מר שלמה נקדימון

השופטים: גב' עירית לינור – יושבת ראש, מר נחמן שי, מר דורון כהן

פרס ישראל בתחום התקשורת לשנת תשפ"ד מוענק למר שלמה נקדימון על פועלו רב השנים בתחום העיתונות, הספרות הדוקומנטרית וההיסטוריה של מדינת ישראל מאז הקמתה ועד לשנים האחרונות.

נקדימון הוא עיתונאי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו והוא הוכיח זאת בכל שנות פעילותו הרבות. כתבותיו העיתונאיות וספריו מהווים יחדיו מצג עיתונאי מקורי ונדיר, סיקור ותיעוד מתמשך של נושאים העומדים במרכז החיים בציבור בישראל.

פרסומיו של נקדימון במהלך השנים תרמו לחשיפת האמת בנושאים חשובים ומרכזיים בדברי הימים של מדינת ישראל.

הוא נולד בחיפה בשנת 1936, בעיצומן של שנים סוערות טרום הקמתה של המדינה. את דרכו העיתונאית החל בסיום שירותו הצבאי, והיה בין מקימיו של שבועון נוער בשם "תנופה". משם המשיך לעיתון היומי "חרות" שיצא לאור על ידי תנועת החרות, ובו הצטיין בעבודתו וסומן ככוכב עולה בשמי העיתונות על ידי עורך העיתון המיתולוגי אייזיק רמבה.

אחד משיאי פעילותו המקצועית נרשם בחשיפה בלעדית למרכז ישיבת מפא"י, כשחדר בסתר לישיבה חשאית שבה הוחלט על הדחתו של פנחס לבון. נקדימון, שנכנס בהסתר לבניין והתמקם בתא האוורור שלו, נחשף לאחד האירועים הפוליטיים המשמעותיים באותן שנים. לא בכדי כתב עליו לימים ד"ר מרדכי נאור ב"העין השביעית", כי "מתעלות האוורור של תיאטרון 'אהל' צמח שלמה נקדימון להיות צייד הסקופים מס' 1... מתוככי ישיבות הממשלה ומנבכי ההיסטוריה של תולדות המדינה".

בסוף שנת 1965 זומן נקדימון על ידי נח מוזס ודב יודקובסקי, מראשי העיתון "ידיעות אחרונות", לשמש ככתב פוליטי. כתבותיו של נקדימון, שניחן ביכולות יצירתיות להשגת סקופים וידיעות בלעדיות, פורסמו במשך למעלה משישה עשורים ונודעו במהימנותן ודיוקן, ואף נלמדות עד היום בחוגי תקשורת בבתי ספר לעיתונות.

בשנת 1978 זומן נקדימון על ידי ראש הממשלה דאז מנחם בגין, לשמש יועצו לענייני תקשורת בתקופת המשא ומתן לשלום עם מצרים. הוא כיהן בתפקיד כשנתיים, ולאחר מכן שב לעיסוק שהיה שאיפת חייו עוד מתקופת נעוריו – העיתונות. הוא שב לכתוב ב"ידיעות אחרונות", שם שימש כעיתונאי בכיר עד שנת 2001.

גם אחרי יציאתו לגמלאות המשיך נקדימון לפרסם כתבות ומאמרים בנושאים אקטואליים והיסטוריים ב"ידיעות אחרונות", "הארץ", "במחנה" ו"ליברל" ושימש כמדריך לדוקטורנטים בעבודות המחקר שלהם.

לצד עבודתו העיתונאית הענפה פרסם נקדימון ספרים רבים ובהם מחקרים מקיפים על תולדות היישוב העברי ("דה האן" הרצח הפוליטי הראשון בישראל, שנכתב יחד עם שאול מייזליס, ו"הבנק" סיפורו של אוצר התיישבות היהודים). כמו כן, "אלטלנה", "לקראת שעת האפס", "תמוז בלהבות" וספרים נוספים שציינו אירועים משמעותיים בתולדות המדינה.

בשנת 1993 קיבל את פרס סוקולוב לעיתונאות הכתובה על עבודתו העיתונאית, וכן על ספרו "תמוז בלהבות" שראה אור בשנת 1986 ועסק בתקיפת הכור האטומי בעיראק.

פרסים נוספים באמתחתו: פרס מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים על מחקרו בנושא יחסי ישראל ארה"ב ועיראק בתקופה שקדמה למלחמת המפרץ הראשונה, ותואר יקיר העיר תל אביב על תרומה ייחודית בתחום העיתונות, התקשורת, הפרשנות, המחקר, העיון והספרות. כן זכה באות הוקרת המועצה להנצחת זכרם ופועלם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה על "מפעל חיים מתמשך להנצחת פועלו ומורשתו של ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל", פרס מפעל חיים של אגודת העיתונאים ופרס נשיא המדינה על מחקרו על הנשיא לשעבר חיים הרצוג.

לסיכום, פעילותו העיתונאית רבת השנים, שהתמקדה בכיסוי עיתונאי ומחקרי בקול מקורי וייחודי הנוגע לפרשיות החשובות בתולדותיה של מדינת ישראל, תרמה רבות לחשיפת האמת והעלאת סוגיות חשובות לסדר היום הציבורי, וכן לקידום העיתונות והתקשורת בישראל.

ועל כן מצאה הוועדה את מר שלמה נקדימון ראוי לקבלת פרס ישראל בתקשורת לשנת תשפ"ד.

שלמה וזהבה נקדימון מתגוררים בתל אביב. הם הורים לישגב וליניב, וסבים לנטע, מיטל, עילי ונבו

 עבודה

1957–1965         כתב לעניינים פוליטיים וכתב בארה"ב (בחלק מהתקופה), חרות

1965–2001         בתחילה כתב לענייני הסתדרות ולאחר מכן כתב פוליטי, ידיעות אחרונות

פרסים והוקרות

1993                     פרס סוקולוב לעיתונאות הכתובה

1995                     פרס מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת תל אביב

2008                     תואר יקיר העיר תל אביב

2011                     תעודות הוקרה מטעם המועצה להנצחת זכרם ופועלם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה

2012                     פרס מפעל חיים של אגודת העיתונאים ואוניברסיטת תל אביב

2013                      פרס נשיא המדינה להנצחת זכרו של הנשיא השישי חיים הרצוג

2022                     פרס בני ברית העולמי למצוינות בסקירת התפוצות בתקשורת הישראלית

שלמה נקדימון נולד ב־1936 בחיפה. אביו, יצחק אשר קאמינקר, עלה ארצה מגליציה המזרחית, היה ממייסדי פועלי אגודת ישראל ועבד בפרדס, בבניין ובליטוש יהלומים. אימו שושנה, אישה משכלת שהצטרפה לאביו במעשה בניין הארץ. כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה להתגורר בדרום תל אביב.

את עניינו בכתיבה עיתונאית החל מגיל צעיר מאוד, כאשר שיקע עצמו בקריאת עיתוני היום, שאביו הביא מדי יום הביתה בשובו מעבודתו. את שירותו הצבאי עשה בפרקליטות הצבאית.