חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשפ"ג בתחום חקר המשפטים.
פרופסור יורם דינשטיין הוא מן המומחים המובילים בעולם בתחום המשפט הבינלאומי הפומבי לענפיו השונים ומן האבות המייסדים של חקר המשפט הבינלאומי הפומבי בישראל. הוא העמיד תלמידים הרבה, אשר רבים מהם השתלבו בתפקידי מפתח באקדמיה הישראלית ובשירות הציבורי.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
השופטים: פרופ' גידי ספיר, יו"ר, פרופ' גבריאלה שלו, פרופ' רון שפירא
פרופסור יורם דינשטיין הוא מן המומחים המובילים בעולם בתחום המשפט הבינלאומי הפומבי לענפיו השונים ומן האבות המייסדים של חקר המשפט הבינלאומי הפומבי בישראל. הוא העמיד תלמידים הרבה, אשר רבים מהם השתלבו בתפקידי מפתח באקדמיה הישראלית ובשירות הציבורי.
לפרופסור דינשטיין תרומה עצומה לחקר המשפט הבינלאומי הפומבי בכלל, ודיני הלחימה ודיני הפעלת הכוח בפרט. פרסומיו בתחום זה הם פורצי דרך, החל בספרו משנת 1965 שעסק בנושא ההגנה של ציות לפקודות מגבוה במשפט הבינלאומי, ועד לסדרת ספריו בתחומים של שימוש בכוח, דיני לחימה ודיני כיבוש, הממשיכים לראות אור במהדורות עדכניות מעת לעת. לאורך השנים פרסם פרופ' דינשטיין למעלה מעשרה ספרים ולמעלה מ־150 מאמרים, בישראל ובהוצאות האקדמיות המובילות בעולם, Oxford UP ו־Cambridge UP, וספריו תורגמו לשפות רבות.
פרופסור דינשטיין לא נותר רק בדלת אמות המחקר המשפטי. הוא שימש כדיקן של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, כרקטור האוניברסיטה וכנשיא האוניברסיטה החמישי. במקביל, הוא הטביע את חותמו גם בעולם המעשה של המשפט הבינלאומי. בראשית דרכו המקצועית שירת בשירות החוץ של מדינת ישראל, כקונסול ישראל בניו יורק וכחבר קבוע במשלחת ישראל לאו"ם. גם לאחר שהתבסס באופן מלא באקדמיה, המשיך פרופסור דינשטיין לייצג את ישראל בדיונים בפורומים וארגונים בינלאומיים שונים והיה שותף בניסוח של מדריכים משפטיים שונים, שהשפעתם על עיצוב כללי המשפט הבינלאומי בתחום דיני הלחימה ועל הפרקטיקה של מדינות שונות היא רבה.
מחוץ לשירות הציבורי שימש פרופ' דינשטיין בתפקיד נשיא הסניף הישראלי של ה־International Law Association ושל ה־Israeli Model UN Association. נוסף על כך, הוא ייסד את הסניף הישראלי של Amnesty International ושימש יושב הראש שלו.
על מעמדו הייחודי של פרופסור דינשטיין על בימת המשפט הבינלאומי יעידו המינויים שלו כמרצה וכחוקר אורח במוסדות אקדמיים שונים ברחבי העולם, דוגמת אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת טורונטו, אוניברסיטת הומבולט בברלין ומכון Max Planck לחקר משפט ציבורי משווה ומשפט בינלאומי. הוא נבחר לשמש חבר לכל החיים ב־Institute de Droit International היוקרתי, שימש שנים רבות במועצה המנהלת של ה־International Institute of International Law בסן רמו, וכן היה חבר בוועד המנהל של ה־American Society of International Law. מחקריו מצוטטים תדיר על ידי ערכאות השיפוט הבכירות בעולם בתחום המשפט הבינלאומי, לרבות בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, בית הדין האירופי לזכויות האדם שבשטרסבורג, בית הלורדים ובית המשפט העליון בבריטניה, בית המשפט העליון של קנדה ובית הדין הפלילי הבין־לאומי ליוגוסלביה לשעבר.
מעבר לכל אלה, לפרופסור דינשטיין תרומה ייחודית לקידום האינטרסים של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. כך, למשל, לבקשת הפרקליט הצבאי הראשי דאז, תא"ל מאיר שמגר, הוא סייע בהכשרה המשפטית של מפקדי צה"ל ערב מלחמת ששת הימים, ובמהלך שנות ה־80 של המאה שעברה היה שותף בצוות הישראלי לבוררות עם מצרים בנושא מחלוקת הגבול בטאבה.
בזכות היותו אקדמאי פורה ומשפיע בעל הכרה עולמית זה למעלה מיובל שנים, בזכות תרומתו הייחודית לביסוס תחום המשפט הבינלאומי הפומבי באקדמיה בישראל, בזכות מנהיגותו האקדמית, בזכות החותם שהטביע על התפתחות המשפט הבינלאומי בעולם ובזכות תרומתו הייחודית לקידום האינטרסים של מדינת ישראל בתחום המשפט הבינלאומי – בזכות כל אלה, נבחר פרופסור דינשטיין כחתן פרס ישראל לחקר המשפט לשנת תשפ"ג.
קורות חיים
פרופ' יורם דינשטיין מתגורר בתל אביב עם אשתו עדה. הם הורים לעידו, אורי ודורון, וסבים לדניאל, טליה, שירז וליטל.
לימודים
1955–1958 מוסמך למשפטים, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
1960–1961 תואר LLM, New York University School of Law
1964 תואר דוקטור למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
מבחר תפקידים אקדמיים
1964–1966 מרצה למשפט בינלאומי, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
1970– מרצה בכיר למשפט בינלאומי, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב;
מ־1971 פרופסור חבר, מ־1974 פרופסור מן המניין, מ־2003 פרופסור אמריטוס
1970 ואילך עורך Israel Yearbook on Human Rights
1976–1977 פרופסור אורח, University of Toronto School of Law
1978–1980 דיקן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
1980–1985 רקטור אוניברסיטת תל אביב
1980–2006 מופקד על הקתדרה לזכויות האדם על שם ינוביץ
1983– חבר שותף, ומ־1989 חבר מלא, Institut de Droit International
1985–1987 פרופסור אורח, New York University School of Law
1991–1999 נשיא אוניברסיטת תל אביב
2000–1999
2003–2002 Stockton Professor, US Naval War College (Newport, RI)
2000–2001 Humboldt Fellow, Max Planck Institute (Heidelberg)
2004–2010 Senior Academic Advisor, Harvard Program on Humanitarian Policy and Conflict Research Project on Air and Missile Warfare
מבחר תפקידים ציבוריים
1961–1962 חבר נציגות הקבע של ישראל ליד האומות המאוחדות, ניו יורק
1966–1970 קונסול ישראל בניו יורק וחבר נציגות הקבע של ישראל ליד האומות המאוחדות
1986–1988 Counsel for the State of Israel, Taba Arbitration
1993–2019 Member of Council, San Remo International Institute of Humanitarian Law
2010– President, United Nations Association, Israel
הוקרות ופרסים
1966 פרס ארלוזורוב (משרד החוץ)
1980 פרס סחרוב (מרכז בלאושטיין)
1995 ד"ר כבוד, אוניברסיטת בואנוס איירס
1995 ד"ר כבוד, האוניברסיטה של צ'ילה
1997 ד"ר כבוד, Hebrew Union College
2006 פרס סן־רמו (International Institute of Humanitarian Law)
2019 NATO, SHAPE, Lazareff Prize
מפעל חיים
יורם דינשטיין נולד בשנת 1936 בתל אביב לאימו ריבה דינשטיין (לבית פישלין) ולאביו חיים דינשטיין, שעלו ארצה בעלייה הרביעית מאוקראינה. "בראשית דרכה בארץ אימי עבדה כפועלת בבית חרושת לודז'יה", מספר דינשטיין בשיחה איתו בביתו בתל אביב; "לימים היא הקדישה הרבה מחייה להתנדבות והגיעה להיות יקירת ההסתדרות". אביו למד משפטים בצרפת ועבד כעורך דין.
בצעירותו למד יורם בבית הספר העממי תל נורדוי, ובנערותו (החל מ־1948) במחזור הראשון של תיכון עירוני א'. כיוון שסיים את התיכון בגיל צעיר מדי לגיוס החליט ללמוד באוניברסיטה העברית שנה אחת. הוא לא היה בטוח מה ברצונו ללמוד ונרשם לפקולטה למשפטים, שהוקמה זמן קצר לפני כן ופעלה במנזר רטיסבון.
כתום שנת הלימודים התגייס לצה"ל ושירת בגייסות השריון, שם היה מופקד על הוצאת "עלון השריון". בעודו בצבא גילה שהצליח במיוחד בבחינות שנה א' משפטים. "לא התכוונתי מעולם לעסוק בעריכת דין, אבל מאחר שצלחה דרכי בשנה א' החלטתי להתמיד בלימודי משפטים", הוא אומר. במחזור של שנה ב' ואילך למד יחד עם אהרן ברק. בסופו של דבר סיים את לימודיו בהצטיינות יתרה והגיע להיות מתמחה בבית המשפט העליון. בשנה שלאחר מכן עבר בחינת צוערים במשרד החוץ. "חשבתי באותה עת שהקריירה שאני מעוניין בה היא שירות חוץ", הוא מסביר.
ב־1959 החל לשרת כצוער במשרד החוץ ובמקביל לכך שימש אסיסטנט בפקולטה למשפטים. אותה שנה נישא לעדה לבית ברנט וברבות השנים נולדו להם שלושת בניהם עידו, אורי ודורון.
כעבור שנה העמידה הפקולטה לרשות דינשטיין מלגת לימודים יוקרתית באוניברסיטת ניו יורק (NYU), לשם לימודי תואר שני (LLM) במשפט בינלאומי. עם קבלת התואר הוזמן להצטרף למשלחת ישראל לאו"ם. ב־1962 מונה לתפקיד בלשכת המנהל הכללי של משרד החוץ בירושלים, שם הגיע להיות סגן מנהל הלשכה ופרק זמן מסוים ניהל אותה בפועל. "כתוצאה מכך זכיתי להשתתף כמשקיף בהרבה ישיבות רמות דרג, למשל של שרת החוץ גולדה מאיר עם משה דיין: ראיתי מקרוב איך מדיניות החוץ מושפעת מפוליטיקה פנימית, ואמרתי לעצמי – מוטב לי לבחור בקריירה אקדמית, שאז בדיוק נפתח לי השער אליה". בשנת 1964 קיבל את התואר השלישי: את הדוקטורט שלו כתב בהנחיית נתן פיינברג. הנושא היה ציות לפקודות מגבוה כהגנה של פושעי מלחמה (דוגמת אייכמן). משנת 1964 החל לכהן כמרצה למשפט בינלאומי בפקולטה למשפטים, שעברה לגבעת רם.
בשנת 1966 פנו אליו מארגון "נתיב" והציעו לו לצאת בשליחות לניו יורק כקונסול וחבר המשלחת לאו"ם. "במשלחת לאו"ם ריכזתי את הנושא של זכויות אדם ובקונסוליה עסקתי בריכוז ותאום המאמצים להעלות את סוגיית יהודי ברית המועצות על סדר היום הבינלאומי". במסגרת זאת היה כפוף לשאול אביגור בארץ ולשגריר בוושינגטון (השגריר האחרון שתחתיו שירת היה יצחק רבין).
בשנת 1970 שב ארצה והחל לשמש מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, אליה הגיע עוד קודם לכן עת הייתה שלוחה של האוניברסיטה העברית. בתוך שנים ספורות כבר נתמנה לפרופסור מן המניין. על תחילת הדרך באוניברסיטה הצעירה הוא מספר: "בחרתי לעבור מירושלים לתל אביב כי היה זה אתגר להגיע למקום שבו אני יכול להשתתף בעיצוב דמותו של המוסד. זו הייתה הרגשה נעימה, 'ללוש' את חומר הגלם בלי חישוקים של מסורת". אחת הפעולות הראשונות שלו הייתה ייסוד השנתון הישראלי לזכויות אדם באנגלית. השנתון מתפרסם מאז בעריכתו עד עצם היום הזה, למעלה מחמישים שנה.
"באוניברסיטת תל אביב, תחום המחקר העיקרי שלי מלכתחילה היה זכויות אדם, בהמשך לפעילותי באו"ם", מבהיר דינשטיין. נוסף זה חיבר סדרה של שישה כרכים על משפט בינלאומי, שיצאו לאור בהוצאת שוקן, בתקופה שבה לא היו למעשה ספרי לימוד ומחקר בשטח זה בעברית. במשך הזמן, לנוכח החשיבות הגוברת של הבעיות המשפטיות בשטחים המוחזקים, החל להגביר את עיסוקו האקדמי בדיני מלחמה. "הייתה לכך חשיבות קודם כל מזווית ראייה של הוראה: המשפט הבינלאומי נחשב פעם לתחום אזוטרי בעל עניין ליחידי סגולה, והתברר בדיעבד שהסטודנט המצוי למשפטים חייב לפחות לפתוח אליו צוהר בכל הנוגע ליו"ש וחבל עזה. נוסף לזה, השתתפתי בעיון האקדמי ובדיון הציבורי על דיני תפיסה לוחמתית. כתבתי על כך בהרחבה וזכיתי למספר התייחסויות ניכר של בג"ץ".
בשנת 1978 נבחר דינשטיין לדקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ב־1980 היה לרקטור האוניברסיטה משך חמש שנים ומ־1991 כיהן כנשיא האוניברסיטה משך שמונה שנים נוספות. "זו תקופה ארוכה מאד של מִנהל אקדמי: כמעט קריירה כשלעצמה", הוא מציין. "אבל תמיד הקפדתי שלא לנתק את את עצמי ממחקר, וכך יכולתי לצאת בשלום מן הפרדס המִנהלי בלי להיפגע".
במהלך שבתונים החל דינשטיין במלאכה המייגעת של כתיבת ארבעה כרכי מחקר מובילים באנגלית בתחום דיני המלחמה, בהוצאת קיימברידג', ואחת לכמה שנים מתפרסמות מהדורות מורחבות ומעודכנות. הספרים מצוטטים בהתמדה, והם בגדר קריאת חובה במספר אוניברסיטאות ומכללות צבאיות בעולם. כיום דינשטיין נמנה בצמרת המומחים המובילים בדיני מלחמה. הוא יעץ לכמה ממשלות והוזמן להרצות בעשרות אוניברסיטאות ברחבי תבל. בגרמניה הוענק לו פרס הומבולדט. ארגון נאט"ו זיכה אותו בפרס משום שמחקריו מסייעים ליועצים המשפטיים של הארגון להתמודד עם בעיות סבוכות בפעילות מבצעית.
"התפיסה שלי יחסית פשוטה", מחדד דינשטיין, "ישנו משפט בינלאומי מחייב, ואין דרך להתעלם ממנו בלי לשלם על כך מחיר כבד. אבל מן הראוי להכיר מקרוב את התמרורים שהדין הבינלאומי מציב במציאות. לכל שיטת משפט יש הרבה פנים. מקבלי החלטות יכולים במקרים רבים להגשים את התכלית שאליה הם חותרים בדרכים חוקיות, שאינן מתנגשות עם הדין המחייב".
דינשטיין שימש פרופסור אורח בכמה אוניברסיטאות, אך אבן דרך מיוחדת הייתה כאשר הזמין אותו הצי האמריקני פעמיים לכהן כמופקד על קתדרה חשובה ב־US Naval War College. בתפקיד זה הדריך קצינים בכירים אמריקנים רבים והגיע למגעים בינלאומיים מגוונים. בתוך כך התבקש להיות היו"ר האקדמי של קבוצת מומחים מארצות שונות, שהכינה בחסות אוניברסיטת הרווארד מדריך צבאי לדיני לחימה באוויר. בעקבות זאת קיבל מימון של משרד הביטחון השוויצרי, ואחר כך משרד הביטחון הנורווגי, לפרויקט ממושך של אימון חילות אוויר (לרבות חיל האוויר הישראלי) על סמך המדריך. כמו כן עמד בראש צוות בינלאומי, שהכין באוסלו (במימון ממשלת נורווגיה) מדריך משלים לבעיות נבחרות בדיני לחימה.
בישראל היה דינשטיין מעורב בשני מבצעים ארוכי שנים: האחד היה המאבק המשפטי למען אסירי ציון בברית המועצות לאורך שנות השבעים, והאחר היה המאבק להכרה באגודת מגן דוד אדום כחלק מפדרציה של אגודות הצלב האדום בעולם. פעמים רבות ייצג את מדינת ישראל בקשת רחבה של פורומים בינלאומיים (מן הוועדה לזכויות האדם ועד אינטרפול). הוא התבקש מטעם גורמים ממשלתיים לארגן כנסים בינלאומיים בארץ ובחו"ל. כל השנים נתן במידת הצורך ייעוץ משפטי שוטף למחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית, למשרד המשפטים ועוד. "תמיד ניסיתי להגיע למארג של הרכיבים הנפרדים של תאוריה ופרקטיקה", הוא מסכם, "ותמיד האמנתי בלב שלם שאפשר לשלב אי־תלות אקדמית עם מילוי משימות לאומיות".
פרסומים נבחרים
-
- ההגנה של 'ציות לפקודות מגבוה' במשפט הבינלאומי, ירושלים: מאגנס, 280 עמ' (1965)
- The Defence of 'Obedience to Superior Orders' in International Law, Leyden, Sijthoff, xvi + 278 pp. (1965); Reprinted Edition (with new Postscript Preface) – Oxford University Press, xxxiii + 267 pp. (2012)
- המשפט הבינלאומי והמדינה, תל אביב: שוקן ואוניברסיטת תל אביב, 160 עמ' (1971)
- סמכויות המדינה כלפי פנים, תל אביב: שוקן ואוניברסיטת תל אביב, 174 עמ' (1972)
- אמנות בינלאומיות, תל אביב: שוקן ואוניברסיטת תל אביב, 216 עמ' (1974)
- תביעות בינלאומיות, תל אביב: שוקן ואוניברסיטת תל אביב, 208 עמ' (1977)
- המשפט הבינלאומי האל־מדינתי, תל אביב: שוקן ואוניברסיטת תל אביב, 255 עמ' (1979)
- דיני מלחמה, תל אביב: שוקן ואוניברסיטת תל אביב, 312 עמ' (1983)
- War, Aggression and Self-Defence, Cambridge, Grotius, xxx + 292 pp. (1988)
- Second Edition: Cambridge University Press, Grotius, xxxi + 325 pp. (1994)
- Third Edition: Cambridge University Press, xxviii + 300 pp. (2001)
- Portuguese translation: Manole (Brazil), xxxviii + 455 pp. (2005)
- Fourth Edition: Cambridge University Press, xxv + 349 pp. (2005)
- Fifth Edition: Cambridge University Press, xxxii + 375 pp. (2011)
- Sixth Edition: Cambridge University Press, xxxiv + 405 pp. (2017)
- The Conduct of Hostilities under the Law of International Armed Conflict, Cambridge University Press, xx + 275 pp. (2004)
- Second Edition: Cambridge University Press, xxvii + 320 pp. (2010)
- Third Edition: Cambridge University Press, xxxiv + 358 pp. (2016)
- Fourth Edition: Cambridge University Press, xxxvi + 420 pp. (2022)
- The International Law of Belligerent Occupation, Cambridge University Press, xxxii + 303 pp. (2009)
- Second Edition: Cambridge University Press, xxxix + 327 pp. (2019)
- Non-International Armed Conflicts in International Law, Cambridge University Press, xxxi + 264 pp. (2014)
- Second Edition: Cambridge University Press, xxxvii + 342 pp. (2021)
-
- Consular Immunity from Judicial Process, with particular reference to Israel, Jerusalem: Institute for Legislative Research and Comparative Law, xiv + 89 pp. (1966) חיבור זה זכה בפרס ארלוזורוב, 1966
- יסודות המשפט, תל אביב: ספריית האוניברסיטה המשודרת, 113 עמ' (1981); תורגם לערבית על ידי המכון ללימודים ישראליים–ערביים (1997)
- The Interaction between Customary International Law and Treaties (Collected Courses of the Hague Academy of International Law, 322) 243-427 (2006)
-
- Israel Yearbook on Human Rights, Vols. 1-52 (1971-2022)
- Models of Autonomy, Transaction Books (1981)
- International Law at a Time of Perplexity (Essays in Honour of Shabtai Rosenne), Nijhoff (1989).
- The Protection of Minorities and Human Rights, Nijhoff (1992)
- War Crimes in International Law, Nijhoff (1996)