יעקב חודורוב

ציוני דרך בחייו והישגים ספורטיביים

1945 מצורף לקבוצת הבוגרים "מכבי ראשון לציון"
1946 עובר לקבוצת "הפועל ראשון לציון" ומעפיל עמה לגמר גביע ארץ ישראל, ובעקבות הצטיינותו מועבר ל"הפועל תל אביב"
1947 משתתף עם "הפועל תל אביב" במסע משחקים בארצות הברית
1947–1948 נוטר במשטרת היישובים העבריים ופעיל בחשאי למען ה"הגנה"
1948–1949 לוחם בחטיבת "גבעתי" במלחמת השחרור
1949 שוער נבחרת ישראל במשחק הבכורה שלה, ביוגוסלביה
1956 שוער הנבחרת במשחקיה עם ברית המועצות במוסקבה ובישראל
1956 לוחם במבצע קדש
1957 זוכה באליפות המדינה עם "הפועל תל אביב"
1957 נבחר לאחד מחמשת השוערים הטובים בעולם בזכות הצטיינותו וגבורתו במשחק עם נבחרת וויילס בקארדיף במוקדמות גביע העולם
1961 זוכה בגביע המדינה עם "הפועל תל אביב"
1962 זוכה באליפות המדינה עם "הפועל רמת גן", לאחר שעלה עמה לליגה הלאומית
1964 פורש מן הנבחרת הלאומית אחרי 31 משחקים במדֶיהָ
1965 פורש מכדורגל תחרותי בתום עשרים שנות משחק
1967 משתתף במלחמת ששת הימים
1967–1968 בעל טור אישי בעיתון מעריב
1969 מאמן את קבוצת הפועל חולון ומעלה אותה לליגה הלאומית
1950–1962 עובד בחברת מקורות
1962–2004 מורה דרך מטעם המגבית היהודית
1973 משתתף במלחמת יום הכיפורים

אותות הוקרה ופרסים

1973 אות ספורטאי חצי היובל מטעם עיתון "מעריב"
1978 אות ספורטאי מצטיין מטעם הוועד האולימפי בציון 30 שנות עצמאות
1990 עיטור כבור על מפעל חיים לספורטאי
1991 אות ספורטאי כל הזמנים במועדון "הפועל תל אביב"
1998 עיטור ספורטאי היובל מטעם הוועד האולימפי
1998 נבחר להדליק משואה בחגיגות יום העצמאות ה-50
2002 עיטור כבוד על מפעל חיים מטעם ההתאחדות לספורט ותיקים
2005 עיטור עמית כבוד מטעם מרכז הפועל

כמו כן,נבחר פעמים רבות ל"ספורטאי השנה" ול"כדורגלן השנה" מטעם מדורי הספורט בעיתונות.

כנער התחיל חודורוב לעסוק באתלטיקה קלה, ובן 15 הצטרף גם לקבוצת הכדורגל "מכבי צעיר" בשכונת מגוריו. "שיחקתי בעמדת החלוץ, אבל לא גיליתי שום כישרון מיוחד על המגרש", הוא נזכר. "באחד המשחקים השוער נפצע, ומכיוון שלא הייתי כוכב גדול, נשלחתי להחליפו. זה מצא חן בעיניי מאוד – גם לא רצים הרבה, וגם התחלתי להצטיין". חודורוב צורף לקבוצת הבוגרים של "מכבי ראשון לציון", וכעבור זמן קצר עבר לשחק בשורות היריבה העירונית, הפועל, והעפיל עמה לגמר גביע ארץ ישראל ב-1946. "חוללנו הפתעה עצומה כשניצחנו בחצי הגמר את 'הפועל תל אביב'", הוא מספר. השוער הצעיר צורף ל"הפועל תל אביב", ונסע עמה למסע משחקים בארצות הברית. העיתון "ניו יורק טיימס", שביקר את המשחקים, כינה אותו "ציפור מעופפת".

כל אותה העת לא זנח חודורוב את פעילותו למען המדינה שבדרך. הוא התגייס למשטרת היישובים העבריים וניצל את שירותו כנוטר כדי לסייע לארגון ה"הגנה" להעביר נשק בין היישובים, על אף הסיכון. לאחר שחרורו המשיך לשחק ב"הפועל תל אביב", ופילס את דרכו להרכבה הפותח של הקבוצה. "היו שם שוערים מפורסמים, אבל בעבודה קשה, ביזמה ובכישרון הצלחתי להתקדם", הוא מספר.

קריירת הכדורגל של חודורוב נקטעה שוב כשפרצה מלחמת השחרור. הוא התגייס לחטיבת "גבעתי", והשתתף בקרבות. בין השאר היה עם הכוחות הנצורים בכפר אוריה, והשתתף בפריצה למפקדה של כנופיית חסן סלאמה במבנה המשטרה ברמלה. בסיום המלחמה שב לשדה הכדורגל, והמשיך להצטיין ב"הפועל תל אביב". הוא זומן לנבחרת הלאומית עם הקמתה, והשתתף במשחק הבכורה שלה, בבלגרד. "הובסנו בידי יוגוסלביה, אבל התוצאה הייתה שולית", הוא מספר. "העיקר היה שנבחרת ישראל משחקת". ב-1956 השתתף חודורוב במסעה ההיסטורי של הנבחרת לברית המועצות ובמשחק המפורסם עם נבחרתה במוסקבה. "זה היה מרגש מאוד. יהודים מכל רחבי ברית המועצות באו לראות אותנו, אף שידעו שלא יוכלו להיכנס למגרש. השליחות הזאת הייתה ציונית יותר מספורטיבית". במשחק הגומלין באיצטדיון רמת גן נלחם כארי, וסירב לרדת מן המגרש גם לאחר ששבר את ידו. משחק השיא שלו מבחינה ספורטיבית היה במוקדמות אליפות העולם ב-1957, עם נבחרת וויילס. הוא עצר בקרדיף 150 בעיטות לשערו, על אף פציעות שספג. לאחר המשחק נבחר לאחד מחמשת השוערים הטובים בעולם.

רוב הקריירה שלו שיחק חודורוב ב"הפועל תל אביב", והיה לסמלה. הוא זכה פעמיים באליפות המדינה ופעם אחת בגביע המדינה. הוא דחה הצעות רבות לשחק בקבוצות מובילות באירופה. "העמידה בשער הייתה בשבילי חלק מהפעילות הציבורית והלאומית שלי", הוא מסביר. "לא העליתי על דעתי לתת את שירותיי לזרים. שיחקתי בשביל הסמל ובשביל הגאווה הלאומית, לא בשביל כסף".

ב-1965 פרש חודורוב מהכדורגל בתום עשרים שנות משחק ויותר מ-30 הופעות בנבחרת הלאומית. כישוריו כשוער, מסירותו, הגינותו הספורטיבית ומשחק ההקרבה שלו הפכו אותו לסמל לאומי ולמופת לרבים, בעיקר לבני הנוער.

לכל אורך הקריירה שלו עבד חודורוב למחייתו, ולא התפרנס מן הכדורגל. "חולצה עם סמל הייתה השכר היחידי שלי", הוא מציין. הוא היה מסגר, ואחר כך עבד בחברת המים "מקורות". לקראת פרישתו מהספורט עבר קורס מורי דרך. "הדרכתי תיירים רבים, תורמים של המגבית היהודית. זה היה המשך לפעילותי הציונית", הוא מספר. הוא מונה למאמן "הפועל חולון", והעלה אותה לליגה הלאומית, אבל ויתר על האימון בתום עונה אחת. "הרגשתי שאני יכול לתרום יותר בתוך מדריך ידיעת הארץ", הוא מסביר.

גם כעת, כשהוא מתקרב לגיל 80, חודורוב ממשיך להתנדב למען הזולת. הוא פועל לקידום נכים, מסייע למשפחות נזקקות ועובד רבות עם בני נוער ולמענם. הוא מטפח נוער משכבות מצוקה, ומשתדל לחנך את הדור הצעיר לציונות ולפעילות ספורטיבית. "חינוך ספורטיבי הוא חינוך לכבוד לזולת, להדדיות, להגינות וגם לשירות המדינה בגאווה. זה מה שדרוש לנו היום".