאופולדינה", גרמניה
1993 פרס החברה הבין-לאומית לסוכרת נעורים
1993 פרס החברה הקוריאנית לרפואת ילדים
1993 אזרחות כבוד ומדליית העיר, מונפלייה, צרפת
1996 פרס החברה הישראלית לרפואת ילדים
1998 דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת "יוליו הטייגאנו", קלוי נפוצה, רומניה
1998 מדליית ניימן לרפואה, אוניברסיטת נאנסי, צרפת
1998 מדליית המאה, החברה האיטלקית לרפואת ילדים
1999 פרס פראדר, החברה האירופית לאנדוקרינולוגיה של ילדים
2000 דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת טימישוארה, רומניה
2000 דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת נובארה, איטליה
2001 פרס לחוקר קליני, האגודה האמריקנית לאנדוקרינולוגיה
2002 נשיא כבוד, החברה היוונית לחקר הורמון הגדילה ויישומיו
2003 פרס החברה הבין-לאומית לסוכרת נעורים
2007 פרס החברה הישראלית לאנדוקרינולוגיה של ילדים
2007 פרס החברה הישראלית לאנדוקרינולוגיה
2008 אביר "מסדר הוורד הלבן" מטעם נשיא פינלנד
מפעל חיים
"רפואה היא אמנות: לעשות אבחנה נכונה, לבחור את הגישה הטיפולית וגם לבחון את מידת ההצלחה של הטיפול", אומר פרופ' צבי לרון, מייסד תחום האנדוקרינולוגיה של ילדים בישראל. "במחקר רפואי השילוב של סקרנות ושל אמנות ההתבוננות הוא המפתח להצלחה".
צבי לרון נולד ב-1927 בצ'רנאוטי שברומניה (כיום צ'רנוביץ שבאוקראינה) וגדל בבוקובינה, עד שבגיל ארבע-עשרה גורשה משפחתו עם כל יהודי העיר לטרנסניסטריה, ושם עבד בבית חרושת והיה לחרט מוסמך. בסיום המלחמה השלים את לימודיו, והחליט להיות רופא. "אינני יודע מדוע נמשכתי למקצוע. כנראה משום שתמיד הייתה בי סקרנות, ואהבתי ידע", הוא אומר.
ב-1947, בתום שנתיים של לימודי רפואה, עלה ארצה עם כמה חברים ציונים. הוא היה בין נוסעי אניית "פאן-יורק" (קיבוץ גלויות) שנשלחה לקפריסין ורק לאחר קום המדינה הגיע ארצה. כבעל רקע רפואי גויס לעבוד בבית החולים דג'אני ואחר כך בתל השומר, ועם פתיחת בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית עלה לירושלים והשלים את לימודיו.
"בסיום הלימודים התקבלתי להתמחות ברפואת ילדים בבית החולים רמב"ם בחיפה, ושם התחלתי להתעניין במטבוליזם. כבר מתחילת עבודתי הרפואית עסקתי במחקר ופרסמתי מאמרים, והחלטתי לצאת להתמחות בחו"ל", מספר לרון. הוא התקבל לבית החולים היוקרתי של אוניברסיטת הרווארד בבוסטון, ושם נחשף למחקר האנדוקריני שהיה בראשית דרכו. "זאת הייתה מעבדה חלוצית, בתקופה שרק התחילו לבודד הורמונים ועשו את הטיפולים הראשונים בהורמון הגדילה".
ב-1957 דחה לרון הצעות למשרה יוקרתית בארצות הברית, שב ארצה, ונענה להזמנתו של פרופ' אנדרה דה-פריז לייסד בבית החולים "בילינסון" את המכון הראשון בישראל לאנדוקרינולוגיה של ילדים. "הייתי הרופא, האחות, המזכירה וטכנאי המעבדה", הוא מחייך, "אבל בהדרגה צמח המכון, וכשפרשתי ב-1992 כבר היו בו 65 עובדים".
עבודתו של לרון במכון התרכזה בשני תחומים עיקריים. האחד – חקר הורמון הגדילה, ובו הגדיר לרון ואפיין סוג של ננסות הקרויה על שמו בספרות הרפואית, תסמונת לרון. "הלוקים בתסמונת דומים חיצונית לילדים חסרי הורמון גדילה", מסביר לרון, "ולקח לנו כעשרים שנה להוכיח שזו בעצם תנגודת להורמון הגדילה הנובעת מפגם בקולטנים שלו". המחקר הממושך והמעמיק הוליד שיטת טיפול בחולי התסמונת, וגם הניב ממצאים מפתיעים שפשרם טרם התברר סופית – תוחלת חייהם של הלוקים בתסמונת ארוכה ככל הנראה משל בריאים, והם אינם חולים בסרטן. מחקריו של לרון בהפרעות גדילה ואבחון התסמונת החדשה הקנו לו שם עולמי בקהילה הרפואית וזיכו אותו בפרסים ובאותות הוקרה לרוב.
תחום המחקר העיקרי האחר של לרון הוא סוכרת הנעורים. "הייתי מהראשונים בעולם שהקימו צוות רב-מקצועי לסייע לחולה בהתמודדות עם מחלתו: צוות אחיות מוגדל, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, דיאטנים", הוא מסביר. "השיטה הזאת אומצה גם בחו"ל והתרחבה לטיפול ברוב המחלות הכרוניות".
מחקריו הרבים של לרון הביאו מזור לילדים הלוקים במחלות ובהפרעות שנחשבו חשוכות מרפא. "עשינו הרבה פריצות דרך בשיטות טיפול חדישות ובתרופות חדשות", הוא אומר. "היינו בין הראשונים שהפיקו הורמון גדילה מיותרת המוח והראשונים שהשתמשו ב-IGF, בילדים. בין השאר היינו הראשונים שטיפלו בהתבגרות מינית מוקדמת". את עבודותיו פרסם לרון ביותר מאלף מאמרים בכתבי עת מקצועיים ומדעיים, וכן כתב וערך כשלושים ספרים.
לרון נמנה שנים רבות עם סגל בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, וגם היום הוא ממשיך ללמד ולהדריך תלמידי מחקר. "עלה בידי לגדל דור של רופאים", הוא אומר. "היה לי מזל גדול לצרף לקבוצתי אנשים מסורים מאוד, וחלקם ממשיכים לעבוד עמי גם לאחר פרישתם לגמלאות".
פרופ' לרון עסק רבות בהקמת ארגונים מקצועיים של רופאים בתחומו, ובין השאר ייסד את האיגוד הבין-לאומי לסוכרת נעורים ואת האגודה לחקר הורמון הגדילה, והיה שותף להקמת האיגוד האירופי לאנדוקרינולוגיה של ילדים. הוא גם ייסד כתבי עת בין-לאומיים, בהם "אנדוקרינולוגיה ומטבוליזם של ילדים", "אנדוקרינולוגיה של ילדים ומתבגרים" ו"סקירות באנדוקרינולוגיה של ילדים". כמו כן הוא שימש עורך וחבר מערכת של כתבי עת רבים, ויזם כינוסים בין-לאומיים.
ב-1991, עם הקמתו של בית החולים "שניידר" לרפואת ילדים, עבר המכון האנדוקרינולוגי לתחומו. גם היום, בגיל 82, ממשיך לרון לעבודת בהתנדבות מלאה בבית החולים, ומנהל את יחידת המחקר לאנדוקרינולוגיה ולסוכרת. "רפואה היא מקצוע המאפשר לעשות עבודה מדעית מתקדמת וליישם אותה מיד כדי לשפר את מצבו של החולה", הוא מסכם. "יש בזה סיפוק עצום".
פרסומים נבחרים
-
- 1956 The action of cortisone on the teeth of rachitic rats, American Medical Association Archives of Pathology (with B.D. Canlas and J.D. Crawford)
- 1966 Measurement of human growth hormone, description of the method and its clinical applications, Israel Journal of Medical Sciences (with S. Mannheimer)
- 1966 Genetic pituitary dwarfism with high serum concentration of growth hormone - a new inborn error of metabolism?, Israel Journal of Medical Sciences (with A. Pertzelan and S. Mannheimer)
- 1979 A multidisciplinary, comprehensive, ambulatory treatment scheme for diabetes mellitus in children, Diabetes Care (with A. Galatzer and others)
- 1981 D-TRP5-analogue of luteinising hormone releasing hormone on combination with cyproterone acetate to treat precocious puberty, The Lancet (with R. Kauli and others)
- 1982 Crisis intervention program in newly diagnosed diabetic children, Diabetes Care (with A. Galatzer and others)
- 1992 Effects of insulin-like growth factor on linear growth, head circumference and body fat in patients with Laron-type dwarfism, The Lancet (with S. Anin and others)
- 2004 Laron syndrome (primary growth hormone resistance or insensitivity): the personal experience, 1958-2003, Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism
- 2006 Patients with congenital deficiency of IGF-I seem protected from the development of malignancies: a preliminary report, Growth Hormone and IGF Research (with O. Shevah)
- 2006 Genetic analysis of the pedigrees and molecular defects of the GH-receptor gene in the Israeli cohort of patients with Laron syndrome, Pediatric Endocrinology Reviews (with O. Shevah)