פרופ' יחזקאל בראון

תפקידים אקדמיים בארץ

1951–1960 מורה למוזיקה בסמינר הקיבוצים
1953–1966 מורה למוזיקה באקדמיה הישראלית למוזיקה
1966–1989 עם צירופה של האקדמיה לאוניברסיטת תל אביב – מורה להרמוניה ולקונטרפונקט

באוניברסיטת תל-אביב

1978 פרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב
1979–1981 ראש האקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב
1982 פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1981 פרופסור אורח באוניברסיטת יורק בצפון אנגליה
1982 פרופסור אורח באוניברסיטת ברנדייס בארה"ב
1985 Visiting Scholar באוניברסיטת הרווארד בארה"ב
1985 הרצאה בקונגרס בינלאומי לזמרה גרגוריאנית בפריז על הקריאה בתורה בהשוואה למזמורים גרגוריאניים

תפקידים אחרים

1975–1981 חבר הוועד המנהל של התזמורת הקאמרית הישראלית
1982– חבר הוועד המנהל של הקונסרבטוריון הישראלי

פרופ' בראון מוזמן לסימפוזיונים מוזיקליים מדעיים בינלאומיים בעיקר בצרפת, באנגליה, באיטליה ובארה"ב.

יצירות מוזיקליות שהלחין

פרופ' יחזקאל בראון כתב כ-150 יצירות של מוזיקה תזמורתית, קאמרית וקולית, ובהן:

1962 "אהבתה של תרזה די-מון" – עשר סונטות מאת לאה גולדברג לקול ולפסנתר
1982 חמישה עשר שירי פסח למקהלה א-קאפלה לפי מנגינות יהודיות מסורתיות
1985 "ליל נא-אמון" – אורטוריה לסופרן, למקהלה ולתזמורת, למילים של נתן אלתרמן
1987 קונצ'רטו לקלרניט ולתזמורת
1988 "ערפִלי השחר" – מחרוזת שירי טבע למקהלה בחמישה קולות לפי מילים של המלחין
1990 "כינורו של דוד" – אורטוריה לסופרן (ילד או ילדה), למקהלת ילדים ולתזמורת לפי המדרשים ותהילים
1996 סונטה לחצוצרה ולפסנתר
1998 פנטסיה לירית לגיטרה ולתזמורת
1998 "הכסגון" – דיברטימנטו לשישיית כלי קשת
2001 רביעיית כלי קשת

יחזקאל בראון נולד בברסלאו שבשלזיה בשנת 1922, ועלה עם הוריו לארץ שנתיים לאחר מכן כתינוק. "אבא, אברהם, היה ציוני וחבר בתנועת 'צעירי ציון', ואימא, יהודית, שהייתה גיורת, הלכה אחריו". משפחת בראון התיישבה סמוך לעלייתה לארץ ברחובות, ושם שהתה עד שהיה יחזקאל בכיתה א'. לאחר מכן עברה המשפחה לתל אביב, ויחזקאל למד בבית הספר "תל נורדוי" עד כיתה ד'. בכיתתו למדו גם הסופר בנימין גלאי והסופר משה שמיר, שהוא בקשרי חברות עמו עד היום. בשנת 1931 שוב נדדה משפחת בראון, הפעם לראשון לציון, ויחזקאל גדל שם עד שהגיע לגיל 18. ללימודים התיכוניים נסע יום-יום לתל אביב, לגימנסיה העברית "הרצליה" שהייתה אז משאת נפשה של כל משפחה משכילה בתל-אביב.

"אבי אהב מכונות ותמיד, מאז שהגענו לארץ, הייתה לו מכונית. הוא הביא מחו"ל טרקטור זחלים ועסק בחריש. אני זוכר את החריש בוואדי חווארית, הוא עמק חפר. בעוד שאבא נסע לעבוד במקומות שונים בארץ, גידלה אימי את הילדים בבית". לאחר שסיים את בית הספר התיכון הדריך יחזקאל בקן "השומר הצעיר" בראשון לציון ובגיל 19 הצטרף לקיבוץ משמר העמק, כפי שהיה נהוג באותם זמנים. במשמר העמק היה "ברוטו", כפי שהוא אומר, עד 1952. "מתוך זה צריך להוריד ארבע שנות שירות בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה. חזרתי מן הצבא בשנת 1946 ובשנת 1947 יצאתי, מטעם הקיבוץ, ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים. בהזדמנות זאת למדתי פעם בשבוע הרמוניה וקונטרפונקט אצל בוסקוביץ. רק אז התברר לי שאני מסוגל לכתוב בתווים את הרעיונות שלי. קומפוזיטור היה שייך בעיניי עד אז לעולם האגדות".

במלחמת העצמאות שירת יחזקאל בראון בקרבות העקובים מדם שנערכו סביב קיבוצו, משמר העמק. עקב המלחמה הפסיק את לימודיו בסמינר הקיבוצים וחידש אותם רק לאחר שנחתמו הסכמי שביתת הנשק בשנת 1949. באותה שנה סיים את הלימודים וחזר לקיבוצו. "בקיבוץ עסקתי בפלחה. הטרקטור שפתח תלמים בשדות משך אותי בתחילה אפילו יותר מן המוזיקה. זמן רב התלבטתי בבחירה בין הפלחה ובין המוזיקה. לבסוף נפלה ההחלטה: המוזיקה היא דרך חיי. וכך עזבתי בשנת 1952 את הקיבוץ והלכתי ללמוד באקדמיה הישראלית למוזיקה".

יחזקאל בראון סיים את לימודיו באקדמיה. הוא לא למד מימיו קומפוזיציה, ועל כן אף לא לימד מקצוע זה בעצמו. בד בבד עם לימודיו באקדמיה הישראלית למוזיקה החל להורות מוזיקה בסמינר הקיבוצים וגם בקונסרבטוריון של האקדמיה הישראלית למוזיקה. לאחר שנים מספר החל להורות גם במדרשה למחנכים למוסיקה. בשנת 1966 צורפה האקדמיה לאוניברסיטת תל אביב, ואז קיבל יחזקאל בראון דרגת מורה בכיר ולאחר מכן מינוי של פרופסור חבר ואחריו מינוי של פרופסור מן המניין, עד לשנת 1989, שבה פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס. תוך כדי עבודתו באקדמיה למוזיקה למד פרופ' בראון במחלקה ללימודים קלאסיים באוניברסיטת תל אביב, בדגש על הלשונות יוונית ורומית. הוא סיים את לימודי התואר הראשון בהצטיינות יתרה ואת לימודי התואר השני בהצטיינות.

פרופ' יחזקאל בראון סייר כמוזיקאי בארצות רבות בעולם. בסיוריו המקצועיים הרצה על יסודות המוזיקה הגרגוריאנית, שבה התמחה, ועל מנגינות יהודיות מסורתיות. הוא הקדיש הרצאות לנושאים של הלחנת מילים עבריות ותרם לדיונים בינלאומיים על לימודי המוזיקה אצל הדור הצעיר. "מאז פרישתי לגמלאות אני כותב הרבה מוזיקה, אך אני עוסק גם בדברים אחרים. אחת הבעיות שלי היא שסקרנותי איננה יודעת גבולות. כך למשל, אני מתעניין במשך כל השנים בצמחים ובבעלי חיים. שנים הייתי שותף בתצפיות בעופות ובספירת עופות דורסים".

על יצירתו המוזיקלית אומר פרופ' יחזקאל בראון: "כתבתי קרוב ל-150 יצירות תזמורתיות, קאמריות וקוליות למקהלה עם ובלי כלים וגם שירים לקול ולפסנתר או לכלים אחרים. אימא שלי הייתה שרה לי בינקותי שירי ערש בגרמנית ואבי היה שר מנגינות חסידיות. בסביבתי שמעתי גם מוזיקה ערבית וגם את הנשים התימניות וכן גם את יללת התנים בלילות. אני מניח שביצירותיי יש מיזוג בין כל אלה".