פרופ' צבי בן-אברהם ערך שבעה ספרים בתחומי מחקריו וכתב את הספר "חקר קרקעית הים" במסגרת האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1985.
כמו כן הוא פרסם למעלה ממאה וחמישים מאמרים בתחומי מחקריו בכתבי עת מדעיים בחו"ל.
חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ג בתחום חקר הגאולוגיה, חקר מדעי כדור הארץ וחקר מדעי האטמוספירה.
צבי בן-אברהם – פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, מדען מצטיין וחוקר מוביל בארץ ובעולם בתחום מדעי כדור הארץ, שזירת המחקר העיקרית שלו היא מזרח הים התיכון ובקע ים המלח – נולד בירושלים בשנת 1941.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' אילן חת, יו"ר, פרופ' דב בהט, פרופ' ישראלה רבינא
פרס ישראל בחקר מדעי כדור הארץ מוענק לפרופ' צבי בן אברהם מאוניברסיטת תל אביב על הישגים יוצאי דופן, על פריצות דרך מדעיות ועל מנהיגות עולמית בתחומי המחקר של הגיאופיזיקה הימית באזור המזרח התיכון.
זירות המחקר העיקריות של פרופ' בן אברהם הן מזרח הים התיכון ובקע ים המלח. יש עניין עולמי בהבנת הגיאולוגיה והגיאופיזיקה של שני אזורים אלו במסגרת המודל הכולל של תיאוריית נדידת הלוחות על פני כדור הארץ. במזרח הים התיכון נמצא המפתח להבנת תהליכי התנגשות בין יבשות אפריקה ואירופה, ובקע ים המלח הוא חוליה במערכת הבקעים המשתרעת מדרום אפריקה עד דרום תורכיה. באזורים אלה ערך פרופ' בן אברהם מחקרים רבים שהביאו לפריצות דרך משמעותיות.
המחקרים במזרח הים התיכון מתרכזים במבנה הקרום באגן הלבנטיני, בהתפתחות שולי היבשת של הלבנט ובתהליכי ההתנגשות בין הלוחות המתרחשים בקשתות הקליברית, ההלנית והקפריסאית. צבי הצביע על קיומו של קרום אוקייני באגן הלבנטיני, מול חופי ישראל, והראה ששולי היבשת של ישראל מורכבים מקטעים השונים זה מזה במבנם ובתהליכים המתרחשים בהם והמופרדים זה מזה על ידי אזורי מעבר חדים שהבולט בהם הוא מבנה הכרמל והמשכו לתוך הים.
חידושיו של פרופ' בן אברהם רבים לאורך אזור ים המלח. הוא מיפה לראשונה את מחרוזת הבקעים במפרץ אילת. הוא הצביע על תהליכי שבירה המתרחשים באזור ים המלח ועל המשקעים המשמשים עדות אילמת לפעולה האלימה של רעידות האדמה ולשינויים האקלימיים שהיו באזור בעבר. בעזרת צוללת הוא ביצע לראשונה צלילות במעמקי ים המלח וגילה בתוך האגם עדויות ברורות לשבירה פעילה על המשכו של שבר יריחו ולהימצאות חיידקים הלופיליים ליד מישור השבר. בחקר הכינרת יש לפרופ' בן אברהם גילויים מדעיים רבים בהיבטים הגיאולוגיים והגיאופיזיים הקשורים למבנה הבקע וסוג המילוי שבו, וכן לשפיעת החום ולתהליכי ההמלחה.
מחקריו השונים של פרופ' צבי בן אברהם באזורנו ובאזורים אחרים בעולם סייעו לו ביצירת מודל גיאודינמי של מבנה הקרום של כדור הארץ הכולל את ההתפתחות של דרום האוקיינוס האטלנטי ודרום מערב האוקיינוס ההודי, וכן בניית תפיסה של גידול שולי היבשות על ידי הצטברות של יחידות סלע שהוסעו למקומן הנוכחי ממקומות אחרים, בחלקם רחוקים. אכן, זוהי תרומה חשובה לתיאוריה של נדידת הלוחות.
פרופ' צבי בן אברהם פרסם מאמרים מדעיים רבים בכתבי עת בינלאומיים וערך ספרים מקצועיים. הוא יזם שורה של מחקרים בשיתופי פעולה בין-לאומיים, ובכלל זה עם אוניברסיטת סטנפורד, שבה חקר את ההתפתחות של שולי האוקיינוס השקט ושל שבר הסן אנדריאס, וכן עם אוניברסיטת קייפטאון, שבה קידם מחקר על מערב האוקיינוס ההודי בדרום אפריקה. כמו כן יזם פרופ' בן אברהם מחקרים משותפים עם אוניברסיטאות פוטסדאם, קרלסרואה, והמבורג בגרמניה, אמסטרדם בהולנד, קטניה ופירנצה באיטליה ולידס באנגליה, ועם המכון האוקייני וודס הול בארה"ב, וכן עם חוקרים ירדנים ופלשתינאים. פרופ' צבי בן אברהם תרם גם תרומה מקצועית חשובה בתחום הביטחוני.
לפרופ' צבי בן אברהם מספר רב של תלמידי מחקר לתארים מתקדמים מהארץ ומחו"ל.
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' צבי בן אברהם ראוי לפרס ישראל בחקר מדעי כדור הארץ לשנת תשס"ג.
קורות חיים
צבי בן-אברהם - פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, מדען מצטיין וחוקר מוביל בארץ ובעולם בתחום מדעי כדור הארץ, שזירת המחקר העיקרית שלו היא מזרח הים התיכון ובקע ים המלח – נולד בירושלים בשנת 1941.
צבי בן אברהם נשוי לרחל לבית בן יעקב – נכדתם של מרים ונתן קזיירמן, גננת במקצועה – ולזוג שלושה ילדים – נילי, דני ורותי – וארבעה נכדים.
לימודים והשתלמויות
1966–1969 לימודים במחלקה לגיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, לתואר ראשון
1969–1973 לימודים ב-M.I.T. ובמכון האוקיינוגרפי של וודס הול, שניהם בארה"ב, לתואר דוקטור בגיאופיזיקה ימית
1973 פוסט דוקטורט במכון האוקיינוגרפי של וודס הול
תפקידים אקדמיים בארץ
1973–1975 חוקר בכיר במכון לחקר ימים ואגמים בחיפה
1975–1982 חוקר, חוקר בכיר ופרופסור חבר במחלקה למתמטיקה שימושית במכון ויצמן למדע
1982– פרופסור חבר ופרופסור מן המניין בחוג לגיאופיזיקה ולמדעים פלנטריים באוניברסיטת תל אביב
תפקידים אקדמיים בחו"ל
1979–1989 פרופסור חבר אורח ופרופסור מן המניין אורח באוניברסיטת סטנפורד, ארה"ב
1989– פרופסור למדעי הים באוניברסיטת קייפטאון, דרום אפריקה
צבי בן-אברהם היה פרופסור אורח בכמה אוניברסיטאות בארה"ב ובאירופה.
תפקידים אחרים
1985–1986 נשיא החברה הגיאולוגית הישראלית
1987–1991 ראש החוג לגיאופיזיקה ולמדעים פלנטריים באוניברסיטת תל אביב
1995– ראש המרכז לחקר ים המלח באוניברסיטת תל אביב
1999– אחד מארבעת המדענים הראשיים בפרויקט DESERT לחקירה מבנה הקרום של כדור הארץ בחתך מתמשך ממזרח הים התיכון עד הרמה הירדנית
פרסים ואותות הוקרה
1976 פרס גרדר של החברה הגיאולוגית הישראלית
1979 קתדרת מקס זוננברג למדעי הים באוניברסיטת קייפטאון,דרום אפריקה
1981 עמית של החברה הגיאולוגית האמריקנית
1985 פרס פרוינד של החברה הגיאולוגית הישראלית
1996 חבר ב"אקדמיה יורופיאה"
1998 קתדרת נבנצאל וגרוסברג לגיאודינמיקה באוניברסיטת תל אביב
1999 עמית של האיגוד הגיאופיזי האמריקני
2000 חבר באקדמיה למדעים של היידלברג
2000 חבר האקדמיה הישראלית למדעים ולאמנויות
מפעל חיים
צבי בן-אברהם נולד בשנת 1941 בירושלים להורים חברי הקיבוץ רמת רחל. ילדותו עברה עליו בקיבוץ, עד מלחמת העצמאות. יומיים לאחר הכרזת העצמאות פונו הילדים מן הקיבוץ לירושלים. הקיבוץ, שהותקף על ידי המצרים, נכבש על ידם לאחר קרבות עזים, ושב ונכבש על ידי ישראל. לאחר המלחמה שבה משפחתו של צבי לקיבוץ. צבי למד בירושלים, בבית חינוך לילדי עובדים ובבית חינוך תיכון. עם סיום לימודיו התגייס ב-1960 לצה"ל, ובמהלך שירותו סיים קורס קצינים כחניך מצטיין. בתום השירות שב לקיבוצו ועבד בענף הפלחה.
בשנת 1966 החל צבי ללמוד גיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במלחמת ששת הימים השתתף עם הצנחנים בכיבוש העיר העתיקה ובקרבות רמת הגולן. לאחר המלחמה נשא לאישה את רחל. עם סיום לימודי התואר הראשון בהצטיינות ב-1969 המשיך את לימודיו לקראת התואר השלישי בגיאופיזיקה ימית במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ובמכון האוקיינוגרפי וודס הול - שניהם בארה"ב. עבודת הדוקטור שלו עסקה במבנה ובהתפתחות של ים יאווה בדרום מזרח אסיה. בתום לימודיו בשנת 1973 נשאר צבי בארה"ב להשתלמות פוסט-דוקטורלית במכון האוקיינוגרפי וודס הול.
בשובו לארץ בשנת 1973 החל פרופ' בן אברהם לעבוד במכון לחקר ימים ואגמים בחיפה. במלחמת יום הכיפורים השתתף עם הצנחנים בלחימה ברמת הגולן ובכיבוש תל שמס והחרמון הסורי. במהלך השנים, תוך שירות המילואים, קודם צבי לדרגת רס"ן ומונה לסמג"ד של גדוד מרגמות מוצנחות.
בשנים האלה החל צבי את מחקריו העוסקים באגן המזרחי של הים התיכון ובשולי היבשת של ישראל. עבודתו על הים התיכון העניקה לו בשנת 1976 את פרס גרדר של החברה הגיאולוגית הישראלית. מחקרים נוספים באותו תחום העניקו לו ב-1985 את פרס פרוינד - הפרס היוקרתי ביותר של החברה הגיאולוגית הישראלית.
בשנת 1975 החל צבי בן-אברהם לעבוד כחוקר בכיר במחלקה למתמטיקה שימושית במכון ויצמן למדע. בתקופה זו החל את מחקריו על הכנרת, על ים המלח ועל מפרץ אילת. הוא מיפה, לראשונה, את השדה המגנטי ואת מבנה התת-קרקעית בכנרת ומדד את שפיעת החום מקרקעית הכנרת, ים המלח ומפרץ אילת.
בשנת 1979 נסע צבי בן-אברהם לשבתון במחלקה לגיאופיזיקה באוניברסיטת סטנפורד, ושהה בה שנתיים ופיתח שם תכנית מחקר חדשה, שעסקה בהתפתחות שולי האוקיינוס השקט ובתהליכים שבהם היבשות גדלות. שם גם עסק במחקר השוואתי של שבר סן אנדריאס בקליפורניה עם בקע ים המלח - שהם דומים מאוד מבחינה טקטונית. במחקר יש חידושים לגבי המבנה של בקע ים המלח והתהליכים הטקטוניים המתרחשים בו.
עם שובו לארץ התמנה צבי בן-אברהם לפרופסור חבר במכון ויצמן למדע, וב-1982 עבר לחוג לגיאופיזיקה ולמדעים פלנטריים באוניברסיטת תל אביב. החל מאותה שנה החזיק גם במינוי של פרופסור אורח לגיאופיזיקה באוניברסיטת סנטפורד. בשנת 1989 הוצע לו לנהל את המחקר האוקיינוגרפי של דרום אפריקה באוניברסיטת קייפטאון, שבה הוא מחזיק בקתדרה למדעי הים ומבקר בה כמה שבועות בשנה.
בשנת 1986 מונה צבי בן-אברהם לפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב. שנה קודם לכן יזם בה את הקמת המרכז לחקר ים המלח. המרכז, שהוא עומד בראשו, הוקם בעזרת חברת "מינרבה" הגרמנית בשנת 1991 ועוסק בלימוד רב תחומי של נושאים הקשורים לבקע ים המלח. הוא יצר קשר אישי עם בית המלוכה הירדני ועוזר כיום לירדנים לבנות מרכז לחקר ים המלח משלהם.
בשנת 1995 שהה פרופ' בן אברהם תקופה מסוימת במכון העל למדעי כדור הארץ בפוטסדאם. שם יזם תכניות משותפות לחקר בקע ים המלח, שבעקבותיהן נערכה ב-1998 פגישה בעמאן והשתתפו בה קבוצות מדענים מישראל, מירדן, מהרשות הפלשתינית ומגרמניה. הפגישה הביאה לפרויקט הבינלאומי DESERT, שבו נחקר קרום כדור הארץ לאורך 300 ק"מ בחתך שנמשך מרצועת עזה בחוף הים התיכון, דרך הנגב, הערבה והרי אדום ועד לרמה הירדנית.
בשנת 1989 השתתף פרופ' בן-אברהם, עם צוות אמריקני, בהבאת צוללת לים המלח, כדי לבחון את התהליכים המתרחשים על קרקעית האגם. במהלך הצלילות שהתבצעו בעומק של עד 200 מטרים גילו הוא ועוזריו תופעות מרתקות, ובהן עדויות לשבירה פעילה לאורך המשכו של שבר יריחו מתחת למים ונוכחות חיידקים הלופיליים לאורך המחשוף. הממצא עורר עניין בקהילייה המדעית, מכיוון שהחיידקים הללו לא נצפו במי ים המלח בשנים האחרונות.