פרופ' יהודה ליבס

תפקידים אקדמיים בארץ

1971–1993 מרצה בחוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים
1988–1991 ראש החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים
1993–2008 פרופ' מן המניין, האוניברסיטה העברית בירושלים
1999 ראש הקבוצה הבינלאומית לחקר הזוהר במכון ללימודים מתקדמים בירושלים
2005 חבר בקבוצה בנושא "היבטים ספרותיים של התופעה הדתית", המכון ללימודים מתקדמים בירושלים
2008 פרופ' אמריטוס, האוניברסיטה העברית בירושלים

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1980–1981 חוקר אורח, אוניברסיטת הרווארד, ארה"ב
1993 מרצה, אוניברסיטת שיקגו, ארה"ב

פרסים ואותות הוקרה

1997 פרס ביאליק לחכמת ישראל
1999 פרס שלום לחקר הקבלה
2004 מינוי לקתדרה לקבלה ע"ש גרשם שלום
2006 פרס אמ"ת בחקר ההגות היהודית

הבית שבו גדל יהודה ליבס היה בית של תרבות ודעת. גרשם שלום, חוקר הקבלה הגדול, היה מיודד עם אביו והרבה לבקר בביתם, והתארחו בו גם אישים נוספים כפינחס רוזן, ש"י עגנון ולאה גולדברג.

בשנות ילדותו המוקדמות למד בבית הספר היסודי "בדרום", לימים "הנרייטה סולד". אחר כך המשיך את לימודיו בתיכון בית הכרם, הנקרא היום התיכון שליד האוניברסיטה. מורהו למחשבת ישראל בתיכון היה יעקב מאיר, דמות שהשפיעה עליו עמוקות. השניים נקשרו ברבות הימים בקשרי חברות, אשר נקטעה במותו של מאיר במלחמת ששת הימים.

בשנת 1965 התגייס לגדוד 890 של הצנחנים. במלחמת ששת הימים הוצב בגזרת סיני בחטיבתו של רפאל איתן (רפול). בשנת 1969, כשהיה חייל מילואים בצנחנים, נפצע פציעה בינונית בעת שירותו בבקעה. במלחמת יום הכיפורים השתתף כחייל מילואים פעיל, ובמשך השנים הבאות, עד היותו בן 50, שירת במילואים בחיל המודיעין.

בשנת 1967 החל בלימודי התואר הראשון בחוג ללשון העברית ובחוג למחשבת ישראל, אשר נקרא אז החוג לפילוסופיה יהודית וקבלה. עם מוריו בחוג ללשון נמנו יחזקאל קוטשר, שלמה מורג וחיים רבין, ובחוג למחשבת ישראל למד בין היתר אצל שלמה פינס, אפרים גוטליב, אליעזר שביד, רבקה ש"ץ-אופנהיימר ויוסף דן. במהלך שנות לימודיו עבד גם במילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון תחת שרביטו של פרופ' זאב בן חיים. הכשרתו בחוג ללשון נתנה את אותותיה ברבים ממחקריו בתחום מחשבת ישראל, בהם הדוקטורט שכתב, "פרקים במילון ספר הזוהר", העוסק בביאור המילים והמונחים הייחודיים בזוהר. רגישותו ללשון בכלל, וידיעותיו המעמיקות בשפות העברית, הארמית, הערבית, היוונית והלטינית, שזורות כחוט השני בספריו ובמאמריו הרבים.

בשנת 1969, עת היה ליבס בשנתו השנייה ללימודיו, שב לאוניברסיטה פרופ' גרשם שלום (אז בגמלאות) ללמד קורס בקריאת זוהר למתקדמים. זו הייתה השנה היחידה שבה התפנה שלום ממחקריו בגמלאות ללמד באוניברסיטה. בשיעור זה פגש ליבס את אסתר אשתו. השניים התחתנו בשנת 1970 ומאז הם מתגוררים בירושלים. באותו קורס השתתף גם ידידו הטוב מנחם פרומן, לימים רב היישוב תקוע. ליבס ופרומן נשארו ידידים קרובים עד לפטירתו של פרומן בשנת 2013.

בשנת 1972 הציע פרופ' גרשם שלום לליבס לכתוב בהנחייתו עבודת דוקטורט בנושא מילון ספר הזוהר. "מיום שהתחלתי ללמוד, ספר הזוהר משך אותי מאוד. התלהבתי מספר הזוהר", מספר ליבס. הוא נרתם למשימה המורכבת והשלים את הדוקטורט בשנת 1976.

בתקופתו של גרשם שלום היו שחשבו כי הזוהר כבר נחקר דיו מצד העקרונות היסודיים שבו, ועל כן נותר לעסוק רק בפרטים ולדייק בהם לשם השלמת התמונה הזוהרית לפרטיה ודקדוקיה. אולם ליבס במחקריו השכיל להציע כיוונים חדשים ושונים בחקר הזוהר בכלל, ובכך יסד אסכולה מחקרית שונה ומקורית בתחום כולו. המאמר המכונן, וזה שסימן את שינוי הכיוון, היה "המשיח של הזוהר", שגרעינו בהרצאה שנשא ליבס ביום עיון לכבוד פרופ' שלום בהגיעו לגבורות. בשני מאפיינים נתייחדה תפיסתו של ליבס כפי שהוצגה במאמר זה. ראשית, בחשיפתו ובהדגשתו של היסוד המשיחי בזוהר. שלא כתפיסה שרווחה לפניו, ליבס סבר כי הזוהר הוא ספר בעל תפיסות משיחיות, ועלה בידו להוכיח זאת במחקרו. שנית, ליבס העלה על נס את ממד הסיפור שבזוהר: לפי תפיסתו, על החוקר לשים לב להבניית הדמויות הדוברות ולעיין בסיפורי הזוהר, מתוך ההבנה שהם הם גופי זוהר.

"אני התעניינתי בזוהר לא רק לאור השאלה מה הוא אומר אלא גם איך הוא מסופר: מי אומר, מהי דמותו של ר' שמעון בר יוחאי, מיהי החבורה". שלא כבמחקר עד ימיו, שעסק בדמותו של רשב"י רק אגב שאלת האמת ההיסטורית, האם מדובר בטקסט אותנטי מימי התנאים או שהזוהר הוא טקסט פסאודו-אפיגרפי, ליבס בחר לראות את הזוהר "לא מצד מה שאין בו, אלא מצד מה שיש בו". את הדמויות בזוהר הוא ראה כפי שהן מוצגות בו ומתוכו, ולאו דווקא כחלק מן הדיון ההיסטורי העובדתי.

את גישתו המחקרית המשיך לפרושׂ במאמר מכונן נוסף, "כיצד נתחבר ספר הזוהר" (תשמ"ט), ובו מציע ליבס כי הסיפורים השזורים בזוהר משקפים משהו מן הראליה של כותביהם. ב"זוהר וארוס" (תשנ"ד) טען ליבס כי כוחו של הזוהר איננו רק במה שהוא אומר על העולמות העליונים, אלא גם במה שהוא מספר על החבורה היוצרת את הזוהר והמתועדת בין דפיו. כיווני המחקר שעליהם הצביע ליבס משכו אחריהם תלמידים רבים, חוקרים מצטיינים בזכות עצמם, שמצאו בדרכו של ליבס בקריאת הזוהר עולם חדש ומרתק הראוי למחקר מעמיק – ועוד רב הנסתר.

נוסף על הזוהר ליבס חוקר גם נושאים עיקריים אחרים של היהדות, ובהם מקרא (כגון מגילות אסתר וקהלת), פילון האלכסנדרוני, ספר יצירה, מחשבת חז"ל והקבלה הלוריאנית. במחקריו על השבתאות וספיחיה הוא גילה זיקות שלא שוערו קודם בין השבתאות ובין מחשבת הגאון מווילנא ותלמידיו. הוא עוסק גם בספרות העברית החדשה ובזיקותיה לקבלה, כגון בכתבי ביאליק, עגנון, רטוש ואלתרמן, וכן במשמעות מחקר הקבלה לגבי שאלות ההווה. ליבס מרבה גם בכתיבת סקירות על ספרים בתחומו, וכמו כן הוא עוסק בתרגומי שירה דתית מן השפות הקלסיות: יוונית, לטינית וערבית.

כיום פרופ' ליבס מלמד בכל שנה קורס באחד ממגוון הנושאים הנלמדים בחוג למחשבת ישראל. את ביתו פוקדים במשך השבוע תלמידים ותיקים וחברים והוא אף מקיים חוג זוהר בקביעות. הוא משקיע מזמנו וממרצו בהדרכת חוקרים-עמיתים במחקריהם ובכתיבת תשובות לשאלות הנשלחות אליו מאת חוקרי יהדות. בשיתוף עם תלמידה-חברה ד"ר יהודית וייס עוסק ליבס כיום בתרגום מלטינית של החיבור "שכינה" מאת אג'ידיו דה ויטרבו, קרדינל מתקופת הרנסנס אשר רומם את סגולותיה של הקבלה היהודית.
"מחשבת ישראל היא מצד אחד מהות אחת ומצד שני רבת פנים, באה מנקודות מבט שונות ומתרבויות שונות", מסכם ליבס. "ההישג הגדול שלי הוא שיש לי תלמידים נהדרים, ואני מרגיש שהם חבריי".