פרסם מאות מאמרים ופרקים בספרים בתחומי המחקר המדעי שהוא עוסק בו וכן ספר בהוצאת אוקספורד בבריטניה Introduction to Mesoscopic Physics, הספר הנחשב למוביל בתחום הזה.
חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשס"א בתחום חקר הכימיה וחקר הפיזיקה.
יוסף אמרי – פרופסור מן המניין במכון ויצמן למדע, מחלוציו וממקימיו של תחום הפיזיקה המזוסקופית שעניינו תופעות פיזיקליות המתרחשות באזור הביניים שבין הגודל הזעיר-האטומי ובין הגודל המקרוסקופי-היום-יומי – נולד בתל אביב ב-1939.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
שופטים: פרופ' יקיר אהרונוב - יו"ר, פרופ' ישי אבישי, פרופ' פאול זינגר, פרופ' יגאל תלמי
פרופ' יוסף אמרי פיתח תחומים חדשניים וסלל דרכים חדשות בפיזיקה של החומר המעובה הנמצאת זה עשרות שנים במרכז העניין והעשייה של הקהילייה הבינלאומית של מדעני הפיזיקה. הוא תרם תרומות מכריעות במספר רב של תחומים, ביניהם מעברי פאזה, מערכות מגנטיות, יסודות תורת הקוואנטים, מערכות לא מסודרות, לוקאליזציה של אנדרסון, אפקט Hall הקוואנטי, מערכות ספין, פלקטואציות, נקודות קוואנטיות, אלקטרונים באינטראקציה ועוד נושאים רבים ומגוונים.
רעיונותיו המוקדמים בתחום מעברי הפאזה ובפיזיקה של מערכות לא מסודרות בממדים נמוכים משמשים היום אבן שואבת לרבים מן החוקרים באחד השטחים המרכזיים של הפיסיקה בזמננו. העבודות של פרופ' אמרי עם הפיזיקאי המנוח S.K. Me הן כיום בניין מרכזי בפיזיקה של מערכות מגנטיות. יתר על כן, העבודה החשובה על מעברי פאזה של Kosterlitz – Thouless נבנתה בהשראת עבודותיו של פרופ' אמרי על סדר ארוך טווח.
בשנים האחרונות הובילו רעיונותיהם ועבודותיהם של פרופ' אמרי ועמיתיו בארץ ובחו"ל לפיתוח תחום חדש ומבטיח – הפיזיקה של מערכות מזוסקופיות. אלו הן מערכות המורכבות מחצאי מוליכים או מתכות בעלי ממדים גיאומטריים קטנים במיוחד אך עדיין גדולים מאלו של אטום בודד. במערכות אלו שולטת הפיזיקה הקוואנטית, אולם תכונותיהן שונות מהתכונות של המערכות הידועות בפיזיקה האטומית והמולקולרית. מאמר שכתב פרופ' אמרי עם שני עמיתים בשנת 1983 בנושא זרמים תמידיים הפתיע את החוקרים בשטח והתקבל במידה מסוימת של הסתייגות. אולם לאחר כמה שנים אושרה התופעה בניסוי ונתנה דחיפה עצומה לשטח המחקר הרלבנטי. כיום יש הרואים במערכות מזוסקופיות את הגבול התחתון בתהליך המזעור של שבבים אלקטרוניים.
הספר שפרסם פרופ' אמרי ב-1997, Introduction to Mesoscopic Physics, תורגם לכמה שפות (כולל יפנית).
פרופ' יוסף אמרי הוא פיזיקאי מופלא, בעל שילוב נדיר של ידע תיאורטי, אינטואיציה פיזיקלית ושליטה בכלים מתמטיים מצד אחד וגישה ניסיונאית מן הצד השני. הוא היה היוזם והדוחף העיקרי להקמת המרכז לפיזיקה מזוסקופית במכון ויצמן למדע.
פרופ' אמרי זוכה כיום להערכה רבה בקהילייה המדעית הבינלאומית: הוא מרצה מוזמן בכינוסים רבים ומארגן סדנאות עבודה במקומות היוקרתיים ביותר. הוא משתתף קבוע בצוותי העורכים של כתבי עת מן השורה הראשונה בפיזיקה, משתף פעולה עם טובי הפיזיקאים בעולם ואורח מבוקש באוניברסיטאות ובמכוני המחקר החשובים ביותר באירופה ובארה"ב.
פרט להישגיו המדעיים תרם פרופ' אמרי רבות להוראה ולמחקר המדעי בישראל. הוא העמיד תלמידים מצטיינים, חלקם חברי סגל במוסדות האקדמיים בארץ ובעולם, וחלקם תורמים למחקר הבטחוני או לתעשייה.
פרופ' אמרי הוא אחד המובילים בפיתוח ובהכוונה המחקר הניסויי בארץ לשיתוף פעולה פורה ניסיוני-עיוני ובהעמקת הקשר בין המחקר העיוני ובין יישומו בפיתוח טכנולוגיות חדישות.
על מעמדו המדעי הבינלאומי, על תרומתו החשובה למדע בכלל ולמדע ולהוראה בישראל בפרט, ועל הישגים רבים אחרים מצאה ועדת השופטים את פרופ' יוסף אמרי ראוי לפרס ישראל בתחום חקר הפיזיקה לשנת תשס"א.
קורות חיים
יוסף אמרי – פרופסור מן המניין במכון ויצמן למדע, מחלוציו וממקימיו של תחום הפיזיקה המזוסקופית שעניינו תופעות פיזיקליות המתרחשות באזור הביניים שבין הגודל הזעיר-האטומי ובין הגודל המקרוסקופי-היום-יומי – נולד בתל אביב ב-1939.
פרופ' אמרי נשוי לצילה לבית הוניג, עובדת סוציאלית בדימוס. לזוג שתי בנות – האחת רופאה והשנייה מוזיקאית – ושלושה נכדים.
לימודים והשתלמויות
1956–1961 לימודים לתואר מוסמך לפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים
1963–1966 לימודים לתואר דוקטור במכון ויצמן למדע
1967–1969 מחקר פוסט-דוקטורלי באוניברסיטת קורנל בארה"ב
תפקידים אקדמיים בארץ
1962–1967 חוקר בוועדה לאנרגיה אטומית בנחל שורק
1969–1973 מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב
1973–1977 פרופ' חבר באוניברסיטת תל אביב
1977–1986 פרופ' מן המניין באוניברסיטת תל אביב
1986–2001 פרופ' מן המניין במכון ויצמן למדע
1988–2001 קתדרת מקס פלנק במכון ויצמן למדע
תפקידים אקדמיים בחו"ל
1973–1975 מרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה
1975 מרצה אורח במעבדה הלאומית בברוקהייבן בארה"ב
1985 פרופסור אורח באוניברסיטת ייל בארה"ב
1985–1993 יועץ מדעי מיוחד במעבדות המחקר של אי-בי-אם בארה"ב
1991–2001 פרופסור אורח ומארגן תכניות מחקר במכון לפיזיקה תיאורטית באוניברסיטת קליפורניה בארה"ב
1996 קתדרת לורנץ באוניברסיטת ליידן בהולנד
תפקידים אחרים
1996–2001 יו"ר מרכז אלברט אינשטיין-מינרבה לפיזיקה עיונית במכון ויצמן למדע
1985–1991 חבר מערכת של Comments on Solid-State Physics
1996–1999 חבר מערכת של Physical Review Letters
1996–2001 חבר ועדת המערכת של Annals of Physics, ניו יורק וחבר בכמה ועדות אקדמיות בארץ ובעולם
פרסים
1983 פרס לנדאו, תל אביב
1987 פרס ויצמן
1987 פרס מטעם חברת אי-בי-אם למחקר בפיזיקה
1993 פרס אלכסנדר פון הומבולדט
1996 פרס רוטשילד
מפעל חיים
"ישנם כמה תחומים חשובים בפיזיקה אשר לא קיבלו בעבר את הדגש ואת התמיכה הראויים בישראל. אני החלטתי ללכת דווקא על התחום המוזנח יחסית של פיזיקת המצב המוצק העיונית. את הקריירה שלי התחלתי בפיזיקה ניסויית, אבל הגעתי למסקנה שהכשרון שלי הוא דווקא בפיזיקה עיונית. כשהחלטתי להמשיך בלימודיי לתואר דוקטור בפיזיקה עיונית במצב המוצק, התברר לי כי קשה מאוד למצוא מנחה בתחום הזה בישראל. שכנעתי את פרופ' ישראל פלח מהכור האטומי בנחל שורק לקבל על עצמו את ההנחיה, אף שהיה פיזיקאי ניסויי. וכך מצאתי את עצמי פועל בתחום בלתי מפותח בישראל דאז. אבל לפרופ' ישראל פלח היה ניצוץ שדבק גם בי ולמדתי ממנו הרבה. בסך הכול הייתי חריג, ולא הלכתי בתלם ובמסלולים הפופולריים". כך מתאר פרופ' יוסף אמרי את בחירתו בתחום העבודה המדעית.
יוסף אמרי נולד בתל אביב בשנת 1939. אמו הגיעה לארץ בתחילת המאה ואביו ב-1933. סבו מצד אביו עזב את מזרח פולין לטובת משרת רב בברלין ב-1933 ולא ראה צורך לעלות לארץ ישראל. רק לאחר שהוכה על ידי בריונים ב-1935 עלה גם הוא. ההשפעה של הבית על דרכו המדעית הייתה גדולה וחשובה: "אבא היה מורה למתמטיקה, פיזיקה ואלקטרוניקה, ולימד בגימנסיה הריאלית בראשון לציון ובתיכון עירוני ה' בתל-אביב. כשהיה בן 63 החל לעשות עבודת דוקטורט, אך נפטר במהלך העבודה. אימא הייתה מורה, ועוד בני משפחה עסקו בהוראה. בבית הייתה אווירה מעודדת למדע ולרכישת ידע."
רוב שנותיו כילד וכנער התגורר הפרופ' אמרי ברחוב אלנבי בתל אביב. הוא למד בבית הספר "בלפור", ולאחר מכן בתיכון עירוני א'. תמיד היה בעל נטייה למקצועות הריאליים והיה בטוח שיהיה מהנדס מתכנן מטוסים. "באיזשהו שלב, ואינני מסוגל להבין מדוע, החלטתי ללמוד פיזיקה במסגרת העתודה האקדמית של צה"ל. התחלתי ב-1956, באוניברסיטה העברית בירושלים. הלימודים היו אז ישירות לתואר שני ונמשכו חמש שנים. הייתי סטודנט בינוני, אולי מעט למעלה מזה. השיטה אז הייתה מעניינת: כמעט לא היו בחינות ביניים, אבל לקראת הסיום היו שלושה ימי בחינה קשוחים במיוחד".
פרופ' אמרי היה מופתע כשסיים את לימודיו בהצטיינות מיוחדת כתוצאה ממבחנים אלה. הוא התגייס ב-1961 כדי להשלים את השירות הצבאי. תחילה שירת בשריון, ולאחר שסיים קורס קצינים היה מדריך תותחנות טנקים בבית הספר לשריון. בבוקר צח אחד נקרא להתייצב בבקו"ם ושם התבשר שלפי בקשתו של פרופ' יובל נאמן הוצב בכור האטומי בנחל שורק. ואכן, שם סיים את שירות החובה שלו, ולאחר מכן שירת בכור בקבע וכאזרח. מנהל הכור היה פרופ' ישראל פלח, שהיה, כאמור, המנחה שלו בעבודת הדוקטורט.
פרופ' אמרי עבד בנחל שורק עד 1967, ואז יצא לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת קורנל בארה"ב. הוא היה כבר נשוי ואב לתינוקת בת כשנתיים (היום היא רופאה בבית החולים אסף הרופא). לאחר שנתיים שב לארץ וקיבל הצעה מפרופ' יובל נאמן להצטרף לאוניברסיטת תל אביב, ושם התמיד 17 שנים. ב-1986 הצטרף למכון ויצמן למדע. התחום שהוא עוסק בו בעיקר הוא הפיזיקה המזוסקופית, שעניינה תופעות פיזיקליות המתרחשות באזור הביניים שבין הגודל הזעיר-האטומי ובין הגודל המקרוסקופי-היום-יומי. שטח זה התפתח, והוא כיום מן החשובים והמרתקים בפיזיקה של החומר המעובה, אף שבשנים הראשונות לא זכה לעידוד מן הממסד המדעי. הוא היה מחלוציו וממקימיו של תחום זה בעולם, והכשיר דור של חוקרים ותלמידים מצטיינים.
פרופ' אמרי הציע למכון ויצמן בשנת 1985 להקים מעבדה מתקדמת למזוסקופיה. "יש מרווח גדול בן התחום האטומי, שבו שולטת הפיזיקה הקוואנטית, ובין התחום המקרוסקופי. השאלות הן באיזה שלב מתחיל חומר לעבור מהתנהגות מיקרוסקופית להתנהגות מקרוסקופית ואם תופעות חדשות ומעניינות בתחום הביניים אפשריות (כפי שאכן קורה). השאלות הן קשות. אני עושה חישובים ומקבל תוצאות הטעונות בדיקה במעבדה". לאחר שנים של הכנות הוקמה המעבדה למזוסקופיה בעלות של 16 מיליון דולר. המעבדה – בניהולו של פרופ' מרדכי הייבלום שחזר לארץ לאחר שהות ארוכה בארה"ב – היא אחת מבין שלוש המעבדות המובילות בתחום בעולם, יחד עם צרפת ועם הולנד. כיום מוקמות עשרות מעבדות בתחומים דומים ברחבי העולם וכשלוש בישראל.
על העתיד אומר פרופ' יוסף אמרי: "יש לנו שני כיוונים: הראשון – להגיע לגדלים קטנים (נאנוסקופיים), להתקרב לגבול המולקולה. אני מניח ששימושים רציניים של פיתוחים אלה יקרו בשנים 2020–2030. הכיוון השני – גבול הביניים בין חומרים שיוצרו על ידי האדם ובין מה שיצר הטבע, ובמיוחד מולקולות אורגניות וביולוגיות. בין שני הכיוונים הללו יש גם כיוון ביניים – יצירת חומרים חדשים, בדיקתם ומדידתם ואולי גם תכנון ושיפור תכונותיהם."