יצחק שמיר

תהפוכות פוליטיות הביאוהו שוב, ביוני 1990, לראשותה ממשלה, והוא עמד בראשה עד לבחירות בשנת 1992, שבהן נבחר לראש ממשלה יצחק רבין ז"ל. לאחר הבחירות האלה, ב-1996, פרש יצחק שמיר מן החיים הפוליטיים.

דרכו של יצחק שמיר, עד שהגיע לראשות הממשלה, הייתה רצופה במאבקים לאומיים מאז שהיה נער. יצחק יזרניציקי, לימים שמיר, נולד ברוז'ינוי שבפולין בשנת 1915. הוא למד בבית ספר תיכון עברי בביאליסטוק. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטת ורשה, אך לא סיים בה את לימודיו. באותה עת היה מפעילי בית"ר בפולין ומפקד קן בית"ר ברוז'ינוי. הוא עלה לארץ בשנת 1935, ולאחר שנתיים הצטרף לארגון המחתרתי האצ"ל ("הארגון הצבאי הלאומי"). לאחר שלוש שנות פעילות פרש מן האצ"ל בגלל חוסר שביעות רצון מפעילותו של הארגון לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה. הוא סבר שעל המחתרת להמשיך ולהילחם בבריטים על אף מלחמתם בגרמנים והצטרף לאברהם שטרן (יאיר), שהקים את ארגון הלח"י ("לוחמי חירות ישראל").

השלטון הבריטי רדף את אנשי הלח"י, וחייליו הצליחו, בשנת 1942, להרוג את המפקד יאיר. הבריטים ערכו מצוד אחרי יתר החברים והציעו פרס כספי של 200 לא"י, סכום עתק בימים ההם, על ראשו של יצחק שמיר. לבסוף נתפסו הוא וחבריו ונכלאו בכלא מזרע, אולם שמיר הצליח להימלט מן הכלא יחד עם אליהו גלעדי, לאחר שהשניים הסתתרו במחסן מזרנים. בעדות של יצחק שמיר בתקופה מאוחרת יותר הוא מספר על המעצר ועל הדחף לברוח: "כעל גחלים ישבתי במחנה הריכוז במזרע בשנת תש"ב. מכות קשות ניתכו על המחתרת בזו אחר זו: הרצח בדיזנגוף 30, רצח יאיר, חטיפות, עינויים, מאסרים בלי סוף. ללא נשוא היה הסבל של ישיבה מאחורי התיל באפס מעשה. יום יום היינו נוטלים את העיתון בידיים רועדות והעיניים מחפשות אינסטינקטיבית ידיעות על אסונות חדשים, וכשידיעות אלה היו באות – נקפצו האגרופים, התרתח הדם, ואחרי יום-יומיים היה הכול חוזר לשיווי המשקל של חיי מחנה משעממים ואפורים. זה היה זעם אין אונים. וידענו: המוצא היחיד מן הזעם הוא בריחה. זהו תנאי קודם לחידוש הפעולה, לתחיית המחתרת."

שמיר ברח, כאמור, ובחר בשם המחתרתי "מיכאל", על שם מייקל קולינס, מפקד המחתרת האירית, משום שהוקסם ממאבקה של המחתרת בבריטים בתחילת המאה, שהזכיר לו את המאבק שלו עצמו. על פי עדותו התחפש ליהודי דתי: "הסוויתי את עצמי כאיש דת מובהק. גידלתי זקן והתהלכתי לבוש בקפוטה." לאחר בריחתו ממחנה המעצר במזרע ביסס שמיר והרחיב את התשתית להיערכות ולהתארגנות המחודשת של הלח"י. הוא הקים את מרכז הלח"י שעם חבריו נמנו גם נתן פרידמן, ילין-מור וד"ר ישראל אלדד. שמיר היה אחראי על ריכוז הפעילות הארגונית והמבצעית של הלח"י.

בשנת 1946 נעצר שמיר שוב, למרות התחפושת שלו, והוגלה על ידי הבריטים למעצר באריתריאה שבמזרח אפריקה במטוס מיוחד. למרות הקשיים והריחוק ממקום יישוב הצליח שוב, לאחר זמן קצר, להימלט מן הכלא בתוך משאית דלק לג'יבוטי, ומשם, לאחר טלטולים והרפתקאות, הגיע לצרפת.

לאחר הקמת המדינה חזר יצחק שמיר לארץ וניסה להיבחר לכנסת מטעם "מפלגת הלוחמים", ולאחר מכן פתח עסק. בשנת 1955 גויס על ידי איסר הראל ל"מוסד". במשך עשר שנים עמד שמיר בראש יחידה סודית של "המוסד". היחידה הייתה קטנה ויוקרתית מאוד, ואנשיה עסקו, בין היתר, במעקב אחרי המדענים הגרמנים שעסקו בפיתוח מערכות נשק חדישות במצרים. מרבית פעולותיה של היחידה הזאת נשארו חסויות עד היום. בשנת 1965 פרש שמיר מ"המוסד" ופנה לעסקים פרטיים, אבל מקומו הטבעי היה ב"מחנה הלאומי", והוא הצטרף בשנת 1969 ל"תנועת החירות". ארבע שנים לאחר מכן נבחר לכנסת השמינית, ובכך החלה דרכו הפוליטית.

בשנת 1977, עם בחירתו של מנחם בגין לראשות הממשלה ועליית "הליכוד" לשלטון, התמנה שמיר ליו"ר הכנסת. שלוש שנים לאחר מכן התפטר משה דיין מתפקידו כשר החוץ, ושמיר התמנה במקומו. מכאן הייתה דרכו סלולה לראשות תנועת "הליכוד" ולראשות הממשלה. בשנת 1983, כאשר פרש מנחם בגין מראשות הממשלה, התמודדו על התפקיד יצחק שמיר ודוד לוי. שמיר נבחר, וכיהן אחד עשר חודשים עד לבחירות שנערכו שנה לאחר מכן.

כראש ממשלה היו לשמיר כמה החלטות חשובות. בשנת 1991 הנהיג את מדיניות האיפוק מול התקפת הטילים של עירק על ישראל במהלך "מלחמת המפרץ", מדיניות שהוערכה לאחר מכן כמוצלחת ביותר. באותה שנה יזם את כינוסה של ועידת מדריד שהייתה נקודת ציון במאמצים להשגת השלום באזור. לאחר הבחירות של שנת 1992 פרש שמיר מהנהגת "הליכוד", אך המשיך לכהן בכנסת עד 1996, ואז פרש מן החיים הפוליטיים. על פעילותו כראש ממשלה מספר יצחק שמיר, בין היתר: "אחת מהפעולות המרגשות שבהן עסקתי כראש ממשלה הייתה הטיפול בהעלאת יהודי ברית המועצות תוך עמידה על כך שהיעד שלהם יהיה רק ישראל".