פרופ' שמואל ספראי

תפקידים אקדמיים בארץ

1956– מורה, מרצה ופרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית
1965 מרצה בכיר
1969 פרופסור חבר
1978 פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב
1978 פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים
1999 פרופסור אמריטוס

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1967– סמינר שנתי בין-אוניברסיטאי לספרות חז"ל באוניברסיטה הקתולית באמסטרדם, הולנד
1992–1993 פרופסור אורח בפקולטה לתיאולוגיה ולסוציולוגיה בלוצרן ובאוניברסיטת ברן, שוויצריה

תפקידים אחרים

1972– חבר הוועדה לתכניות לימודים של משרד החינוך לתושב"ע ולהיסטוריה
1974–1988 חבר בוועדה האקדמית של האוניברסיטה הפתוחה
1981–1982 חבר במכון ללימודים מתקדמים בהולנד (NIAS); חבר בוועדה המדעית של מרכז דינור; חבר בוועדה האקדמית של מרכז בובר באוניברסיטה העברית בירושלים

פרסים ואותות כבוד

פרס עיריית רמת גן לחכמת ישראל, תש"ך
פרס עיריית ירושלים לחכמת ישראל ולחינוך, תשמ"ו
פרס יצחק בן צבי לתולדות ארץ ישראל ויישובה, פרס מפעל חיים, תשנ"ז

שמואל ספראי נולד בוורשה בשנת 1919. בילדותו למד במוסדות התורניים "עץ חיים" ו"מרכז הרב". לאחר מכן למד בבית המדרש למורים "מזרחי". כשסיים את לימודיו שם בשנת 1942, הוא הצטרף לקיבוץ שדה אליהו בעמק בית שאן והיה חבר בו עד שנת 1946. בקיבוץ היה פועל בניין ולאחר מכן מדריך נוער. בהסכמת הקיבוץ הוא יצא ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. הלימודים נמשכו תקופה ארוכה, שכן היה עליו לעבוד לפרנסתו ולתמוך בהוריו. הוא שירת ב"הגנה" ולאחר מכן בצה"ל.

בשנת 1950 הלך לעולמו מורו, גדליה אלון ז"ל ופרופ' ספראי התמסר תקופה ארוכה לעריכת כתביו ולהכנתם לדפוס. בשנת 1952 הוא סיים את לימודי התואר השני במקצוע הראשי תלמוד ובמקצועות המשנה היסטוריה של עם ישראל ומקרא.

פרופ' ספראי זכה בשנת 1956 ב"פרס ורבורג" מטעם האוניברסיטה העברית, והחל בעבודת הדוקטור שלו, שעסקה בעלייה לרגל בימי בית שני. עם קבלת הפרס החל לעבוד כמורה במכינה לתלמוד באוניברסיטה העברית. משנת 1956 ועד לפרישתו, וגם אחר כך, המשיך ללמד, והקים דורות רבים של תלמידים.

כאמור החל פרופ' שמואל ספראי את עבודת המחקר שלו באיסוף ובסידור של עזבונו של מורו, גדליה אלון ז"ל. ספריו של אלון ואוסף מחקריו העלו את תקופת המשנה והתלמוד על מפת לימודי ההיסטוריה באוניברסיטאות בארץ. עם סיום עבודתו זו החל פרופ' ספראי במחקרים משל עצמו. במשך למעלה מארבעים שנה הוא פרסם שורה ארוכה של ספרים ומחקרים העוסקים בתולדות ישראל בימי המשנה והתלמוד ובימי בית שני. כמה ממחקריו מוקדשים לירושלים ולארץ ישראל. אחד ממפעליו החשובים היה עריכת הסדרה של Compendia Rerum Iudaicarum ad Novum Testamentum. כאן חבר לחוקרים מחו"ל להוצאת סדרה מכובדת זו, שבה ראו אור עד עתה שמונה כרכים המסכמים את הרקע היהודי לברית החדשה. הסדרה הפכה לאחד מספרי היסוד למחקר התקופה. חלק ממאמריו של פרופ' ספראי קובץ בספר "בשלהי הבית השני ובימי המשנה", שהתקבל כספר יסוד והוא כמעט חובה לארכיאולוגים העוסקים בתקופה.

פרופ' ספראי מצטיין בגישה כוללת, הרואה לפניה תמונה שלמה של התקופה ומקורותיה. במחקריו הוא תרם להבנת מורכבותם של החיים הדתיים ולניתוח השאלה הנכבדה על התמודדותה של האומה בראשות חכמיה עם המציאות המתפתחת. אין פלא שכמה ממאמריו עוררו עניין ציבורי אקטואלי ומשמשים תשתית לוויכוח בזמננו. כאלה, למשל, הם מאמריו על פועלו של רבי יוחנן בן זכאי או מאמרו על העדר עזרת נשים בבית הכנסת הקדום.

פרופ' ספראי ערך רבים ממחקריו עם חברים למחקר מן הדור הקודם וגם מדורנו. בעיקר יש לציין שורה נכבדה של מחקרים שהוא עשה בשיתוף עם פרופ' דוד פלוסר. בשנים האחרונות כותב פרופ' ספראי עם בנו, פרופ' זאב ספראי, פירוש למשנה. הפירוש מבקש להעלות גם את המציאות הריאלית של אותה תקופה ואת הרקע ההיסטורי והריאלי להלכה במשנה. מדובר במפעל רב חשיבות שתהיה לו תרומה רבה לחקר ארץ ישראל באותה עת. והוא אומר: "עם בני זאב פרסמתי כמה מחקרים וגם עם בתי, חנה. לעבוד עם ילדיי במחקר ולהעלות על הכתב – זאת התרוממות רוח וזכות גדולה".

ספריו ומחקריו של פרופ' ספראי תורגמו ללשונות רבות: לאנגלית, לגרמנית, לצרפתית, להולנדית, לרוסית, לפינית וליפנית. כמה מתרגומים אלה ראו אור בכמה מהדורות, ולקט ממאמריו בעברית ראה אור בהוצאת "מאגנס". אופייני לו שהוא רואה כהישג עיקרי לא את עצם הוצאת הקובץ אלא את העובדה שהספר ראה אור תוך זמן קצר במהדורה שנייה. בשנת תשנ"ד ראה אור קובץ מחקרים לכבודו, והוא רשאי להתפאר בכך שכמעט כל הכותבים בקובץ הזה היו מתלמידיו.

אף כי אפשר למלא דפים רבים לסיכום פועלו המדעי, אין ספק שבעיני פרופ' ספראי הישגו העיקרי הוא שזכה להעמיד תלמידים הרבה, המלמדים באוניברסיטאות בארץ, באירופה ובארה"ב. זה למעלה מחמישים שנה פרופ' ספראי מרבה בהוראה אף מחוץ לכותלי האוניברסיטה, והוא מרצה לפני חוגים רחבים בארץ ובעולם. כל מי שלמד אצלו חש כי ההוראה עומדת בראש סולם העדיפויות שבחר בו. כתוצאה מסדר עדיפויות זה הוא הקדיש שנים רבות לאוניברסיטה הפתוחה, והיה חבר הוועדה האקדמית בה מראשיתה, וכן הנחה את כותבי הקורסים בתולדות התקופה של ימי בית שני – המשנה והתלמוד, ובפועלה הרוחני.