חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשע"א בתחום אמנות פלסטית.
יעקב דורצ'ין – פסל, צייר ופרופ' לאמנות באוניברסיטת חיפה. מהאמנים החשובים והבולטים בישראל בעשורים האחרונים ומחלוצי אמנות המיצב בארץ. מזוהה כיום עם פיסול בברזל. עבודותיו נטועות עמוק בנוף הישראלי ובטבע, ועוסקות בנושאים מקומיים ואוניברסליים כאחד: מוות ומלאכים; טבע ואדם; בארות ומים, וחוקרות שאלות מהותיות על החפצים המקיפים אותנו ועל החומרים שהם עשויים מהם. דורצ'ין מלמד אמנות שנים רבות, ומקדם את חשיבות האמנות וחקר האמנות באקדמיה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
יעקב דורצ'ין, מבחירי הפסלים הישראלים, בולט זה ארבעה עשורים כיוצר ייחודי, מקורי שדרכו אישית ועצמאית הנתפס גם כדמות רבת משמעות בשדה הוראת האמנות בארץ. כמה מיצירותיו בתחום הציבור הפכו זה כבר למראי מקום בתולדות פיסול החוץ בישראל.
הוא החל את דרכו האמנותית בתחום הרישום והציור ועד היום מורגש בפסליו ובתבליטיו העניין שלו בהיבט הדו ממדי של העשייה החזותית. בשנות ה-60 וה-70 התקין רישומים שלכדו את תשומת לבם של אוהבי האמנות ואשר היו מבוססים על שילוב בין מערכי שרבוטים שהקו הכביכול מקרי, ספונטני ואוטומטי שאפיין אותם יצר גם רמזי צורות מזוהות מן המציאות – בעיקר אברי גוף. השילוב הזה הסתמן כמבטא הלך נפש וכמחצין עולם פנימי סוער ועמוק.
בין 1975 למחצית שנות ה-80 יצר דורצ'ין הצרפים (אסאמבלאז'ים) של חפצים מצויים והיה אחד האמנים הישראלים הראשונים שיצרו והציגו מיצבים פיסוליים מורכבים שהותאמו לחלל נתון. החפצים הללו היו בלים, מרוטים, טעוני זיכרון קודם ולא ניתנים עוד לשימוש, והוא הצליח להפיח בהם חיים חדשים בעצם צירופם לכלל תוכן מאחד ומופע צורני רב השראה. הפגיעות של החומרים, חיבוריהם הארעיים בקליבות ומלחצות וההקשרים התוכניים שיצק לתוכם, כגון רמזים של צליבה וקורבן, חברו ליצירת אווירה נוגה של כליה והתפוררות.
מאוחר יותר החל ליצור בברזל שהפך לחומר העיקרי של פסליו. דורצ'ין הוא אחד מפסלי הברזל הגדולים של תולדות אמנות ישראל. את הברזל שלו הוא אוסף בעולם הממשות - במגרשי הגרוטאות ובאזורי התעשייה - והפך אותו לאמנות. "ריבוי הפנים של הברזל משך אותי", אומר דורצ'ין, "הוא יכול להופיע כגרוטאה, כפח וגם כגוש וכחומר חדש. התכונה שלו כחומר, שאתה יכול לרתך אותו ולא להדביק אותו, משכה אותי, כמו התחושה שאתה מתעסק בגנטיקה של החומר ולא מכופף אותו לרצונות שלך. אתה פוגש את פליטי התרבות האלה שנהיו גרוטאות, וזה חומר טעון ידע וניסיון אנושי, ויש לו היסטוריה. אני איש של ברזל, וברזל מזוהה בדרך כלל עם קושי ועם מלחמות. זו הדיאלקטיקה שמעניינת אותי, אני משתמש בברזל כדי לייצר רכות. והחומר הזה מתמסר לדימויים".
ככל שהברזל כבד יותר כך הופך אותו דורצ'ין לפיוט רגיש ורוחני, למעין ציור עדין שלפעמים מתנהג כגוף חי ואפילו מצליח להתגלות לפעמים כדיוקן עצמי של האמן. למרות כובדן הפיסי של העבודות מעשה ידיו של דורצ'ין יש בהן איכות של ריחוף והן הופכות למהות אוורירית רבת יופי.
פסליו של דורצ'ין הם ביטוי מוחשי ומגובש של תפיסת עולם ואמירה בעלת יסודות הגותיים. אפשר להגדיר רבות מיצירותיו כמדיטציה מעמיקה על המוות ועל החיים המתגלמים בדומם כדבר המחלחל אל ניגודו. בחירת המוטיבים החוזרים ביצירתו מעמיקה עוד יותר את ההיבט הזה של היצירה: החלון המגלם כמיהה וגעגוע לעולם אחר, הבית שמסמל בדרך-כלל יציבות והשתרשות במקום ומופיע בפסליו דווקא כדינמי ומלא תנועה. דמות המלאך היא דימוי מרכזי החוזר ביצירתו. זהו בדרך כלל מלאך נופל, מעין הילל בן שחר שכנפיו שמוטות, גוף שמימי שהפך לפגיע; מלאך מת, מלאך קורבן, מלאך ערוף שניטל ממנו מתת האלמוות.
סדרת "הבאר האטומה", המבוססת על גושי ברזל יצוק עצומי מידות שלא היה להם יותר שימוש בתעשיית הפלדה והם נאגרו בתוך בארות אחסון ענקיים שהיו לו לחומר גלם, אפשרה לו להוכיח את יכולתו להפוך מסות של חומר היולי לשירה חזותית בארוקית, דרמטית וספוגת רגישות.
למרות נוכחותו העזה של הברזל אין לפסליו אופי מונומנטלי. הם מהווים ביטוי גבישי וצלול של קול יחיד אישי ופרטי ונמנעים מהפעלת חומרים ותכנים הפונים מתוך התכוונות אל המציאות המקומית המידית והפוליטית. ועם זה, החומרים האלה שאובים מן המקום הישראלי, מעידים עליו ומייצגים נוסח של מודרניזם ייחודי שמכאן: קונקרטי, תיאורי ומופשט כאחד, מתקיים בין המקום לעולם, נמשך אל המורבידי ומתענג על העבודה הקשה וה"פועלית" הנתפסת כערך ומאפשרת התעלות נפשית. דורצ'ין מיצה עד כדי מצוינות את יכולת הויתור על הרגשנות ואת הבחירה באיפוק ולהתגייסות לערך של "מעט המחזיק את המרובה". הוא הציע דרך משלו לבטא מציאות של קונפליקט ומאבק בלתי פתורים באמצעות הפעלה יחדיו בפסליו של ניגודים ככבד וקל, קשה ורך, אנכי ואופקי, מתח ורפיון. גם בזאת הוא מייצג נוסח רגישות ישראלית.
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את יעקב דורצ'ין ראוי לקבלת פרס ישראל באמנות ליוצרים לשנת תשע"א.
קורות חיים
יעקב דורצ'ין מתגורר בכפר החורש, נשוי לנעמי, אב לנטע, לאורי, לאחיק, לדני ולחיים, וסב לשלושה נכדים.
תפקידים אקדמיים
1991– פרופסור לאמנות, אוניברסיטת חיפה
1997–2002 ראש החוג לאמנות, אוניברסיטת חיפה
1998–2004 ראש ועדת 'המועצה להשכלה גבוהה' לבחינת תכניות אקדמיות להכשרת מורים לאמנות
תערוכות יחיד בולטות
1969 'דפורמציות' – גלריה 'מבט', תל-אביב
1970 פסלים – גלריה 'מבט', תל-אביב
1975 'עבודות אחרונות' – גלריה 'מבט', תל-אביב
1975 פסלים – גלריה 'הקיבוץ', תל-אביב
1976 פסלים – גלריה 'הקיבוץ', תל-אביב
1977 'פסלים מצוירים' – גלריה 'מבט', תל-אביב
1980 רישומים – גלריה 'שרה לוי', תל-אביב
1980 פסלים – גלריה 'ג'ולי מ.', תל-אביב
1981 רישומים – גלריה 'שנער', תל-אביב
1983 רישומים – גלריה 'גרפיקה 3', חיפה
1983 'מלאך בנוף אירי' – גלריה 'נעמי גבעון – אמנות בת זמננו', תל-אביב
1984 פסלים – גלריה 'הקיבוץ', תל-אביב
1984 תחריטים – גלריה 'מימד קטן', תל-אביב
1984 פסלים – גלריה 'שרה לוי', תל-אביב
1985 פסלים – גלריה 'גורדון', תל-אביב
1986 רישומים – גלריה 'שרה לוי', תל-אביב
1987 פסלים – גלריה 'גורדון', תל-אביב
1988 פסלים – גלריה 'גורדון', תל-אביב
1989 פסלים – גלריה 'גורדון', תל-אביב
1990 'פסלים: קדם ונציה' – מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
1990 פסלים – הביתן הישראלי, הביאנלה של ונציה, איטליה
1990 פסלים – גלריה לאמנות, קיבוץ כברי
1990 פסלים – גלריה 'אלפא דרוק', אלסדורף, גרמניה
1990 רישומים – גלריה לאמנות, 'מרכז ההנצחה', קריית טבעון
1991 'באר וארבעה כלבים' – גלריה 'גורדון', תל-אביב
1992 פסלים – גלריה 'שרה לוי', תל-אביב
1993 פסלים – 'סדנאות האמנים', תל-אביב
1993 פסלים – קיבוץ נווה אור
1994 פסלים – גלריית קיבוץ לוחמי הגטאות
1995 'באר אטומה' – 'מוזיאון תל-אביב לאמנות', תל-אביב
2001 פסלים – גלריית קיבוץ לוחמי הגטאות
2001 פסלים – 'סדנאות האמנים', תל-אביב
2002 'ברזל חשוף' – גלריה 'גורן', מכללת עמק יזרעאל
2003 'יצירה בדו-ממד: יעקב דורצ'ין – הרישומים' – 'המוזיאון הפתוח', גן התעשייה, תפן
2004 'מוצא אל הים' – גלריה 'זמן לאמנות', תל-אביב
2005 'פסלים קטנים' – גלריה 'גורדון', תל-אביב
2006 'אדוות של פלדה' – 'בית גבריאל' (בסדרה 'כנרת שלי')
2007 'פורום ודיונה' – גלריה 'גורדון', תל-אביב
2009 'קפלים בברזל ומחוות של קווים' – 'מוזיאון תל-אביב לאמנות', תל-אביב
יעקב דורצ'ין השתתף גם בעשרות תערוכות קבוצתיות. עבודותיו הוצגו בכל רחבי הארץ, וכן בניו-יורק, במיאמי ביץ', במקסיקו סיטי, באמסטרדם, ברומא, בטריאסטה, בטורינו, בוורשה, בקרקוב, בברטיסלבה, בפראג, בברלין, בלייפציג, במינכן, בליאז' ובטוקיו.
פסלים במרחב הציבורי
1987 'בריכה עם ארבעה דגים', תל חי
1989 'בריכה עם קשת דגים', 'מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית', הרצליה
1991 'באר וארבעה כלבים', רחוב בן ציון פינת רחוב המלך ג'ורג', תל-אביב
1993 'סוכה', קיבוץ נווה אור
1993–1995 'באר אטומה', שדרות שאול המלך, תל-אביב
1993–1995 'באר אטומה עם חבצלת מאובנת', אוניברסיטת תל-אביב
1993–1995 'באר אטומה', 'המוזיאון הפתוח', גן התעשייה, תפן
1993–1995 'באר אטומה' (שלושה פסלים), אוניברסיטת חיפה
1993–1995 'ממזרח ללילה' ('באר אטומה'), דרך רופין, חיפה
1993–1995 'באר אטומה', 'בית יד לבנים', קריית טבעון
1993–1995 'באר אטומה', כביש החוף, הקילומטר ה-83
1994 'ספינת שוטים', כביש החוף, הרצליה (עם יגאל תומרקין)
1995 'מלאך', 'גן הפסלים', 'מוזיאון תל-אביב לאמנות', תל-אביב
1995 'מלאך ימי', שדרות אבא אבן, הרצליה
2002 'מרכבה', פרק נס ציונה
פרסים
1985 'פרס אוסקר הנדלר', קיבוץ לוחמי הגטאות
1989 פרס שר החינוך והתרבות לציור ולפיסול
1993 'פרס ההסתדרות' על-שם נחום גוטמן לציור ולפיסול
1996 פרס בנק דיסקונט, מוזיאון תל-אביב לאמנות
2000 'פרס אפטוביצר', מוזיאון חיפה לאמנות
2004 'פרס א.מ.ת' לתרבות ולאמנות
2006 'פרס אויגן קולב' לגרפיקה ישראלית, מוזיאון תל-אביב לאמנות
מפעל חיים
"מיום שאני זוכר את עצמי, מגיל צעיר מאוד, ציירתי ועסקתי באמנות. הדבר לא היה מתוכנן ולא נבע מהחלטה שקיבלתי. הוא פשוט חלק מובנה באישיות שלי", אומר יעקב דורצ'ין, אחד האמנים החשובים, המקוריים והפוריים בישראל.
יעקב דורצ'ין נולד בחיפה ב-1946, ובנעוריו עברה משפחתו לקיבוץ רמת דוד.בקיבוץ, כבר בהיותו נער, היה לו סטודיו משלו. "הייתי מצייר שם ויוצר הצרפים (אסמבלז'ים). אהבתי את חיי הקיבוץ, את השהות בחוץ, את הטבע ואת העבודה הפיזית. שם למדתי לעבוד", הוא אומר. לאחר השירות הצבאי עסק במגוון מלאכות: חקלאות; בניית גגות; עבודה בספינות דיג; עבודה בנמל; וגם כריית נחושת בתמנע. ב-1967 עבר להתגורר עם רעייתו הטרייה בקיבוץ כפר החורש. שם פגש את האמן יאיר גרבוז. גרבוז הביא אותו לתל-אביב ושם פגש את האמן יגאל תומרקין. "המפגשים האלה היו אירועים מכריעים בעבורי", מספר דורצ'ין. "התחלתי להבין שאין מנוס מעיסוקי באמנות. כשהתחוור לי שאני מוותר על תחומים אחרים שעניינו אותי כגון ביולוגיה ופילוסופיה – הבנתי שהעיסוק באמנות הוא הבחירה שלי".
דורצ'ין התקרב לזירת האמנות של תל-אביב, וב-1969 הציג תערוכת יחיד ראשונה בגלריה 'מבט'. הוא הציג שם ציורים שכינה 'דפורמציות', ועיקר תוכנם המפגש שבין קו לכתם. כעבור שנה נשרף הסטודיו שלו בקיבוץ, וכל עבודותיו עלו באש. לאחר הפוגה שב ליצור ביתר שאת. עבודות רבות שלו משנות השבעים המאוחרות של המאה ה-20 הן מיצבים הבנויים על חפצים ורהיטים כגון מיטות וכיסאות. בה בעת הוסיף לעסוק ברישומים, ורבים מהם התבססו על ספר לרפואה משפטית שלווה בתמונות שבהן תוארו גופות מתפוררות. בעבודות האלה הוא שילב מלאך – מוטיב שייעשה בהדרגה למרכזי ביצירתו. דורצ'ין גם אייר את ספר שיריו של מאיר ויזלטיר, 'דבר אופטימי, עשיית שירים'. ב-1983 הציג את המיצב 'מלאך בנוף אירי'. העבודות שיצר אחר-כך קיבעו את מעמדו כפסל ברזל קאנוני.
בשנים הבאות הציג חמש תערוכות יחיד בגלריה 'גורדון' בתל-אביב. אחת היצירות הבולטות שבהן היה הפסל 'מוצא אל הים' שנוצר מתוך דיאלוג עם שירתו של ויזלטיר. "זה משפט שחרג מהשיר ולא נתן לי מנוח", סיפר דורצ'ין בריאיון להלית ישורון. "זה היה המבט ממרפסת הדירה שלנו. אני אוהב תבניות, ואני אוהב לעשות להן היסט. [...] גם 'מוצא אל הים' הוא תבנית בשבילי". פסל בולט אחר בתערוכות האלה היה 'באר וארבעה כלבים', שנעשה לאחר זמן לפסל חוץ בולט בתל-אביב.
ב-1990 נבחר דורצ'ין לייצג את ישראל בביאנלה של ונציה. "דור'צין צבר ומציג את תמצית התרבות הפיסולית הישראלית הקלסית", כתב האוצר, אדם ברוך. הביאנלה הפגישה את דורצ'ין עם כמה מהפַּסָּלִים הבולטים בעולם, ובהם אדוארדו צ'לידה, מארק דה סוברו ואנתוני קארו – פסל שעמו דורצ'ין שיתף פעולה בהמשך דרכו.
ב-1995 הציג דורצ'ין את התערוכה הגדולה 'באר אטומה' ב'מוזיאון תל-אביב לאמנות', ובה כעשרים וחמישה פסלים עצומים – משקלם הממוצע היה כעשרים טונות. את הפסלים יצר דורצ'ין בקריית הפלדה בעכו. "היום אין כמעט חומר כאוטי. החומר בחיינו מכוון מטרה, ואילו שם היו מסות של ברזל כאוטי שאי-אפשר למצוא במקומות אחרים", הוא מסביר. "הדבר סייע לי לחצוב מעין פיר אל ערש התרבות. הנוכחות של הברזל שם היא כנוכחות אבן. העצמה של הפסלים נובעת גם מהגילוי של המתבונן כי הם עשויים ברזל". בתום התערוכה הוצבו רבים מהפסלים בחוצות, ברחבי הארץ.
מ-1991 דור'צין מלמד באוניברסיטת חיפה, אף-על-פי שמעולם לא רכש השכלה פורמלית באמנות. נוסף על כך לימד ב'מכללת אורנים' וב'מכון אבני'. "לא כל תלמידיי הם אמנים. החלק החשוב בהוראה הוא לאפשר לאנשים להיות צרכנים של החוויה הזאת; של יצירה אמנותית", הוא אומר. "לעתים יש בקרב התלמידים גם אמנים ממש. מורה יכול לסייע להם במידת-מה, לקצר מעט את דרכם".
ב-2009 הוציאו 'מוזיאון תל-אביב לאמנות' וגלריה 'גורדון' ספר עב כרס בעריכת מרדכי עומר, המתעד את מכלול יצירתו של דורצ'ין. כיום הוא ממשיך ליצור במלוא המרץ. לדבריו, הוא חוזר כיום בעבודתו אל ימיה הראשונים של יצירתו. "העבודות שאני עושה היום קשורות לשנות הילדות הראשונות שלי, לילדותי בחיפה, לטבע, לים. אלה חלקים מהזהות שלי", הוא מספר. "האוניברסליות בעבודות שלי היא תמיד מקומית. אני קשור לנופים ולאור של ישראל. פסליי הם נגזרת של חיי כאן. לו חייתי במקום אחר – לעולם לא הייתי יכול ליצור פסלים כגון אלו שאני עושה כאן".