חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ד בתחום חקר החקלאות.
יעקב קטן – פרופסור לפיטופתולוגיה (מחלות צמחים) בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית – הוא ממובילי החוקרים של מחלות צמחים המועברות בקרקע. הוא פיתח עם עמיתיו את שיטת החיטוי הסולארי לחיטוי הקרקע ממזיקים בעזרת אור השמש, שיטה המשמשת חלופה ירוקה ונקייה לשימוש בחומרי הדברה רעילים. השיטה אומצה עד כה ב-70 מדינות ברחבי העולם. קטן נבחר פעמים רבות למרצה מצטיין, ורבים מתלמידי המחקר שהדריך נושאים כיום משרות בכירות בתחום החקלאות בישראל – במחקר, בהדרכה ובהוראה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' גדעון דגן, יו"ר, פרופ' יונתן גרסל, פרופ' זכריה מדר
הוועדה לבחירת המועמד הראוי ביותר לפרס ישראל בחקלאות וחקר מדעי הסביבה לשנת תשע"ד בחרה בפרופ' יעקב קטן מהפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה של האוניברסיטה העברית בירושלים.
את השכלתו האקדמית רכש פרופ' קטן בפקולטה לחקלאות ברחובות. תחום עיסוקו המרכזי הוא מחלות צמחים, ושטח התמחותו העיקרי קשור בחקר מחלות שורשים שגורמים פתוגנים של הקרקע, בדגש על פיתוח אמצעי הדברה ידידותיים לסביבה. פרופ' קטן עוסק בביולוגיה של גורמי מחלות בהיבטיה השונים: אקולוגיה, יחסי גומלין עם מיקרו-אורגניזמים ועם חומרי הדברה, גנטיקה, יחסי גומלין עם צמחים, הדברה ביולוגית ועוד.
מאז שנות ה-70 מתמקד פרופ' קטן במיוחד בפיתוח שיטת החיטוי הסולארי להדברת פגעי קרקע. בשיטה זו משתמשים באנרגיית השמש כתחליף לחומרי הדברה המזיקים לסביבה, והיא יעילה לא רק לקטילת גורמי מחלות אלא גם להדברת חרקי קרקע, תולעי קרקע ומזיקים אחרים, וכן זרעים של עשבים רעים. השיטה החליפה את השימוש במתיל-ברומיד, חומר חיטוי גזי, שהשימוש בו נאסר עקב הפגיעה שלו באטמוספרה. עם השנים פשט המחקר על השיטה למדינות רבות ובהן ארצות הברית, ארצות המזרח התיכון, דרום אירופה, המזרח הרחוק (במיוחד הודו), אוסטרליה, מרכז אמריקה ודרומה, ועוד. השיטה התבססה היטב בישראל וכן בירדן, בעיראק, במרוקו, בטורקיה, באיטליה, ביוון ובמקסיקו.
המעבדה של פרופ' קטן היא המובילה בעולם במחקר בתחום זה. נחקרים בה היבטים בסיסיים, יישומיים, טכנולוגיים וכלכליים של השימוש בשיטה זו. במיוחד נחקרו השינויים המיקרוביאליים, הכימיים והפיזיקליים המתחוללים בקרקע בעקבות החיטוי הסולארי, וכן ההשלכות הסביבתיות של השימוש בו. לעת עתה זוהי השיטה היחידה לחיטוי קרקע שלא באמצעים כימיים אשר מיושמת בקנה מידה רחב ברחבי העולם.
מחקריו של פרופ' קטן דנים גם בנושאים נוספים הקשורים במחלות שורש ובהיבטים סביבתיים: התנהגות חומרי הדברה בקרקע ויחסי הגומלין שלהם עם מיקרו-אורגניזמים, ואקולוגיה וגנטיקה של פתוגנים. הוא משתתף גם בפיתוחם של זני צמחים עמידים למחלות.
עבודות המחקר של פרופ' קטן זיכו אותו בפרסים ואותות הוקרה רבים, ובהם: פרס כהן (1976), מופקד הקתדרה ע"ש באק (1990), עמית (חבר כבוד) של החברה הפיטופתולוגית האמריקאית (1991), חבר חוץ של האקדמיה הרוסית למדעי החקלאות (1991) ועמית של האיגוד האמריקאי לקידום המדע (1997). בשנת 2004 זכה בפרס החברה הבין-לאומית להגנת הצומח. בשנת 2003 זכה בפרס אריקסון שמעניקות במשותף האקדמיה השוודית למדעים והחברה הבין-לאומית לפיטופתולוגיה. הפרס הוענק בניו-זילנד בנוכחות מדענים מכל העולם. פרס זה מוענק לחוקר אחד בלבד אחת לחמש שנים וזכו בו עד כה כמה מהחוקרים מהשורה הראשונה. בשנת 2013 הוענק לו התואר עמית מטעם החברה הבין-לאומית לפיטופתולוגיה במסגרת הקונגרס הבין-לאומי שנערך בבייג'ין. ראויה לציון מיוחד זכייתו בפרס רוטשילד (1994).
לעבודותיו המדעיות של פרופ' קטן השלכות חשובות ביותר הן בתחום החקלאות הן בתחום הגנת הסביבה. הדברה יעילה של פגעי גידולים חקלאיים מאפשרת את ריבוי היבול, הנחוץ ביותר בעולמנו המשווע למזון. יתר על כן, הפחתת השימוש בחומרי הדברה בעזרת פיתוח שיטות הדברה ידידותיות לסביבה תורמת תרומה משמעותית להפחתת סיכונים אקולוגיים. פרופ' קטן תרם תרומה ייחודית לחקלאות בישראל והעמיד תלמידים הרבה הממשיכים את דרכו.
פרופ' קטן הוא חוקר מוביל, אשר היה שותף בפיתוחה של שיטה ייחודית להדברת מחלות צמחים בשיטה סולארית. מחקריו המרובים מסוכמים בלמעלה ממאתיים מאמרים שפורסמו בעיתונות המדעית ובשני ספרים מרכזיים בשטח זה.
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' יעקב קטן ראוי לקבל את פרס ישראל בחקלאות וחקר מדעי הסביבה.
קורות חיים
יעקב קטן – פרופסור לפיטופתולוגיה (מחלות צמחים) בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית – הוא ממובילי החוקרים של מחלות צמחים המועברות בקרקע. הוא פיתח עם עמיתיו את שיטת החיטוי הסולארי לחיטוי הקרקע ממזיקים בעזרת אור השמש, שיטה המשמשת חלופה ירוקה ונקייה לשימוש בחומרי הדברה רעילים. השיטה אומצה עד כה ב-70 מדינות ברחבי העולם. קטן נבחר פעמים רבות למרצה מצטיין, ורבים מתלמידי המחקר שהדריך נושאים כיום משרות בכירות בתחום החקלאות בישראל – במחקר, בהדרכה ובהוראה.
יעקב קטן מתגורר ברחובות ונשוי לגנטיקאית ד"ר תלמה קטן. הם הורים ליעל ולאסף וסבים למאיה, אילון, עמרי ושירה.
לימודים והשתלמויות
1959 תואר מוסמך בהגנת הצומח, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית בירושלים
1967 תואר דוקטור בפיטופתולוגיה, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית בירושלים
1967–1968 השתלמות בתר-דוקטורט, אוניברסיטת מישיגן, ארה"ב
תפקידים אקדמיים בארץ
1969– מרצה במחלקה למחלות צמחים, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית בירושלים (מ-1979 בדרגת פרופסור מן המניין, מ-2004 פרופסור אמריטוס)
1973–1975 ראש החוג להגנת הצומח, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית בירושלים
1986–1989, 2001–2002 ראש המחלקה למחלות צמחים, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית בירושלים
תפקידים אקדמיים בחו"ל
1975–1976 חוקר אורח, אוניברסיטת ויסקונסין, ארה"ב
1982–1983 חוקר אורח, המעבדה לפירוק חומרי הדברה, מרילנד, ארה"ב
2000–2001 חוקר אורח, אוניברסיטת מינסוטה, ארה"ב
תפקידים נבחרים אחרים
1974–1976 חבר במועצת האגודה הבין-לאומית למחלות צמחים
1981–1986 חבר המועצה להשכלה גבוהה בישראל
1992 חבר מועצת המרכז האקדמי בקהיר מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
1992 יו"ר שותף של הוועדה לעניין מתיל-ברומיד מטעם תכנית הסביבה של האו"ם
1994 יו"ר הוועדה הלאומית לעניין השימוש במתיל-ברומיד וחלופותיו
2008 סגן נשיא הקונגרס הבין-לאומי העשירי למחלות צמחים, טורינו, איטליה
אותות הוקרה, תעודות ופרסים
1976 פרס כהן על הישגים בהגנת הצומח
1977 נשיא החברה הפיטופתולוגית הישראלית
1990 מופקד הקתדרה ע"ש מש' באק, האוניברסיטה העברית
1991 עמית באגודה האמריקנית לפיטופתולוגיה
1991 חבר-חוץ באקדמיה הרוסית למדעי החקלאות
1994 פרס מיליקן על הצטיינות בהוראה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1994 פרס רוטשילד בחקר החקלאות
1997 עמית באגודה האמריקנית לקידום המדע
2003 פרס אריקסון מטעם האקדמיה השוודית למדעים והאגודה הבין-לאומית לפיטופתולוגיה
2003 פרס הרקטור על הצטיינות במחקר ובהוראה, האוניברסיטה העברית בירושלים
2003 אות הצטיינות מטעם האגודה הבין-לאומית להגנת הצומח
2004 נשיא כבוד ראשון, האגודה הישראלית למחלות צמחים
2008 אות הוקרה מיוחד מטעם מועצת הצמחים הישראלית
2009 אות הוקרה מיוחד מטעם Alliance International
2013 עמית באגודה הבין-לאומית לפיטופתולוגיה
מפעל חיים
יעקב קטן נולד בבגדאד ב-1936, וכשהיה בן 15 עלה ארצה עם משפחתו. בעצת קרובי משפחה שכבר היו ותיקים בארץ נשלח ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. "למדנו שם לא רק חקלאות", אומר קטן, "אלא גם אהבת הארץ והטבע". רבים מהמורים במקווה ישראל עסקו גם במחקר, וחשפו את קטן לעבודות ולניסויים שלהם. בסיום התיכון עודדו אותו המורים להירשם לפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, והוא קיבל את עצתם. "רציתי מאוד להיות אגרונום, כמו האגרונומים שעבדו אז בישראל, שרובם הגיעו מאירופה".
בפקולטה לחקלאות למד לתואר שני, והחל לעסוק בחקר מחלות צמחים. "התמחיתי במחלות שורש – אלה פתוגנים, בעיקר פטריות, החיים בקרקע ותוקפים את שורשי הצמח". לאחר שירות צבאי בנח"ל שב קטן אל הפקולטה לחקלאות ללימודי הדוקטורט. "המשכתי לעסוק במחלות המועברות בקרקע, ובדוקטורט חקרתי את הביולוגיה של פוזריום – פטריות שהן מאוד מסוכנות לצמחים". ב-1967 סיים את המחקר ויצא להשתלמות באוניברסיטת מישיגן בארה"ב. כעבור שנה שב ארצה וקיבל משרת מרצה בפקולטה לחקלאות.
פרופ' קטן המשיך לעסוק בהיבטים רבים של מחלות צמחים המועברות בקרקע, כולל ביולוגיה, אקולוגיה והדברה. כמו כן, הוא בחן את אופן פעילותם של חומרי הדברה בתוך הקרקע – הן חומרים המיועדים לחיטוי האדמה ממזיקים, הן חומרים אחרים כמו קוטלי חרקים או קוטלי עשבים המחלחלים לאדמות החקלאיות ומשפיעים על אוכלוסיית המיקרו-אורגניזמים בקרקע. בין השאר הוא חיפש דרכים יעילות ונקיות לחיטוי הקרקע – תהליך הדברה שנעשה באדמה לפני הזריעה או השתילה − כדי להבטיח את הצלחת הגידול. עד אז נעשה חיטוי הקרקע רק באמצעות חומרי הדברה רעילים מאוד כמו מתיל-ברומיד, או באמצעות חימום האדמה בקיטור – תהליך יקר ומורכב.
בתחילת שנות ה-70 הציע תלמידו לשעבר, ד"ר אביחיל גרינברגר, שהיה מדריך חקלאי בבקעת הירדן, לנסות לחטא את הקרקע בעזרת חום השמש, על ידי כיסוי האדמה ביריעות פלסטיק שקופות. הכיסוי השקוף יאפשר לקרקע להתחמם אך ימנע אידוי מים מתוכה, וכך יילכד החום באדמה. "בהתחלה החישובים שלי הראו שהשיטה הזו לא תהיה יעילה מספיק, ותחמם ממש רק את השכבה העליונה של הקרקע", אומר קטן. "אבל ניסויים ראשונים העלו שהשיטה יעילה יותר מהצפוי, והתחלנו לפתח אותה. ב-1976 פרסמנו מאמר מדעי ראשון על שיטת החיטוי הסולארי של הקרקע, והמחקר בנושא זה התפשט במהירות ברחבי העולם. כיום חוקרים את החיטוי הסולארי ב-70 מדינות. הוא סיפק חלופה ירוקה לשימוש בחומרים רעילים לחיטוי קרקע, ובמדינות רבות – בעיקר חמות – משתמשים בו כחלופה לחיטוי כימי".
במשך השנים הפך תחום החיטוי הסולארי לשדה מחקר בפני עצמו. מחקרים ברחבי העולם בוחנים דרכים לייעול השיטה, כמו שימוש ביריעות פלסטיק חדישות המגבירות את חימום הקרקע, התאמת החיטוי הסולארי לאזורים קרירים יותר והגברת הפעילות באמצעות שילוב של חיטוי סולארי עם מינון מופחת של חומרי הדברה בקרקע.
לצד העבודה בתחום החיטוי הסולארי המשיך קטן כל השנים בחקר מחלות הצמחים המועברות בקרקע. בין השאר הוא גילה במחקר פורץ דרך כי חומרים מסוימים נספחים באופן יוצא דופן לחומרים אורגניים. בעבודות אחרות חקר כיצד מיקרו-אורגניזמים מפרקים את חומרי ההדברה בקרקע. "לימים גם המחקר הזה נקשר לחיטוי הסולארי ומצאנו תנאים שבהם החיטוי הסולארי עשוי להאיץ את תהליכי הפירוק, או לחלופין לעכב אותו", הוא מסביר. קטן גם חבר בקבוצת מחקר גדולה העוסקת בטיפוח זני עגבניות, ועוסק בשילובם של גֶנים המקנים לצמחים עמידות בפני מחלות.
במשך השנים נבחר קטן פעמים רבות למרצה מצטיין באוניברסיטה העברית, והדריך יותר מ-80 תלמידים לתארים מתקדמים. "רבים מהם כיום נושאים תפקידים בכירים באקדמיה, בחברות מסחריות, בתחומי ההדרכה החקלאית וההוראה", הוא אומר. "אני רואה בהוראה ובהדרכת סטודנטים פעילות מדעית לכל דבר, המקדמת גם את המרצה, ולא רק את הסטודנטים".
יעקב קטן פרסם כ-260 פרסומים מדעיים – מאמרי מחקר, סקירות וספרים. הוא קיבל על מחקריו פרסים ואותות הוקרה בין-לאומיים רבים, והוא מוזמן להרצות בכנסים בין-לאומיים על עבודותיו. נוסף על כך, הוא מרבה להרצות בפני חקלאים ולהשתתף בוועדות ציבוריות. "כמי שמקבלים את שכרנו מהציבור, החובה לתרום לציבור צריכה להיות כתובה על לוח לבנו", הוא מדגיש.
פרסומים נבחרים
-
-
- 1970 Effect of pentachloronitrobenezene on saprophytic colonization of alfalfa residues by fungi and actinomycetes in soil. Phytopathology (with J.L. Lockwood)
- 1971 Symptomless carriers of the tomato Fusarium wilt pathogen. Phytopathology
- 1974 Effect of the herbicide diphenamid on damping-off in pepper and tomato. Phytopathology (with Y. Eshel)
- 1976 Solar heating by polyethylene mulching for the control of diseases caused by soilborne pathogens. Phytopathology (with A. Greenberger, H. Alon and A. Grinstein)
- 1976 Binding of (14C) parathion in soil: a reassessment of pesticide persistence. Science (with T.W. Fuhremann and E.P. Lichtenstein)
- 1981 Solar heating (solarization) of soil for control of soilborne pests. Annual Review of Phytopathology
- 1991 Pesticide behavior in solarized and disinfested soils. In: Soil Solarization (with N. Aharonson)
- 2000 Disease development following infection of tomato and basil foliage by airborne conidia of the soilborne pathogen Fusarium oxysporum f.sp. radicis-lycopersici and F. oxysporum f.sp. basilici. Phytopathology (with Y. Rekah, and D. Shtienberg)
- 2003 Modeling the survival of soilborne pathogens under dry structural solarization. Phytopathology (with E. Shlevin, S. Saguy and Y. Mahrer)
- 2013 Soil suppressiveness to Fusarium disease following organic amendments and soil solarization. Plant Disease (with E. Klein and A. Gamliel).