פרופ' יאיר זקוביץ

תפקידים אקדמיים בארץ

1972 החל ללמד בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים
1972–1977 מורה בחוג למקרא, אוניברסיטת חיפה
1978–1981 מרצה בחוג למקרא, האוניברסיטה העברית בירושלים
1980–1982 מרצה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
1982–1984 מרצה, מכון שכטר למדעי היהדות
1981–1985 מרצה בכיר בחוג למקרא, האוניברסיטה העברית בירושלים
1985–1994 פרופסור חבר בחוג למקרא, האוניברסיטה העברית בירושלים
1986–1988 ראש החוג למקרא, האוניברסיטה העברית בירושלים
1994– פרופסור מן המניין בחוג למקרא, האוניברסיטה העברית בירושלים
1995–1997 ראש המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית בירושלים
1997–2017 מופקד הקתדרה על שם האב טקצ׳י אוצוקי בחוג למקרא, האוניברסיטה העברית בירושלים
1997–2001 דיקן הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית בירושלים
2011–2015 פרופסור בתוכנית נבזלין לעמיות יהודית, המרכז הבינתחומי, הרצליה

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1979–1980 מרצה אורח, אוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה
1986–1987, 2000–2003, 2009 פרופסור אורח, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי
1991–1992 עמית מחקר, אוניברסיטת הרווארד, קיימברידג', ארה"ב
קיץ 2003, 2006 פרופסור אורח, בית המדרש לרבנים באמריקה, ניו יורק
2008 פרופסור אורח, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק
קיץ 2010 פרופסור אורח, אוניברסיטת נוטרדיים, אינדיאנה
2012 פרופסור אורח, האוניברסיטה הגרגוריאנית, רומא, איטליה
קיץ 2013 פרופסור אורח, אוניברסיטת ארלנגן־נירנברג, גרמניה
2018 פרופסור אורח, אוניברסיטת הרווארד, קיימברידג׳, ארה״ב
אביב 2019 פרופסור אורח, הפקולטה התאולוגית הקתולית בנפולי

תפקידים מרכזיים אחרים

1981–1984, 2003–2011 יו"ר הוועדה המקצועית למקרא במשרד החינוך
2004–2005 חבר הוועד המנהל, האיגוד העולמי למדעי היהדות
2013–2021 יו"ר ועדת מלגות אלון, מדעי הרוח, המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג)

על הבית מספר זקוביץ: "ההורים ידעו עברית כבר כשבאו לארץ. זה היה בית עברי ובו ספרים רבים בעברית. את העברית התקינה שלי רכשתי בבית ההורים. אחותי הגדולה, רחל, לימים מורה ומנהלת בית ספר, ואני, הרבינו במשחקי לשון עם אבא ואימא. באופן טבעי גם התנ"ך והתרבות העברית היו מרכיב מרכזי בחיי הבית".

את לימודי היסודי והתיכון עשה בבית הספר 'חוגים' בחיפה. כנער הוא נטה תמיד למדעי הרוח – לספרות, לתנ"ך וללשון. המורים בבית הספר זכורים לו לטובה, ובראשם יאיר כ״ץ, המייסד והמנהל, "אוהב תנ"ך וידען מופלג, שאפילו הכניס בנו מעט ממחקר המקרא", הוא נזכר.

בשנת 1963 התגייס לנח"ל ותוך כדי השירות חש ביתר שאת בצמא לדעת וללמוד. מיד עם שחרורו בשנת 1966 פנה ללמוד באוניברסיטת חיפה, שהייתה אז עדיין המכון האוניברסיטאי של חיפה בחסות האוניברסיטה העברית. "המורים היו מגיעים פעם בשבוע מירושלים ללמד", הוא מסביר. מבין המקצועות שנלמדו אז בחיפה בחר ללמוד מקרא וספרות עברית. מן המורים שהגיעו ללמד בחיפה היו הפרופסורים אלכסנדר רופא, משה וינפלד, משה בר־אשר, שמריהו טלמון ומנחם הרן.

בשנת 1969 החל את לימודי המוסמך בחוג למקרא באוניברסיטה העברית. "בירושלים היו שני המורים המובהקים שלי  יצחק אריה זליגמן ומאיר וייס", אומר זקוביץ. הוא מתאר את שני המורים הללו כבעלי שתי גישות שונות בחקר המקרא: זליגמן בעל הגישה הביקורתית ווייס איש הגישה הספרותית. שתי הגישות האלה ילוו את זקוביץ במשך כל חייו המחקריים וישלימו זו את זו.

את עבודת המוסמך כתב בהדרכת פרופ' יצחק אריה זליגמן. העבודה עסקה בכפל מדרשי השם במקרא. פעמים רבות המקרא דורש שֵם ביותר מדרך אחת, ומדרשי השמות אף מתפלמסים זה עם זה. כך לדוגמה, שמו של יעקב נדרש עם לידתו על שום ש״יָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו״ (בראשית כה, כו), אך הנביא הושע משמר זיכרון ששמו נתפרש על שום ש״בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו״ (הושע יב, ה). את הדוקטורט, בהדרכת פרופ' מאיר וייס, כתב על הדגם הספרותי "על שלושה ועל ארבעה" במקרא. ביטויים גלויים של הדגם נמצאו בספר עמוס פרקים א–ב: ״עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ״ וכו', וגם בספר משלי פרק ל: ״שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים״; ״שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת״. אך באופן סמוי נמצא דגם זה במקרא פעמים רבות מאוד. כך למשל, שלוש פעמים אלוהים קורא לשמואל (שמואל א, ג) ושמואל חושב שעֵלִי הוא הקורא לו. בפעם השלישית אומר לו עֵלִי כי הקורא הוא אלוהים, ואז מגיעה הקריאה הרביעית ובה שומע שמואל את דבר האל. בברית בין הבתרים (בראשית טו) ניכר הדגם בביתור שלוש הבהמות ובאי־ביתור הציפורים, והנמשל הוא לשלושה דורות משועבדים והדור הרביעי ש"ישובו הֵנָּה". דוגמה נוספת: בדברי יעקב לבניו (בראשית מט), שלושת הראשונים סופגים מאביהם ביקורת קשה – והרביעי מקבל את ברכתו.

בשנת 1977 סיים את כתיבת הדוקטורט והתקבל למשרת מרצה באוניברסיטה העברית, אך למעשה לימד בחוג למקרא כבר משנת 1972. שנה זו, 2021, היא אפוא שנתו החמישים בהוראה. בשנת 1979 יצא ללמד באוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב, שם לימד מקרא וגם למד פולקלור, תחום שעתיד להעשיר את מחקריו. בשנים הבאות הוסיף לפקוד אוניברסיטאות בארה"ב ובעולם וללמד בהן.

לאורך שנות פועלו כמורה וכחוקר באוניברסיטה העברית בירושלים כתב יותר משלושים ספרים ומאמרים רבים מאוד. הספר הראשון, שהופיע בשנת 1982, הוא "חיי שמשון". בספר שילב לראשונה את שתי הגישות, הספרותית והביקורתית, והביא גם עקרונות מתחום חקר הפולקלור. הכול נתגבש לכדי גישה שהוא מכנה "ארכיאולוגיה ספרותית". "המקרא אינו ההתחלה", מסביר זקוביץ. "היו מסורות בעל פה שקדמו למקרא. הרבה מהן פופולריות מאוד. אבל אינך יכול להביא את המסורות האלה לתוך המקרא כמות שהן". כך למשל, דמותו של שמשון דומה לדמותו של הרקולס המיתולוגי, אך זו אינה מתאימה לסביבה התאולוגית המקראית. משום כך נוכל למצוא בסיפור קווים לדמותו של הרקולס – תוך התאמתם לרוח האמונה המקראית. מנקודת הראות של "מרכז ופריפריה" אפשר לזהות את הסיפור הערוך, המותאם לעולם המקרא, במרכז, היינו במקום שבו מרוכזות המסורות על דמות מסוימת, ואילו בפריפריה, באזכורים הנוספים שלו במקרא, בספרות החיצונית ובמדרשים, אפשר למצוא גלגולי גרסאות מקוריות יותר שלא עברו התאמה קפדנית לדרישות האמונה הטהורה.

נושא נוסף שעסק בו הוא הפרשנות הפנים־מקראית, או המדרש הפנים־מקראי. "אני טוען שכשנכתבה האות הראשונה במקרא – התחיל תהליך המדרש", מסביר זקוביץ. "באומרי שהסיפורת המקראית מתאימה את המסורות הקדם־מקראיות לדרישות האמוניות של המקרא, אני מעיד שהכותבים כבר דורשים את המסורות שהיו לפניהם; כל המקרא כולו הוא רשת מדהימה של קשרים ופרשנות, שכבה על גב שכבה. לכן אפשר לסכם ולומר שהתרבות היהודית היא כולה מדרש". בנושא זה כתב למשל את שני ספריו "מבוא לפרשנות פנים מקראית" ו"צבת בצבת עשויה". הרבה מידיעותיו בתחום המדרש ספג מחברו ועמיתו למחקר, פרופ׳ אביגדור שנאן. מֵחֵקֶר המדרש הפנים־מקראי הגיע אף לברית החדשה, שגם היא משופעת בפרשנות של המקרא, בדרכים שאינן שונות הרבה מדרכי הפרשנות של חז"ל. בתחום זה שיתף פעולה עם חברו פרופ׳ סרג' רוזר.

במשך השנים עסק פרופ' זקוביץ בתפקידי מִנהל אקדמי, ביניהם ראש החוג למקרא, ראש המכון למדעי היהדות ודיקן הפקולטה למדעי הרוח. נוסף על אלה שימש שנים רבות ראש הוועדה למקצוע המקרא במשרד החינוך והיה בין הוגי תוכנית ״רביבים״ להכשרת מורים למקצועות היהדות באוניברסיטה העברית.

"ההוראה הייתה תמיד חשובה לי ביותר, בכל הרמות", אומר זקוביץ, "בהוראת תלמידי תואר ראשון ותואר שני ובהנחיית דוקטורנטים. ההוראה העשירה אותי כחוקר". גם בגמלאות הוא מקפיד להמשיך ללמד בחוג למקרא באוניברסיטה העברית. נוסף על כך פרופ' זקוביץ מרבה להעביר הרצאות לציבור הרחב, למשל בחוגי יהדות בקיבוצים וביישובים, והוא מכוון רבים מספריו גם לקריאת הציבור. "זו חובתנו לחברה", הוא מסכם, "כשאתה עוסק במקצועות הרוח אתה חייב להעשיר את החברה ולתרום לה".